מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
חוק ההסדרים 2009 – למי הוא טוב בעצם?
ירון חנן כותב לגדעון עשת בנושא חוק ההסדרים, ומעלה את השאלה מי מרוויח מחוק ההסדרים, וקורא לבטלו למען הדמוקרטיה הישראלית
למר גדעון עשת
"ידיעות אחרונות"
שלום רב,
תקופת אישור התקציב ממוקדת בעיקר בהעברת חוק ההסדרים והשנה החוק החדש נראה בעיני מדאיג יותר מאי פעם. תמיד היה לי חשש כבד מהשיטה הנפסדת הזו שהמצאנו בישראל, להעביר בחוק אחד וכמיקשה אחת את כל ההסדרים שמקבלי ההחלטות למינהם (בד"כ מי שמכונים "נערי האוצר") חולמים עליהם זה מכבר. הסיבה להתעקשות האוצר להשתמש בשיטה הזו של "חוק ההסדרים" ברורה: לחברי הקואליציה הרציניים יותר בכנסת, נוצרת בעייה- אם יצביעו נגד סעיפים בחוק, הם יחשבו למורדים ומחבלים בהסכם הקואליציוני שעליו מפלגתם חתמה. לכן כל שנותר להם הוא לנסות להשפיע בועדת הרלוונטית בכנסת על כמה סעיפים בעייתיים בחוק ואכן הם מצליחים לעיתים לעקר חלק מתוכם, או אף לבטלם בסיוע ח"כים מהאופוזיציה. חוקי המשחק ידועים גם לאוצר ולכן נערי האוצר מכניסים במתכוון הרבה "עיזים" (סעיפים שמראש מושכים אש) שכל תכליתם להסיט את האנרגייה ממה שהם מאמינים ומקווים שבכ"ז יעבור בחוק.וכך כל שנה משהו בכל זאת עובר והשיטה כביכול "מוכיחה" את עצמה.
אך מה מרוויחה מדינת ישראל לאורך זמן מכך? סעיפים בחוק ההסדרים שמקפלים בתוכם נושאים עצומים בהיקפם ובמשמעותם למשק ולחברה עוברים כך בלי שום אפשרות לבחינה ומחשבה מעמיקה, ללא חוות דעת מצד מומחים ובלי שהקימו אפילו ועדה מקצועית כלשהי שתבחן את השפעותיהם לעומקם ותמליץ על חלופות שונות. דרך קבלת ההחלטות הזו שונה במהותה מהדרך המסודרת והאיטית יותר, כמובן, לחוקק חוקים שבתקופה רגילה היו מתמשכים זמן רב ולבסוף היו "עלולים" להיתקע באיזו ועדה או חלילה ליפול במעבר משלטון לשלטון…לכן ברור למה האוצר כה להוט להשתמש בחוק הזה כהזדמנות פז שתחזור רק בדיוני התקציב הבאים ולנסות לקדם כמה שיותר סעיפים. אך ברור לכל כי "קיצור הדרך" המפתה כל כך שמספק חוק ההסדרים הופך לנגד עיננו למפלצת שמקעקעת, לא פחות מכך, את המבנה הדמוקרטי התקין של החקיקה בישראל ובעצם הגולם קם על יוצרו (כולנו)!! האוצר משדר שהוא לא סומך על שיקול דעתם של נבחרי הציבור ולכן אונס אותם למסלול קבלת החלטות מזורז ושטחי שבסופו מתקבלות תוצאות שאיש לא ממש בחן אותן לעומקן, לא נידונו בדיון ציבורי פתוח ושקוף וללא בקרה רצינית.
השנה השיטה הזו חשובה במיוחד לאוצר, כי התקציב אמור להיות דו-שנתי ורק בשלהי 2010 תחזור שוב ההזדמנות הזו. וכך אנו מוצאים בחוק הנוכחי שורה ארוכה של רפורמות ענק ושינוי סדרי שלטון כמעט בכל משרד ממשלתי.
