חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עופרת יצוקה: מצור ומלחמה זורעים שנאה

נושאים דעות, זכויות אדם, מדיני-בטחוני ב 29.01.09 6:04

"חוויתי שמונה שנים של הפצצות על ביתי, אך מי שתומכים במלחמה לא יקבלו את הקול שלי. אני מתכוון להצביע לתנועת חד"ש, כי הם היו היחידים שהתנגדו למלחמה מהרגע הראשון."

מאת: רנן רז

אני צעיר תושב הדרום, מאזור עוטף עזה. לשמוע כל יום את צפירת ה"צבע אדום" המרעישה והצורמת באוזניים – זה חלק משגרת יומי. חוויה לא מומלצת לאף אחד. אחרי הצפירה הצורמת, מה שבדרך כלל שומעים זה רצף ארוך של קללות על תושבי עזה. הקללות מגיעות ממבוגרים, מבני נוער, מילדים. אני לא יכול לקבל אותן. האזרחים החיים בעזה לא אשמים במצב ולא צריך לתקוף אותם, בדיוק כמו שאני והשכנים שלי לא אשמים במצב ולא צריך לתקוף אותנו. אני מאמין שלא הממשלה שלנו ולא החמאס צודקים. הרס והרג הם לא התשובה להרס והרג, ובמלחמה הזו אין שום היגיון ושום צדק.

כבר שנים שישראל שולטת על חיי הפלסטינים, והופכת את תנאי החיים ברצועה למזעזעים. מתי לאחרונה חשבת איך מרגישה נערה בעזה? איך מרגיש אדם שרוצה לפרנס את משפחתו ולא יכול לעשות זאת? איך מרגישים אנשים חפים מפשע שנקלעים לעימות הזה? בדיוק כמו שמרגישים השכנים שלי כשהם מסתתרים מפחד הקסאמים. המצור והמלחמה לא מביאים ביטחון, הם רק זורעים שנאה.

בתקשורת שומעים רק את הטיעונים בעד המלחמה, טיעונים כמו "נמאס כבר מהטילים" ו"אין עם מי לדבר". באמת נמאס מהטילים, אבל מי אמר שפלישה צבאית לעזה זה מה שיעצור אותם? מתי באמת ניסינו לדבר ולפתור את הבעיה בדרכי שלום? מתי באמת הושטנו יד והראינו שאנחנו מוכנים להידברות?

חוויתי שמונה שנים של הפצצות על הבית שלי, על בית הספר שלי ועל בתי החברים שלי. מאז שהייתי בבית ספר יסודי מפציצים פה. כל פעם אומרים לנו שאם רק עוד פעם אחת "ייכנסו בהם", ואם רק יפוצצו עוד מנהרה אחת, ואם רק יעשו עוד חיסול אחד, ואם רק תהיה עוד הפצצה אחת של חיל האוויר – אז פתאום יהיה כאן שקט. אני לא מאמין בזה. אני כבר מזמן לא מאמין לממשלה הזאת.

בתור תושב עוטף עזה, אני לא מאמין לכל הפוליטיקאים שפתאום איכפת להם מאיתנו, שנייה לפני הבחירות. במשך שנים הממשלה לא עשתה שום דבר כדי שיהיו פה פחות אבטלה, פחות עוני, פחות פערים חברתיים. הם גם לא עשו שום דבר כדי שיהיה כאן יותר ביטחון.

הבחירות הקרובות הולכות להיות הפעם הראשונה שבה תהיה לי זכות הצבעה. מי שתומכים במלחמה לא יקבלו את הקול שלי. אני מתכוון להצביע לתנועת חד"ש, כי הם היו היחידים שהתנגדו למלחמה מהרגע הראשון. להצביע לתנועה יהודית-ערבית שפועלת למען השלום, זו בעיני האלטרנטיבה האמיתית למצב הנוכחי. הפצצות על עזה לא יביאו בטחון לשדרות ולקיבוץ שלי, והרג אזרחים הוא לא מוצדק אף פעם. לישראל יש כוח חזק הרבה יותר מצה"ל – והוא הכוח לעשות שלום בעזרת משא ומתן הוגן, הכוח של השלטון הדמוקרטי. הגיע הזמן שנשתמש בכוח הזה.

