משבר הקורונה הוכיח שהכלכלה הניאו-ליברלית, שגם בימים כתיקונם אינה מתפקדת באופן בר קיימא, פשוט אינה מתפקדת בזמן משבר. הצעת התקציב וחוק ההסדרים שאושרו בממשלה משקפים מדיניות ניאו-ליברלית שלא מספקת מענה לצרכי הציבור
מאת: ק. טוכולסקי
ממשלת ישראל אישרה מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית וריאקציונרית שלא מתאימה למציאות הישראלית. היא לא מתאימה בתקופת משבר כמו משבר הקורונה וגם לא בתקופת שגרה שבה רק קצב גידול האוכלוסייה והעלייה בשיעור האוכלוסייה המבוגרת מצריכים עוד ועוד השקעות.
למדיניות הכלכלית המאושרת ולחוקי התקציב וההסדרים שהממשלה מבקשת לאשר עד אמצע חודש נובמבר אין הצדקה ואין תוחלת. התקציב וההסדרים מאובנים, חסרי מעוף ונוצרו מתוך תפיסת עולם שהצלחותיה היחידות הן צמיחה של פערים כלכליים וחברתיים וזיהום סביבתי הולך וגובר. אם מדינת ישראל תכיר בכך שתפיסות ניאו-ליברליות וליברטיניות אינן בנות קיימא, היא תוכל לשפר את מצבם של תושביה ולהיות חלק ממגמה הולכת וגוברת בעולם שמעידה שהניסוי הניאו-ליברלי שהחל עם מנהיגים כמו רייגן, תאצ'ר ופרס, נכשל.
הכלכלה הישראלית לא בסכנה. ובכל מקרה, כדי לקיים את הכלכלה הישראלית צריך מדיניות שלא מבוססת על המשך הפקרת התשתיות והשירותים הציבוריים. מה שנמצא בסכנה לאחר שנה וחצי של מגיפה עולמית, הוא ההגמוניה של התפיסות הניאו-ליברליות והליברטיניות של צמצום מעורבות המדינה במשק ושל העשרת העשירים. בכל העולם הכישלון של הכלכלה הניאו-ליברלית, של צמצום מעורבות המדינה במשק, של האדרת ה"שוק החופשי" והמגזר הפרטי ניכר לעין. הוא היה ברור כבר אחרי המשבר של 2008 כשממשלות שבמשך שנים הידקו את החגורה ופגעו ברווחת אזרחיהם, הוציאו פתאום מאות מיליארדים כדי להציל את השוק החופשי מעצמו.
הכלכלה העולמית לא חזרה לעצמה כפי שניתן לראות משערי הריבית הנמוכים, והנה הגיע משבר הקורונה והוכיח שהכלכלה הניאו-ליברלית, שגם בימים כתיקונם אינה מתפקדת באופן בר קיימא, פשוט אינה מתפקדת בזמן משבר. וגם הסוציאליזם לעשירים בלבד של משברי שוק הון למיניהם אינם עובדים.
באיים האחרונים והמאובנים בתפיסתם של כלכלנים ניאו-ליברליים וליברטינים ובקרב אנשים שמגיעים למגזר הציבורי כמקפצה למגזר הפרטי יש פחד אמיתי שבקרוב יגיע השלב הבא של קיבוע ההרחבה התקציבית ומציאת מקורות המימון לכך שנמצאים אצל האלפיון העליון. כתוצאה מכך, מנסים המאמינים והמרוויחים מהמשך ההיאחזות במודל הניאו-ליברלי הכושל, לכפות עלינו ביישום קלאסי של דוקטרינת ההלם, תקציב מדינה וחוק הסדרים ניאו-ליברליים, אינם מספקים מענה נדרש לצרכים הבסיסיים של הציבור בתקופת משבר ומגיפה הפוגעים בחברה כולה (בניכוי האלפיון העליון).
הקורונה לא תלך מפה כל כך מהר. וגם אחרי שהיא תלך אנו נישאר עם קיטוב חברתי והתחממות גלובלית. אבל בזמן שבעולם כולו מבינים שאי אפשר להמשיך עם הורדות מיסים, דה רגולציה וקיצוצים תקציביים, ממשלת ישראל, ממשלת ה"שינוי" – ממשלה שאמורה לפעול בשיתוף פעולה של ימין, מרכז ושמאל – מאשרת מדיניות כלכלית שמתבטאת בתקציב וחוק הסדרים שלא מתאימים למציאות, לא מתמודדים עם המציאות ורק יחמירו את המצב הכלכלי חברתי של מדינת ישראל.
מדינת ישראל צריכה הגדלה משמעותית של התקציב שלה כדי שהתשתיות והשירותים החברתיים שלה יהיו ראויים למאה ה-21. בחברה שיש בה שיעור ילודה גבוה (ובמקביל מאמצים לריסונו) צריך לתת לכל ילד חינוך ומסגרת בקבוצות קטנות שיאפשרו מיצוי של יכולת למידה והתפתחות מתום חופשת הלידה. בחברה שהולכת ומזדקנת צריך מסגרות לגיל השלישי, מסגרות חברתיות ומסגרות סיעודיות כדי לתת מענה לצרכים של האוכלוסייה המזדקנת. בין הקצוות צריך שהתשתיות והשירותים ישתפרו ובמהירות. וצריך לעשות את כל זה באופן שיתאים לשינויי האקלים ולמאבק בהם.
עם כל הכבוד למס על שימוש בכלים חד פעמיים, זה לא יתרום כלום לעומת הגידול הצפוי בפליטת מתאן. ועם כל הכבוד לאוטונומיה בבתי-הספר, זה לא מענה למחסור בכיתות לימוד ולצפיפות התלמידים בהן. אי אפשר לתת לחברה הישראלית מענה לצרכיה בלי הרחבה של המקורות התקציביים של המדינה. ההרחבה יכולה להתבצע באמצעות מיסוי פרוגרסיבי של ההון שהפך את ישראל למקלט מס של אלפיון עליון גלובלי בעשורים האחרונים. אי אפשר להצדיק את המשך המדיניות הניאו-ליברלית הכושלת בסיסמאות שחוקות שאולי עשו רושם על מישהו לפני 30 שנה, אבל מאז כולם כבר רואים שמאחוריהן אין כלום.
עד שיאושרו התקציב וחוק ההסדרים יש עוד זמן למאבק. אני מקווה שמפלגות השמאל הציוני ומפלגת רע"ם תתעשתנה ותדרושנה שינויים משמעותיים כדי שהתקציב שילווה אותנו לפחות עד סוף שנת 2022, יתחיל לתת מענה נדרש שלא ניתן משך שנים בצורה מספקת.
Tags: הרחבה-מוניטרית, חוק-ההסדרים, ניאו ליברליזם, קורונה, תקציב