במסגרת הקמת מועצת החינוך הציבורית העירונית כגוף חדש במבנה הארגוני של עיריית ירושלים, דאג ראש העירייה ניר ברקת, המחזיק בתיק החינוך, להעביר החלטה לפתיחת אזורי הרישום בעיר, זאת ללא שיתוף מנהלי בתי-הספר ובלי לקבל את אישורם
מאת: דליה בלומנפלד – צוות חינוך
ניר ברקת,שנבחר לאחרונה לראשות עיריית ירושלים, ידוע כאיש היי-טק, שהגיע בזמנו לתודעת הציבור כיזם עסקי. הוא אחד מראשי קרן איי-וי-אן (Israel Venture Network ,IVN), שמאגדת אנשי עסקים מישראל ומארה"ב, שהחליטו להשקיע משאבים בתחום החינוך. יוזמות אנשי העסקים, ובהם שלמה דוברת יוזם דו"ח דוברת, גורמות להובלת מערכת החינוך בישראל לתפקוד כחברה עסקית לכל דבר, ולהפיכת תחום החינוך לעסק המדבר במונחים כלכליים של רווח והפסד. זה היה בתקופת לבנת כשרת החינוך ונתניהו כראש ממשלה.
באותה תקופה, לאחר שנכשל בבחירות לראשות עיריית ירושלים. הוא היה אופוזיציונר פעיל, והכריז על עצמו כראש עיריית צללים. אחת היוזמות שלו בתפקיד הצללים היה להתחיל את מהפכת החינוך בירושלים:
- הוא יזם סקר עצמאי רחב היקף לדירוג בתי הספר בעיר לפי שביעות רצון ההורים.
- יזם מהלך לפתיחת אזורי הרישום בירושלים, שכלל עתירה לבג"צ,
- בסוף 2004 הגיש לועדת החינוך העירונית תכנית לבטל את מינהל חינוך ירושלים (מנח"י) ולבנות על תשתיתה מינהל לחינוך שמציעה לבטל את מנח"י. לפי גישתו של ברקת, על מנת להתחיל ולהוביל שינוי שמשמעו ניהול רפורמה מקיפה ברוח המלצות ועדת דוברת, יש לערוך שינויים מבניים במנח"י ולהכין את התשתית להקמת מנהל חינוך אזורי (מח"א) בירושלים. תכנית ירושלים זו תהווה פיילוט ליישום מינהלי חינוך אזוריים (מח"א) ברשויות המקומיות בכל רחבי המדינה. ניסוחה של התכנית היה: המהפכה (במערכת החינוך של מדינת ישראל) תתחיל בירושלים.
היום ניר ברקת הוא ראש עיריית ירושלים, שלקח על עצמו גם את ניהול תיק החינוך. תפקידו החדש מאפשר לו לממש את אותה תכנית שהגיש בהיותו באופוזיציה.
פרטי התכנית מאז (משנת 2004)
בסוף נובמבר 2004 פורסמה בעיתונות התכנית של ניר ברקת, שנכתבה יחד עם מיכל שלם, לרפורמה חינוכית בירושלים ברוח דו"ח דוברת.
בין המטרות המצוינות בתכנית:
- הפיכת בתי-ספר בעיר לבעלי ייחוד (ייחודיים).
- תלמידים יבחרו את ביה"ס שבו ירצו ללמוד. המשמעות היא פתיחת אזורי הרישום
- הקמת מינהל חינוך אזורי (מח"א) במקום מינהל חינוך ירושלים (מנח"י). המושג מח"א – מקורו בדו"ח דוברת (למשל,עמ' 170). המח"א, לפי תכניתו של ברקת, ייבנה כתאגיד עסקי שבו למשרד החינוך ולעיריית ירושלים תהיה בעלות של 55%. משרד החינוך יהיה אחראי על המדיניות, והמח"א יהיה אחראי על הביצוע לכל הילדים בירושלים מגיל 3 – 18 .
