מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
ברק אובמה – סוף עונת האשליות וההונאות
שום דבר לא נשתנה בעמדה האמריקאית הבסיסית, אלא שהנשיא ברק אובמה מבטא אותה בצורה חריפה, בוטה וישירה, ומי שרוצה המשך יחסי הידידות עם ארצות הברית על כל המשתמע מהם חייב להסכים לעיקרון שתי המדינות
מאת: דני בלוך
כמעט כל ממשלות ישראל ב- 42 השנים האחרונות חיו באשליה שאמריקה בכיס הקטן שלנו, בזכות השדולה היהודית, וכי כל נשיא בוושינגטון יבלע כל לוקש שנאכיל אותו. נאום טוב של נשיא הוא נאום שהימין היהודי, המהווה מיעוט בקרב יהדות ארה"ב, יהיה מרוצה ממנו. הימין שם וכאן אינו מרוצה מנאום אובמה, שרק אמר מה שהשמאל הציוני טוען מזמן, לפחות מן הימים שלובה אליאב פרסם את "ארץ הצבי" שלו.
אז מה קרה? שום דבר לא נשתנה בעמדה האמריקאית הבסיסית, אלא שהנשיא אובמה מבטא אותה בצורה חריפה, בוטה וישירה. רזי ברקאי, שהשתתף כמראיין ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 2 טען בריאיון עם השגריר היוצא בוושינגטון, סלי מרידור, כי מעולם לא היה מצב שישראל לא ידעה מראש מה נשיא עומד לומר בנאום הנוגע לישראל. זה לא נכון. בימי הנשיאים רייגן ובוש האב, ושרי החוץ, שולץ ובייקר, היו לא מעט מקרים כאלו. אבל, כפי שציין השגריר היוצא מרידור, הנאום היה טוב לישראל וביטא יותר קווים משותפים מאשר קווים מפרידים בין ירושלים לוושינגטון. הגיע הזמן שנתניהו יפסיק להתחמק מלבטא הסכמה לרעיון שתי המדינות, כי במציאות הנוכחית אין פתרון אחר לסכסוך.
חילוקי דעות בעניין התנחלויות והבנייה במזרח ירושלים היו כל השנים ולא פעם האמריקאים חשו עצמם מרומים כאשר לא קיימנו הבטחות להקפאת התנחלויות, אי הקמת התנחלויות חדשות ופינוי התנחלויות לא חוקיות מבחינת החוק הישראלי. הרי מאז שהיתה הבנה בעל פה בין בוש לשרון המשכנו לבנות בכל מקום, הרבה מעבר לריבוי הטבעי האמיתי ולא פינינו ממשית אף מאחז לא חוקי.
מי שרוצה המשך יחסי הידידות עם ארצות הברית על כל המשתמע מהם חייב להסכים לעיקרון שתי המדינות, חייב לפנות את כל המאחזים הבלתי חוקיים, למנוע אפקטיבית הקמתם מחדש ולהגיע להבנה על בנייה רק ביישובים ותיקים במצבים חיוניים ביותר. רק מנקודה של הבנה מלאה עם ארצות הברית ניתן להתקדם במשא ומתן ולאפשר לארה"ב לקדם ברית של העולם המוסלמי המתון נגד הטרור ונגד אירן.
תגיות: ברק-אובמה, הסכם-שלום, התנחלויות, ירושלים, מאחזים
קישור קבוע
19 תגובות
Email This Post
7 ביוני, 2009 בשעה 16:52
האם כך נוהג מנהיג של מדינה ידידותית?
אובמה, בדומה לקרטר, נוהג בגסות רוח ובחוסר הגינות כלפי ישראל. (ביקורו המרגש ורב הרושם במחנה ההשמדה אינו מספק, הוא היה צריך להגיע ולדבר דברי חלקות בירושלים כפי שדיבר בקהיר.)
הוא טען שלא יתערב בעינייהן הפנימיים של מדינות , אך הוא פוגע ומתערב ברגל גסה בדמוקרטיה הישראלית, שאמרה את דברה.