רנן רז: בן 20, תושב קיבוץ דורות שבנגב המערבי

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , ,

13 תגובות

  1. נעם ג. :

    אז מה אתה מציע?
    הידברות? סבבה. אבל האינטרס לשלום צריך לבוא משני הצדדים. לא רק מהצד שלנו. מבחינת מדינת ישראל, כל רגיעה היא צעד בדרך למצב קבע. מבחינת הצד השני (חמאס), כל הפסקת אש היא הזדמנות להתחמש ולהתכונן לסיבוב הבא. ויעידו על כך התשתיות שנמצאו ברצועה ב"סיבוב" הנוכחי.
    לצאת ללא תנאי מעזה? עשינו את זה. לא עזר.
    להימנע מפגיעה באוכלוסיה אזרחית? השתדלנו. אבל ניצלו את ההומאניות הזו באופן מזעזע של מגן אנושי בדמות אזרחים.
    לפתוח את המעברים לרווחה ולתת להם להקים שם נמל ימי ושדה תעופה? אוקיי, רק תגיד לי מי יערוב לכך שלא יגיע לשם נשק שיופנה כלפינו (והכוונה לדברים יותר רציניים מגראד וקסאם).
    להמשיך לספוג אם שום דבר לא יעבוד? בהצלחה, אתה גר שם, לא אני.

    זה מאוד קל להגיד מה לא, אבל נראה אותך מציע פיתרון הגיוני.

    ועוד משהו – שאל את עצמך כמה תנועה "ערבית יהודית למען השלום" מתפשרת מהצד היהודי וכמה מהצד הערבי.
    דו-קיום זה יהודי קונה מערבי. לא יותר (לצערי).

  2. עמרי :

    מאמר מעולה. גם אני מצביע חד"ש.

  3. מתן :

    גם אני. די לגזענות (שבאה לידי ביטוי בתגובה הראשונה כאן).

  4. נעם ג. :

    מתן – איפה אתה רואה גזענות?
    חוץ מזה, לחד"ש הסכם עודפים עם רע"מ-תע"ל.
    האין זה צורם לכם?

  5. מתן :

    אני רואה גזענות בתפיסה שאומרת שישראל תמיד רוצה שלום והערבים תמיד רק *אומרים* שהם רוצים שלום אבל בעצם מתכוונים לחסל אותנו.

    וגם בתפיסה שאומרת שישראל תמיד מנסה להימנע מפגיעה באזרחים כי היא *הומנית* אבל הערבים תמיד מנצלים את זה לטובתם כי הם *צמאי דם* שפועלים נגד האינטרס של עצמם.

    וגם במחשבה שישראל תמיד *מוותרת* ו*מתפשרת* בעוד שהערבים תמיד דורשים עוד ועוד ולא *מבינים* אותנו.

    ובעיקר, בכך שכל זה נאמר בדרך של הכללות בוטות שמעידות על היעדר של ניסיון אמיתי לבדוק האם האמירות החד משמעיות האלה הן לא שקרים גסים ברובן, ובחלקן הקטן פשוט הוצאה מפרופורציה של מציאות מורכבת וקשה.

    אני לא מתכוון לומר שזה אשמת הכותב, או שהוא אדם איום ונורא. ברור לי שזו תפיסה שמונהגת על ידי שלטון ותקשורת ציניים וקפיטליסטיים שמרויחים מזה שאנחנו פוחדים ושונאים ערבים. אבל זו עדיין, בעיני, גזענות. וזה הדבר שאיתו אנחנו צריכים לעבוד ושאותו אנחנו צריכים להתאמץ לשנות.

    ולגבי הסכם העודפים עם רע"ם-תע"ל – הוא לא אידיאלי, כמו שהסכמי עודפים הם אף פעם לא אידיאלים, אבל אני חושב שהוא בהחלט הרע במיעוטו. מה אתה מעדיף? שקולות של חד"ש ילכו למפלגה שתומכת בטבח של מאות אזרחים בעזה?