- מועצת חינוך ציבורית עירונית, שתשמש כדירקטוריון מינהל החינוך האזורי (המח"א) שיוקם.
– בראש המועצה תעמוד דמות ציבורית בעלת יכולת להוביל רפורמה ציבורית.
– הרכב מועצת החינוך העירונית יהיה: למשרד החינוך – 5 נציגים, לעיריית ירושלים – 5 נציגים, לקרנות המגזר השלישי – 2 נציגים, לאקדמיה – 2 נציגים, לוועד ההורים המחוזי – 3 נציגים, נציגי ציבור- 3. בסה"כ יהיו 20 חברים.
– תפקידי המועצה בין השאר, להתוות את מדיניות החינוך לפי חזון דו"ח דוברת, לאשר תכניות עבודה לקריות החינוך, להכין מכרז לראשות מח"א בהתאם לדו"ח דוברת.
התכנית של ניר ברקת, ושותפתו לתכנית מיכל שלם, מתייחסת גם:
לתפקיד הקרנות (המגזר השלישי): הענקת מלגות והקמת גוף למדידה והערכה.
לביטול חטיבות הביניים בעיר.
לבתי-הספר הייחודיים, העל-אזוריים, שעליהם לא יחולו עקרונות המח"א, והם יוכלו למיין חלק מהתלמידים, תוך העדפה ברישום לתלמידים תושבי העיר. עד כאן פרטים על התכנית.
פרטים על יישום התכנית היום כראש עירייה: פתיחת אזורי הרישום
במסגרת תפקידו כראש עירייה ואחראי על תיק החינוך, ברקת מממש את הצעתו הישנה: לפתוח את אזורי הרישום לבתי-הספר בעיר. לפיה, הורים יוכלו לרשום את ילדיהם לבתי-ספר לפי רצונם, ללא הגבלות של בתי-הספר או של העירייה. לפי דעתו של ברקת, זכותם של הורים לבחור את בית-הספר המתאים לילדיהם בהתאם לערכיהם ולאורח-חייהם.
השיטה הקיימת היום פועלת לפי אזורי רישום. תלמידים מקבלים העדפה ברישום לביה"ס שבאזור מגוריהם. כתובת המגורים היא הקובעת את ביה"ס שאליו יירשם התלמיד ואת העדפתו לרישום בביה"ס באזור מגוריו. זאת על פני תלמידים המתגוררים בשכונות אחרות. אזורי רישום מאפשרים איזו שהיא מגמת אינטגרציה. מגמה זו מתבטלת עם פתיחת אזורי הרישום.
בתקופת אולמרט כראש עירייה הגיש ברקת בראשות קבוצת הורים עתירה לבג"צ, המבקשת לפתוח את אזורי הרישום בירושלים. בזמנו, בעקבות העתירה של ברקת, הוקמה ועדה בראשות פרופ' ויקטור לביא, וישבה על המדוכה במשך שנה וחצי. היא המליצה על:
- פתיחה מבוקרת של אזורי הרישום
- צמצום אפשרויות בתי-הספר למיין תלמידים
- סיוע לבי"ס חלשים
- סיוע לתלמידים מרקע סוציו אקונומי נמוך
החלטתו של ברקת, לפתיחה (לא מבוקרת) של אזורי הרישום, העתידה להתממש בשנת הלימודים הקרובה, יוצרת מצב חדש של תחרות בין בתי-הספר. ברקת מעוניין לחזק את בתי-הספר הייחודיים, וממליץ שהמוצלחים שבהם יאמצו בתי-ספר חלשים, ויהפכו אותם לסניפים שלהם.
