חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פרובוקציות הימין באום-אל-פאחם: מבחנו של הציבור היהודי

נושאים איכות השלטון, דעות, זכויות אדם ב 10.02.09 6:08

בג"צ הורה לקיים את צעדת הכהניסטים באום-אל-פאחם. יו"ר ועדת הבחירות הכריז כי לא יפסול את מרזל מלשבת בראש הקלפי. ההחלטות הללו מבורכות, כיוון שהן מעבירות את נטל ההתנגדות – המעשית והמוסרית –  אל הזירה הציבורית.

 מאת: נעם הופשטטר

בחודשים האחרונים מתמקדים כוחות הימין בישראל בעיר אום-אל-פאחם. בכוונתם להושיב את ברוך מרזל, מראשי הכהניזם העכשווי, בראש ועדת הקלפי בעיר, והצעדה שיקיימו שם בעודם קוראים לגירוש תושביה או לשלילת אזרחותם – הן דרכם לעורר את התבערה בלעדיה אין להם קיום, פוליטי ואישי.

 בשני המקרים, פנו המתנגדים למהלכים לערכאות משפטיות כדי שיכריעו בסוגיות. בג"צ הורה לקיים את הצעדה, ושב ופסק שהמשטרה פעלה בניגוד להנחיותיו כשדחתה אותה למועד לא ידוע; ויושב-ראש ועדת הבחירות הכריז כי לא יפסול את מרזל מלשבת בראש הקלפי. ההחלטות הללו מבורכות, כיוון שהן מעבירות את נטל ההתנגדות למקום הראוי לו – הזירה הציבורית.

 מי שציפו מבית המשפט שיחסום את הפוליטיקה הליברמניסטית בפעולה טוענים שמדובר בפרובוקציות מסוכנות. אולם, הסכנה נובעת הלא מהמשמעויות הסמליות והפוליטיות בהן טעונה הופעתם של חסידי ליברמן וכהנא באום-אל פאחם. פסילה משפטית לא תעצור את התמיכה הרחבה לה הם זוכים בציבור הישראלי. הבקשה לפסילה מסתמכת על החובה למנוע את האלימות הצפויה מחיכוך כה חריף וישיר בין  תומכי הגירוש לבין תושבי אום-אל-פאחם. לדעתי, היא מטשטשת את הנושא.

 מי שמשאירים את ההחלטות בידי הערכאות המשפטיות, מסייעים לאחרים להתחמק מדיון מחייב בתפקידו של הציבור היהודי בסיטואציה. לו הייתה החברה הישראלית בכללה מוקיעה את הפאשיזם היהודי, לא היה האיום שמייצג מרזל מוחשי כל-כך. לו ראה הציבור היהודי בכללו את הפלסטינים אזרחי ישראל כשותפים שווים, משמעותה של הצעדה הצפויה הייתה קטנה יותר. אלא שכיום, מרזל וליברמן (שלאחרונה נודע שהיה חבר בתנועת "כהנא חי") מייצגים ציבור רחב, המיוצג על-ידי חברי-כנסת רבים, אשר מקדמים את שלילת האזרחות מאזרחי ישראל הערבים.

 כל עוד יועמדו הכהניסטים מול תושבי אום-אל-פאחם לבדם – במציאות ובמישור הסמלי – יידמו אלה ואלה למחנות ניצים שיש ביניהם הקבלה, מוסרית ומעשית. כדי להפר את המאזן המעוות הזה, חייבים יהודי-ישראל לעמוד שכם-אל-שכם עם שותפיהם הערבים במאבק מול הפאשיזם.

 אם ביום הבחירות יגיע לאום-אל-פאחם ציבור יהודי גדול המחויב לרעיון השוויון היהודי-פלסטיני כדי להביע שותפות ותמיכה, תוכל הפרובוקציה להפוך למפגן של אחדות אזרחית. אינני טוען כי רצוי שמרזל או ליברמן יקדמו את הפאשיזם היהודי מתוך העיר; אלא שכוונתם לעשות כן נובעת מהניתוח הפוליטי, הנכון בינתיים, לפיו פעולה זו תקדם את מטרתם. הניתוח הזה יופרך ויהפוך לחרב-פיפיות בידיהם אם יפגשו בציבור יהודי-ערבי שקול, חזק ומלוכד, שאינו נפחד בקלות, ושערכיו הבסיסיים חשובים לו עד כדי שהוא מסוגל לספוג אפילו את הרצון לחסלו.

 כמובן שלפעולות סמליות של המדינה מול הפאשיזם יש ערך. אולם, מזה זמן רב, רב מדי, משליכים תומכי הדמוקרטיה המהותית בישראל את יהבם על מערכת המשפט, בעודם ספונים, מפונקים, בבתיהם. המבחן הנוכחי אינו מבחן משפטי, אלא אזרחי. הוא אינו מבחנם של קיצוני הימין הכהניסטי, או של תושבי אום-אל-פאחם, אלא בעיקר של החברה הישראלית, ובפרט של אזרחי ישראל היהודים. האם אנו רואים את עצמנו חלק מחזית דמוקרטית רחבה, או שנוח לנו מספיק להיות שותפים – ולו באי-התייצבות – למהלך הרחב לגירושם של הפלסטינים אזרחי ישראל? כאן גם תינתן התשובה לשאלה האם תשרוד הדמוקרטיה הישראלית את גל הפאשיזם המתרגש עליה: הדבר אינו תלוי בניתוח חיצוני, אלא בהתנהגותנו-אנו. בל נשליך את האחריות אל השחקנים המובנים-מאליהם המתקבצים אל הדרמה הזו. כמו בדרך-כלל, גם כאן הגיבורים האמיתיים המאפשרים את הדיכוי הם חברי הרוב השותק. אם נעמוד שם יחד, וודאי נצא בראש מורם.

