חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מפולת השמאל והדרך לשיקומו

נושאים דעות, פוליטי ב 15.02.09 6:09

השמאל הפסיד בבחירות האחרונות בגלל פשיטת רגל אידיאולוגית, ניכור לשכבות החלשות, ניוון וחוסר הנהגה. במאמרו מסביר אורי יזהר כיצד ניתן לשקם את השמאל הישראלי

מאת: אורי יזהר

לא מפלה – מפולת הימין ניצח בגדול בבחירות האלה והשמאל לא נחל מפלה אלא נסחף במפולת. התוצאה אינה מקרית ואינה יכולה להיות מוסברת רק בגורמים קוניונקטורליים כמו המלחמה, או מעבר הקולות לקדימה בגלל הרצון לבלום את נתניהו וליברמן. השאלה היא מדוע איבדו רבים ממצביעי השמאל את אמונתם שמפלגותיהם הן המחסום בפני הימין ונדדו לקדימה. לדעתי, הכישלון הוא תוצאה של תהליכי עומק ממושכים שהשמאל רגיל להתעלם מהם ולהתייחס רק לסימפטומים שלהם ולא לשורשיהם.

הבעיה העיקרית של השמאל הציוני הישראלי, על שתי מפלגותיו, העבודה ומרצ, היא הבקע בינן לבין השכבות העממיות, וכבר עשרות שנים הוא לא מצליח לגשר עליו. הניסיון לרכוש את ליבן של שכבות אלה דרך חקיקה חברתית – מה שאני מכנה 'האסטרטגיה של העובד הסוציאלי' – נכשל. על כך יכולים להעיד "הצלחותיהם" האלקטוראליות של יאיר צבן, תמר גוז'נסקי ורן כהן, כולם מחוקקים חברתיים דגולים. ההשתייכות הפוליטית וההצבעה בבחירות נקבעים לא רק, ואף לא בעיקר, עקב הטבות חומריות למיניהן. יותר מזה קובעת הזהות הקולקטיבית את ההזדהות וההתנהגות הפוליטית. על כך בהמשך.

מפלגה מתנוונת 13 המנדטים שקיבלה מפלגת העבודה בבחירות הן תוצאה עלובה. המפלגה שהובילה את המדינה במשך עשרות שנים הייתה, אוי לאותה בושה, למפלגה הרביעית בגודלה, אחרי ליברמן. זו תוצאה של תהליך ניוון אידיאולוגי, ארגוני ופרסונאלי שמפלגת העבודה נתונה בו מזה שנים רבות. יותר מכל דבר אחר מפלגת העבודה היא מפלגת שאריות. הבסיס החברתי שלה הולך ונמוג, בעיקר מסיבות ביולוגיות, אבל גם בגלל חוסר אמון בהנהגה. אפילו הניהול הנכון של המבצע בעזה על-ידי ברק לא החזיר למפלגה את כל מי שהסתלקו ממנה בשנים האחרונות.

באין הנהגה למפלגת העבודה אין הנהגה ראויה לשמה. צמרת המפלגה, פעיליה וחבריה (עד כמה שנשארו בה) אינם מבחינים בין מנהיג, מנהל ועסקן. מנהיג הוא מי שמכוח אישיותו ו/או רעיונותיו מניע אנשים לתמוך בו וללכת אחריו מבלי שהבטיח להם תועלת אישית כלשהי, כסף או קידום. מנהל הוא מי שבכוח סמכותו הפורמאלית הנעזרת בתגמולי כסף וקידום מזה, וסנקציות מזה, מניע אנשים לבצע את תפקידם כהלכה. עסקן הוא מי שפועל במערכת הפוליטית למען עצמו ו/או קבוצתו, ללא זיקה למטרות העל של הארגון. במפלגת העבודה יש עסקנים לרוב הסבורים שהם מנהלים, וכמה מנהלים שסבורים שהם מנהיגים. אף אחד.מהם אינו מנהיג אמיתי. יש לזכור גם כי הנהגה צבאית מוצלחת אינה מהווה ערובה להנהגה פוליטית מוצלחת. ברק הוא מנהל ביטחוני מוצלח, לא מנהיג פוליטי ראוי לשמו. שגיאותיו הפוליטיות רבות מספור ובראשן המהלך השגוי שהביא להקדמת הבחירות.