ביקורת מנהלי ביה"ס ויושבי הראש של המינהלים הקהילתיים על פתיחת אזורי הרישום
מנהלי בי"ס ויושבי-ראש של מינהלים קהילתיים הביעו חששות מפתיחת אזורי הרישום. לדעתם:
- בתי-ספר לא מבוקשים ייסגרו, ויבוסס מעמדם של קומץ בתי-ספר אליטיסטיים שאליהם יועברו כל תלמידי העיר החזקים הלומדים כיום בבתי-ספר אחרים. יהיו בתי-ספר לחזקים ולעשירים ובתי-ספר לחלשים.
- אי-השוויון יחגוג (כך גם מצטייר ממחקר על אזורי הרישום בעניין). אוכלוסיות תלמידים חלשים ייפגעו בשל חוסר משאבים להשקעה בנסיעה לבתי-ספר מרוחקים וחוסר משאבים לתשלום שכר-לימוד.
הפערים החברתיים בירושלים יגדלו.
מנהלי בתי-ספר הביעו מחאה על שלא שותפו בתהליך הנוגע להם על פתיחת אזורי הרישום ומנחיתים עליהם החלטות כעובדה מוגמרת.
פתיחת אזורי הרישום מובילה לביטול החינוך הממלכתי, להפרטת החינוך והפיכתו לחינוך ציבורי
פתיחת אזורי הרישום מעודדת את בתי-הספר הממלכתיים לשנות את מעמדם ולהיהפך לבתי ספר ייחודיים. זאת במטרה למשוך תלמידים. לדוגמא, פתיחת אזורי הרישום בביה"ס הממלכתיים-דתיים בירושלים יוצרת כבר היום מצב של תחרות בין בתי-הספר בעיר. ומסמנת פערים לעתיד בין בתי-ספר יוקרתיים יותר ופחות. חוק נהרי מאפשר את תקצובם של בתי הספר הייחודיים, שנקראים החינוך המוכר שאינו רשמי, באותה רמה של אלה הממלכתיים.
בתהליך זה תקציב החינוך הממשלתי עובר מבתי-הספר הממלכתיים אל בתי-הספר הייחודיים. כלומר, משאבים ציבוריים משמשים במימון החינוך הפרטי, וגורמים בכך להרס החינוך הממלכתי. בתי-הספר הייחודיים פתוחים למימון נוסף של ההורים, של גורמים עסקיים, ובכך יגדלו הפערים. כך, בתי-הספר הופכים לעסק שרווח בצידו.
החששות והמתרחש בשטח אינם מונעים מברקת להמשיך ביוזמתו. כבר בישיבה השנייה של מועצת החינוך העירונית, שנערכה בפברואר, הוצגו ההנחיות המדויקות של פתיחת אזורי הרישום בבתי-הספר בעיר.
Tags: הפרטה, ירושלים, מערכת החינוך, ניר-ברקת, רפורמה-בחינוך
דליה,
המהלך מעודד מנהלים לעסוק בשיווק ומיתוג מוסדות החינוך לרוב על חשבון איכות ההוראה.
לכן אנו עדים לריבוי פעילויות סרק המיועדות ליצור תדמית חיובית, על חשבון השקעה אמיתית וישירה בתלמידים.
כל ילד בישראל זכאי למוסד חינוכי ראוי לשמו באיזור מגוריו.
נראה שאנחנו נמצאים בסחף של הפרטת החינוך ואני מתחילה להיות סקפטית אם ניתן יהיה לעצור אותו במיוחד כאשר נתניהו הוא זה שבשלטון –
דו"ח דברת נכנס למערכת החינוך כבר לא ב'דלת האחורית' אלא בחזית החינוך,
חוק נהרי הולך ומיושם על כל המשתמע ממנו,
אתמול העלה סטנלי פישר את נושא 'אופק חדש' כחלק מתוכנית הבראה כלכלי, ובודאי לא כחלק מתוכנית חינוכית.
שלומית
נראה שאנשי חינוך בשטח מבינים את הבעיות ומביעים עמדתם בהתאם – נגד. אדם אחד לא יוכל לכפות את דעתו על המערכת לפרק זמן ארוך. העמדות האחרות יבואו בסופו של דבר לידי ביטוי.
