חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

החמאס ניצח ובגדול

נושאים פותחים שבוע ב 15.02.09 6:10

אחרי שאני מקלף מניתוח תוצאות הבחירות את כל הקליפות ומנסה להגיע אל לב הבעיה אני מוצא שהגורם העיקרי מאחורי תבוסת השמאל והמרכז הציוני בבחירות ועליית הימין הלאומני הוא הטרור של החמאס. אנו מוצאים עליה גדולה לימין באזורים שנפגעו או היו בקרבת הסכנה במלחמת לבנון השנייה ובמלחמה בעזה. ככל שאנו מתרחקים מאזורים אלה מצב המרכז והשמאל משתפר במידת מה

מאת: דניאל בלוך

המספרים מדברים בצורה ברורה – הימין גדל נטו ב- 15 מנדטים, כשעיקר הגידול הוא של הליכוד וחלק קטן יותר של ליברמן. מפלגות האיחוד הלאומי הפסידו 2 מנדטים, ש"ס – 1 ויהדות התורה – 1 לטובת הליכוד.

מפלגות המרכז – שמאל הציוני שמנו בכנסת היוצאת 60 – קדימה 29, העבודה 19, הגמלאים 7 ומרצ 5, הפסידו 16 ח"כים – 15 לימין ו-1 לחד"ש. זו אינה תאונה , צירוף של משגים קלי ערך – זו מפולת רצינית. אי אפשר להסבירה באוסף של ספינים, הרכב אישי לא מושך או קמפיין בלתי מוצלח. גם לא בעיוותי שיטת הבחירות או באובדן קולות שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה.

בדברים האלה אפשר להסביר תנודה של כמה מנדטים אך לא הפרש כה רציני. וההסבר העיקרי, לא הבלעדי, אך המשמעותי הוא ההסבר הביטחוני. הבוחר מצפה מן ההנהגה קודם כל לדאוג לביטחונו האישי והקיבוצי הכללי. אחרי כן יבואו השאלות הכלכליות והחברתיות, ענייני חינוך וסביבה, ערכים ומוסר, שלטון החוק ואכיפתו.

רוב ציבור הבוחרים חש שהממשלה היוצאת והגורמים המרכיבים אותה לא עמדו במבחן התוצאה בעניין הביטחוני. אילו החמאס לא היה מפר את הרגיעה לפני המלחמה, או מפסיק לחלוטין את הירי עם סיומה, ייתכן והתמונה היתה משתנה במקצת. ואף כי רוב הציבור מעדיף את אהוד ברק כשר ביטחון הוא רוצה אותו בממשלת ימין ולא בממשלת שמאל.

האם תוצאות הבחירות היו גזרה משמיים? בחודשים האחרונים – כן. קודם לכן – היו כמה וכמה אופציות למקצה שיפורים אך אהוד ברק וציפי לבני לא השכילו לבחור בהן. ספק אם היה צריך להביא להתפטרות אולמרט בטרם החליט היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין. ואם בכל אופן המעשה נעשה היה על ברק לפעול שתוקם ממשלת המשך בראשות ציפי לבני על בסיס צילום ההרכב הקואליציוני וההסכמים הקיימים, בלי דרישות מטופשות ואגוצנטריות משלו שפתחו את ההסכמים הקואליציוניים. אם ש"ס היתה מסרבת להצטרף ניתן היה להקים ממשלה בת 60 , עם מר"צ, תוך הימנעות הסיעות הערביות. אני בספק אם ש"ס היתה נשארת בחוץ.

אך ברק חשש פן ממשלה כזאת תחזק את לבני. הוא עוד האמין שהוא יכול להגיע לראשות הממשלה ואם לא הוא העדיף להיות שר ביטחון אצל נתניהו. בכל מהלכיו הוא טעה. והעיקר הוא לא הוכיח לציבור מצביעיו בכוח כי יש לו בשורה משלו שתשלב את המרכיב הביטחוני עם תהליך מדיני, עם הקפאה אמיתית של ההתנחלויות ופינוי מאחזים לא חוקיים, ביחד עם מדיניות כלכלית-חברתית סוציאל-דמוקרטית. הוא לא נאבק ברצינות ובתקיפות נגד הימין אלא נגד לבני וקדימה ולא הצליח לשכנע במה הוא טוב יותר.