פשיטת רגל אידיאולוגית מבחינה אידיאולוגית מפלגת העבודה היא מפלגה פושטת רגל. גם לנוכח המשבר הכלכלי העולמי היא אינה מציגה אלטרנטיבה רעיונית רצינית, מבוססת על נתונים והשקפת עולם, לגישה הניאו-ליברלית נוסח תאצ'ר ונתניהו. זריקת סיסמאות בזכות הרחבה תקציבית גדולה, כפי שעשה ברק, אינה מהווה פרוגראמה כלכלית-חברתית ראויה. בתחום המדיני אמנם מפלגת העבודה דוגלת בפתרון שתי מדינות לשני העמים, אבל מעמעמת את המסר שלה ומופיעה יותר כמפלגה ביטחוניסטית מאשר מפלגת שלום. ברק והעבודה לא התייצבו נגד ליברמן הגזען, ולא שמענו את ברק בפרשת התעמולה הדתית-לאומנית-גזענית שהופצה על-ידי הרבנות הצבאית במבצע "עופרת יצוקה".

ביום הראשון לאחר הבחירות נשמע ברק אומר שמפלגת העבודה תשרת את העם באופוזיציה. אחריו מחרים-מחזיקים אי אלו פעילים שהישיבה באופוזיציה היא שתשקם את מפלגת העבודה. אז יש לי חדשות בשבילם. ישיבה באופוזיציה לא תושיע את מפלגת העבודה אחרי תהליך הניוון שעברה. היא כבר הייתה באופוזיציה, אחרי המהפך של 1977, וזה לא ממש עזר לה. כי גם אז כבר הייתה נטולת אידיאולוגיה ונטולת מנהיגות של ממש. חזרתו של רבין להנהגת המפלגה הייתה אינטרמצו שנקטע על-ידי הרצח. נעוריה של מפלגת העבודה וחיוניותה לא התחדשו. וחוץ מזה, מרצ הייתה בשנים האחרונות באופוזיציה צודקת ולוחמת. זה עזר לה?. ישיבה באופוזיציה ללא שיקום אידיאולוגי והחלפת חלק ניכר מן ההנהגה לא תעזור ורק תיצור אשליה של התחדשות.

מרצ – הפוני הצטמק בפגישת חברים שהתקיימה לפני כחצי שנה ודנה בעתיד השמאל בישראל הגדרתי את מפלגת העבודה כ"סוס מת" ואת מרצ כ"פוני שלא יגדל". המציאות עברה את תחזיותיי. הפוני, לא רק שלא גדל, אלא אפילו הצטמק. במרצ יודעים להסביר את הירידה הקשה בנטייה של חלק גדול ממצביעיה המסורתיים לחזק את ציפי לבני וברק מול נתניהו. ובמלחמה שהזיזה את הציבור ימינה ומנעה את גידולה החזוי של מרצ אחרי הקמת תנועת השמאל החדשה. עם כל הכבוד, לא אלה הסיבות העיקריות לכישלון. ואפילו אם מרצ הייתה מקבלת עוד שניים או שלושה מנדטים, הם היו באים על חשבון מפלגת העבודה או קדימה ולא מונעים את ניצחון הגוש הימני.