שושי
האם האמנת שאת יכולה לעצור את סחף ההפרטה? אני רואה את תפקידי כמתריעה נגד ההשלכות של ההפרטה על איכות החינוך. ככל שיותר אזרחים (מורים, הורים ואחרים) יראו במו עיניהם את תוצאות ההפרטה בחינוך, הם יגיבו לכך. אך שינוי מדיניות בחינוך יכול לבוא רק ממקבלי ההחלטות.
אוי לא, תלמיד שלא מרוצה מהבית ספר בגלל ילדים מציקנים או מורים שלא מעריכים אותו יוכל לעבור לבית הספר אחר ממש קסטרופה.
והכי נורא לקהילה יהיה ייצוג ויכולת להשפיע. זה מסוג הדגומטיות המטופשת שהופכת את השמאל לחלש ואנכורנסטי.
אם זו התוכנית של ניר ברקת אז כל הכבוד לו.
למר"צניק
זה שלקהילה יהיה ייצוג, זה חשוב. השאלה היא אם הקהילה תדאג רק לעצמה, או גם לחלשים שבתוכה.האם השפעת הקהילה תגדיל את הפערים או תקצין אותם.
מעבר של תלמיד לבית-ספר אחר-גם הוא תופעה חיובית, אבל השאלה היא אם לא ייתקל באותן בעיות בבית-הספר החדש. פתרון מערכתי לכל בתי הספר יכול לעזור לפתרון בעייה של תלמיד אחד במקום לעבור לבית-ספר אחר.
מאיפה את כבר בטוחה שלילד לא יהיה טוב יותר. אולי גם על סטודנטים יכפו ללמוד רק באוניברסיטה באיזור מגוריהם? הפערים היום במצב הנוכחי גדולים בתוך בתי הספר אם ההורים לא עוברים לגור באיזה יישוב לוין סגור. אני דווקא בעד פתיחת אזורי רישום כי זה תואם את הרעיון הדמוקרטי, וגם ישפר את מערכת החינוך ויעודד אנשים להשאר בעיר.
הרעיון לפתיחת אזורי רישום כבר נוסה בעבר במסגרת בתי הספר הממלכתיים, במקומות שונים בארץ.
הדבר הוביל את המנהלים לעסוק בשיווק במקום בחינוך, דבר שמתרחש גם היום ומן הראוי לתת עליו את הדעת.
ברשויות המקומיות בהם התרחש הניסוי, לא הצליחו להתגבר על סחף ההרשמה לבתי ספר או גנים שהצליחו ליצור תדמית חיובית, רק לפעמים התדמית התאימה למציאות.
מסכימה עם אלה שרואים סכנה בהפרטת החינוך. מדינה המכבדת את עצמה, אינה יכולה להפקיר את החינוך.
שתי הגישות הסגורה והפתוחה יוצרות בעיות.
בגישה הסגורה, אתה סגור בגיטו מגוריך, גם אם הוא נכון לך כלכלית אך לא מתאים לחינוך ילדיך.
הגישה הפתוחה יוצרת תחרות פרועה. גם כאן יתכן מצב שלא תוכל לרשום את ילדיך לבית הספר הקרוב (כי הילד לא מתאים, הרי יהיה מיון).
פערים בין אוכלוסיות קיימים בשתי הגישות. לכן הפתרון האפשרי הוא בהתייחסות עירונית- מקומית ולא ממשלתית. ישנן ערים שנכון לפתוח איזורי רישום וישנן שאין צורך בכך. הדבר תלוי בהרכב השכונות (הומוגני/הטרוגני).