אובמה חסר צניעות, ונדמה לו שבאמירתיו הוא ישנה מציאות מורכבת (אולי הוא חושב שהוא אלוהים שברא את העולם באמירה…).
זו ממש תמימות להאמין שעם הקמת שתי מדינות יגיע הסוף לסיכסוך הישראלי ערבי. הערבים הפלשתינאים לא יסכימו לוותר על זכות השיבה ועל ישראל כולה, כפי שלא עשו עד עתה, פעמים רבות.
האם אתה מאמין כי הפלשתינאים יסכימו להשאיר את גושי ההתיישבות הגדולים בריבונות ישראל, או שאפשר שיהודים יהפכו לתושבי פלשתין?
ובכלל, מה יהיה אופיה של אותה מדינה, האם ישראל תשמש גשר בין עזה החמאסניקית לגדה בשלטון הפת"ח? האם מטוסיהם החמושים יחוגו מעל לראשינו?
האם נצטרך לדאוג לכלכלתם ולפרנסתם?
פעם הייתי תמימה וחשבתי כמוך, אך התפקחתי, הבנתי שהמציאות הרבה יותר מסובכת ומורכבת והיא איננה תלויה רק ברצוננו או במהלכיה של ארצות הברית.
בנושא המדינות הערביות המתונות, אתה מתבלבל בין מתינות ואינטרסים.
במדינות שאתה מכנה "מתונות" המשטר מאויים, הן זקוקות להגנתה של ארצות הברית והעולם החופשי, ישראל מעניינת אותן כקליפת השום.
אינני יודעת מתי בדיוק ביקרת במצרים, חזרתי ממצרים לא מזמן. השנאה לישראל תהומית, למרות שידעתי שהיא קיימת, אפילו לא שערתי את עוצמתה.
דבריו של אובמה, נעמו מאוד לאזניו של השמאל הישראלי, אך עוררו כעס, תרעומת והתנגדות אצל מי שהיית מכנה "מרכז" הימין סולד ממנו, זה ברור.
הייתי מצפה מאובמה ומיועציו ללמוד יותר על יחסי הכוחות הפוליטיים בישראל – בהמשך תבין כי התנהלותו שגויה. הוא ייצר אנטגוניזם כלפיו ואיבד את אמון רובו של העם היהודי היושב בציון. הוא איננו מצטייר כמנהיג הוגן ונטול פניות.
אפילו אם כוונותיו טובות, מעשיו מעידים שהוא אינו חפץ ביקרה של מדינת ישראל.
7 ביוני, 2009 בשעה 17:56
שלומית, אם זה שמך, מה עשית במצרים?
עושה רושם שאינך מבינה דבר. אובמה אינו נשיא ההסתדרות הציונית אלא נשיא ארצות הברית. גם העובדות שלך שגויות – רוב העם בעד פתרון של שתי מדינות.מרכז הימין סולד ממנו? למי זה ברור? למי שמממן את כתיבת הטוקבקים שלך?
7 ביוני, 2009 בשעה 18:04
לדני בלוך,
שלומית זה שמי.
אחרי המענה שקבלתי מימך, אל תצפה שאספר לך מה עשיתי במצרים.
כנראה שאתה מעריך רק את מי שחושב כמוך.
מליצה לך לכתוב טוקבקים, מרוויחים המון!
7 ביוני, 2009 בשעה 18:05
ממליצה כמובן!
7 ביוני, 2009 בשעה 18:58
שלומית זה שמך? באמת, משונה. אני מניח שלא היית כלל במצרים. בניגוד לך אני מעריך מי שחושב אחרת, מנמק זאת, מזדהה בשמו המלא ומסתמך לא על הרהורי ליבו. איני מעריך מי שיודע בברור מה העם רוצה.
7 ביוני, 2009 בשעה 20:40
לאחר שהטחת בי האשמות ופקפקת באמינותי, אני מניחה שאתה מרגיש ממש טוב עם עצמך.
שיבושם לך!
7 ביוני, 2009 בשעה 21:02
טיפוסים שכמוך רק מצחיקים אותי במיוחד שאת מסתתרת באנונימיות. אין לי שום יחס של כבוד אלייך ושיבושם לך ולמי ששולח אותך.
