חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אהוד ברק, מה נשקף מעינייך?

נושאים איכות השלטון, עלו ברשת, פוליטי ב 3.02.09 6:00

עומר כרמון נענה לקריאתו של יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק "להביט לו בעיניים", ונבהל מהמראה שנשקף מהן. בקטעו בבלוג שלו, הוא מציג שחיתויות של יושב-הראש, ומבקר אופן הניהול שלו במבצע עופרת יצוקה

"יו"ר מפלגת העבודה קורא "להביט לברק בעיניים". החלטתי להיענות לאתגר. מה שראיתי, הבהיל אותי מאוד.

 אהוד ברק מדבר לאחרונה על עצמו כמייצג "ארץ ישראל היפה". האם יתכן ששכח שלא כל-כך מזמן עמד במוקד חקירה משטרתית ענפה שהתמקדה במזוודה ובה מיליון וחצי דולר במזומן שהועברו ארצה לצרכי מערכת הבחירות שלו?

 אחד ממקורביו של ברק, שכמו שר הרווחה יצחק הרצוג, שמר במשטרה על זכות השתיקה, אמר לאחרונה את הדברים הבאים: "אהוד ברק מודע היטב שהוא אחד האחרונים שיכול לדבר על מעטפות, או מזומנים, או על תרומות או על כספים שלא הוחזרו"."

כך פתח עומר כרמון את דבריו בקטע האחרון שכתב, בבלוג שלו. את הקטע המלא ניתן, ואף מומלץ, לקרוא כאן.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , ,

13 תגובות

  1. עמית-ה :

    ברק עשה הרבה דברים גרועים אבל לדעתי, הרע מכולם הוא שיכנוע של חלק גדול מהישראלים שאין עם מי לדבר.
    ברק לדבריו "הפך כל אבן בדרכו לשלום" האמת היא שהוא אכן הפך כל אבן. אבל לא בכדי למצוא שלום, אלא בכדי לעצבן את העקרבים שישבו מתחתיהן.
    נכון שבכל המפגשים שלו עם מנהיגים ערביים לא היה עם מי לדבר, האיש שאיתו לא היה מה לדבר הוא אהוד ברק.

    מי שכמוני מצביע עבודה למרות ברק, יודע שברק באמת מתאים לקדימה ואולי זה ייתגשם אחרי הבחירות.

  2. עומר כרמון :

    אם תצביע לברק, הוא לא יודח מראשות העבודה. שרידותו של ברק תלויה בכמות המנדטים שיקבל בבחירות הקרובות.

    אין דבר כזה להצביע לברק ולקוות שיודח לאחר הבחירות. זה דבר והיפוכו.

  3. ימי :

    ואני חשבתי בתמימותי שירדנו כבר מהקשקושים על שחיתויות. אבל יותר מזה, חשבתי שניתוח פוליטי של ברק צריך להסתמך על עובדות היסטוריות. למה אתה מתכוון, עמית ה, כשאתה כותב: "האיש שאיתו לא היה מה לדבר הוא אהוד ברק"? אתה מתכוון שברק לא הציע הצעה משותפת עם קלינטון (אולי גם איתו לא היה על מה לדבר…)בקמפ-דייויד 2000 שעיקרה הסדר קבע על בסיס קווי 67' עם תיקוני גבול, יחד עם מיליארדי דולרים עבור רפורמת פיתוח מקיפה של החברה הפלסטינית, וביטול החלומות על זכות השיבה (אחד המכשולים המרכזיים בפני כל הסדר שלום). כנראה שערפאת שוחר השלום הידוע לא האמין לברק מחרחר המלחמה, ולכן הוא דחה את ההצעות… או שאולי אתה אוהב את הסברי ה"ברק הוא טירון פוליטי ולכן נכשל".. אני מציע לכל אחד שיעזר במעט צניעות וחוש ביקורתי ויבדוק גם עובדות היסטוריות, בין השאר, לפני שהוא שופך את ברבוריו ברשת, ועוזר למצביעים לברוח מ"העבודה". אני מצביע "אמת", בגלל (לא רק) ברק! לא למרות. אם אתם רוצים לדבר על עובדות אני מוכן בכיף.. אבל באמת שנמאס מקישקושים פסיכולוגיים לא רלוונטיים, וחסרי כיסוי במציאות.

