חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

"פרי גליל" – קרבן משחק ההון

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, עלו ברשת ב 4.03.09 6:02

בשלל הכותרות שעוסקות בסגירת מפעל "פרי גליל" שבחצור הגלילית מסתתרת עובדה המעוררת תמיהה, והיא שמדובר במפעל רווחי. למרות זאת, ובניגוד למה שנחזה כהגיוני, המפעל נמצא בסכנת סגירה ממשית. כיצד הדבר ייתכן? מתוך הבלוג של דב חנין

העולם הכלכלי של המאה ה-21 הרגיל אותנו, צרכני תקשורת, להרים ידיים מלהבין שאלות מהסוג הזה. כל פרשה, ואפילו הפשוטה ביותר, טובעת בפרטים סבוכים המערבים בנקים, חברות ביטוח, בעלי מניות, נושים ועוד מיני גורמים שהאזרח הפשוט, ופעמים רבות אפילו העובד המפוטר עצמו, לא מבינים.

הקפיטליזם היה מבוסס תמיד על עקרון הרווח. אם השקעה מסוימת לא הניבה את התשואה המצופה היא חוסלה, גם במחיר אנושי גבוה. בשיטה הזו תאוות הבצע אינה דבר שיש להתבייש בו, אלא היא יסוד מוסכם ומקובל. ובכל זאת, בעשורים האחרונים אנחנו עדים לצורה חדשה ואכזרית במיוחד של קפיטליזם, שנולדה כתוצאה משני תהליכים מרכזיים והם שינוי משמעותי בדפוסי ההשקעה של בעלי ההון, והשתנות של המערכת הבנקאית.

הגיבור הקלאסי של הקפיטליזם היה בעל מפעל כמו הנרי פורד, יצרן המכוניות. זהו אדם בעל ממון רב שקשור קשר ארוך שנים אל מפעליו, ושניזון מהם לא רק במובן הכספי הישיר, אלא גם במובן פסיכולוגי לא מבוטל – פורד ראה את עצמו בראש ובראשונה כיצרן מכוניות. אין לטעות, גם הנרי פורד ניצל את עובדיו, שילם להם מעט מדי על עבודה רבה מידי, דיכא באכזריות ועדי עובדים וקיים את חלקו בעימות המובנה עם עובדיו בשאלה למי הזכות לרווחי המפעל – לעובדים או לבעליו. ובכל זאת, מחויבותו של הנרי פורד להצלחת מפעליו היא היום מצרך, שכמעט שאינו קיים עוד במערכת הכלכליות. מי בכלל יודע מהשמם של בעלי פרי הגליל (האחד, אזרח בריטי, איאן דיוויס, והשני משקיע ישראלי בשם אביב אלגור)? האם הם רואים עצמם "יצרני מזון"? איפה הם גרים בעצם ולמה הנכס הראשון להימכר לטובת הבנקים הוא דווקא מפעל פרי גליל ולא משרדיהם, בתיהם, מכוניותיהם?

שינוי דרמטי עבר בעשורים האחרונים גם על המערכת הבנקאית. לאחר כמה משברי בנקאות במאה העשרים, הפכה המערכת הבנקאית את הסחטנות לשיטה. הלוואות מופקרות ניתנות לבעלי הון חסרי אחריות, והחובות שנצברים לאחר שההלוואות אינן מוחזרות, מגולגלות אל הציבור ואל המדינה.

סיפור ויטה-פרי הגליל הוא סיפור רגיל שבו בנקים הסכימו לממן פרוייקטים כושלים, כשהערבות האמיתית לא היתה הביטחון שההשקעה תשתלם, אלא הביטחון שהממשלה לא תוכל להרשות לעצמה לתת למפעל להיסגר. המשחק הכלכלי החדש והמוקצן הזה הוא מעין משחק כדורגל, שבו לעובדים שמור תפקיד הכדור. בכללי המשחק האלה ציבור העובדים לא יכול לצפות לכל הישג מול הבנקים, וגם לא מול בעלי המפעל ההרפתקנים. כולם כבר בהזדמנות העסקית הבאה.