ההר הוליד עכבר הסיבה העיקרית לאי גידולה של מרצ היא ה"צפוניות" שלה – היותה מזוהה עם המעמד הבינוני הגבוה של המשכילים בישראל. ה"באזז" סביב הקמתה של התנועה החדשה שנראתה כמעניקת ערך מוסף איכותי למרצ דעך, והתברר שההר הוליד עכבר. שילוב ניצן הורוביץ – עיתונאי סימפטי וידען – אבל ללא רקע פוליטי או תרומה רעיונית ראויים לציון – במקום השלישי ברשימה היה בסך הכל גימיק בגבולות ה"צפוניות" המסורתית. הורוביץ שובץ כי הנהגת מרצ, כלומר ג'ומס, חשבה שהוא יהווה אטרקציה לקהילה ההומו-לסבית ולחלק מהירוקים. הוא הדין לגבי טליה ששון, דמות חיובית כשלעצמה, אבל נטולת כל ערך מוסף אלקטוראלי. ביום שלאחר הבחירות אמר ג'ומס כי תוצאות הבחירות צריכות להדליק במרצ נורה אדומה. צר לי, ג'ומס, הנורה האדומה הייתה צריכה להידלק אצלך לפני הבחירות, ולהאיר את הסקטוריאליות של המהלך הגרנדיוזי שלך. עכשיו זה כנר מאוחר מדי. ה"חברתיות" של מרצ לא משנה את הדימוי ה"צפוני" שלה. ואולי אין זה מקרה שעמוס שוקן, מו"ל "הארץ" ואויב מוצהר של העבודה המאורגנת, הכריז מעל דפי עיתונו מספר ימים לפני הבחירות שיצביע מרצ.

לחזור לאג'נדה הסוציאל דמוקרטית? התבוסה הקשה הניעה כמה אנשים זריזי מחשבה ועט להציע יום או יומיים לאחר הבחירות הצעות לשיקום והתחדשות השמאל. אחת מהן היא הצעתה של העיתונאית אבירמה גולן ב"הארץ", לחזור לאג'נדה הסוציאל-דמוקרטית האותנטית, זו שמפלגת העבודה זנחה וללכת עמה אל הפריפריה והעובדים כדי לרכוש אותם מחדש לתנועת העבודה. אחרים מציעים לחבור אל הסוציאל-דמוקרטים ה"אמיתיים" במפלגת העבודה ובמרצ – עמיר פרץ, שלי יחימוביץ, אבישי ברוורמן, אילן גילאון – לתמוך בהם וליצור בריתות עמם כדי לחדש כקדם את נעורי הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית. בעיקרון, אינני מתנגד למהלכים מן הסוג הזה, אבל נראה לי שבשלב זה, לפחות, הם לא יניבו פירות פוליטיים משמעותיים ולא יביאו לשיקום השמאל הישראלי. מדיניות סוציאלדמוקרטית היא תנאי הכרחי, לא מספיק, להתחדשותו של השמאל ולהתערותו בשכבות העממיות.

על יצירת הכוח הפוליטי ההנהגות והפעילים של מפלגות השמאל אינם מבחינים בין שימוש בכוח פוליטי לבין יצירתו. הם סבורים שקמפיין שמובל על-ידי "אסטרטגים" (שהם בסך הכל יחצנים) ופרסומאים, מספיקים כדי לצבור מספיק מנדטים שיגדילו את הכוח הפוליטי של מפלגותיהם. אין שגיאה גדולה מזו. יחצנים ופרסומאים יכולים להוסיף מנדט או שניים ולעיתים אפילו ארבעה או חמישה, אבל זה אינו כוח פוליטי יציב והוא עלול לנדוד בבחירות הבאות למפלגות אחרות, כפי שנדדו קולות העבודה ומרצ אל קדימה.