7 ביוני, 2009 בשעה 21:15
קשה לך לענות לגופו של עניין?
7 ביוני, 2009 בשעה 21:21
יש לך בעיות בהבנת הנקרא? גישתך משוללת כל יסוד, אין לה על מה להסתמך ואינה מבוססת על שום עובדה, פרט לתחושות אישיות שלך או של מי שמכתיב לך. קרטר שאת משתלחת בו השיג את השלום בין ישראל ומצרים שכבר למעלה מ- 30 שנה מתקיים, על אף כל הקשיים. ואובמה פועל כפי שהוא מבין את האינטרס הגלובלי, האמריקני וגם הישראלי שאת לא מסוגלת להבין.
יותר אין לי כוונה להשיב לך, כי ממילא שום דבר לא משנה את דעתך ואת מסתתרת באנונימיות שאינה מקובלת באתר זה..
7 ביוני, 2009 בשעה 23:02
אני עוקב אחרי כתיבתו חסרת השחר של דני בלוך לא מהיום. דומה שאובמה ממש "משחק" לידיו. אחרי שהפסיד המערכה על דעת הקהל הישראלית כפי שהוכח בבחירות האחרונות, הוא זקוק באופן דחוף למושיע חיצוני, שיאפשר לו להמשיך לדבוק בעמדתו חסרת השחר, ויחדש עבורו את הסיכוי… , אם לא בדרך השכנוע, אזי בדרך הלחץ.
ובכן, דני, אתה עומד להתבדות גם הפעם. זו אינה כוונתו של אובמה, משום שהוא חסר ניסיון בינלאומי, חסר ניסיון בקריאת המפה המזרח תיכונית כמו נשיאים אמריקנים אחרים לפניו, אבל הוא אינו טיפש.
זאת ועוד, קרטר לא הביא לשלום בין ישראל למצרים. הסיכומים העקרוניים שעמדו ביסוד ההסכם הושגו ישירות בין הצדדים – דיין ותוהמי – עוד לפני שהאמריקנים ידעו על כך.
קרטר עזר לבסס את ההסכם ע"י הוספת "חותמת אמריקנית" למוגמר, סיוע בהסדרת הפיקוח ומתן סיוע כלכלי וצבאי למצרים בכדי להקל על סאדאת ל"מכור" את ההסכם במדינתו. אבל קרטר גם הפריע לא מעט, במיוחד בנסיונו למנף את ההסכם לטובת הבעיה הפלשתינאית.
איש לא חשב שארה"ב נמצאת בכיס של ישראל, אבל יותר מדי ישראלים, ודני בלוך בתוכם סבורים שיראל חייבת בכל להיות בכיס של ארה"ב – הבל הבלים.
היו בעבר אי-הסכמות, ויהו גם בעתיד, כי לא יתכן אחרת; הראש הישראלי והראש האמריקני הם שני ראשים שונים.
נושא ההתנחלויות הוא נושא משני, שאינו קשור לאפשרות להשיג הסכם. הנושאים המחבלים כיום באפשרות זו, ואלה שיחבלו בה גם הלאה, אפילו תקבל ישראל את התביעההאמריקנית כלשונה, הם אחרים לגמרי. נושא אחד קריטי הוא מה פרוש שתי מדינות לשני עמים. ללא הבהרת נקודה זו עד' תום, זו סיסמא נבובה.
איזה סוג של מדינה תקום באיו"ש, היה ותקום מדינה כזו? מי למשל ישלוט על גבולותיה?
מהו הפתרון שיושג לדרישת הערבים לזכות השיבה?
כיצד מישבת הרשות את תביעת ישראל לראות בה מדינת לאום יהודית, כמשקל נגד למדינת לאום פלשתינאית? איך מישבת הרשות את הצורך ליצג את כלל העם הפלשתינאי ולהקים מערך שלטטוני אחד בכל שטחי הריבונות שלה, לנוכח מצבה מול החמאס? מה יהיה חלקן של המדינות הערביות בהסדר השלום האזורי, ומי יערוב למילוי חלקן בו? מה יהיה הפתרון בירושלים, שהרי ישראל לא תוותר על ריבונותה בבירה וזו רק התחלה.