עלינו לדרוש התערבות ממשלתית מיידית לרכישת המפעל, וניהול אחראי בשיתוף העובדים. מדובר בהתחייבות ממשלתית לא גדולה, שיכולה להחזיר את עצמה במהירות רבה. למרות זאת יידרש מאבק ציבורי מתואם ואפקטיבי, כדי לכפות על ראש הממשלה המיועד נתניהו מהלך כזה של הלאמת מפעל.

אם המאבק הציבורי ידע להתמקד באחריות הדרג המדיני לכך שלא רק בגוש דן אפשר יהיה להתפרנס בכבוד, הסיכויים להצליח ממשיים. מי יודע, אולי אפילו נצליח להביא את הממשלה להבטיח שרווחיו הנאים של המפעל יופנו מעתה לפיתוח הגליל והתעסוקה בו, במקום, שוב, לכיסיהם של בנקאים ומשקיעים ספקולנטים.

התפרסם באתר וואללה ב-2 במרץ 2009

לכתבתה של מיכל גרינברג ב-NRG בנושא

 

 

נערך על ידי סתיו
תגיות: , , , , ,

4 תגובות

  1. שי כהן :

    ישר כוח לכותב ולעובדי פרי גליל מחר (ה') הפגנת תמיכה מול בית המשפט בחיפה – 5 במארס בשעה 12:30 בפתח בית המשפט, שדרות פלי"ם 12 חיפה

    הקריאה להלאמה, מעורבות העובדים בניהול ויעדי תעסוקה מלאים היא נכונה אבל האם יש סיכוי כלשהו לממשה עם הממשלה הצפוייה?

    ברור שיש לקרוא לדברים חשובים אלו אולם מירב המאמצים צריכים להיות לחזק את התארגנות העובדים והתנהלותה הדמוקרטית והערכית, לחדד את הסולידריות ואת ההבנה מדוע הדברים הם כפי שהם נראים ולבנות כוח שיוכל לשנות את המדיניות והמציאות הפוליטית

  2. רונן :

    תיקון עובדה היסטורית –
    הנרי פורד לא התעמר בעובדיו אלא קבע תקדים כששילם 5$ ליום עבודה, שהיה מעט יותר מכפול מהמקובל באותה עת ואף קיצר את שבוע העבודה. במקור הוא לא עשה זאת ממניעים אלטרואיסטים אלא כדי למנוע תחלופה גבוה של עובדים (ובכך לחסוך עליות הכשרה). פורד היה תורם חשוב לבנית מעמד הביניים בארה"ב ולימים אף אמר כי "One's own employees ought to be one's own best customers". דהיינו, כהגיון כלכלי, רק שכר מחייה (להבדיל משכר מינימום) מאפשר צריכה.

  3. עמית-ה :

    סיפור פרי הגליל יותר פשוט.
    שני אנשים "קנו" את המפעל בהלוואה שקיבלו מבנקים. לאורך זמן מה שילמו מרווחי המפעל את החזר ההלוואה. את יתרת הרווח הכניסו לכיס.
    מסיבות לא ידועות לי וגם לא ממש חשובות החליטו שנמאס להם והפסיקו לשלם החזרי הלוואה לבנקים.
    הבנקים ביקשו את עזרת בית המשפט.
    יש לנו כאן אנשים טובים והם כולם עובדים בשכר זעום במפעל.
    המערכת הפיננסית והבעלות על המפעל בידיים של אנשים חסרי מוסר.
    המדינה לא צריכה לקנות את המפעל היא צריכה להפקיע אותו מידי בעליו ולהפקיד אותו בידי רשות ניהול חדשה (ממלכתית).
    במשבר שבא עלינו, פרי הגליל הוא לא המפעל האחרון שבעליו המנצל רוצה להסיר מעצמו אחריות עליו ועל עובדיו.
    רשות כזאת תתפקד כמו משפחת אומנה, לילדים שהוריהם אינם ראויים להיות הורים.
    היא תהיה רשות שתנהל נכסים שבעליהם אינם ראויים להיות בעלי אחריות על פרנסה של אחרים, אני מציע לקרוא לה רשות אומנה ממלכתית.

  4. אקרשטיין ירוחם, ביה"ד הארצי פסק לטובת אקרשטיין :

    […] המיקוח, אפשר לדעתי לומר שפסקי-הדין האזוריים בעניין ויטה פרי-גליל, גן המדע ואקרשטיין נותרים כעת בסימן שאלה, הוא במידה רבה […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.