  6. איתי :

    למתן –
    עדיין לא הצלחתי להבין את הדיעה של השמאל הקיצוני (לא שזה בהכרח רע להיות שמאל קיצוני – זה פשוט עובדה).
    הקאסמים התחילו באוקטובר 2000, או אולי קצת אחרי זה.
    אח"כ נסוגנו חד צדדית מעזה.
    אח"כ החמאס נבחר.
    אח"כ התחיל הסגר על הרצועה.

    כמו שזה נראה לי, ישראל ניסתה לעשות מחווה כלשהי כלפי הפלשתינאים – אפילו שהיא מחווה כוחנית, כמו שבוודאי תגדיר אותה, היא עדיין מחווה שהפלשתינאים יכלו לענות עליה במחווה משלהם. לי זה מאוד נראה שמה שלא עשינו, הפלשתינאים רק ניסו להרוג אותנו.
    איפה, לשיטתך, אני טועה?

  7. לאיתי :

    ה"שמאל הקיצוני" (ולא רק הוא) טוען שלא ממש התנתקנו מעזה, זה שקר שמכרנו לעצמנו. לא מחווה ולא נעליים אלא ניסיון להיפטר מגיבנת.
    יצרנו תנאים שמחזקים את הקיצונים

    אולי כי לא היה לנו אומץ לעשות שלום עם המתונים

    איתי אשר

  8. מתן :

    איתי – התשובה של איתי (אשר) קצרה ומדויקת. אני אעשה את זה ארוך יותר. ההתנתקות היתה (בעיקר) תרגיל פוליטי מבריק שנועד, על חשבון כמה אלפי מתנחלים, לאפשר לשלטון שרון להחזיק מעמד ולישראל להמשיך לתעתע בעולם ובאזרחיה כאילו היא זו שמנסה להגיע לשלום והפלסטינים לא רוצים.

    הנארטיב שהצגת כאן הוא בדיוק ההוכחה של הצלחת ההטעיה: הקסאמים לא התחילו באוקטובר 2000 – אז התחילה התקוממות עממית של הפלסטינים נגד ההימנעות של ישראל מיישום התחייבותיותיה בהסכם אוסלו. ההתקוממות הזו נענתה בברוטליות חסרת פרופורציה מצד צה"ל, בחסות הספין של "אין פרטנר", דבר שהביא לעשרות הרוגים פלסטינים תוך זמן קצר (ומאות ישראלים ואלפי פלסטינים בהמשך) ולגלישה לתוך מלחמת טרור מטורפת (מתאבדים, חומת מגן, חיסולים "ממוקדים"). אתה מוזמן לצפות בסרט "מיליון קליעים באוקטובר" – זו פחות או יותר הטענה שם. הנה הלינק: http://hadash2009.org.il/archives/bullets/

    כחלק מאותה מלחמה התחילו הפלסטינים גם לירות קסאם. ישראל ירתה (ועדיין יורה) פצצות גרועות אף יותר. ישראל הגיבה בהשפלה ובהתנערות מההנהגה הפלסטינית המתונה – ערפאת, רג'ב, ברגותי, דחלאן. ישראל חיסלה את המנהיגות החמאסית – שחאדה, יאסין – למרות שאלה דיברו על הפסקת אש ארוכת טווח. לאור המחאה שהתחילה להתעורר בעולם ובישראל לנוכח הסירוב המפורש של שרון ומופז ויעלון להגיע לאיזושהי הידברות עם איזשהם פלסטינים, החליטו שרון ואיש סודו, דב וייסגלס, להגיע לדיל עם האמריקאים: אנחנו יוצאים מהרצועה בתנאי שאתם מאפשרים לנו להמשיך לשלוט בכל הגדה בלי התנגדות, בלי הגבלת זמן, בלי מו"מ ובלי התחייבות כלשהי לפלסטינים. אתה מוזמן לקרוא את הראיון המדהים הזה עם וייסגלס, כדי שלא תגיד שאני ממציא: http://idov.co.il/?p=662

    אחרי זה, כשהפתח כבר היה גמור, החמאס היה יכול להציג את עצמו כיחיד שעומד במערכה מול ישראל כשכל העולם – ארה"ב, אירופה, המדינות הערביות – נוטשות את הפלסטינים. הקסאם, עלוב אך טורדני ככל שיהיה, היה ההוכחה לכך שהעם הפלסטיני לא מוותר, למרות הברוטליות ההולכת ומתגברת של הכיבוש. כך החמאס, אלוף הקסאם (גם פתח ירו טילים, אבל חמאס הוביל את זה), זכה בבחירות ברוב גורף, ולאחר שישראל, ארה"ב ואירופה סירבו להכיר בשלטונו, ולאחר שממשלת אחדות פלסטינית התבררה כניסיון לבטל את הניצחון שלו בבחירות, חמאס השתלט על הרצועה בדרך שהוא יודע – אלימות רצחנית וברוטלית.