יצירתו של כוח פוליטי יציב היא תהליך ארוך, מעמיק ומורכב, שאני יכול להציגו כאן רק בקצרה. אנשים מצביעים עבור מפלגה בגלל הדימוי הכללי שלה, לא בגלל המצע או החריצות הפרלמנטארית. הדימוי הכללי הזה מורכב מכוח המשיכה של ההנהגה, ההרכב האנושי של המפלגה והתנהלותה הממשית בסבך הבעיות המטרידות בפועל את הצבורים השונים. הדימוי הספציפי של מפלגה כלשהי נקבע על פי מסגרות ההתייחסות של הצבורים הללו. מסגרת התייחסות היא התוכן, המרכיבים, של הזהות הקולקטיבית, והיא שונה אצל קבוצות חברתיות שונות. הזהות הקולקטיבית הדומיננטית בקרב רוב היהודים בישראל היא היהודיות, ההשתייכות לעם היהודי. אלא שקבוצות חברתיות שונות נותנות לכך תוכן שונה; מסגרת ההתייחסות שלהם היא שונה. בגלל סיבות רבות ושונות שלא אכנס אליהן כאן, מסגרת ההתייחסות הוותיקה של הישראליות נחלשה מאד בעשורים האחרונים ובמקומה התחזקו שתי מסגרות התייחסות אחרות: היאפית-קוסמופוליטית בקרב המעמד הבינוני הגבוה שהוא ברובו ממוצא אשכנזי, ומסגרת ההתייחסות היהודית מסורתית שניצבת על שתי רגליים – דת מתחזקת ולאומנות. כלומר היהודי הימני רואה את עצמו כיהודי קודם כל באמצעו זיקה כלשהי לדת, גם אם אינו ממלא את רוב המצוות, ובאמצעות העמדת עצמו וקבוצתו החברתית כמנוגד לערבים, בישראל ומחוצה לה. זו מסגרת ההתייחסות של הרוב בקרב השכבות העממיות ולכן השמאל אינו יכול לחדור אליהן בעוצמה (גם כשעמיר פרץ המזרחי והסוציאל דמוקרט עמד בראש מפלגת העבודה, רוב תושבי הפריפריה הצביעו למפלגות ימניות). ואילו הימין המורכב ממפלגות לאומניות ודתיות הוא ביתן הפוליטי ה"טבעי". השמאל נתפס על ידי מאות אלפי מסורתיים כ"אוהב ערבים" ורחוק מהיהדות.

חידוש הישראליות אינני מציע בשום פנים הסתגלות של השמאל למסגרות ההתייחסות הדתיות והלאומניות. שיקום השמאל דורש, לכן, יצירת מסגרת התייחסות חדשה, ליתר דיוק, חידוש ורענון מסגרת ההתייחסות הוותיקה של הישראליות, שנשחקה מאד במרוצת השנים. יש להעלות מחדש במלוא העוצמה את עיקרון הממלכתיות מול הסקטוריאליות המכרסמת בחוסן החברתי ומונעת את שיקומה של המערכת הפוליטית. יש להעלות מחדש את עקרון השוויון בחובות ובזכויות עבור כל המגזרים וזאת מבלי לאיים על ערביי ישראל בשלילת אזרחות, אלא להציע להם דרכים חלופיות לשירות צבאי. יש לנסח נראטיב ישראלי חדש, התואם גם את האמת ההיסטורית, שבו כל העליות, כולל העלייה ההמונית בשנות החמישים, תופסות מקום חשוב בתהליך בניין האומה. יש להציג חזון עתידי של חברה סולידארית ומתוקנת, ולהראות שרק חברה כזאת תוכל להתקיים כאן לדורות רבים. יש לטפח את ערך הדמוקרטיה בתוך הכותרת של 'יהודית ודמוקרטית', המאפיינת עד כה את ישראל, וכד'.

זו משימה היסטורית, מורכבת, ממושכת וקשה, אבל בלעדיה לא ישתקם השמאל הישראלי ולא יבוא תיקון כולל למדינה הזקוקה לו כל כך. כיצד לעשות זאת, האם במסגרת כוח פוליטי קיים או במסגרת כוח פוליטי חדש, זו כבר סוגיה למאמר אחר.