  4. ימי :

    דבר נוסף, למה אתה מתכוון כשאתה כותב שהוא שכנע את הישראלים שאין עם מי לדבר? א. אז הוא לא היה צריך לצאת בהצעה המשותפת עם קלינטון?! ערפאת, לא היה מעוניין בהסדר שיביא ליציבות, אלא להיפך. ההצעה המשותפת היה לה גם את האפקט של חשיפת פרצופו האמיתי, אבל היא בראש וראשונה נועדה לעורר את האופוזיציה הפלסטינית לערפאת.
    ב. ניתוח רציני של מטרות ברק ב"מבצע עופרת יצוקה" מראה שהעניין של ברק הוא: לחזק את אבו-מאזן מול חמאס. יש הרבה מה להרחיב בעניין..

  5. מתן :

    לא, ברק אינו טירון פוליטי אלא גנרל גזען שלא היה מעוניין להתפשר באופן שיאפשר הסדר רציני עם הפלסטינים. ואני מציע, "ימי" (בהנחה שזה אכן שמך) שתבדוק אתה את העובדות, ולא תאשים כאן אנשים רציניים בסילוף, דבר שפתרונך הרצחני עושה בצורה שיטתית כבר כמעט עשור.

  6. ימי :

    שלום מתן, אתה לא מכיר אותי, אז ראשית, זהו שמי מלידה. קצת מוזר אבל תתגבר. אני גם לא ממש מבין למה זה מספיק חשוב כדי שתעיר את הערת הסוגריים הזאת. שנית, את העובדות בדקתי. אני לא רואה בתגובתך מילימטר של ראייה עניינית עובדתית שסותרת את התיאור הקצר מאוד שלי. אבל אולי תמצא ראיות בעניין המדיניות הכלכלית: מיד לאחר היבחרו לראשות הממשלה
    ב-99', הצליחו ברק ובייגה (כשר אוצר) לבטל את תכנית הקיצוצים לתקציב 2000, ואף הגדילו את ההוצאה התקציבית. הוא גם הוביל את רפורמת בן-בסט שבמרכזה מיסוי של 20%-25% על נכסים פיננסיים בבורסה, שהוכשלה ע"י מתנגדים. בעברית זה נקרא מדיניות קיינסיאנית, או אם תרצה: סוציאל-דמוקרטית. אם תרצה להמשיך בדיון על עובדות אני אשמח, כי מהלכיו של ברק לא מסתכמים בזה. הביטויים "גנרל גזען" לא ממש מרשימים את מי שמנסה להבין בצורה רציונלית מאבקים פוליטיים. אני מחכה לכל עובדה שתסתור את הדברים, גם בעניין קמפ-דייויד…

  7. מתן :

    ימי – טעות גסה: מדיניות קיינסיאנית אינה מדיניות סוציאל דמוקרטית. יש גבול לדמגוגיה, גם למי מאיתנו שעדיין מתעקש להעריך את הגנרל הרצחני, הנהנתן ורודף הכסאות הזה.

    לגבי קמפ דייויד – יש סרט. קוראים לו "מיליון קליעים באוקטובר", ולמרות שאני לא מקבל את התזה שם במלואה, בכל זאת מדובר בחבורה מאוד רצינית של עיתונאים, דיפלומטים ופוליטיקאים, חלקם עבדו בצמוד לברק באותם ימים, שמספרים סיפור שונה לחלוטין ממה שאתה וברק מספרים מאז. כיוון שהביקורת הזו מקובלת עלי בעיקרה, לא אטרח לנסח תגובה מפורטת כאן, אבל בקצרה אומר שמדובר בסיפור שמטיל בספק רב א. את כנות כוונותיו של ברק בנוגע להסדר עם הפלסטינים וב. את יכולתו להתמודד עם המציאות הקשה של צבא חזק שפועל על דעת עצמו ושל עם כבוש ומדוכא שמסרב לפעול לפי החליל של הכובשים שלו. אתה מוזמן לנסח את התירוצים שלך מול מה שמתואר שם. אם לא ראית, הנה הלינק: http://hadash2009.org.il/archives/bullets/

