חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ציפי לבני – זה גדול עליה?

נושאים דעות, פוליטי ב 17.02.09 6:08

כולם אמרו שלציפי לבני אין סיכוי; מהפריימריס, דרך מסע הבחירות, ועד לבחירות ולהרכבת הממשלה. האמנם כך, או שמא לבני דווקא פוליטיקאית מיומנת? אחרי שקרא והקשיב לפרשנים, מציע עמית הרפז  אפשרות אחרת לפאזל ממשלת ישראל

בהתחלה חשבו: אין סיכוי שהיא תיבחר בפרימריס, אחר כך אמרו: המפלגה תתפרק כי היא נבחרה, ואז אמרו: אין לה סיכוי נתניהו מנצח בקלות, עכשיו אומרים: למרות שיש לה הכי הרבה ח"כים, היא לא תקים ממשלה.

אני חושב שהיא הגיעה למקום שהיא נמצאת בו כיון שהיא יודעת פוליטיקה, ואני לא חושב שלנתניהו יש אלטרנטיבה. נתניהו הוא לא יצחק שמיר. חסר לו כוח ואומץ להקים ממשלה ימנית, הוא מפחד מהעולם פחד מוות. נתניהו יגלה שאין לו פרטנרים מהסוג שהוא רוצה להקים איתו ממשלה. נתניהו נמצא בחברה שהוא לא מעריך, הוא רוצה הכרה וכבוד מהממסד האשכנזי האליטיסטי הליברלי, מה שמכונה אצלנו בטעות "הסמול". הוא רוצה אהבה והערכה, אש השנאה שהוא יודע להדליק מפחידה אותו. 

אז הוא ינסה להקים ממשלה בכאילו, כדי להכריח את לבני להצטרף כשהוא ראש הממשלה, אבל לא יצליח.

אני חושב שלבני יודעת את זה. היא מחכה שייכנע אפילו לא בפומבי, ויבוא אליה כדי שהיא תקים ממשלה. יכול להיות שהם יצליחו להקים ממשלה בראשות ליבני, בלי ליברמן. ממשלת קדימה ליכוד דתיים, כמו חלק ממשלות בן גוריון: קדימה = מפא"י, ליכוד = ציונים כללים, ש"ס + בית יהודי + חרדים = דתיים.

באופוזיציה תשארנה המקבילות של מפ"מ = העבודה, חרות = איחוד לאומי, קומוניסטים = חד"ש, בל"ד רע"מ – תע"ל = רשימות הלויין הערביות של מפא"י (הם התקדמו מאז במעלה הדמוקרטיה). 

מנקודת המבט הסוציאל-דמוקרטית, האם זה אומר שהעבודה תצטמצם עד העלמות?

אני חושב שלמרות מה שקרה בהיסטוריה, לסוציאל-דמוקרטיה יש סיכוי טוב, היום הנושא החברתי נמצא במקום יותר משמעותי משהיה בשנות ה-50.

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , ,

5 תגובות

  1. לעמית :

    לסוציאל-דמוקרטיה יש סיכוי טוב

    השאלה הגדולה היא הצינור

    להפיכת העבודה לס"ד באמת ולא בתור אריזה חלולה – אין כמעט סיכוי.

    ר' תוצאות הפריימריס והבחירות למוסדות

    ר' הניכור בין 3 נציגי הס"ד ברשימה – יחימוביץ' פרץ ברוורמן

    כל אחד בלון אגו נפוח

    הציבור לא שכח את פרץ שר הביטחון הנתפס בצדק או שלא ככישלון קולוסאלי

    לעתיד של מפ' העבודה קוראים בוז'י

    איתי

  2. כתם שחור לפמיניסטיות :

    כתם שחור לתנועות הפמיניסטיות. הן תמכו רשמית בקדימה שתומכת בקפיטליזם חזירי ובקיפאון מדיני (קדימה לא קידמה יוזמת שלום אחת ב-3 שנות שלטונה! לא היו שום שיחות שלום רשמיות עם סוריה או עם אבו-מאזן במשך כל שלטונה!).
    נשים רבות בחרו סקטוריאלית במפלגה שבמצעה היא תומכת בהורדת המס לעשירים, בקיצוץ התקציב ובהפרטת מערכת הבריאות. במצעה של קדימה כתוב שתפעל ל"הקטנת חלקו של התקציב הציבורי מתוך התוצר". כמו כן, היא תפריט את הבריאות, ולדבריהם "יפסיק משרד הבריאות לספק שירותים באופן ישיר".
    http://www.kadima.org.il/upload/file/kalkala.pdf
    הן והתנועות הפמיניסטיות תמכו במפלגה שקידמה את הפרטת בית הסוהר ללב לבייב ושנלחמה ככל יכולתה לדחות את ההעלאות הזעירות בשכר המינימום והיא מתנגדת להעלאה בשכר המינימום בקדנציה הנוכחית.
    כל זאת רק מפני שלבני אישה. התמיכה הסקטוריאלית הזו לא שונה מהסקטוריאליות של תומכי ש"ס והליכוד שתומכים במפלגות למרות שהם מעולם לא קידמו את המגזר שלהם, רק מפני שהם "משלנו" (קדימה היא המפלגה היחידה שבין חבריה ח"כ שהורשע במעשה מגונה!). כעת, לנשים שתמכו בלבני אין שום זכות לגנות את תומכי ש"ס והליכוד על הצבעה לא רציונאלית מהבטן, שנשענת רק בגלל השתייכות החמולה.

