אם האוצר רוצה כל כך לשמור על כלל ההוצאה, שיגדיל את ההכנסות באמצעות מיסוי ההון. מן הראוי שנציגי השמאל הציוני בקואליציה יתעקשו גם על זה במסגרת דיוני התקציב: להגדיל באמצעים פרוגרסיביים את הכנסות המדינה.
מאת: ק. טוכולסקי
בשבועות האחרונים החל בשולי השיח הציבורי (למרבה הצער) הדיון במדיניות הכלכלית של הממשלה שתבוא לידי ביטוי בחוק ההסדרים ובחוק התקציב. טיוטת המדיניות הכלכלית שהוצגה לציבור נראית כמו צירוף של כל הרעיונות הגרועים שהועלו בידי נערי אוצר בעשרים השנים האחרונות ולא יושמו. וממעט המידע שמודלף לגבי התקציב עושה רושם שגם בו אין יותר מדי בשורות. עדיף לחכות לאישור הממשלה למדיניות הכלכלית ולהנחת הצעת תקציב המדינה על שולחן הכנסת, ולקוות שעד אז יוכנסו בהם שינויים משמעותיים.
בינתיים בשולי הדיון הכלכלי, משרד האוצר הודיע שיש גירעון של 73 מיליארד ₪ שחורגים מכלל ההוצאה ושיהיה צורך בקיצוץ תקציבי כדי לחזור ולעמוד בכלל ההוצאה. גם אם כלל ההוצאה צריך להיות קדוש, וגם אם ננהיג מדיניות צנע מטורפת שתשמיד כל צמיחה כלכלית ותעצים עוני ופערים בתשתיות נדרשות, לא נצליח להחזיר אפילו את מחצית החוב הקיים. אבל אפשר לשחק קצת במגרש של משרד האוצר, והסיבה לכך היא שיש עוד דרך להשלים את הגירעון והיא לא באמצעות צמצום בהוצאות אלא באמצעות הגדלת ההכנסות.
אני לא חסיד גדול של גירעון, אך זה כלי שמשתמשים בו. אבל למוד ניסיון מהעשורים האחרונים, כדאי שנדע להשתמש בגירעון בצורה מושכלת. ממשלות הימין הכלכלי אפשרו פעם אחר פעם לגירעון לגדול כתחליף להגדלת ההכנסות. הן עשו זאת רק בשביל ליישם את דוקטרינת ההלם ולקצץ בגלל "מצב הגירעון" בבשר החי של כולנו. ובמקביל גדלו ההכנסות. במדינת ישראל שלנו, ערב הקורונה היו 100 המשפחות העשירות ביותר שוות 660 מיליארד ₪. בתקופת המשבר מסתבר שהצבר הונן רק המשיך וגדל.
לא חסר מאין לקחת בדיוק את הכסף שנדרש כדי לסתום את הגירעון שחורג מכלל ההוצאה. היטל קורונה של 10% על הון בשווי של מיליארד ₪ ומעלה למשק בית יכניס למדינה כ-75 מיליארד ₪ וכך יכסה גם את גירעון החריגה מכלל ההוצאה וגם ישאיר בקופה הציבורית עוד 2 מיליארד לצרכים שונים באופן מיידי. המיליארדרים יישארו מיליארדרים, אבל הקופה הציבורית תהיה במצב הרבה יותר בריא.
בהמשך לכך ובמקביל לרפורמת מיסים שתדאג שההון הגדול ימוסה בצורה הוגנת, יש עוד דרכים חכמות יותר מההתנהלות הקיימת לניהול חוב לצורך השקעות בתשתיות המדינה ובשירותים הציבוריים. מדינת ישראל צריכה להפסיק לגייס חוב בחוץ לארץ, ולהתחיל לגייס חוב מקומי. למשל, מקרנות הפנסיה המקומיות. המודל הזה (שניתן לכנותו "המודל היפני" שם הוא נהוג) יאפשר למדינה לא להיות תלוי בשוק העולמי ולא להיכנס למצב שבו מלווים מקצועיים בעלי אינטרסים זרים יפעילו ספקולציות על המטבע והכלכלה המקומיים.
מדינת ישראל צריכה להגדיל את הכנסותיה. אי אפשר להמשיך ולשקוע בחובות ולהגדיל את הגירעון ואת החשיפה של ישראל להחזרי חובות לגורמי חוץ. במדינת ישראל נוצרה פלוטוקרטיה, מתקיימת אוליגרכיה, שבמשך שנים ארוכות מתחמקת מתשלום חלקה ההוגן במיסים. הגיע הזמן לטפל בזה, הגיע הזמן להגדיל את ההכנסות של המדינה באמצעות מיסוי פרוגרסיבי הוגן. הגיע הזמן שמדינת ישראל תוכל לשקם את הדרוש שיקום ולפתח את הדרוש פיתוח בתחומי ההוצאה הציבורית על תשתיות ושירותים.
ובשביל שזה יוכל לקרות, בלי שגורמים זרים יאיימו על הכלכלה, הממשלה צריכה להגדיל את הכנסותיה ממיסוי ההון, הרווחים, הרכוש, הדיבידנדים, ההשקעות בבורסה, כל הדברים שמדינת ישראל ממסה בחסר על חשבון ההשקעה בתשתיות ושירותים שכולנו נזקקים להם. לא מספיק לא לקצץ. צריך להגדיל את ההכנסות. ומן הראוי שנציגי השמאל הציוני בקואליציה יתעקשו גם על זה במסגרת דיוני התקציב: להגדיל באמצעים פרוגרסיביים את הכנסות המדינה.
Tags: גרעון, הון, חוק-ההסדרים, כלל ההוצאה, מיסוי, שמאל, תקציב
ממה שאני קוראת התקציב הזה הולך בדוק הפוך. נצטרך לשלם יותר על שירותים ציבוריים ולא תהיה שום השקעה נדרשת בכלום. המטרו בתל אביב היא לא תחליף לכיתות של עד 20 ילדים.