  8. ימי :

    א. "מדיניות קייסיאנית אינה מדיניות סוציאל-דמוקרטית". אשמח אם תסביר לי מה ההבדל, מתן. ג'ון מיינרד קיינס הוא אבי התאוריה והמדיניות הכלכלית שעומדת מאחורי מדינת הרווחה המערבית ב-25 השנים שלאחר מלחה"ע ה-2, וגם מאחורי הסדרי ברטון-וודס שהיוו (תוך פשרה עם קו הפוך) את הבסיס למדיניות פיתוח של העולם השלישי. שלושת עמודי התווך של מדיניות זו הם: הרחבה תקציבית, אשראי זול (ריבית נמוכה) ושכר גבוה. בסוף שנות השבעים ובעיקר בשנות השמונים התחוללה מהפכה בעולם המערבי שהצליחה לחסל חלק מהישגי מדיניות זו בעולם המערבי וגם בעולם השלישי, וכמו-כן, גם בישראל. לא לשים לב לשאלה: איזה פוליטיקאים קידמו איזו מדיניות הוא עיוורון שמונע מאיתנו להבין את הפוליטיקה. הכינויים: רצחני, נהנתן ורודף כיסאות לא מראים כמה אתה מנתח באופן מושכל את מדיניותם של הפוליטיקאים, אלא רק כמה ה"ניתוח" שלך נשלט ע"י רגשות. מעבר לזה, משתמע מהכינוי "נהנתן" כאילו זו טענה שבאה להפריך את העובדה שברק ניהל מדיניות קיינסיאנית בתקופת כהונתו. אני מציע לך ללכת לבקר בוילה של חיים ויצמן ז"ל במה שהיו הוא מכון וייצמן, ולראות שהוא שם את אקירוב בכיס הקטן. ושלא לדבר על קיינס שהיה עשיר הרבה יותר מברק. אולי גם קיינס לא היה סוציאל-דמוקרט?! אין ולא היה מעולם קשר בין רמת העושר וה"נהנתנות של מדינאי לבין מדיניותו. אגב, המונח סוציאל-דמוקרט אולי נשמע לך אידיאליסטי יותר, אבל לך תקרא את המאמר של אדם רז ב"חברה" על הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית, שחלק ממנהיגיה התנגדו לתכנית מרשל לשיקום ותיעוש גרמניה אחרי מלחה"ע ה-2. אם אתה רוצה למצוא דמגוגיה, לא נראה לי שאתה צריך להרחיק בחיפושיך…
    ב. "חבורה מאוד רצינית של עיתונאים, דיפלומטים ופוליטיקאים". נראה לי שאם היו מראיינים את הפרשן הבאמת רציני אהוד יערי, לגבי השאלה: מי באמת לא רצה להגיע להסדר ומי תכנו מלחמה מאז אמצע שנות התשעים, היינו מקבלים תשובה קצת שונה, ואז הוא בטח לא היה נחשב אצלך כרציני. לטעון שערפאת רצה להגיע להסדר (בתמימות) זה דבר שיכול לנבוע אך ורק מבורות לגבי ההסטוריה שלו. צא ולמד על הטרור הפנימי של אש"ף בהנהגתו בשנות השבעים שנועד להשתיק את מתמגדיו הפלסטינים הפרו-ירדניים שרצו בהידברות עם ישראל. צא ולמד כיצד הקפיא כספים שנועדו לשיקום החברה הפלסטינית אחרי הסכם אוסלו. לגבי ברק, יש הבדל בין ידיעתו שהסיכוי לעימות עם ערפאת קרוב (כי ערפאת אכן תכנן זאת שנים עם הכספים שהיו מיועדים למטרות אחרות לגמרי, כאמור)- דבר שאתה גם יכול ללמוד מהדחיפות שנתן ליציאה מלבנון: דמיין מצב שבו צה"ל היה עומד במלחמת התשה כפולה, אחת באיו"ש ועזה, ואחת בצפון – לבין טענה לא מבוססת שזו היתה מטרתו מלכתחילה. חלק מהדוברים בסרט שלך (כמו בלטיאנסקי) הם מגמתיים לחלוטין ולא קשה לראות את זה. לגבי הטענה על אי היכולת שלו להתממודד עם צבא שפועל על דעת עצמו: מה שאפשר ללמוד מהעדויות הוא שהקו של מופז היה למנוע את רגיעה, ושהוא לא ביצע הוראות מלמעלה. אם תטען עכשיו שברק חלש מדי, מה אני אגיד לך..? אני רק מציע להבין הבדלים בין צפוליטיקאים כהבדלי מטרות ולא הבדלים בתכונות אופי..