  3. ל רפי :

    יש הבדל גדול בין ספינים פוליטיים של בחירות לבין הערכות ראליות. איש לא ידע ואינו יודע גם עתה אם "זה גדול על ליבני" או לא כל כך גדול, כשם שאיש לא ידע עד כמה זה היה גדול על רבין, ביבי וברק בקדנציה הראשונה שלהם, או על פרץ כשר ביטחון בממשלת אולמרט. השאלה האמיתית אינה הסיסמאות ועד כמה הן אמת או אחיזת עיניים, אלא האם לעת הזאת אנחנו עדיין יכולים להרשות לעצמנו הימור בתפקיד ראש הממשלה? ואיזה מחיר נשלם אם ניכשל בהימור?
    ליבני נמצאת במקום שהיא נמצאת לא רק בזכות עצמה או בזכות הישיגיה עד כה. היא שם בין היתר בזכות השגיאות של ביבי, ובזכות הטעויות האסטרטגיות של השמאל, שמקורן בעיקר בשנאות הקטנות והגדולות שלו לכל מה שאינו נראה ומדבר כשמאל. ספק רב אם תמונה זו תחזור על עצמה בבחירות הבאות, כשם שספק גדול הוא אם המגמה של התחזקות גוש הימין בראש וראשונה בגלל ההקצנה הערבית מבית ומחוץ תפסק. מכאן שהשמאל יוכל להתכנס לקדימה ולראות בה את תחליף מפלגת העבודה, ואז יפרשו ממנה כל מי שאינם שמאל. או אז אולי תשמור ליבני באופן אותנטי על הישגה הנוכחי. אבליתכן גם שהשמאל יחזור ל"סורו", מה שנראה בעיני סביר יותר, והמרכז "יתנדף" כבעבר.
    סוציאל-דמוקרטיה היא סיסמה ריקה, ואין כוונתי להגדרות הפורמליות שבספרי הלימוד. הכוונה היא לבעיות המימוש בשטח וליכולת לעשות זאת. נסיון לחזור 50 שנה לאחרוהוא במקרה הטוב פתטי ובמקרה הרע – כשלון חרוץ מובטח. הדרך הנכונה היא להזריק אלמנטי-מחשבה חברתיים (סוציאליים)-כלכליים למדיניות השוק החופשי, שגם היא אינה חפה משגיאות ולייצר סינרגיה אפקטיבית מהשתיים (זה צריך להיות החידוש). העובדה שברמה התאורטית שתי הגישות כמעט מנוגדות זו לזו, אינה חשובה כאן. בשטח פועל תמיד וקטור שקול של מצולע הכוחות
    הריאל-פוליטיים, וכך יהיה גם כאן.

  4. עומר כרמון :

    עמית, גם יצחק שמיר לא רצה ממשלת ימין צרה. שמעון פרס ויצחק רבין נחלצו לעזרה והצטרפו לממשלתו.

    ב-88' זרק שמיר לפח את ההסכמים הקואליציונים עם גאולה כהן, אחרי שהמערך זחל שוב לממשלתו.

    רק בגלל כישלון "התרגיל המסריח" (שלא היה מתרחש אם שמעון פרס היה מקבל משמיר את תיק החוץ האהוב עליו ולא את האוצר), העבודה הלכה סופסוף לאופוזיציה ויצאה משם כעבור שנתיים כמנצחת הגדולה בבחירות.

    כל מנהיג ליכוד שעיניו בראשו הבין כבר מזמן שתמורת תיקים לצמרת העבודה ותקציבים לקיבוצים, אפשר לקבל את העבודה כעלה תאנה שמכשיר את מדיניות הימין הקיצוני והמתנחלים.

  5. עמית-ה :

    ל. רפי
    מדיניות סוציאל דמוקרטית כמו סוציאליזם, קפיטליזם, וקומוניזם ולהבדיל מהמחשב שאני משתמש בו כרגע, הן תאוריות חברתיות אנושיות אין להן תאריך תפוגה.
    מדיניות סוציאל דמוקרטית (כמו כל אחת מהאחרות) ניתנת להגשמה בלי שום בעיה מיוחדת ובתנאים הנוכחיים היא גם תוגשם במקומותינו.
    שוק חופשי הוא רעיון מצויין למודלים מתמטיים, במציאות הוא לא קיים כפי שלא קיימת נפילה חופשית.
    הרעיונות של הניאו ליברליזם נשענים על שורת הנחות שאף פעם אחת לא הצליחו לעמוד במבחן המציאות.

    אין רע בניסיון הפילוסופי של מ. פרידמן וחבורתו ליצור חברה חופשית. כפי שאין רע בניסיון ליצור אביב ניצחי, כל זמן שזוכרים מפעם לפעם לפתוח את הדלת, לראות מה המציאות עושה ולהתחשב בה.

    באיחור מפתיע הניסיון הניאו ליברלי בוורסיה של המאה ה-20 התרסק לפירורים, האמונה בתחייתו דומה לאמונה בביאת המשיח.
    שניהם רעיון מעניין שאי אפשר להתחשב בו בתרחיש רציונלי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.