קשה למצוא תחום שלא מכוסה בחוק ההסדרים. בכירי האוצר הופכים למומחים כמעט בכל תחום ועניין. הם למשל מאחדים מחוזות במשרד החינוך, משנים את חוקי האשפוז הסיעודי, מבטלים את המועדים הקבועים להעברת כספים לרשויות המקומיות, מקימים רשות עצמאית לתקשורת ועוד ועוד.
יתכן שחלק מהרעיונות שלהם יתבררו כ"טובים" ו"נכונים" במבחן התוצאה , כלל לא בטוח. דבר אחד כן בטוח: הדרך לקבלתם מזמינה סכנות והפרה של האיזונים השלטוניים במדינה ולמעשה נוצר פה אובדן דרך כאשר פקידי שלטון בגיבוי שר האוצר מגיעים לעוצמה כמעט מוחלטת בכך שהם מכתיבים להלכה מהן ההחלטות הנדרשות לנבחרי הציבור שכזכור נבחרו על בסיס איזה מצע ודרך שעבורה הציבור הצביע לכאורה ואת מימושם הוא מצפה שישרתו. נכון, יותר משחוק ההסדרים מעיד על פקידי האוצר, הוא מעיד על המפלגות על מצען ובעיקר על נבחרי הציבור שחלקם מצפצפים בציניות על הבטחותיהם לבוחר ולדעתי נותנים לכדור השלג הזה לגדול ולגדול ולא פועלים ברצינות לעצור אותו, לבד מכמה ח"כים בודדים מכל גווני הקשת הפוליטית שקוראים באופן ממש נואש כי 'המלך הוא עירום'!
רשות רגולטורית עצמאית לאנרגיה:
דוגמה חמורה במיוחד בעיני לסכנות חוק ההסדרים היא הניסיון בחוק הנוכחי להקים רשות רגולטורית לאנרגיה שבעצם תעקר לגמרי את תחום האנרגיה ממשרד התשתיות. בעבר היה משרד אנרגיה (שבהמשך גדל להיות משרד התשתיות) משרד ממשלתי חשוב, שיצא לי לעבוד בו כיועץ השר בתקופת השרים לשעבר אמנון רובינשטיין וקצת עם משה שחל. משרדי אנרגיה קיימים בעוד מדינות מערביות ודי בצדק. תחום האנרגיה הוא אחד מהתחומים החיוניים ביותר בכלכלה המודרנית וזהו תחום מורכב ורגיש מאד אשר כל שגיאה בניהולו יכולה להיות גורלית ואפילו קטסטרופלית (כדוגמת כשל יצור ואספקת החשמל בקליפורניה לפני כמה שנים).
יצור ואספקת אנרגיה מביאים עימם המון ברכה ושיגשוג למשק מודני, אך בצידה לא מעט "קללות" ובראשן הנזק לסביבה.
אני זוכר לפחות 3 ועדות מומחים חשובות שישבו ודנו בהקמת הרשות לשירותים ציבוריים –חשמל אשר קובעת בעצם את תעריפי החשמל במדינה ומפקחת על התעריף וסטנדרט השירות בתחום החשמל. זו רשות עם עוצמה רבה מאד (וישנם מומחים שטוענים שעוצמתה רבה מדי). הרשות הוקמה בהליך חקיקה מסודר של חוק החשמל ולמרות הדיונים הרבים שקדמו להקמתה, עדיין נעשו בהקשר זה כמה שגיאות, אם כי טוב שהיא הוקמה, למרות שיש מקום לשפרה.
כמה שגיאות נמצא בעתיד, חלילה, אם כעת מקימים רשות אנרגיה בלי שום ועדת מומחים שדנה בכך וממליצה המלצות, בלי דיון באחת מועדות הכנסת רק על זה ולא ביחד עם מאות סעיפים ענקיים נוספים?