  9. מתן :

    באמת נראה לי מיותר להיכנס לדיון מעמיק עם אדם שמקבל ברצינות את ספין הבחירות של ברק לגבי היותו "סוציאל דמוקרט" או להתווכח על מי "באמת" פרשן רציני.

    לגבי קיינס: כמוך, גם אני מכיר בחשיבותה של התפיסה הקיינסיאנית להתפתחות מדינת הרווחה בעולם המערבי (ולניסיונות הכושלים ליישם אותה בעולם הקולוניאלי, כשישראל היתה עד שנות ה-70 יוצא דופן כמעט יחיד). אבל לדעתי, התפיסה הזו עדיין לא מהווה תפיסה סוציאל-דמוקרטית. לפי דבריו של קיינס עצמו, ולפי המיישם הגדול של תורתו, פ. ד. רוזוולט, כל התוכנית היתה ניסיון להציל את הקפיטליזם מעצמו. הם אמנם הצליחו, והפכו את ארה"ב למעצמה עולמית. אבל זה עדיין לא הופך אותם לסוציאליסטים. אתה גם צודק כשאתה טוען שזה היה הבסיס למדיניות ה"פיתוח" של העולם השלישי, והעובדה שזו לא היתה מדיניות סוציאליסטית היא בדיוק הסיבה לכך שהעולם השלישי נראה כמו שהוא נראה למרות כל ה"פיתוח" שהאימפריות הנחיתו עליו מאז סיום מלחמת העולם השניה.

    לעומת זאת, מדיניות סוציאל-דמוקרטית, שמיושמת באופן חלקי מאוד במדינות סקנדינביה ובמידה אפילו קטנה יותר במדינות אחרות באירופה המערבית, היא מדיניות ששואפת לשנות את הסדר הקפיטליסטי באופן מהותי, לבסס את הכלכלה על יסודות של תעסוקה מלאה, שיוויון מלא ככל האפשר בחלוקת ההכנסות, דמוקרטיזציה של המערכת כולה על ידי מעורבות עמוקה של ארגוני העובדים בשליטה על ההון ועוד מאפיינים רבים. הניסיון לערבב את המונחים הוא חלק מניסיון נוסטלגי לצייר את ישראל של שנות ה-70 כמדינה סוציאליסטית, למרות שהיא מעולם לא היתה כזו, ולהתגעגע למן "תור זהב" מזויף כלשהו תחת שלטון מפא"י. ברק לעולם לא התקרב אפילו למדיניות של אשכול אחרי מלחמת 67' מבחינת השקעה בתעסוקה ובהגברת השיוויון וחלוקה רצינית של ההון, אז אל תספר לי שהוא סוציאל דמוקרט. אתה מוזמן לשאול עוד את עמי וטורי, מומחה לנושא, שככל הידוע לי לא מתכוון להצביע לעבודה.