גליה
גליה
מהו הצורך הקובע לפתיחת אזורי רישום? בפריפריה ללא אזורי רישום ובמרכז כן? כבר ההבדלה הזאת תיצור הרגשה של אפליה בקרב אזרחים. היכן את מכירה שכונות הומוגניות? מה הקריטריון להומוגניות בהרכב השכונות, מצב סוציוכלכלי או רמה קוגניטיבית? לגבי פתרון ברשות עירונית מקומית, זה מה שרוצים בהכל חינוך, להעביר את הביצוע לרשויות המקומיות.להוציא את הביצוע מהממשלה. מה טוב בזה? האם ברשויות יש מנגנוני בקרה לשקיפות וטוהר מידות? האם את מאמינה שהרשויות המקומיות כה איכותיות שיתנו פתרון עניני ולא אינטרסנטי?
נושא פתיחת אזורי הרישום היה נושא לוהט במערכת החינוך בתחילת העשור
הנושא הזה מורכב מאוד ואני ממליץ לקרוא כמה שיותר חומר ולא לבוא אליו עם דעה דוגמטית
משום מה האתר פוסל לי תגובות עם הרבה קישורים אז הנה הראשון
מרכז המידע והמחקר של הכנסת מציג מידע וטיעונים בעד ונגד
http://www.knesset.gov.il/MMM/data/docs/m00192.rtf
נושא עקרוני המוצג כאן – יש פתיחה סמויה של אזורי הרישום. הפתיחה הסמויה מואצת בגלל קיומם של בתי ספר נוספים – חלקם "מגנטים" על אזוריים וחלקם פרטיים/עמותות.
במצב הזה להורים יש בעצם בחירה – להיתקע בבית הספר היחיד המותר להם לפי אזור הרישום, שיכול להיות במצב קטסטרופאלי, או להוציא את הילד מהמערכת הממלכתית.
צריך לזכור שלהורה יכולים להיות עקרונות יפים מאוד על סוציאלדמוקרטיה ומדינת רווחה אבל כשזה מגיע לאינטרסים האישיים הכל מונח בצד ובצדק (זו לא צביעות).
אותו דבר קיים לגבי מערכת הבריאות – אם אני חולה ויכול כלכלית לבחור בין תור לרופא מומחה עייף ועצבני בעוד 3 חודשים במערכת הציבורית ובין תור מחרתיים בשר"פ אצל מומחה בהדסה – אני לא אחכה שלושה חודשים בגלל עקרונות נעלים.
לכן מובן לי מאוד מדוע מאבק סוציאליסטי/סוציאלדמוקרטי נגד פתיחת אזורי רישום נדון מראש לכישלון אם המטרה היא לשכנע את ההורים, וביחוד בעלי היכולת ביניהם (ר' תגובות למעלה).
האם זה אומר שצריך להשלים עם תהליכי הפרטה בחינוך? לא
האם זה אומר שצריך להשלים עם העובדה שמנהלים משקיעים בשיווק ולא בחינוך? לא
על שוחרי החינוך הממלכתי לבנות אלטרנטיבה לרפורמה שיש לה סיכוי להיקלט בדעת הקהל ולא לשווק פתרון עבש המתאים אולי לימים שלא ישובו עוד.
צריך רפורמה טובה, לא הקפאת המצב, כי המצב הנוכחי גרוע.
איתי
http://www.kedma.co.il/index.php?id=691&t=archive
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/285/645.html
נחשו מי חבר בוועדת לביא על תקן נציג ציבור?
http://www.jerusalem.muni.il/pages/vaada_doc.pdf
במסמך הנספחים אפשר לראות איך לכמה מהמתנגדים לרוח הוועדה לא ניתן להופיע בפניה בטענה (המוצדקת או לא) שהפניה לא נעשתה כנדרש
http://www.jerusalem.muni.il/pages/vaada_nispahim.pdf
אם רוצים להשיג מסמך תשובה מפורט להמלצות הוועדה אני ממליץ לפנות לפרופ' רות בטלר מביהס לחינוך באוניברסיטה העברית. בטלר שיתפה פעולה ביחד עם אנשי בי"ס קדמה מהקטמונים במאבק נגד רפורמת לביא.