    ישראל הגיבה כמו שהיא יודעת: מצור, ענישה קולקטיבית, הפגזות על שכונות מאוכלסות ופלישות קרקעיות מדי פעם, לכל אורך שלוש השנים האחרונות. לפני כחצי שנה הגיעו ישראל וחמאס להסכמה על הפסקת אש, בחסות תיווך מצרי. לאורך ההפסקה הפסיק חמאס את הירי, למעט רקטות בודדות בחודש (שנורו ככל הנראה למרות רצונה של ממשלת החמאס). מתישהו בסתיו הצבא וברק (שר הביטחון החדש) החליטו שמספיק, צריך לחזור להיכנס בהם. הם התחילו להכין את הצבא, וב4.11 ביצעו את הפרת הפסקת האש המסיבית הראשונה – פלישה לתוך הרצועה, פיצוץ מנהרה כלשהי, והרג של כשישה פלסטינים. מאז החלה ההסלמה שהובילה ל"עופרת יצוקה". שים לב לפוסט הזה: http://www.notes.co.il/mati/51050.asp

    זה הנראטיב שלי.

  9. איתי :

    מתן:
    כמה מילים לגבי ההתנתקות:
    קראתי את הלינק שנתת לאתר של דב. אני חייב לציין שהוא בהחלט חידש לי דברים שלא ידעתי, למרות שאני עדיין ממש לא בטוח באמיתות הדברים. אחרי הכל, אם כבר נכנסים לתאוריות קונספירציה, הרי שהמאמר פורסם עוד לפני ההצבעה על ההתנתקות, ויתכן שהוא מכוון לרכך את התנגדות המתנחלים לתוכנית. ובכל מקרה – זה לא משנה. לא דב וייסגלס, ולא אריאל שרון בכבודו ובעצמו יגידו לי למה תמכתי ויצאתי להפגין בעד ההתנתקות:
    א) האמנתי שבכל מקרה לא נשאר בעזה (היום אני מאמין בזה פחות)
    ב) ראיתי בזה הזדמנות לעצור את כל מפעל ההתנחלות ברצועה, ואת בזבוז הכסף המיותר. אני רוצה להזכיר שהעובדה שאין בניה בלתי חוקית ברצועה היא רק בגלל ההתנתקות.
    (היו עוד כמה סיבות שבגללן תמכתי בתוכנית – אבל הן לא חשובות לעכשיו).
    ככה שגם במקרה הגרוע ביותר, שדב וייסגלס אכן מתכוון למה שהוא אומר בכתבה, הרי שההתנתקות היא תוצר של התלכדות אינטרסים נדירה בין שני מחנות שונים.

    ועכשיו בחזרה לויכוח:
    גם אם ישראל ביצעה את ההתנתקות לא מתוך אמונה בעקרון של חלוקת הארץ, הרי שהחמאס עדיין היה יכול לכוון את הארועים בצורה אחרת. אם החמאס היה נוקט בגישה ה"פינית", כדברי הכתבה, הר שישראל הייתה מוצאת את עצמה במצב בעייתי, שמחייב נסיגות נוספות. אם שרון היה מתנגד, הרי שהוא היה מאבד הרבה מהפופולריות שלו ומהתמיכה של השמאל בו.

    אבל החמאס, הוא לא ארגון מתון כמו שאתה מציג אותו. הפסקת האש היחידה שאני זוכר שהחמאס הציע היא בתמורה לנסיגה לקווי 67'. אח"כ הם ימשיכו להלחם בנו. ולכן, למרות הכוונות הלא טהורות של (חלק) מישראל, החמאס פספס הזדמנות נדירה להסכם.

