שני קמפיינים בעיתונות הכלכלית – האחד תוקף את עופר עיני ומכפיש את שמו והשני מהלל את שוק ההון והכלכלה החופשית, מצביעים על כך שהעיתונים הכלכליים הפכו סופית למדורי פרסום של בעלי ההון
באחד מעיתוני הכלכלה המתיימרים להיות "עיתוני הכלכלה של המדינה" התנהלו השבוע שני קמפיינים תלושים מהמציאות, מכוערים ומוטים באותה המידה. בראשון הוכפשה דמותו של יו"ר ההסתדרות והוצגה כדמותו של "סופר-מאכער" השולט ללא מיצרים במשק ומכפיף את ששועי העם לשליטתם של עובדים מפונקים. הקמפיין השני הכריז על בלימת המיתון בישראל והציג את סימני הנפט בקרקע בדרך ליציאה ממיתון. שני הקמפיינים מצביעים כי העיתונות הכלכלית בישראל אכן סיימה את המטמורפוזה במעברה מעיתונות בעלת מראית עין לפחות של דיסציפלינה מקצועית שתפקידה לדווח על המציאות ולנתחה בדיון מושכל לדיסציפלינה שתפקידה ליצור נרטיבים אשלייתיים ולעזור לבעלי ההון שמפרסמים בעיתון למכור כמה שיותר אג"חים ומניות.
במסע יחסי הציבור שמנוהל מאז סגירת התקציב נגד יו"ר ההסתדרות לא בוחלת התקשורת בשום אמצעי מהכפשת דמותו עד הטלת ספק ביושרו. העובדה שעיני השיג מספר הישגים צנועים למען העובדים, הישגים שמערערים על עתם הפיכתה של ישראל למדינה ובה שוק עובדים של העולם השלישי, מספיקה בכדי שהתקשורת תצא מכל פרופורציה. העובדים החזקים במשק לפי העיתון שמתיימר לספר לנו על הכלכלה והעסקים בישראל ימשיכו ברובם להרוויח משכורות שלא מגיעות לשכר הממוצע במשק ובעלי ההון שאותו עיתון משרת ימשיכו להבריח מפה כסף למקלטי מס בכדי להעשיר את הונם אבל עיני הוא האשם. מה לעשות שעיתוני הכלכלה לא מסוגלים להטיח את האשמה על המצב הכלכלי בגיבורם, יוצרו של המשבר הנוכחי בישראל ביבי הקוסם? הסתה פרועה נגד עובדים וכל הישג לעבודה המאורגנת זה כל מה שכותבי המאמרים והכתבות, הטורים והדעות של עיתוני הכלכלה, אותם כותבים שמעולם לא התנצלו על התעמולה שעשו למען הכלכלה הקורסת בכדי שהקוראים יפקידו ברולטות הבורסה את חסכונותיהם, ממשיכים עכשיו להסית רק בשביל להמשיך ולהסית את האש מהם. עיני הוא לא גיבורם של העובדים, הוא מקריב על גבם יותר משהוא עושה למענם אבל המציאות לא קשורה כבר הרבה זמן לתוכנם של עיתוני ומדורי הכלכלה בישראל.
הקמפיין השני תמוה לא פחות לקורא ומסוכן אף יותר, בכותרות מוכרז על סיום המיתון, סימנים מעודדים נתפרים כמו אמצעי מינוף אשראי, הכול רק בשביל לא להודות בכישלון ה"שוק החופשי למען ההון". במקום דיון רציני בצורך הדחוף להחליף שיטה שמתיימרת להיות טובה לחברה וחופשית ממעורבות המדינה אולם משרתת רק את בעלי ההון ומתקיימת רק בסיוע של המדינה, מוכנים כעת משוררי מקהלת החסידים השוטים של ההון לשכוח מהעבר (מעורבות עמוקה של המדינה בהצלת מנגנון מינוף ההון) בשביל לחזור להילולת השיכורים של שוק ההון. סוף המיתון מכריזים נותני הטון ומעצבי הדעה ומעודדים את המשקיעים לצאת מהחורים, את המעמד הבינוני לחזור לבתי ההימורים ובתי הקזינו של שוק ההון ולתת עוד זריקת עידוד לשיטה שמאפשרת לעשירים להתעשר ולכל השאר לעבוד בשביל לחיות בקושי. פחות משנה אחרי השיא הקודם של המשבר, ניתן היה לצפות מעיתונות רצינית לפחות לדיון במה שקרה, לפחות בדיאלוג בין כמה חלופות, אבל כשאין עיתונות רצינית, רק קופירייטרים בתפקיד כותבי מאמרים, רק שוטי חצר שמבקשים מהקורא לא לתת לאף אחד אחר לעבוד עליהם, רק חסידים עיוורים של שיטה כלכלית שתוצאותיה האיומות לחברה ולסביבה לא הפריעו להם מעולם, התוצאה היא העדר דיון והחלפתו בחיזור אחרי הקורא לחזור ולהשקיע בהתעשרות העשירים.
היכן הדיון בקיצור שבוע העבודה בשביל הבטחת עבודה לכולם במקביל להורדת היצור וצמצום הפגיעה בסביבה? היכן הדיון בצדק חלוקתי וצמצום פערים? בצדק בין דורי ושיפור רמת החיים של אוכלוסיות שלמות? היכן הדיון בצרכים של החברה והרחבת ההוצאה הציבורית הנדרשת לשם כך? כל אלו נעדרים מהדיון התקשורתי, שם עסוקים בהטחת בוץ במי שמעז לדאוג לזכויות עובדים בסיסיות ובקילוס ואמירת שבחים לשוק ההון בכדי שכולנו נשכח מבריאות, חינוך, רווחה, תרבות וסביבה ופשוט נועיל בטובנו לחזור ולהמר.
Tags: ביבי-נתניהו, בנימין-נתניהו, ההסתדרות-הכללית-החדשה, מיתון, ניאו ליברליזם, עופר-עיני, עיתונות, שוק-ההון, שוק-חופשי
מי הכותב?