    לאור כל זה, ניתן בהחלט לומר שהמטרות של ברק כפוליטיקאי אינן מטרות סוציאל דמוקרטיות. לגבי העובדה שהוא לא שואף להגיע לשלום צודק וניתן ליישום עם הפלסטינים, הדבר נראה לי מובן מאליו לאור מעשיו ומחדליו מאז היות ראש ממשלה ועד היום, ורק גרופי'ז עיוורים או משוחדים כמוך עוד טוענים את הטענות שאתה טוען כאן, כך שלא אכנס לכך, למרות שאני לא מסכים לזה לחלוטין.

    לגבי הטענות בדבר ה"רגשיות": ברור, פוליטיקה היא דבר שמעורר אצלי (ואצל רבים אחרים, נראה שאפילו אצלך…) הרבה מאוד רגשות, ואני פועל על פיהם; זה לא סותר את העובדה שהעובדות והפרשנות הרציונלית שלי להן הן שמעוררות את הרגשות הללו, ושהרגשות שלי גם בדרך כלל מקובלים עלי באופן "שכלי". לכן, נראה לי שהצבעה לעבודה היא בחירה טפשית מנקודת מבט סוציאל דמוקרטית, לא מוסרית מנקודת מבט מדינית ושוחרת שלום, וכן, זו בחירה שהאנשים שבוחרים בה מעוררים אצלי הרבה רגשות, בעיקר כעס ופחד.

  10. ימי :

    כמו שאמרתי לך בתגובה השנייה שלי, אתה לא מכיר אותי, אז אני מציע לעצור רגע לפני שאתה כותב שאני מקבל את "ספין הבחירות של ברק". הניתוח הזה של מדיניות ברק, הועלה על הכתב ע"י אנשים רציניים (שלפי דבריך לא שמעת עליהם. בלי ציניות, לא אשמתך) עוד לפני שידעת מי זה קיינס. ועכשיו לעניין. אתה עושה הפרדה בין סוציאליסטיים לקיינסיאנים. גם אני עושה הפרדה: סוציאליסט רוצה להגשים סוציאליזם: "לבקש לעצמו חברה" (כלשונו של מרקס) של יחידים שייצורם מבוסס על התאגדות חופשית. גם אני סוציאליסט. גם אני שואף לביטול העבודה והמדינה, לחברה ללא היררכיה מעמדית, לחברה שהיחסים בין בני האדם לא כפופים ליחס החליפין של הסחורות. גם אני רואה בתנועה הקיבוצית "ניסיון שלא נכשל" להגשמת סוציאליזם. העניין שחשוב לי להדגיש בפניך הוא, מה פשר פוליטיקה סוציאליסטית? פוליטיקה סוציאליסטית היא זו שחותרת ליצירת התנאים המיטביים ושינוי הנסיבות למען ההגשמה, שנעשית באופן קונסטרוקטיבי. הפוליטיקה מטבעה היא ברירה בין אלטרנטיבות, ולא פעולה בחלל ריק. אתה סוציאליסט ופועל בפוליטיקה – עליך להתפשר. הברירה השנייה היא להישאר טהור ונקי, אך גם חסר השפעה. בקשר לפיתוח ששמת אותו במרכאות, זהו הפיתוח שהיה אפשרי באותה תקופה ואי אפשר לבטל מחלוקות היסטוריות בתוך מדינות המערב (סליחה, התכוונתי "האימפריות"). אם אתה רוצה לדעת למה העולם השלישי נראה כמו שהוא היום, תקרא את שטיגליץ, "אי נחת בגלובליזציה", והוא וקרוגמן יסבירו לך למה מדיניות קיינסיאנית וסוציאל-דמוקרטית הן היינו-הך (עם כל הכבוד לעמי וטורי וה"כח" שלו, שרק מחליש את הכוח האמיתי של עיני, אחד משותפיו של ברק.)בעקבות שינוי ביחסי הכוחות בתוך המוסדות הכלכליים העולמיים (שהוקמו לאחר הסכמי ברטון-וודס שקיינס היה שותף בכיר בהם ונאלץ להתפשר במו"מ עם יריביו מהמשלחת האמריקאית), בעיקר בקרן המטבע העולמית, ולאחר מאבק איתנים בצמרת הממשל האמריקאי בין קיסינג'ר לתומכי ביטול הסדרי ברטון-וודס, השתנתנתה מדיניות מוסדות אלו ב-180 מעלות, ממדיניות שמאפשרת למדינות המתפתחות לנקוט במדיניות של פיתוח: הרחבה תקציבית ואשראי זול, למדיניות שמאפשרת לספקולציה בשערי מטבע למוטט הישגים של שלושים שנה (אידונזיה, למשל), ושמאלצת את אותן מדינות לשמור על קונצנזוס וושינגטון. העיוות ההיסטורי שמביא לאבסורד של: לא היה פיתוח כלל, לא עוזר לנו להבין כלום. אני ממליץ לך למצוא את העבודה של יאיר רביב על ברטון-וודס ופירוקם. מאוד מוזר שאתה בוחר להשוות את ברק לאשכול. התנאים הבינלאומיים וגם בישראל, של 1967 עברו כמה שינויים קטנים, עד שנת 2000. כל פוליטיקאי פועל בתנאים שלא את כולם הוא בוחר, ובנוסף, יש פוליטיקאים שפועלים בקו ההפוך. אין לי אפשרות לפרט יותר מזה כאן, ויש המון מה לפרט בעניין. אין לך דרך לדעת אם ברק יכול היה לעשות "יותר" באותם תנאים, מה שאתה כן יכול לדעת זה שהוא נקט את העמדה ההפוכה לזו של פקידי האוצר ו"הניף גרזן על תכנית הקיצוצים שלהם", כדברי סבר פלוצקר. אם תרצה, ישנם כמה מאמרים טובים מאוד על מדיניותו הכלכלית של ברק. כדי שנוכל להגיע לדמוקרטיזציה בניהול, למשל, צריכים להשיג הישגים שיאפשרו זאת. על-פי ההגיון שלך, בכל מדינות העולם (פרט לסקנדינביה) אין סוציאל-דמוקרטיה פשוט כי אין מי שחותר אליה, לפחות לא בפוליטיקה. זהו אבסורד שקרי. גם בעניין הכלכלי, וגם בעניין הסדר השלום, אתה חוזר ואומר דברים בלי כיסוי, ובלי רצון להבין את מטרותיהם של הפוליטיקאים. מעבר לעוול שאתה עושה לאדם שתרם פי 1000 ממך לציונות הסוציאליסטית, בכך שאתה משתמש בכל מיני כינויי גנאי, אולי תסביר לי -למה ברק חותר?? אני מחכה