    אגב, קראת לעראפת "הנהגה מתונה". אין שום דבר מתון באדם שמבטיח לשלוח מיליון שאהידים על ירושלים.

  10. אסף לוץ :

    צודקים כרגיל עשרות תומכי חד"ש בקרב יהודי ישראל בערך 100% מהם טורח לכתוב כאן ולהגיב לעצמו. שליטת ישראל בעזה והקמת יישובי גוש קטיף מנעה מהפלסטינים לצאת מהערים לפתח יישובים וחקלאות ולכן הקשתה על תנועת טנקים וחיר ציוני מדכא לתוך עזה.
    לכן ההתנתקות היתה בעצם תרגיל
    צי(ו)ני שנועד לרווח קצת את שורות הממגורים של הפלסטינים כדי שהמבצע הציוני המכונה עופרת יצוקה ייצא לפועל במינימום נפגעים. מה בסך הכל רוצים הפלסטינים שבחרו את תנועת החמאס בתגובה להתנתקות: להשמיד את ישראל. מה יש להתרגש מזה? הרי הפלסטינים הם ילדיםק טנים ואל אחראים למה השם עושים ובוחרים.
    ודרך אגב רנן, חד"ש אומרת עוד כמה דברים חוץ מלהתנגד למלחמה: למשל זכות השיבה, למשל הבערת קולות עודפים לרעם צעל הלאומנית, למשל לתמוך בפעילת טרור כנציגתם בסכנין.

    אז תעשה לי טובה.

  11. נעם ג. :

    מתן – אני ממליץ לך להעלות ליו-טיוב את הסרט שאתה חי בו. אולי נצליח להבין אותך יותר בקלות.
    מתגובת החמאס להצעתו של טוני בלייר ניתן להבין את מה שכבר ידוע לכל מי שעיניו בראשו – שיחות עם חמאס לא יקדמו אותנו לשום מקום.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3664572,00.html
    ארגון שלא מוכן להכיר בקיומה של ישראל כהנחת יסוד לכל הסדר קבע הוא לא פרטנר למו"מ.
    רוב הציבור הישראלי הבין כי בסופו של דבר תהיה לערבים תושבי ירדן ומצרים לשעבר (אתה קורא להם פלסטינים) ישות ריבונית על רובם של השטחים שנכבשו מירדן ומצרים.
    ללא הכרה בלגיטימציה של קיומה של מדינת ישראל, כל השיחות עם ארגוני הטרור תהינה עקרות.
    איפה ההתגמשות של הצד השני (חמאס)?

    גם אתה משתמש בססמאות, וגם מכניס לי לפה דברים שלא אמרתי.
    לצערי, דו-הקיום שקיים במדינה מתבסס בעיקר על העובדה שמצבם הכלכלי של הערבים מניח את הדעת, ונוכחות שלטון החוק והמשטרה ביישובים שאינם יהודיים (דרוזים, ערבים בדואים) שואפת לאפס.
    מעולם לא אמרתי שהערבים רוצים לחסל אותנו. אולם, אתה מוזמן לבדוק כמה ערבים מוכנים לקבל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית.

    לצה"ל ישנו קוד אתי המדבר בין היתר על "טוהר הנשק", קרי מה מותר ומה אסור במלחמה. לא נראה לי שקיים קוד אתי שכזה בקרב אויבינו, שמכוונים ירי דווקא ליישובים אזרחיים (במקום, למשל, על בסיסי צה"ל).

    אתה נוטה להמעיט בערכו של ירי הרקטות לעבר ישראל, וגם לא מציע פיתרון לבעיה.
    איך תערוב לבטחונה של ישראל אחרי כל הוויתורים, אם בעקבותיהם תתחיל התקוממות של ערביי ישראל בדרישה להכרה עצמית או איומים צבאיים מצד מדינת פלסטין הפונדמנטליסטית?

  12. Global Voices Online » Israel: Dealing with the Aftermath of Operation Cast Lead :

    […] Raz, who lives in the south of Israel, describes his frustration with the Israeli government in dealing with the ongoing missile problem, and the […]

  13. חופית :

    רק שלום אנחנו רוצים לחיות בשלום.שלום שלום שלום………..

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.