לאיתי
מהי הדעה הדוגמטית המוצגת במאמר? אתה יכול להסביר?
איתי
קישור למממ של הכנסת מופיע בגוף המאמר. מדוע אתה מציין אותו בשנית בתגובותיך? יש שימוש במידע שבו בתוך המאמר.
ניר ברקת – מקורבו של דודי פרידמן, וזה שיביא את הסוף לארגון המורים. דעו זאת עכשיו, כי אחר כך כבר יהיה מאוחר מדי.
איתי
א. אם תגובתך כהורה היא אינטרסנטית, והיא שונה מתגובתך כאדם בעל אידיאולוגיה, אז אין ערך לאידיאולוגיה שלך. זה נקרא סלון שמאל. או במקרה שלך, סלון סוציאל דמוקרטיה.
ב. האם מדובר במאמר על מאבק ס"ד נגד פתיחת אזורי רישום?
ג. פתיחת אזורי רישום היא חלק מתהליכי הפרטת החינוך. אם מסכימים לפתיחה מוחלטת של אזורי הרישום, ללא תכנון, ללא בקרות, המשמעות היא שוק חפשי בתחום החינוך. כל הורה ירשום את ילדו לאיזה בית ספר שהוא רוצה, ובית הספר יהיה חייב לקבלו. התלמיד והוריו הם הלקוח, ואת דרישות הלקוח יש לכבד. זוהי שפה של הפרטה. (רק תעמיד את עצמך במקומו של מנהל בית הספר וצוות מוריו. איך הם יוכלו לתפקד במצב כזה.איזה איכות חינוך יוכלו לתת במצב הזה.)
ד. פתיחת אזורי רישום תגרום למנהלים להשקיע בשיווק יותר מאשר בחינוך.
ניר ברקת החליט על פתיחה מוחלטת של אזורי הרישום. ועדת לביא הציעה פתיחה מבוקרת שלהם. הנושא בדיון שלנו הוא לא בעד ונגד ולא בשחור מול לבן, אלא באפור. האם פתיחת אזורי רישום לגבי כל בתי-הספר בעיר? האם ישר מהשנה הבאה? האם לא נחוץ תכנון מראש? האם לא נחוץ לפני כן ביצוע פיילוט במספר מוגבל של בתי-ספר? האם לא צריך לקבל החלטה יחד עם מנהלי בתי-הספר בעיר? האם לא צריך להקשיב למה שאומרים אנשי מקצוע בשטח?
אני לא זוכרת שהבעתי במאמר דעה נגד פתיחת אזורי הרישום בעיר. השתדלתי להציג את העובדות. ובסוף המאמר את ההשלכות של פתיחת אזורי הרישום על מצב החינוך. ואין להתעלם מכמה גורמים משתלבים, המשפיעים על המצב. מדובר בפתיחת אזורי רישום בשילוב עם יישום חוק נהרי. שילוב זה הוא המבטל את החינוך הממלכתי.
ולגבי האנלוגיה לבריאות, אין קשר לנושא זה. ומה שאתה אומר על הבריאות, גם הוא לא נשמע טוב. אך זה נושא אחר. יש לעשות שימוש מושכל בשר"פ כדי למנוע מצב של ביטול הרפואה הציבורית. תגובתך בעניין הרפואי אינה מעידה על מודעות לשימוש מושכל. אך זה עניין אחר.
לפני התשובות לשאלות
דעתי האישית בעניין איזורי הרישום כלל אינה מגובשת ואני לומד את הנושא. המאמר שלך גרם לבטן שלי רפלקס התנגדות לעמדה שלך, וזה מוזר כי היא אמורה להיות בעיקרון בערך גם העמדה שלי.