  11. מתן :

    אני לא אכנס לויכוח כי אין לי זמן לזה וזה לא נראה לי מספיק חשוב, אבל אומר רק שחבל לי שאתה מתעלם באופן עקבי כל כך מהמציאות כדי לשרת את הפוליטיקאי הקטן והמזיק שהגיע בדרכים-לא-דרכים להנהגת המפלגה שאתה ככל הנראה מרגיש מחויב אליה מאיזושהי סיבה.

    כל מה שניסיתי לומר, ובזה אסיים את חלקי בדיון העקר הזה, הוא טענה שנאמרה כאן כבר עשרות פעמים: ישראלים שתומכים באמת ובתמים בקידום אג'נדה סוציאליסטית ופשרה של אמת עם הפלסטינים, טוב יעשו עם יעשו כל שביכולתם להחליש את מפלגת העבודה, מפלגה שיש לה חלק מרכזי ביותר בעובדה שאנחנו רחוקים היום כל כך מהדברים האלה. ברק באופן אישי אינו חריג כל כך בנוף של מפלגתו – רבים שם הם אופורטוניסטים חסרי עקרונות ומוסר כמוהו – אולי רק בכך שהוא ציני יותר ואדיש יותר לסבלם ולרגשותיהם של בני אדם מרוב הפוליטיקאים המובילים היום בישראל.

