postpass act=ul view postpass עבודה שחורה » מאבק בימין הכלכלי: מיאוש לתוכנית פעולה כלכלית-חברתית

חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מאבק בימין הכלכלי: מיאוש לתוכנית פעולה כלכלית-חברתית

נושאים דעות, כלכלה ותקציב, פוליטי ב 17.07.09 8:00

בתגובה לטורו של ק. טוכולסקי ב”עבודה שחורה“, אודות חולשת השמאל הכלכלי-חברתי, מציע נגה תדמור להפסיק להשתמש בביטוי “גזירות”, ולהתארגן למאמץ משותף להפצת הביקורת היסודית על המשטר הכלכלי-ימני

דרכי תעמולה

מאת: נגה תדמור

את רשימתו חוק ההסדרים: אין שמאל, אין מדינת רווחה מיום חמישי (9.7) מסיים ק. טוכולסקי בקביעה מצמררת:

“אני לא מאמין בחברה האזרחית כמי שיכולה לנהל מאבק א-פוליטי מוצלח בשדות הקרב של הפוליטיקה, […]זה לא בדיוק מאבק איתנים חברתי. כל עוד השמאל בישראל מונה 11-12 מנדטים, כל יכולת לנהל מאבק למען סוציאל דמוקרטיה ומדינת רווחה במצב שכזה חסר סיכוי […]. אבל מי שמאמין שהחברה הישראלית ניצחה את האוצר בקרב על חוק ההסדרים חי בארץ הסוכריות. […] הגזירות הקשות נשארו הפרטה, פחות רווחה, יותר עוני, זוהי משמעות חוק ההסדרים שמתאשר לו בכנסת בחסות ימין כלכלי של למעלה מ-100 מנדטים.”

בצדק אפשר לטעון ששמאל של 12 ח”כ-ים, ותמונת הראי שלו 100 מנדטים לימין הכלכלי הוא מצב בהווה ואין כל בטחון שיחסי כוחות אלה יישארו בעתיד. גם “הימין הכלכלי” אינו מחנה אחד אלא חיבור, מפלצתי אמנם, של סקטורים שהתאחדו אד הוק הפעם, שבוחריהם אינם שועי הארץ אלא לאומנים ודתיים ומאוכזבי השלום כי “אין עם מי לדבר”. וכן, תוצאות הבחירות והעברת חוק ההסדרים, מידי שנה!, הם התוצאה ולא הסיבה. אין לי צל של ספק שאת כל אלה טוכולסקי יודע לא פחות טוב ממני, והוא בחר, מסיבות שלא קשה להבין, להדגיש את המפולת במאבק נגד חוק ההסדרים הנוכחי.

ולפני הדבר העיקרי שאני רוצה להציג, הערה אחת: אני ממליץ בחום ומכל הלב, להפסיק להשתמש בביטוי המביש “גזירות”. גזירות מנחיתים על נתינים של לורד פיאודלי, גזירות יוצאות מלפני הפריץ, ואנחנו, גם אם המחנה שלנו ממש לא משהו, כבר לא בימי הביניים. בקיצור גזירות ניתכות על מי שלא מבין מה קורה איתו ואינו יודע שביכולתו להתנגד, לנו אין כל סיבה להשתמש בביטוי הזה שמדגיש מצב אין אונים, וא-פוליטיות מהסוג הכי גרוע בשבילנו. ודעתנו תובן מספיק אם נתריע על פגיעות קשות, קיצוצים נוראים וכו’.

נדמה שבמעמדנו החלש נשארנו מביטים סביב סביב ואין לנו מי שיתלה את הפעמון. אבל אנחנו בסופו של דבר איננו עכברים, ובראשנו אינו עומד חתול. השאלה איננה מי יתלה את הפעמון, אלא מי ישתתף במאמץ לצקת אותו ומי יפעיל אותו להלן.

עכשיו הגיע הזמן לחפש דרך ארגונית להפוך את המידע המתרכז במקומות שונים המוכרים לכולנו (מכון אדווה, ון ליר, המכללה החברתית כלכלית, פורומים חברתיים במפלגות השמאל ואחרים) למאמץ משותף להפיץ את הביקורת היסודית על המשטר ואת המחשבה החברתית בכלל לאוכלוסיות שונות ורבות יותר. אל תנועות נוער, צעירי השמאל, משפחות שהחנוך והבריאות חשובים להן, וכל מי שיקר לו פרצופה של המדינה כמקום ל כ ו ל ם.

מבחינה מעשית פירוש הדבר כמובן לבנות תוכניות ממוקדות יותר בתחומים הרלבנטיים: הכיס והתקציב, למי יש פריפריה? לא שווים ממטר – למה ניצחה ישראל בליגת הפערים החברתיים? ממדבקת הלב ועד המוסכניקים: מה לחנך כמה לחנך את מי לחנך,הגירעון וקוסמים אחרים, ואלה כמובן דוגמאות ספורות בלבד מן הים העצום שצריך לתקוף. ואולי, סליחה על הפנטזיה, יצא בקביעות, השנתון החברתי הישראלי שיכנס יחד את המלחמה בכל הרעות החברתיות האקטואליות באותה שנה.

בכל זה איננו תלויים בשלטונות, בטמבלביזיה, במתנגדים הניאו ליברלים וגופי ימין אחרים, אלא אך ורק בנו בעצמנו.

מי ירים את הכפפה ?

נגה תדמר

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , ,

תגובה אחת

  1. ע :

    שאפו

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.