  

נעם הופשטטר – פעיל בארגונים לזכויות אדם ושלום, תלמיד דוקטורט למדע המדינה באוניברסיטה העברית

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , ,

2 תגובות

  1. ל רפי :

    אפליה ושיסוי במסווה של מתינות ופתיחות ואוניברסליות; הם מאפייני הצביעות הטיפוסית של השמאל הקיצוני.
    נועם צודק בדבר אחד: אנו בפני מבחן של הציבור היהודי. על הציבור הזה לדחות מכל וכל את הגישה שמציג נועם לפיה בל"ד היא תנועה "לגיטימית בישראל", ומותר לה להיות מיוצגת אפילו בכנסת, אבל מרזל או צעדת מחאה של יהודים באום-אל פאחם, הם מוקצים ויש לאסור אותם.
    ובכן, נדמה לי שההתפתחויות המסתמנות בכוחו של גוש הימין מול שקיעתו של גוש השמאל בישראל, התפחויות שתודגשנה בבחירות הקרובות, יהיו תשובה של הרוב היהודי להתלהמות של חוגים לא מבוטלים ברחוב הערבי, בתמיכת השמאל הקיצוני של ישראל.
    טוב עשה השופט ריבלין שלא פסל את מרזל מלכהן כיו"ר קלפי. החוק בישראל אינו מגן רק על המיעוט הערבי. דעות אינן סיבה לפסול את מרזל או מישהו אחר מלממש את זכויתיו. אילו היה אחרת, לא היה מקום לאף אחד ממנהיגי המפלגות הערביות בכנסת ישראל.
    בשום פנים ואופן אין לקבל איומים של ערבים לשימוש באלימות, כנימוק לשלול זכויותיו של מישהו בבחירות. זהו פתח לדרכים נלוזות לכפות בכוח מהלכים שבוודאי לא ימצאו חן בעיני נועם ושותפיו לדעה. ההנחה שכללי משחק דמוקרטיים פועלים רק בכוון אחד, הכיוון של נועם. ששמירת חוק פועלת רק בכוון אחד, הכיוון שנועם מאמין בו, או מפרש אותו עפ"י השקפתו – הנחה זו מצוצה מן האצבע.
    אין ספק שבדמוקרטיה קיימת חובה לשמור גם על זכויותיו של מיעוט. אבל הדבר בהחלט לא יכול לבוא תמיד ובאופן גורף על חשבון זכויות הרוב. זו סתירה פנימית בדמוקרטיה, שלא תחזיק מעמד לאורך זמן מול רצון הרוב. מיעוט נבון, גם כשהוא עומד על זכויותיו, אינו מתגרה ברוב דרך קבע. מיעוט נבון אינו מטפח אנטגוניזם של הרוב ע"י התנהלות, דיבורים ואף מעשים שכל כולם מכוונים לקעקע ערכים יסודיים וחשובים של הרוב. מיעוט נבון אינו תומך (גם אם הוא מזדהה נפשית) באויבי המדינה, דווקא ובכל עימות שיש לה עם אויבים אלה. מיעוט נבון אינו מערער על עצם קיומה של מדינה שבה הוא מבקש זכויות, בה הוא רוצה לחיות, ועם הרוב שבה הוא חייב ליצור אמון ואיזון פוליטיים. המיעוט הערבי בתמיכת הפוסט-ציונים של השמאל הקיצוני עושים את כל אלה ועוד יותר מכך, ואז זועקים את זעקת הקוזק הנגזל.
    הופעת מרזל באום אל פאחם אינה פרובוקציה גדולה יותר מהופעת ברכה, טיבי, וזחאלקה בכנסת, או מהפרעות בעכו, או מההשתוללות בפקיעין, או מההתפרעויות ביפו ועוד ועוד.
    השאלה אם ינתן למיעוט הערבי בתמיכת צעקנותו של השמאל הקיצוני להכתיב את מלוא כללי המשחק הפוליטיים בישראל, היא אכן מבחן של הציבור היהודי. בכך ורק בכך צודק נועם.

  2. נעם ג. :

    נעם הופשטטר טומן ראשו בחול, כמו רבים מן היהודים המזוהים עם השמאל הקיצוני בארץ.
    הבעיה אינה בכך שמתקיימת צעדה של אנשים עם דעות פוליטיות ימניות (ולעיתים קצת בעייתיות) באום-אל-פחם, הבעיה היא בכך שצעדה למען סולידריות ישראלית נתקלת בהתנגדות של תושבי המקום.
    עצם העניין שנעם מקבל את העובדה שהפגנה כזו היא פרובוקציה – זו הבעיה, מכיוון שמדבריו מסתמן כאילו הזהות הישראלית על כל מרכיביה הסמליים (היהודיים ברובם, אין מה לעשות) אינה צריכה להיות לגיטימית עבור תושבים מסויימים.

    גם ההתייחסות שלך ("פלסטינים אזרחי ישראל", כדבריך, WTF???) אל התושבים שם כאל אנשים המנותקים מהמדינה היא מאוד בעייתית ובעצם נותנת להם לגיטימציה לא להכיר במוסדות המדינה ובריבונותה.
    אם הדגל שאזרחים אלה בוחרים להניף הוא הדגל הפלסטיני ולא הישראלי, אזי מה יעשו במקרה של עימות בין ישראל למדינות ערב?

    אה, בעצם אנחנו יודעים בדיוק למי נתונה נאמנותם במקרה כזה (ראה מהומות אוקטובר, סיוע לאוייב במלחמת לבנון ועוד).
    לכן דווקא חשוב מאוד לאפשר לכל צעדת סולידריות ישראלית להיערך דווקא במקומות האלה, ולתמוך ברעיון הנאמנות למדינה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.