בהקמת רשות רגולטורית עצמאית מחליפים למעשה את מה שהיה פעם משרד האנרגיה ומוציאים את התחום הקריטי הזה לכלכלת המדינה, מכל השפעה של שר ממונה וביקורת ציבורית ואפילו שיפוטית.
שיפוטית? כן בהחלט. כדאי לדעת, בתי המשפט לא מוסמכים ולא רוצים להיכנס לנעליים ולשיקול הדעת של רשויות רגולטוריות ולמעשה רשות כזו אינה נתונה לביקורת שיפוטית על מהות החלטותיה, אלא רק על אופן קבלת ההחלטות….!
כך נוצרת עוצמה אדירה לרשות כזו וברור שלכך שואף בדיוק משרד האוצר. האיחוד בין מינהל החשמל שמתכנן את משק החשמל לטווח ארוך, ביחד עם רשות החשמל שכבר הוקמה וכל יתר גורמי האנרגיה (תחום הגז הטבעי, הדלקים ועוד) יוצרים מבנה אדיר כח שבעצם לא נתון לשום בקרה מעשית! עוצמה כזו תקשה מאד על יצירת איזונים בין צרכי פיתוח משק האנרגיה, מול למשל הצורך בשמירה על הסביבה ועידוד תחומים כגון אנרגיה מתחדשת שבדרך כלל יקרה יותר, למרות שהיא לא מזהמת.
אבל לא זה מה שגרם לאוצר לנסות להקים את הרשות הזו. מה שבאמת הכי מעניין אותם, כידוע, הוא "שבירת המונופולים הגדולים" ובעיקר חברת החשמל.
הרפורמה במשק החשמל תקועה כבר זמן רב, עקב בעיקר התנגדות עובדי חברת החשמל לחלק גדול ממרכיביה.
אתה כתבת על כך כבר כמה פעמים והבעת דאגה מהרעיון שעומד מאחורי אותה רפורמה שמפרקת את חברת החשמל ומפריטה אותה בחלקים תוך העברת השליטה על משק החשמל מהממשלה לידיהם של בעלי הון בודדים.
כיום רוב הציבור מפוכח ומבין יותר מהי המשמעות של העברת גרעין שליטה לידי בעלי הון ולאן זה יכול להוביל אותנו…באוצר, כך נראה לא התפכחו וזו עדיין מנטרה מובילה. כאמור, הרשות החדשה תבטל את תפקיד השר כממונה על האנרגיה וכך יהיה לאוצר ושליחיו ברשות החדשה קל יותר לנווט את דרכם בדרך לרפורמות וביטול המונופלים בתחום האנרגיה.
הרגולטור לא יושב לדיונים עם ועדי עובדים, הם הרי לא פרטנר של רגולטורים, בשונה משר פוליטי שכן צריך להקשיב לנציגי העובדים ולעיתים גם להתחשב בדעתם וזה כמובן לצנינים בעיני אנשי האוצר ולכן טוב מבחינתם שלא יהיה שר ממונה שיכול להפריע.
לדעתי קיים באוצר ובקרב מי מהשרים שמקשיב להם בלבול בין המטרה והדרך. כדי "לרפא" מה שבעיניהם נתפס כ"מחלה" (עוצמת המונופולים) הם בוחרים ב"תרופה" (רשות עצמאית וביטול משרד ממשלתי) שיוצרת בעייה אדירה לא פחות ואולי אף מאפילה על "הבעיה" הקודמת (אם בכלל קיימת באמת בעייה במונופול של שירות חויוני כמו חשמל, מים או גז).
חמור בעיני שהשר הממונה כיום על משרד התשתיות, מר עוזי לנדאו, נאלץ להסכים לתנאי הזה של הקמת רשות האנרגיה, כדי לקבל את התפקיד והפשרה היתה שהרשות תקום רק בסוף 2010, אך כבר השנה הוא יהיה חייב להתייעץ עם רשות החשמל בכל החלטה בתחום משק החשמל. זה מוכיח שמדובר בתוכנית נסתרת שהיתה קיימת לפני כינון הממשלה הנוכחית שמישהו באוצר ראה שעת כושר לדחוף אותה בעת הזו בצורה כה בוטה.