אורי יזהר, משאבי שדה

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

15 תגובות

  1. עומר כרמון :

    אורי שלום,

    המאמר טוב ומעניין. אבל יש בו בעיה אחת מרכזית. יש כאן הטפה לאחרים מה צריך לעשות, מבלי מילה אחת של ביקורת עצמית לאחת הסיבות המרכזיות לאותה "סקטוריאליות המכרסמת בחוסן החברתי ומונעת את שיקומה של המערכת הפוליטית" – התנועה הקיבוצית, בה אתה חבר.

    אני לא מבין איך אתה יכול להתעלם מכך שמיעוט קטן המתגורר בקיבוצים משתמש בלובי פוליטי בכנסת כדי לחלוש על שטחי קרקע עצומים, ולעשות שימוש ברבים ממשאבי המדינה (מחצית ממי השתייה של ישראל, למשל).

    אותו מיעוט כשל כלכלית שוב ושוב והציבור נאלץ לשלם מיליארדים כדי להצילו מחובותיו.

    אם השמאל רוצה באמת לצאת מ"הברוך" בו הוא מצוי, רצויה ביקורת עצמית אמיתית. גם אם היא לא נעימה.

  2. אורי יזהר :

    לעומר כרמון
    מאחר וידועה לי השתייכותך או נטייתתך המפלגתית, חד"ש, נראה לי שדבריך לא נכתבו בתום לב, אלא מתוך רצון לנגח את הקיבוצים ה"קולוניאליסטיים".
    לגופו של עניין – הסקטוריאליות שאני מדבר עליה אינה קשורה לתנועה הקיבוצית, שלצערי הפכה שולית במדינה, לקרקעות ולחובות שלה. יש הרבה מה לומר בנידון, אבל לא נראה לי שיש טעם רב בוויכוח אתך בנושא זה.

  3. עומר כרמון :

    לאורי תודה על התשובה. למרות שהיא העציבה אותי – מכיוון שהיא ממחישה היטב את כישלון השמאל.

    במקום לענות לגופו של עניין, חיפשת מניעים מסתרים בתגובתי.

    לא חיפשתי לנגח את "הקולוניאליסטים", שמתי את העובדות על השולחן. טענתך שכולם "סקטוריאלים" ורק הקיבוצים לא, מדגימה שוב את העיוורון שאוחז בתנועה הקיבוצית. אתם מטיפים לכולם, אבל לא מסוגלים להודות בדמותכם האמיתית.

    אני לא מבין איך אתה יכול לדבר על "סקטוריאליות", ולהתעלם מכך שמיעוט קטן המתגורר בקיבוצים משתמש בלובי פוליטי בכנסת כדי לחלוש על שטחי קרקע עצומים, ולעשות שימוש ברבים ממשאבי המדינה (מחצית ממי השתייה של ישראל, למשל).

    אותו מיעוט כשל כלכלית שוב ושוב והציבור נאלץ לשלם מיליארדים כדי להצילו מחובותיו.

    אם השמאל רוצה באמת לצאת מ”הברוך” בו הוא מצוי, רצויה ביקורת עצמית אמיתית. גם אם היא לא נעימה.

  4. באר שבעית ן :

    לאורי,
    רב שנות חיי אני חיה באזורים טעוני טיפוח.
    דפוס ההצבעה שלהם אינו כזה של אנשי קיבוצים במובן של "לא דאגתם לנו-אנחנו נגמול לכם".
    האשם אינו בשמאל במקרה זה ושום הכאה על חטא לא תועיל כאן לצערי.
    בנוסף להם ישנם הרוסים שחושבים בצורה רוסית "כוח ועוד יותר כוח".
    ישנה אפילו בדיחה על מפתח שוודי, אנגלי ורוסי.
    כשיוסי שריד היה בקריית שמונה בזמניה הקשים לא בחרו בו למרות שאהבו אותו. אותו כנ"ל לגבי לובה אליאב בבית שמש.
    העם נעשה מטומטם, ראה תכניות הטלביזיה, והאוכלוסיה השפויה יולדת מעט ואילו החרדלים משגשגים על גבינו ותתרגל לכך שאלה פני הארץ שלנו-מכוערים כפניו של ליברמן.

