חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המפעלים לפועלים

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, כלכלת בית ב 25.03.09 6:04

כולם, כולל ראשי העובדים הנאבקים, רצו לראות את פרשת "פרי גליל" מסתיימת באושר ועושר, בהעברת בעלים. אך האם הפתרון האמיתי הוא לא שחרורם של העובדים מבעלות והעברת המפעל לראשותם?

מאת: ק. טוכולסקי

אחת הסוגיות המעניינות העולות מעיון בחוקי התורה היא סוגיית עבד עברי. לעבד העברי בניגוד לעבד הזר נתנה הזכות לצאת לחופשי לאחר שש שנות עבודה, אולם גם לבר המזל המשכיר עצמו במחיר עבד לשש שנים בלבד, נתנה האפשרות שלא להשתחרר מכבלי מעמדו. אם יבחר העבד יוכל להשאר עבד כל חייו, אדוניו ירצע את אוזנו והוא ישאר בעבדותו על כל המשתמע מכך. מה גורם לאדם לרצות ולהשאר עבד? הביטחון הסוציאלי המזערי שהמעמד מספק שכן האדון חייב בכלכלתו? חוסר היכולת של העבד להאמין ביכולתו והעדפתו להשקיע את מרצו ועבודת כפיו ברווחיו של אחר תמורת ביטחון בארוחה הבאה? מוסר עבדים שמטופח בידי מערכות אמונה ותרבות שמלדמות את האדם שיש שווים יותר? כנראה שילוב בין כל הגורמים בשיעור כזה או אחר תורם לכך שעד היום רואים האנשים את הבעלים/האדון/בעל ההון כחלק בלתי נפרד מכל מקום עבודה, כמי שלפי סדר טבעי כל שהוא חייב לעמוד בראש הפירמידה ולגרןף אל כיסיו את הרוב המוחלט של רווחי עבודתם של מפעלים ואנשים.

 חילוקי הדעות בפרשת פרי גליל והעובדה שלא עובדי המפעל, האיגוד המקצועי או המזדהים עימם אינם דורשים את העברת השליטה במפעל לידי עובדיו שבניגוד לבעלים כושלים לאורך השנים אשר התייחסו למפעל לא כגורם יצור אשר בהבטחת קיומו תלויה פרנסתם של עובדים קשי יום אלא כאל רכוש שניתן להשתמש בו בכדי למנף אשראים ולגרוף עוד ועוד רווחים מופרזים, מצביעים על כך שמוסר העבדים המקראי לא נגוז מהעולם. אפילו חסידי הסוציאל דמוקרטיה מבית מדרשו של אדוארד ברנשטיין דורשים לא את השליטה במפעל לעובדים ואינם מערערים על זכותו של המעביד אשר תרומתו לקיומו של המפעל אינה ברורה אולם חלקו ברווח אדיר. בעיני רוב הציבור האדיש, המחפש לעצמו קתרזיס, סוף טוב לאופרת הסבון הנוכחית המעטרת את כותרות החדשות יהיה בעלים חדש, אדון חדש לעבדים המציעים את אוזניהם לרציעה והכל יהיה בסדר.

 בניגוד לתפיסות המקובלות בתקשורת הישראלית בעלים חדש הוא בסך הכל עוד נטל, עוד מישהו שמוכן להלוות כסף מבנקים בשביל לרכוש מהם עוד כלי ליצור הון עצמי. הוא בסך הכל רוצה עובדים ממושמעים שמוכנים לעבוד בשכר נמוך בשעה שהוא גורף רווחים מהמפעל. בניגוד לתפיסה הרווחת של כהני הכלכלה החדשה בעלים אינו בדיוק נחוץ לקיומו של המפעל, כמו פסלי האבן של אלילי העת העתיקה, העדרותו מהמפעל לא תפיל את השמים. במקום לתת ערבויות מדינה ואשראי על חשבון הציבור לבעלי הון ויזמים פרטיים שמבקשים לעצמם עוד רווח יכולה לתת את אותן הערבויות לעובדי המפעלים, הפיכת העובדים לבעלי המפעלים בהם הם עובדים תמורת התחייבות לשכר ריאלי וחלוקת רווחי המפעל בצורה מושכלת בין חסכון והשקעות בהבטחת קיומו של המפעל ודיבידנד לעובדים בעלים כאשר יש מה לחלק עשויה לסיים אחת ולתמיד שתי תופעות מגונות. הראשונה, חיסול מפעלים והעברתם לעולם השלישי בשביל מכסום רווחים בזמן שבארץ נשארים עובדים חסרי כל והשנייה, חיסול מפעלים באמצעות ניצול לא אחראי של ההון שהם מייצרים בידי בעל ההון לטובת מכסום רווחיו ועל חשבון עבודתם של עובדי המפעל ועצם קיומו.