  12. עמית-ה :

    לא ידעתי שהתעורר כאן דיון כל כך מעניין בעקבות דברי.
    אני חושב שלאור העובדה שמטרותיכם קרובות עד זהות – ישראל סוציאל דמוקרטית, אין צורך לכעוס כל כך.
    ימי אני לא חושב שברק הוא קיינסיאניסט, אני חושב שהמדיניות היחסית מרחיבה בתקופתו נובעת יותר מבייגה שוחט.
    כשברק נבחר הייתה כאן סיטואציה מהפכנית, הייאוש מנתניהו גם במובן המדיני וגם במובן הכלכלי נשבר והיה גל אדיר של אופטימיות.
    הגל הזה מוסמס בזמן הרכבת הממשלה. המשק הישראלי היה כמו אופנוע-מחמם-צמיג-בפול-גז-פול ברקס-לפני-יציאה-לדראג-רייס. ברק לא היה צריך למעשה להגדיל את התקציב, אם הוא היה אומר: "אני אעשה הכל בכדי שהמשק הישראלי כולו יצא לצמיחה ודרך חדשה, המשק היה צומח לבד (לדעתי). הייתה כאן כמות אופטימיות כללית דומה לזאת שיש היום בארה"ב, אבל עם נתונים עולמיים מעולים לצמיחה.
    ברק עשה את ההיפך הוא הצהיר שימשיך את מדיניות קודמו, אריה כספי (אללה ירחמו) הסביר פעם שחוסר ההבנה של כלכלנים בפסיכולוגיה מקשה עליהם כאשר הם באים לתת עצות לקובעי המדיניות.
    אפשר גם לראות בעובדה שהחליף את פרנקל (הגזלן? גנב? מועל? סתם לוקח כסף בטעות?) בקליין במקום למצוא נגיד בנק שאיננו מוניטריסט סימן שלא התכוון לשנות את המדיניות מעיקרה.
    נכון שבתקופתו היו גם צעדים נכונים אבל אני בטוח שאם אחפש (אין סיכוי שאעשה זאת) אמצא דברים נכונים חברתית שנתניהו עשה.
    היו לו בממשלה כוחות יוצאים מהרגיל כמו בייגה ובן עמי שבקושי באו לידי ביטוי.
    אחד הדברים הכי זועקים לשינוי בישראל פוסט 1985 זה חיזוק המערכת הממשלתית. המערכת הזאת נשחקה עד דק, פקידים אפורים אבל בעלי יכולת אדירה שהרימו את הנס הכלכלי הישראלי פוטרו/הופרטו. הביקורת לא הפסיקה לקתוש אותם. ברק לא שינה את זה. המצב היום בתום עוד שלוש שנים מבוזבזות של העבודה בשילטון הוא נורא. כל המשרדים נמצאים במצוקה. האימפוטציה (או יותר נכון הסירוס) הגיע לרמה כזאת שאפילו בפרוייקט עליו יש הסכמה מקיר לקיר כמו שיקום מפוני הרצועה לא קורה כלום. ממדינה שהצליחה להביא מים לנגב, לבנות מוסדות תרבות, לחדש שפה וחינוך, הפכנו למדינה אימפוטנטית.
    אם ברק היה יוצר כאן צמיחה אמיתית לא כזאת שמרחיבה את הפערים ונוגעת רק לעובדי ההי טק, אילו היה רק אומר שירחיב כאמור, היו כאן 7 מליון אנשים אופטימיים. אם מצבם של תושבי השטחים היה משתפר, כלכלית ומבחינת חופש אישי. אילו הוא לא היה מאפשר כל כך הרבה מחסומים בניית מתנחלים וגזל קרקעות. אם כל זה היה קורה, היה לנו עסק עם עם עוד 2-3 מליון פלשתינאים שבעים ואופטימיים, במצב כזה כאשר נבנה קצת אמון ויש קצת אוכל בבטן אפשר למצוא פשרה. אני בטוח שבימי חייך יצא לך לא פעם שהיית צריך לבנות אמון עם מישהו, אם כדי לעשות עסק או כדי להכנס למיטה, נראה לך שאמון כזה היה בין ברק לערפאת? אתה חושב שזה אשמת ערפאת? האם אין לברק אחריות תורמת? (אני כמובן חושב שהוא האשם העיקרי).

