מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
בנימין נתניהו – 100 הימים הראשונים
ממשלת בנימין נתניהו תסיים השבוע מאה ימי החסד הנספרים כריטואל לכל ממשלה. מאה ימים הם תקופה קצרה לבחינת ממשל חדש, לכן ניתן לבחון אותם רק מול היעדים אותם הציב הממשל עצמו.
מאת: דניאל בלוך
השבוע יעמוד בסימן פסטיבל חגיגות 100 הימים להקמת ממשלת נתניהו. המספר של 100 ימים הוא מקרי ונובע מן הימים הראשונים לנשיאותו של פרנקלין דלאנו רוזבלט, כאשר הנשיא הנבחר קבע לעצמו תכנית מהירה למלחמה בשפל הכלכלי העמוק שארצו שקעה בו בתקופת נשיאות קודמו, הרברט הובר.
מאה ימים ראשונים הם תקופה קצרה לבחינתו של ממשל חדש כלשהו. אפשר רק לבדוק אותם מול תכניות ספציפיות למאה הימים הראשונים, אם היו. מבחינה זאת ניתן לזקוף לזכות נתניהו הצלחה אחת ברורה: שינוי סדרי הדיון בתקציב ואישור תקציב מדינה ליותר משנה אחת. עד רגע זה כל הנושאים התקציביים אותם הגישה הממשלה החדשה עברו בכנסת, אם כי טרם נסתיימו כל ההצבעות וכמה שאלות קשות עומדות להכרעה בימים הקרובים. לכן נזדקק לעוד כמה ימים מעבר למאה כדי להגיע למסקנה סופית בתחום התקציבי. השלכות התקציב מבחינה משקית וחברתית ייבחנו מאוחר יותר, במהלך השנה וחצי הבאות.
נושא נוסף לטווח הקצר שבו נחלה הממשלה החדשה הישג משמעותי הוא בעניין הביטחון השוטף. שקט יחסי שורר ביישובי עוטף עזה ובשאר אזורי הארץ. כוחות הביטחון פועלים בהצלחה רבה לסיכול פיגועים. אבל אין שום ערובה שהדברים לא ישתנו לרעה במהירות רבה, אם לא תחול התקדמות כלשהי בתהליכים המדיניים.
בעניין המדיני עוד לא נראית התקדמות משמעותית אם כי נתניהו משתדל להימנע מעימות חזיתי עם ארצות הברית ועם הגורמים המתונים בעולם הערבי. אין עדיין מצידו תשובה לבעיה הבוערת של מדיניות ההתנחלות. ראש הממשלה מנסה לאחוז בחבל בשני קצותיו – לדבר כמו ליברמן ולנהוג כמו אהוד ברק, לרצות את קיצוני הליכוד ולקרב אליו חלק מקדימה כאלטרנטיבה למשבר פנימי אפשרי.
הבעיה העיקרית של ממשלת נתניהו נעוצה ביומה הראשון, במהלך פתיחה גרוע. העדפת ישראל ביתנו על פני קדימה היא המשגה ההתחלתי. הקואליציה הטבעית של נתניהו היא הליכוד, קדימה והעבודה. אך נתניהו וברק חוששים מציפי לבני ועל כן העדיפו להשאירה בחוץ, כדי להגיע לפילוג בקדימה. לשם כך הם גם מוכנים לבעוט בתקדימים חוקתיים ולשנות מהיום למחר חקיקה כדי לקדם אפשרות של פילוג בקדימה ובמקביל לטרפד אפשרות של פילוג בעבודה.
אין לי ספק שקואליציה בסיסית של ליכוד, קדימה ועבודה היתה מועילה יותר לא רק במאה הימים הראשונים. ש"ס ויהדות התורה היו מן הסתם מצטרפים אליה, ואולי גם אחרים. נתניהו חשש מהפקדת האופוזיציה הראשית בראשותו של אביגדור ליברמן. אך, דומני, כי הנזק שהוא גורם מבפנים לממשלה ולתדמיתה, בארץ ובעולם, גדול מהנזק שיכל לגרום מבחוץ.
מהלך פתיחה שני גרוע הוא הבזבוז המשווע בגודל הממשלה – 39 שרים וסגני שרים. לגודלה של מדינת ישראל ולמורכבות של בעיותיה די בממשלה קטנה בהרבה – 18 שרים ועוד מספר קטן של סגני שרים היה די והותר. הבלגן המיניסטריאלי הזה אינו מבשר טובות לעתיד הממשלה.
תגיות: אביגדור-ליברמן, ביבי-נתניהו, בנימין-נתניהו, הליכוד, מדיניות-כלכלית, תהליך-השלום, תקציב, תקציב-המדינה
קישור קבוע
5 תגובות
Email This Post
5 ביולי, 2009 בשעה 11:02
גם האופזיציה והיו"ר שלה הוא בדיחה. אם ציפי לבני תומכת בכלכלה שמטיבה רק עם העשירים, ונתניהו אימץ ממנה את הסיסמא "שתי מדינות לשני העמים" שכמוה רוקן את אותה מכל תוכן כשהוא ממשיך לבנות בשטחים אז באמת נשאלת השאלה מה ההבדל.
נתניהו ממשיך את הקו של בן גוריון שבזמנו לא הכניס לממשלתו את מפ"ם כדי לבסס שלטון יחיד.
אין הבדל בין הליכוד לקדימה שהיא ליכוד ב.
5 ביולי, 2009 בשעה 11:59
לסטודנט – בן גוריון לא הכניס את מפ"ם לממשלתו הנבחרת הראשונה בגלל האורינטציה שלה על ברית המועצות. הוא חשש שהדבר יפגע בקשר עם יהדות ארה"ב. בכנסת השלישית הוא הכניס את מפ"ם ואחדות העבודה לממשלה לאחר השינוי ביחסם לברית המועצות. בן גוריון מעולם לא דגל בשלטון יחיד. הוא לא פעם נשאר במיעוט במפלגתו, בממשלה ובכנסת.
בכך אינני אומר שאתה טועה בהערכות העקרוניות שלך על ההבדל בין הליכוד לקדימה. זה נושא לוויכוח אחר.
5 ביולי, 2009 בשעה 12:12
אתה טועה לגבי מפ"ם. מסמכים שמתגלים היום מראים שהייתה נכונות גבוהה להכנס לקואלציה. אחרי הכל אילו היו אנשים קרובים בכל תחום.
אולם בן גוריון לא רצה כרגיל לחלוק כח עם אף אחד. אז מגילת העצמאות לא הפכה לחוקה, יהדות לא נקבעה כאזרחות אלא כחלק מהעדות והדתות שיש להן סמכות משפטית בדינים אישים. רק אז מפ"ם הקצינה לקו פרו סובייטי הזוי לחלוטין.
5 ביולי, 2009 בשעה 12:17
זה טיעונים רטרואקטיביים של זכרונות ותיקי מפ"ם. התיאוריה שלך מופרכת העניין הדתי קשור בסטטוס קוו ערב הקמת המדינה. עניין החוקה – לא קשור למפ"ם. הקו של מפ"ם למן הקמת המדינה הלך והקצין עוד לפני הבחירות לכנסת הראשונה. היה לבן גוריון ויכוח גם עם מפ"ם וגם עם חרות על מרות אזרחית וצבא אחיד ממלכתי.
12 באוקטובר, 2012 בשעה 10:31
[…] בנימין נתניהו – 100 הימים הראשונים […]