לכן הוא איבד 6 מנדטים נטו לקדימה ולא הצליח להחזיר למפלגתו את הקולות שעברו בבחירות הקודמות לקדימה או לגמלאים. הוא גם הצליח לגרום לחורבן סופי של התמיכה הערבית במפלגת העבודה.

בסך הכל ירד שיעור ההצבעה של הציבור הערבי והדרוזי במפלגות ציוניות, בכל רוחב הקשת הפוליטית, מ- 28% ל- 18%, כאשר את עיקר המפלה סופגת מפלגת העבודה – שקיבלה רק 5000 קולות מן הציבור הזה (לעומת יותר מ- 15 אלף ויותר בבחירות הקודמות). בהרבה ישובים ערביים קיבלה העבודה (וגם קדימה) פחות קולות מאשר מספר המתפקדים למפלגה. אין ספק שפעילותו של ברק כשר ביטחון גרמה לכך בעיקר, לכך יש להוסיף את ההצבעה האווילית של איתן כבל בוועדת הבחירות המרכזית לפסילת רשימת בל"ד והתגובה הפושרת נגד דברי השנאה וההסתה של ישראל ביתנו. במקום הקולות הערביים לא התווספו קולות יהודים.

הבשורה היחידה – סוף הגמלאים

הנחמה היחידה שלי מתוצאות הבחירות היא היעלמותה של מפלגת הגמלאים, מפלגת אווירה ונישה. שבעה גמדים הכניסה לכנסת בלא הנהגה משמעותית וסדר יום משמעותי. היא כמעט ולא השיגה דבר לגמלאים. רוב ההישגים שהיו נבעו מן הלחצים של מפלגת העבודה וש"ס. הוקם משרד מיותר לענייני גמלאים ובמשרד הבריאות לא הצליח השר הגמלאי לדאוג לצורכי הציבור המבוגר בסל התרופות, בנגישות לשירותים רפואיים, בטיפול בנושאים הסיעודיים ועוד. כל המפלגה היתה אגו-טריפ של רפי איתן וכמה עסקני גמלאים מתוסכלים. ברוך שפטרנו.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , ,

12 תגובות

  1. אהרן לוינשטיין :

    אי אפשר ליחס לחמאס את ניצחון גוש הימין בבחירות. הרציונאל של הבוחר הישראלי המצוי (יש חיה כזאת) מונע בעיקר על פי התקווה לשינוי קרוב במצב הבטחוני\כלכלי\מדיני\חברתי.
    כלומר: עם התהדיה של אולמרט הביאה לנו פצמרים וגראדים כל יום אז למה לבחור קדימה. אם המצב המדיני בקפאון אין מו"מ עם סוריה ומדברים עם חמאס באמצעות מצרים למה להצביע עבור העבודה. אם הפנסיה נשחקת וקופת הגמל מתפוגגת למה להצביע עבור המפלגות הניאו ליברליות. אם החינוך במקום גרוע והחד הוריות בלי דיור והזקנים בלי תרופות למה לא להצביע ליברמן או ש"ס

    המפלגות קדימה העבודה ומרצ אינן מסוגלות לנטוע תקווה הולמת בלב ציבור נרחב בישראל. זוהי הכרעת הרוב וככה פועלת דמוקרטיה (לטוב ולרע).
    הגיע הזמן לומר את האמת : העם אינו טיפש ואמר את דברו. אי אפשר להחליף את העם ולכן צריך להחליף את המנהיגים המושחתים והמסואבים.

    זו לא בושה לשבת באופוזיציה. בושה וחרפה לעשוק את האזרחים ולפגוע בזכויותיהם הבסיסיות במסווה של "חובתנו בעת הזאת…"

  2. אדם :

    אין ספק, בבחירות האלה "ניצח" החמאס והפסיד העם הפלשתינאי. זה כמעט לא יכול היה להיות אחרת.
    כתוצר לוואי גם עם ישראל הפסיד, אם כי נדמה לי שההפסד הזה לא כל כך גדול בהתחשב במציאות שהחמאס יצר, והיה מחויב המציאות כדי לחסוך מאיתנו הפסד גדול יותר.

  3. אריה גור :

    נניח שאני תושב באחד מישובי עוטף עזה. איך אצביע למי שטוענים שפעולת צה"ל ברצועה שנועדה להגן על חיי ועל חיי ילדי היא "פרוגרום" "לא מידתית" ועוד ביטויים דומים?