  5. עומר כרמון :

    לבאר-שבעית, תגובתך משקפת את הסיבה בגינה השמאל הולך ומצטמק.

    את העם לא צריך להחליף וגם לא לחנך. העם בחר להחליף ולחנך אותנו.

  6. עמית-ה :

    עומר ראשית בנושא הקיבוצים, כלא קיבוצניק אני יכול לומר לך שנטישת החקלאות בארץ היא טרגדיה לאומית, סביבתית וחברתית. חשוב לזכור כי חלקם של המושבים בחקלאות לא קטן מזה של הקיבוצים. לשטחים החקלאיים אסור להתייחס כאל נדל"ן/אמצעי ייצור.
    חשוב לדעת כי נטישת החקלאות מתחוללת בכל המגזר החקלאי מכפרים ערבים עד גליל ים.

    הדברים של אורי נכונים וזה לא משנה שתמיד הייתה כאן סקטוריאליות אפילו בימים שבן גוריון התנכל לחברים של סבא שלי בגדוד העבודה.
    אני מניח שסקטוריאליות מסויימת תהיה גם בעתיד, אבל עלינו לחתור להקטנת התופעה.
    חלק מהציבור בפריפריה התחבר לעבודה עם מינוי פרץ, חלק מהמעמד הבינוני האשכנזי עבר לקדימה זה מצב הגיוני.
    עם קום המדינה הצביע חלק מהמעמד הבינוני לציונים הכללים (לליברלים). אנחנו צריכים לפנות לקהל שחלקו בעד אידאולוגיה סוציאל דמוקרטית וחלקו רואה את לא נפסיק לרקוד ומכיר רק תדמיות.
    אני בטוח שחלק גדול מהמצביעים הסוציאל דמוקרטים בסקנדינביה מכיר תוכניות טלביזיה יותר מאשר את זכויות האדם, ובכל זאת הם מצליחים לדאוג לכלל האוכלוסייה.

  7. עודד גברט :

    לעומר כרמון
    טוב, אז מה את מצפה שנעשה עומר? -אתה מצפה שנגיד: "העם לא רוצה יותר שמאל אז נוותר"?
    אני חושב שהביקורת העצמית שכתב אורי היא נכונה מאוד. בהחלט השמאל הצליח להתרחק מהעם ומשכבות האוכלוסייה אליהן הוא אמור לפנות.

    בהתרחקות זאת אשמים כמה גורמים ואחד מהם היא מפלגת חד"ש, שאם כבר מדברים על סקטוריאליות, אז היא המובילה בסקטור הערבי ומצליחה לפנות כמעט רק אליו.

    יתכן מאוד שגם סקטור הקיבוצים אשם, אך צריך להתחשב בכל מהלך הצטמקות הזרם השיתופי ולראות כי הדברים הם לא שחור ולבן וכי הרבה רגליים הונחו להפיל את הקיבוצים השיתופיים (שהם לעומת חד"ש גם הגשימו את ערכיהם בחייהם ולא רק רצו לכנסת).

    מבחינתי יש להקים גוף סוציאל דמוקרטי חדש אשר ינסה לפנות כמה שיותר לשכבות רחבות באוכלוסייה. כמובן שיש צורך בהובלה רעיונית, אך אין לתת לכך להפריע בצמיחת הגוף מלמטה, מהעם.

  8. עומר כרמון :

    לעודד: להיפך, מה שכתבתי הוא שבמאמרו של אורי יש הרבה דברים יפים ונכונים, אבל אין ביקורת עצמית.

    יש ביקורת כלפי כולם, חוץ מהמגזר לו הוא שייך. מגזר שלמרבה הצער רק קושר לעצמו כתרים ומתעלם באופן שיטתי מכשליו.

    התנועה הקיבוצית מעסיקה כיום אלפי פועלים תאילנדים ועובדי חברות אדם.