    בנוגע למדיניות הביטחון של ברק.
    ביום שהתחילו המהומות עמרם מצנע לקח כמה מנהיגי ציבור וירד לחיפה תחתית להרגיע את הרוחות.
    האם ברק עשה דבר דומה? מי הפריע לו ליסוע מיידית לואדי ע'רה?
    מי הפריע לו להקטין את האש?
    שמרתי כתבה מאוד ממצה על התקופה אם תרצה, מדכא לקרוא ולהבין שעשינו הכל כדי ללבות את האש.
    האם לדעתך ההוראה לתקוף בעזה עם מטוסי קרב הפצצה עברה בלי אישור של ברק? אתה זוכר את המכה הקטנה בכנף? אתה זוכר שאנחנו לא פוגעים באשמים אם זה מסכן חפים מפשע?
    לא אני לא תמים גם בעבר עברנו עברות על חוקי המלחמה, אבל ברק הביא את זה לשיא.
    אף אחד לא שרון לא נתניהו אף אחד לא היה מעיז לעשות את הפוגרום שעשינו עכשיו בעזה.
    ברק הוא אכן אדם שהמוסר ממנו והלאה במדינה שרואה רק את הקורקבן של עצמה.
    זה לא פלא שאנשים כל כך כועסים עלינו בעולם וכאן, אנחנו איבדנו כל פרופורציה ועשינו את זה בהנהגתו.
    כן אני מכיר את הטענה "שום מדינה לא הייתה מקבלת שמונה שנים של טילים על אזרחים". מול הטענה הזאת צריך להציב את העובדה שבשמונה השנים האלו לא שתקנו, על ק"ג חומר נפץ היטלנו עליהם מאה, על כל אזרח פצוע הרגנו להם שלושה אזרחים. לא לא הצלחנו לגרום להם להפסיק והם לא הצליחו לגרום לנו להפסיק. אז לקחנו את הגנרל שהוריד את ימי האימונים בצבא כדי להקטין את הנפגעים באימונים. הגנרל שדיבר על צבא קטן וחכם ובנה צבא לא מאומן וטיפש. הגנרל שיצא מלבנון בלי שום הסכם וזרע את זרעי מלחמת לבנון II, ואת פינוי עזה בלי הסכם. כבר לפני עשר שנים כתבתי שחד צדדיות זאת אוננות, ומאוננות כידוע לא יכול להוולד כלום, רק פורקן רגעי.

    בגלל הכעס הטרי על אהוד ברק קשה לנהל דיון מועיל כרגע.
    אבל זה יעבור וכמו אשה שמצליחה לשכוח את כאב הלידה גם אנחנו נשכח את הכאב והבושה על המלחמה הזאת ונחזור לאופטימיות ולמאבק לטובת ישראל סוציאל דמוקרטית שחיה בשלום עם שכנותיה.

  13. ימי :

    בוקר טוב עמית. במדיניות כלכלית אין דברים "נכונים" ו"לא נכונים". בפוליטיקה אין הצלחה וכישלון. מה כן יש? מטרות מנוגדות. אני מציע שתפנו לאדם רז ותלמדו קצת על מדיניותו הכלכלית של ברק. כמו כן, בעניין ההסדר עם הפלסטינים: אין לי זמן להרחיב, אבל אין עיתונאי או היסטוריון שמכבד את עצמו היום, שלא מכיר בעובדה – שזכתה לאינסוף ראיות – שערפאת תכנן את המלחמה השביעית. זה המשך ישיר של מדיניותו עד אז. הלוואי והיה לי זמן להפריך את הדברים שנאמרים בלי מצמוץ אבל אין להם כיסוי עובדתי. דבר אחרון – הוא הסכים למינוי קליין אחרי מאבק איתנים בינו לבין פרנקל. כמו כן, להגיד שהוא לא היה צריך למעשה להרחיב את התקציב, זו שטחיות גמורה. נדבר עוד 3 שבועות, צריך ללכת לצבא…

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.