  4. laksi :

    Hammas did take a major part in this elelctions campaign.
    Hammas' strategic agenda is that Israel can be driven to an ongoing war that Israel cannot sustain. Hammas' target was to elect the most belligerent Israeli government, and they hit their target.
    Hammas – and Hizbulla for that matter – knows that:
    a. Israeli society has been long suffering all kinds of ailments;
    b. An Israeli weakened society will be weaker to withstand a long war of attrition;
    c. A right-wing Israeli government won't do to improve society, a right-wing Israeli government will weaken it.
    d. Hammas can (with Israeli "help"), play the role of the suffering underdog, thus averting international simpathy from Israel to itself (including, they hope, the Obama US).

    Let us remember what Rabin said: "those who won't talk to Fatah now, will have to deal with Hammas…". Some – too many – people in Israel nowadays won't talk to Hammas now, WHAT NEXT?

  5. עומר כרמון :

    דני, לדעתי אתה טועה בפרשנות התוצאות.

    בבחירות הקודמות, 60 אחוזים ממצביעי העבודה, הצביעו "אמת" בפעם הראשונה. הם הצביעו עבודה בזכות עמיר פרץ.

    אותם מצביעים באו מהפריפריה, בעיקר מהדרום: נתיבות, באר-שבע, אשקלון, אשדוד וכו'.

    העלייה שאתה רואה לימין בעוטף עזה, היא בגלל סילוקו של עמיר פרץ ולא רק בגלל טילי החמאס.

    העבודה איבדה את מצביעי עמיר פרץ אבל זכתה בחלק קטן מהקולות של קדימה והגמלאים. לכן הירידה היא ל-13 מנדטים, ולא פחות מכך.

  6. לדני :

    תודה על הניתוח המעמיק, אני מסכים כמעט עם כולו. העיסוק בספינים ובאחוז החסימה חוטא לעיקר: הציבור החליף ממשלה שנתפסה בעיניו כ"ממשלת שמאל" כושלת ומושחתת (גם אם מרצ וחד"ש יצחקו עד מחרתיים על הגדרתה כשמאל).

    לקדימה ומפלגת העבודה ניתנה הזדמנות פז אולי בלתי חוזרת ב-2006 לקבוע את גבולות הקבע של מדינת ישראל (הבטחת הבחירות המרכזית של קדימה) ולשקם את מדינת הרווחה שביבי הרס (הבטחת הבחירות המרכזית של העבודה בראשות פרץ).

    לא רק שהן לא עשו אפילו חצי מזה, אלא שבמקרים רבים הם פעלו בדיוק בכיוון ההפוך – מלחמה והפרטה.

    בין השתיים בלטה במיוחד מפלגת העבודה, שהפער בין הבטחותיה טרם הבחירות למעשיה אחריהן היה משווע בכל קנה מידה (זו לא אמירה של רדיקלים שמאלנים, ר' בטורים של סבר פלוצקר בווינט מ-2006 – 2007).

    בנושא המדיני-בטחוני – במקום לחזק את המתונים בעולם הערבי, התחזקו הקיצונים דווקא כתוצאה מפעולות ישראל שנועדו להשיג הרתעה בלבנון ובעזה. חזבאללה וחמאס חטפו מכות (שמהן קל להשתקם, כפי שהוכיח נסראללה), אך הפתח לא קיבל לידיו שום הישג משמעותי מממשלת קדימה-העבודה – לא באסירים ולא באדמה.

    מה שחסר לי במאמרך הוא התייחסות רחבה יותר לתחום הכלכלי. בתקשורת ה"סמולנית" מדברים המון על ההמונים שנטשו את העבודה ומרצ לטובת קדימה, אך ממעטים לדבר על אלו שעברו מהעבודה לליכוד ולישראל ביתנו, והם לא נמצאים רק בעוטף עזה ובצפון (למשל – קריית יובל בירושלים, שם התנדבתי ביום הבחירות).

    מפלגת העבודה ב- 2006 הביאה 7-8 מנדטים שהיו מצביעי ימין מסורתיים, ואלו חזרו חזרה לימין לא רק בגלל המלחמות אלא בגלל זריקת סדר היום הכלכלי-חברתי, שהתחילה בעידן פרץ כשר ביטחון ונמשכה ביתר שאת בעידן ברק.

    אם גוש השמאל רוצה לחזור לשלטון כדאי לו להתחיל לשדר אל האוכלוסיות האלה, אחרת כל מה שנותר זה מריבות על המעמד הבינוני בין קדימה-מרצ-העבודה (וקדימה תנצח – כי יש לה יותר כסף).