כשאני מנסה להבין למה זה קורה לי, אני חושב שזה בגלל הפרה של כלל חשוב שציין כאן יקי בז'ה – הפרדה ככל הניתן בין עובדות ובין דעת הכותב. לדוגמה שאלת אותי מדוע נתתי קישור למחקר מממ – הסיבה היא שמחקר מממ מציין יתרונות וחסרונות של פתיחת אזורי הרישום, בעוד את מצטטת אותו כסימוכין לכך שהמהלך יהווה אסון מבחינת שוויון בחינוך. לפחות מבחינתי כקורא פוטנציאלי הכתיבה שלך השיגה את המטרה ההפוכה, אינני יודע אם אני מייצג, אבל זה לא הטקסט הראשון שגורם לי לתגובה כזו.
מאחר שלא הישגת את אמוני במהלך הקריאה, אני מטיל עכשיו ספק בחומרת המהלך של ברקת.
בשנה האחרונה שמעתי קולות מכל מיני כיוונים שאומרים שפתיחת איזורי הרישום היא כבר ב-95% עובדה בשטח וזה עוד לפני שברקת נכנס לתפקיד.
אם זה נכון, שינוי של עוד 5% הוא לא "מהפכה בחינוך" כפי שיציג אותה ברקת לתקשורת וגם לא "קריסה בלתי מבוקרת" כפי שאת מציגה. זה בסה"כ לקחת מצב שקיים בשטח ולמסד אותו (ובמקרים רבים עדיף מיסוד על ברדק – ע"ע ראיון עם מלכיאור).
אולי לא לחינם כל אותם גורמי אקדמיה ופעילים חברתיים שנלחמו בוועדת לביא שותקים עכשיו, כי הם מבינים שהקרב הספציפי הזה כבר הוכרע מזמן.
בהקשר לשאלות –
א. לחשוף את ערוותו של ניר ברקת זה נחמד (גם אני לא הצבעתי עבורו אלא לדן בירון, פשוט לא יכולתי) אבל זה לא מייצר אלטרנטיבה פוליטית. לכן, אין זה משנה בכלל אם אני ספציפית כס"ד אבחר לשלוח את בתי לבי"ס שכונתי בינוני בגלל פרינציפ או אבגוד בעקרונותי ואנסה לעשות משהו כדי להעביר אותה לבי"ס טוב יותר. לא קיבלתי ממך תעודת כשרות? לא משנה.
מה שמשנה הוא לנסח עמדה שתהיה לה אפשרות לצבור כוח פוליטי.
העמדה הזו חייבת להתחשב ברצונם של 99% מההורים (בורגנים ושכבות מוחלשות כאחד) להשיג לילד שלהם את הטוב ביותר, במגבלות יכולותיהם.
להורים כאלה לא תוכלי למכור איזורי רישום סגורים ובמידה רבה גם לא תוכלי למכור להם פתיחה מבוקרת (אם למשל מבוקרת = ניסוי בשכונות מסוימות למשך כמה שנים, הרי הילד שלי צריך בי"ס עכשיו לא עוד 10 שנים).
המשימה שלך היא לא לשכנע את השמאלנים להפסיק להיות שמאלני כורסה אלא לשכנע את כלל הציבור.
ממה שראיתי בשיחות פה במשך השנים – כמעט כל דיון שבו הסוציאליסט/ס"ד מביע דעה שמתנגשת חזיתית עם דעה ליברלית המקדשת את זכות הבחירה – הסוציאליסט נמצא בעמדת נחיתות מבחינת היכולת לשכנע.
מי שלא מבין את זה נשאר אידיאולוג נחרץ אך חסר השפעה פוליטית משמעותית – כפי שקרה למשל לאנשי הקשת המזרחית, שנאבקו בפתיחת אזורי הרישום והתיימרו לייצג את אנשי "השכונות". "השכונות" לא צעדו אחריהם (וגם לא נרשמו בהמוניהם לרשת בתי הספר הפרטית או חצי פרטית שהקימו)
מול הסיסמה הליברלית "זכותי לבחור את הטוב ביותר" על הס"ד להציע סיסמה קליטה לא פחות שיכולה לקלוע ללב של רוב הציבור.