    קיבוצים רבים הפכו את אדמותיהם החקלאיות לשכונות מגורים, מרכזי קניות, תחנות דלק ומגרשי גרוטאות.

    מדינת ישראל שילמה מיליארדים כדי לכסות את חובות הקיבוצים.

    היכן הביקורת העצמית, היכן הצניעות? די כבר עם נשף המסכות. לא פלא שבקיבוצים קדימה היא המפלגה הגדולה ביותר.

  9. באר-שבע :

    לעומר
    אתה צעיר ואופטימי , כן ירבו כמותך.
    לפני שנים רבות היה היה מזכ"ל הסתדרות בשם יצחק בן אהרון, גבר שבגברים וסוציאליסט אמיתי שלא מכר את העובדים.
    אותו בן אהרון , ב-1977 במהפך שהעלה את בגין לשלטון אמר אכן שצריך להחליף את העם.
    שים לב שמאז קום המדינה לרוב העליות ההמוניות אין מושג ירוק בדמוקרטיה ובסוציאל דמוקרטיה, לא אלה שבאו ממזרח אירופה ולא אלה שממשיכים להלל את "המללך, הוא אהב אותנו מאוד" לא משנה שהמלך הזה פדופיל והכניס להרמונו ילדות ממש. מעולי רוסיה ואתיופיה תבוא אולי הישועה?
    הלוואי שתצליח בעבודת השכנוע אני מאחלת זאת לך ולכולנו למען עתידה של המדינה הצעירה -הזקנה הזאת שאבי היה ממקימיה המסורים ביותר.

  10. עודד גברט :

    עומר
    למושג "התנועה הקיבוצית" כבר אין יותר מדי תוקף. התנועה הקיבוצית כיום מפולגת לשני זרמים עיקריים שבהחלט לא שווים בגודלם. הזרם השיתופי הינו הזרם הקטן אשר בו חברים הקיבוצים אשר לא עברו תהליכי הפרטה של המשק או שעברו תהליך חלקי.
    לעומת זאת, ישנו הזרם שאינו שיתופי של הקיבוצים ה"מתחדשים" אשר בעצם כבר חדלו להיות קיבוצים והם יותר יישובים קהילתיים.

    לדעתי ההבדלה הזאת חשובה מכיוון שצריך להבהיר כי הקיבוצים המתחדשים כבר לא דוגלים בעקרונות עליהם אנו מדברים פה (וגם רוב התושבים). לכן לדעתי ניתן להתייחס אליהם כחלק מכלל החברה בארץ- המנצלת, פוגעת, קפיטליסטית.
    בניגוד לזרם המופרט, הזרם השיתופי ממשיך לקיים עבודה עברית וחיים שיתופיים.

    ולגבי חובות הקיבוצים- כמו שאמרתי קודם, נפילת הקיבוצים זה לא משהו שיש בו צד אחד אשם. היו כמה וכמה גורמים ששמו רגליים לקיבוצים וגרמו לנפילה.

  11. עומר כרמון :

    תודה רבה על התגובות.

    עודד, אתה צודק לגבי הקיבוצים "המתחדשים". אבל לצערי גם בקיבוצים השיתופיים, החקלאות מסתמכת בכבדות על עובדים תאילנדים. מפעלים קיבוציים רבים מעסיקים עובדי חברות כ"א. וקבלני כוח אדם אף גויסו כדי לפקח על העסקת עובדים בחדרי האוכל ואפילו בצהרונים.