 הדיון הציבורי בישראל נגוע בפטרנליזם קפיטליסטי. ההסתדרות והעובדים צריכים לדרוש שליטה של העובדים וערבות מדינה לקיומו של המפעל. בתי המשפט צריכים להבטיח בראש ובראשונה לא את תשלום החובות לבנקים באמצעות חיסול המפעל אלא את אחריותם האישית של בעלי המפעל לחוב ואת הבטחת קיומם של עובדי המפעלים שעבודתם הקשה נבוזה בידי בעלי הון המרוקנים את המפעלים מרווחים ומתחבאים מאחורי כיסויי תחת מפולפלים כמו חברה בע"מ המרוקנים את אחריות הבעלים מכל תוכן. אם לא תשתנה התפיסה הרואה צורך קיומי בקיומם של אדונים, הניצול המחפיר של עובדים מצד אחד והמשברים החוזרים ונשנים בשל תאוות הבצע חסרת הגבולות של מעמד האדונים מצד שני ימשכו. הגיע הזמן לדרוש שליטה של העובדים במפעלים, הנהלות מקצועיות המהוות חלק מהעובדים ובעלי תפקידים מוגדרים מתוך רצון לשרת את הקואופרטיב ולא בעל הון שממנף רווחים החוצה כראות עיניו ותאוות ליבו. הגיע הזמן שהמדינה תתמוך בשליטה של עובדים ושההסתדרות תפסיק לשחק את המתווך בין מעבידים ועובדים ותתחיל לייצג את האינטרסים של העובדים שמשלמים את משכורות פקידיה. מוסר העבדים בחסות דיון תקשורתי רדוד ומגמתי ופולחן ניאו ליבראלי היוצא מהיכלי הקודש של השלטון הולך ומשתלט על החברה. הקואופרטיב הוא כלי חשוב במאבק לשליטה של מי שמייצר על אמצעי היצור ועל שינוי החברה.

נערך על ידי סתיו
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. עמית-ה :

    יפה אמרת וצריך גם לזכור את ימיו המפוארים של פרי הגליל בימים שהיה של חברת העובדים.
    אני עדיין זוכר איך הסבירו לנו כמה חברת העובדים לא יודעת לנהל, עכשיו אנחנו רואים פי כמה הבעלים הפרטיים יודעים פחות.

  2. מיכה יניב :

    hear, hear

  3. יוני :

    יישר כוח.
    תפישת המפעל המשותף כשייך לבעלות של קבוצה קטנה מבין העובדים, או למי שאינם עובדים כלל – אכן שמה את כל השאר בסוג של עבדות מודרנית כמי שאינם אדונים לגורלם, אלא תלויים מבחינת עתידם וכפופים מבחינת היוםיום לרצונו של 'הבעלים' (איזה שם נורא). למשך 40 שעות בשבוע – הפעילות התופסת את הזמן הרב ביותר של האדם, מלבד שינה.
    קואופרטיבים הם צורת הייצור המשותפת המוסרית היחידה.
    קשה לקפוץ מכאן ישר לשם – אבל בהחלט חובה להתחיל להשמיע את הקול הזה בכל הזדמנות.

  4. אנהאר :

    אני בחורה בת 21 אני גרה לבד המצב לא טוב אני היתי עובדת במפעל מלעוף לא משנה מה העבודה אני מחקה אני רווקה אני גרה בקרית אתא לבד זה המספר 0524866918אני מקווה שיהיה טוב.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.