אם הייתי יודע איך עושים את זה אולי הייתי ראש ממשלה, אבל הדרך של הקשת המזרחית או חד"ש אינה הדרך, אפילו לא לליבם של אלה שנדפקים מהשיטה.
ב+ג+ד – האמירה שפתיחת איזורי רישום היא פתח להפרטת החינוך וגם האמירה שהמנהלים ישקיעו בשיווק הן אמירות דמגוגיות. לפי גישה זו, יש לאסור על סטודנטים מגוש דן להירשם לאוניברסיטה העברית ולהיפך. העובדה שיש אזורי רישום פתוחים בהשכלה הגבוהה באמת גורמת למוסדות להשקיע אולי קצת יותר מדי בתוכניות "סקסיות" (למדתי בשתיים כאלה), אבל התמונה אינה של שחור ולבן. וכמובן אין שום קשר בין איזורי רישום פתוחים לסטודנטים ובין הפרטת ההשכלה הגבוהה.
גם בבתי ספר ניתן בהחלט לבנות מצב בו יש אזורי רישום פתוחים אבל מנהלים משקיעים בתוכן ולא באריזה, בזכות מערכת ממלכתית חזקה להערכת בתי ספר במדדים שונים, שהערכותיה הן גלויות.
זה ההיפך מהפרטה. דווקא כאשר את נלחמת בעצם קיומה של ראמ"ה, את מחזקת את מגמות ההפרטה. ללא מערכת הערכה מקצועית וחזקה, הורים ילכו לפי אריזה נוצצת, או לפי פרמטרים שהם חשובים אבל רק חלק קטן מהתמונה (למשל ממוצע בגרויות ואחוז זכאות). עם מערכת חזקה – יהיה להורים מידע מקצועי מורכב ומעודכן על מדדים שונים כמו רמת אלימות בבי"ס, תוכניות הלימודים, שביעות רצון של מורים, קצב תחלופה של מורים במערכת וכן הלאה. אם במקרה הזה הורה רוצה לשלוח את הילד שלו לבי"ס שיש בו קרמיקה יפה על הקיר או שמלמדים תוכנית "משפטנים צעירים" בגיל 9 – שיבושם לו.
הערה אחרונה,
אם את רוצה להביא את הנושא של פתיחת אזורי הרישום לדיון ציבורי מעמיק אני לא מציע לך לכתוב מאמרי דעה נוספים שמשכנעים את המשוכנעים אלא לראיין – גם את רות בטלר, גם את אנשי קדמה, גם את ניר ברקת (או מישהו מטעמו), גם את ויקטור לביא. הציבור יקרא וישפוט.
איתי
בזמן שאתם קראתם את כל המסמכים, בטלנית שכמותי רבצה מול הטלוויזיה,
וצפתה שוב ושוב בסדרה המצוינת "דרך ווטרלו" (B.B.C.?).
כל חוליי ה"דמוקרטיזציה" של החינוך, מבית המדרש של הגב' תאצ'ר, מוצגים שם (חוץ מזה שהסדרה היא בכלל סדרה דרמטית מצוינת לדעתי).
מה שמוזר בעיני, שמתקיים כאן דיון תיאורטי על רפורמה שכבר בוצעה ונחלה כשלון צורב.
מצד שני, אם לוקחים בחשבון שהשמאל הישראלי-ציוני כמעט מוחרם בעולם, אפשר להבין את הנתק.
ואפשר להבין את המר"צניק. יפה מתקשרים דבריו כהמחשה לניתוח החשוב של אורי יזהר.
לא יאומן.
[…] כדאי להזכיר כי פתיחת אזורי הרישום בירושלים החלה בשנת 2009, ובמחקר של משרד החינוך משנת 2020, לא נמצא […]