כאמור, זו היתה רק דוגמא אחת ומרכזית שממחישה את הבעייתיות בקבלת החלטות חפוזה, שטחית ומסוכנת דרך חוק ההסדרים בנושאים שלא לשמם נועד חוק כזה, אם בכלל צריך אותו.
מישהו חייב לשים לכך קץ ולעיתונות יש תפקיד חיוני בקריאה לעצור את הכדור הענק הזה – חוק ההסדרים, שמתדרדר במידרון הדמוקרטי של מדינת ישראל !
בכבוד רב,
ירון חנן- חיפה
תגיות: חוק-ההסדרים, חוק-ההסדרים-2009-2010, משרד-האוצר, עוזי-לנדאו, תקציב, תקציב-המדינה
קישור קבוע
4 תגובות
Email This Post
4 במאי, 2009 בשעה 15:10
תודה מכתב משכיל.
חשוב הדגש ששמת על עובדת היותה של רשות אנרגיה (או כל רשות אחרת) כפופה לנהלים אך לא לבקרת המדיניות שלה.
אני מבקש גם להזכיר כי חוק ההסדרים נולד במוחם של אנשים שמנהלים את הכלכלה הישראלית לא מעט שנים. אילו היו האנשים האלו מצעידים אותנו לרווחה ושיגשוג כלכליים היינו במלכודת דבש, אבל לא זה המצב.
ממוצע הצמיחה הכלכלית העולמי גבוה בעשרות אחוזים ממוצע הצמיחה הישראלי בשנים האחרונות. מסתבר שאנחנו סובלים גם מדיקטורה מונופוליסטית של משרד האוצר וגם מניהול/ קביעת מדיניות גרועים.
4 במאי, 2009 בשעה 19:37
חוק ההסדרים ועוד מספר דוגמאות של חוקי עבר והצעות ש"מחכות בקנה" מדגימות הרבה בעיות בשיטה הישראלית: הסכמים קואליציוניים מקיפים מדי, עומס יתר של הצעות חוק שלא מותיר לח"כים זמן לעבור על הכל, אי שקיפות, ניתוק מביקורת חוץ-פרלמנטארית, חוסר רצון מטעם משרתי העם להפנים את המושג "אחריותיות" או להבטיחו בחוק, וכמובן הבעיה הכי כבדה – חוקים אנטי דמוקראטיים שעוזרים לממשל הישראלי לשלוט במקום לעזור לאזרחים לקבל ממנו שירות – זו משפחה של חוקים שאין סיכוי שהפרלמנט יבטל אי פעם! הקואליציה רוצה את הכח והאופוזיציה רוצה את האפשרות לכוח הזה כשתתהפך הקערה.
חוקים כאלו אפשר לעצור ולבטל אך ורק בעזרת יוזמה אזרחית, ולצורך כך חייבים מסלול חקיקה אזרחי. המשמעות: מעבר להצעות חוק ממשלתיות והצעות חוק פרטיות שעליהן מצביע הפרלמנט, חייבת להיות שמורה לעם היכולת להעלות, לנסח וגם להצביע ולהעביר הצעות חוק בהצבעת כלל האזרחים, וכל זאת כדי "לשמור על השומרים" ולהחזיר את הממשל בישראל למסלול דמוקרטי. (ויפה מאה אחת קודם)
7 במאי, 2009 בשעה 6:07
[…] המפריטים קלה יותר ועמידה בביקורת ציבורית כפי שהראה כאן ירון […]
10 במאי, 2009 בשעה 20:16
[…] צריך חוק הסדרים. בטח שצריך, כדי שהדברים יהיו מסודרים, לא ככה? אם תעברו על כל מאות העמודים של "חוקי העזר […]