את כל הקלפים האלה יכולה לטרוף איראן בחתירתה לנשק גרעיני. כן להערכתי טועה אובמה בגדול אם הוא סבור לימנע זאת ממנה במו"מ דיפלומטי.
לכן, נאום אובמה, בינתיים, הוא לא יותר ממסגרת התיחסות שונה לעולם המוסלמי, אשר עושה שימוש בויכוח על ההתישבות באיו"ש לצבירת נקודות זכות בדעת הקהל המוסלמית. אין בה ממש, אם תנהג ממשלת נתניהו בשכל. למשל: תפנה התנחלויות לא חוקיות משני עברי הקו הירוק, כחלק מיישום החוק הישראלי במידה שווה על כלל אזרחי המדינה (ואיך אפשר בכלל להעלות על הדעת אחרת). גם עמדתה של שרת החוץ האמריקנית לפיה אין הסכמה על גושי ההתישבות, אינה נראית רצינית, שהרי: א. יש עדויות ברורות לכך, ב. אם ההסכם אינו תקף, יכולה ישראל לחזור, לפי שיקול דעתה הבלעדי, כפי שעשתה ביציאה החד צדדית, ולהקים מחדש למשל את הישובים בצפון השומרון ובצפון הרצועה. ישובים אלה היו חוקיים לכל דבר ועיניין. על כן, אני מניח שגם האמריקנים יחזרו להדברות נורמלית עם ישראל, כי בלעדיה לא יזוז כאן דבר; חלף עידן כפיית הפתרונות באמצעות מדיניות של "ספינות תותחים", כדאי שנפנים זאת.
אם יש לעולם המוסלמי המתון עיניין להאבק באיראן, אין זמן לחכות לכך שנים וצריך לעשות זאת עכשיו ובלי התניות מוקדמות. ישראל לא צריכה לשלם על כך מחיר ואסור שתיפול למלכודת זו.
ישראל יכולה לשבת בשקט ולהניח לכל בעלי העיניין: ארה"ב, אירופה, המדינות המוסלמיות המתונות, ועוד – אם באמת יש להם עיניין – לטפל בסוגיה האיראנית. ירצו לשתף את ישראל – בבקשה. אם לא יעשו דבר, כי אז בוודאי אין סיבה שישראל 'תתקפל' לשווא, ובסוף תאלץ להתמודד עם הנושא בעצמה.
בקיצור, צריך להוציא את המוץ מהתבן ולקרוא את העובדות במקום לחזור על מנתרות שחוקות שמקורן בהזיות הלב.
7 ביוני, 2009 בשעה 23:05
אתה שואל אם יש לי בעיות בהבנת הנקרא, או קובע עובדה?
זו גישתי, לגבי מוצקות טענותי יעיד העתיד.
מי שהכתיב את דברי, משלם לי שקל על כל מילה.
אז אולי בכל זאת כדאי שאספר לך על הסיור שלי ורשמיי ממצרים? (עד כאן הרווחתי יותר מ -40 שקלים..)
עכשיו אני עייפה (עוד 3 שקלים)
יתכן שמחר אכתוב לך על רשמי ממצרים, ועל השלום הנפלא שהשיג קרטר אוהב ישראל, אולי אצרף תמונות. (עד עכשיו זכיתי ליותר מ – 50 שקלים) שולחי משלם גם על סוגריים, פסיקים ונקודות… ועוד דבר, על כל השתלחות ואיבוד עשתונות שלך (בתנאי, שאתה חשוב ומפורסם) אני מקבלת בונוסים שמנים!
לילה טוב (ברכה מנומסת זו מזכה אותי ב -10 שקלים)
8 ביוני, 2009 בשעה 0:44
אובמה בסך הכל אמר "תפסיקו עם השטויות שלכם!" .
הרבה מאוד אנשים לא מרוצים… כי הם רוצים להמשיך את ה"שטויות" שלהם.