  12. אורי יזהר :

    לעומר כרמון
    להטיל את כל נושא הסקטוריאליות על הקיבוצים זה לתקוע את הדיון לסימטה ללא מוצא. הקיבוצים הם פסיק קטן בתופעה הזאת. ההתעקשות שלך לחזור אליהם בכל התגובות שלך מראה על אחד משניים: או שאינך מבין על מה מדובר, או שזה נעשה בכוונה תחילה ובחוסר תום לב.
    הסקטורים (מגזרים) בחברה הישראלית הם המעמד הבינוני המשכיל שרובו ממצוא אשכנזי, המגזר המסורתי שברובו מזרחי, המגזר הדתי-לאומי, המגזר החרדי- אשכנזי, המגזר החרדי-מזרחי, המגזר הערבי, המגזר של דוברי הרוסית. ויש גם עדות: דרוזים ואתיופים. לכל אחד מאלה תרבות משנה משלו, כלי תקשורת אופיניים לו ומפלגות משלו. הקיבוצים, שפעם היו מגזר או תת-מגזר נפרד, הולכים ומתמוססים לתוך המגזר הראשון. המאמר מדבר על המישור הפוליטי והקיבוצים שותפים מלאים לתבוסת השמאל הציוני. בעית הקרקעות והתאילנדים לא שייכת לתחום הזה. דוברי הרוסית הצביעו ברובם עבור ליברמן בגלל הקרקעות?
    החרדים האשכנזים מצביעים ליהדות התורה בגלל התאילנדים? ערביי ישראל מצביעים למפלגות הערביות בגלל הקיבוצים? זה קשקוש אחד גדול.
    וחוץ מזה, החקלאות היום היא לא מקור להתעשרות גדולה ועיסקאות הנדל"ן נבלמו אחרי בג"צ הקרקעות של הקשת הדמוקרטית המזרחית.
    נכון שנמחקו חובות גדולים של קיבוצים וגם נפרסו. וזאת כי הקיבוצים הם גם מפעלים יצרניים שהמדינה תפסיד יותר אם הם יקרסו.
    נכון, למדינה יש אינטרס שגם יישובים קטנים יתקיימו כי ההתיישבות היא מפעל ציוני ונדמה לי שזה מה שבעיקר מרגיז אותך.

  13. עומר כרמון :

    בוקר טוב אורי,

    א) אני שמח שבמאמץ רב הצלחת להודות לבסוף שהקיבוצים הם חלק מהבעיה. עשינו צעד קטן קדימה.

    ב)הקיבוצים אינם ציוניים יותר מתושבי שדרות, קרית-שמונה או באר-שבע. גם כיום, כל אחד מחברי הקיבוצים מקבל מהמדינה פי כמה מתושב עירוני.

    עד שלא תיפתר הבעיה, ועד שמשאבי המדינה יחולקו בצורה שוויונית יותר, אני לא רואה כיצד התנועה הקיבוצית ושליחיה יכולים לחשוב שניתן לקחת אותם ברצינות כשהם מדברים על סוציאליזם ושוויון.

    (דרך אגב, למרבה הצער, חובות הקיבוצים שאזרחי מדינת ישראל נאלצים לשלם כבר שנים, משולמים מסיבות פוליטיות בלבד. אין לכך כל הצדקה כלכלית. למשפט שכתבת: "הקיבוצים הם גם מפעלים יצרניים שהמדינה תפסיד יותר אם הם יקרסו" – אין כל אחיזה במציאות. אפילו בימים אלו מפעלי התעשיה הקיבוצית ממשיכים לקרוס למרות הסבסוד במיליארדים. לאזרחי המדינה מוסיף להיגרם נזק כבד. ראה לדוגמא את מפעל "פולישק" של קיבוץ ניר-יצחק).

    ג) אני ציוני לא פחות ממך.

  14. יהודה :

    נדמה לי שראינו כאן דוגמה נהדרת כיצד ויכוח שולי מסיט את האנרגיה מהנושא העיקרי.
    כך לא נבנה נשקם את השמאל

  15. עומר כרמון :

    ליהודה – זה בדיוק העניין: לא מדובר בויכוח שולי. חובות הקיבוצים והמחויבות של מפלגות העבודה ומר"צ לאינטרסים של הקיבוצים – הם אחד הגורמים שהביאו לכך שהמערך זחל לממשלתו של שמיר ב-88' ושהעבודה זחלה לממשלות שרון ואולמרט.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.