    איתי

  7. דני בלוך :

    אני התייחסתי למוטיב העיקרי. ברור שיש גם נושאים אחרים כלכליים-חברתיים- אישיים אך בעבר סלחו לעבודה סטיות ומחדלים בתחומים אלה אם חשו שהביטחון והובלת הנושאים הקיומיים נמצאים בידיים נאמנות. היום לא חשו בכך כי ברק הוא לא סחבג ולא מנהיג רק רמטכ"ל-על סביר. איך מחזירים את תנועת העבודה הציונית סוציאל-דימוקרטית, כמנהיגה את השילוב של ביטחון עם סיכוי לשלום? על כך במאמר הבא, בלי נדר

  8. לדני :

    אני לא יודע אם ניתן להשיג את הנתונים מפולחים לפי מקום יישוב, אך לדעתי האכזבה של "המנדטים החדשים" ממפלגת העבודה היתה עוד לפני שובו של ברק.

    ינואר 2007 – אחרי מלחמת לבנון ולפני ברק – לעבודה יש 9 מנדטים בסקר http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3358881,00.html

    מאוד יכול להיות שסימני הקריסה החלו עוד לפני המלחמה, לאחר שפרץ לקח את תיק הביטחון והתכחש למצע שלו עצמו שכלל העברת תקציבים מהביטחון לחברה.

    סוציאל-דמוקרטים שחושבים שאפשר לתקן את מעמדה של מפלגת העבודה ע"י החזרת הגלגל לקדמותו והמלכתו של פרץ נוטים לשכוח מה הציבור הרחב חושב על עמיר פרץ.

    הרה-לגיטימציה של הציבור לאהוד ברק שנחשב בתום כהונתו לראש ממשלה כושל ופוליטיקאי איום הושגה באמצעות מסע יחצנות מוקפד בקרב מובילי דעה (כגון יואל מרקוס שחשף את הדברים לאחר שברק הפסיק לענות לטלפונים שלו והוא נעלב). מוביל דעה נוסף שהכשיר את ברק הוא יריב אופנהיימר, מזכל שלום עכשיו, שהתמודד בפריימריס בעבודה. הם השתכנעו ש"ברק השתנה" ובעקבותיהם ציבור גדול, ביחוד בקרב חברי מפלגת העבודה ש"המרוקאי עם השפם" לא התלבש להם טוב על מפלגת יפי הבלורית והתואר שלהם.

    לעמיר פרץ אין הכסף והקשרים לעשות מסע ליקוקים שכזה. התקשורת היתה ותהיה נגדו, אולי אפילו יותר משהיא היתה נגד ביבי נתניהו, אלא שביבי הצליח לחזור לחיים למרות התקשורת, בעיקר בזכות הכשלונות של אולמרט, פרץ ואח"כ ברק.

  9. דני בלוך :

    אני לא עוסק עכשיו בארכיאולוגיה אלא במצב הנוכחי בבחירות הללו. אל תגזים בעניין התקשורת והשפעתה. אם ברק היה מקרין מנהיגות הוא היה זוכה ביותר קולות. מובילי הדעה שהכשירו את שובו של ברק כוללים גם את אופיר פז ושלי יחימוביץ'. הם העדיפו אותו על פני עמי אילון (זוכרים היה דבר כזה). אינני יודע אם אילון היה מצליח יותר אך אני מניח שהוא היה מוליך את העבודה לאופוזיציה ומעדת אופוזיציה מול ממשלת אולמרט- ש"ס -גמלאים – ליברמן והאיחוד הלאומי – היה סיכוי.

  10. לדני :

    אני ממש לא יכול להיחשב כסניגור של ברק, אבל אני חושב שראוי לדון בכישלון העבודה בבחירות כתוצאה של קדנציה שלמה ולא רק לאור עידן ברק.

    הדיון הזה חשוב במיוחד כאשר מביטים לעתיד, ורבים מקוראי אתר זה חושבים שאם רק יוחלף ברק בפרץ מייד תחזור החיוניות ללחייה של מפלגת העבודה המכווצת והחבולה.

    תודה שהזכרת את עניין פינס ויחימוביץ'.

    לקריאה נוספת
    http://www.popup.co.il/?p=3576

  11. דני בלוך :

    אני דנתי בכישלון לא רק כלפי ברק. הוא הקש ששבר את גב הגמל. פרץ אינו בהכרח הישועה.

  12. ערן :

    חבורה שלה אפסים

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.