חוץ מזה, כמו שנכתב, כל הגיבורים בישראל התרגלו להסתתר מאחורי קפלי השמלה האמריקאית ומשם לצעוק צעקות מלחמתיות נגד מי שאינו יהודי או ימני. פתאום כשאמריקה מושכת את השמלה זה מרגיש…. לא בטוח. אמא'לה!
8 ביוני, 2009 בשעה 8:15
לל. רפי – אני קורא את דברי ההבל שלך בכל מיני מקומות ותחת שמות שונים. אם אתה מאמין באלה – כל הכבוד לך. ולשלומית – עכשיו שאני יודע מי את ושאת קיימת באמת אז אני מחכה לסיפורי מצרים שלך. עובדה אחת היא ברורה – כמה ישראלים נהרגו בגבול מצרים מ- 1948 עד 1975 – שנת הסכם הביניים עם מצרים שחתם רבין ובגין וחבריו של ל. רפי הגדירו כאסון וכשואה וכמה נהרגו מאז ועד היום?
8 ביוני, 2009 בשעה 10:48
דני,
יש מי שלמדו, הפנימו ולא ישכחו את "שקט הוא רפש". הם רק לא ירדו לדעת הכותב שהתכוון ל"שקט" שאין בו ויכוח. הם קיבלו את הדברים כפשוטם כדי שלא תשקוט הארץ הזו.
השקט היחיד שכמה אנשים מסכימים לו הוא "שקט, יורים!".
שיהי בתיאבון לחרבם של המאמינים ב"לנצח תאכל חרב", נפשו של רוב העם עייפה להורגים.
8 ביוני, 2009 בשעה 16:17
חייבים להודות שיש הרבה ימנים באתר הזה.
נקודה למחשבה: למה התערבות של ממשלי ארה"ב במשך שנים ביחסים הפנימיים בישראל, במניעת הידברות, בעידוד התנחלויות ובאספקת נשק אינו "התערבות בוטה בפוליטיקה הפנימית"? או שזאת התערבות בוטה רק כשזה נגד האינטרסים של מרכז הליכוד, וכשזה בעד המתנחלים והצבא אז זה הופך ל"ידידתנו הגדולה ממערב"? יען, האמריקאים המטומטמים האלה טובים רק כשאפשר לקבל מהם רכבות אוויריות, אבל ברגע שהם דורשים להוריד שני קארוונים מצ'וקמקים, זאת פתאום פגיעה בריבונות? תסלחו לי ושיסלח לי סבא, אבל יש משהו מאוד יהודי בגישה הזאת.
16 ביוני, 2009 בשעה 11:02
דני בלוך, סגנון הדיון שלך פשוט מביש. חבל שדווקא כשמגיעים לאתר אנשים עם אוריינטציה פוליטית שונה משלך, אתה מקבל אותם בבוז במקום לנהל דיון ענייני. חשבתי שמי שכותב בלוגים עושה זאת בכדי לשכנע, ומי שמקשיב רק לעצמו לא יכול לשכנע אף אחד.
16 ביוני, 2009 בשעה 11:09
ויפתח ה' את פי האתון. לכל דבר יש היסטוריה ואני עונה בכבוד למי שמגיב בהתמדה בכבוד. אתה לא אחד מאלה.
30 ביוני, 2009 בשעה 14:58
למי שמגיב בהתמדה בכבוד…
נראה שכבוד בעיניך אלו רק תגובות אוהדות לדעותיך.
קראתי את מאמרך ואת התגובות אליו- הועלו כאן שאלות חשובות מאד שהתעלמות מהן תסכן את קיומינו כאן כיהודים ישראלים.
אם אתה מחשיב את עצמך לאדם אינטליגנט ורחב אופקים הייתי מציע לך לחשוב על שאלות אלו ולתת להם תשובה מספקת על פי משנתך.
30 ביוני, 2009 בשעה 21:42
רוני המגיב מטעם
אתה כותב שטויות ואני מתווכח עם תגובות שיש בהן טעם גם אם הן חולקות על דעתי. השאלות שנשאלו בסגנון לא מכובד וגס רוח ולא היו ראויות לתשובה.