בחירות מספר ארבע – ביבי שולט בכאוס וכולנו מצייתים

נושאים דעות, פוליטי ב 4.04.21 0:01

הרועה חילל בחלילו והעדר שוב יוצא להצביע ומשלם מכיסו עוד מיליארד ועוד מיליארד

מאת: נטע חוצן

בחוץ מתעבה האבק ומביא אתו מן חשמל מעקצץ בקצות העצבים. קמתי ואמרתי עכשיו יוצאים להצביע וניפטר כבר מן הצרה הזו. ממילא אנחנו חמושים במסכות שטובות גם נגד אבק וזו שעה שקטה יחסית בקלפיות.

אני עוטה עלי את בגדי הקורונה שעצבתי לעצמי במהלך השנה האחרונה ויוצאים לדרך.

כמובן שאין חניה בסמוך ואנחנו אמנם כבשים אבל כבשים קשישות.

הנהג (נכה) פולט אותי בכניסה לסמטה שמובילה לקלפי ונוסע לחפש חניה.

הסמטה עמוסה כרגיל בתגרנים ממפלגות שונות ויש לפלס את הדרך ביניהם. למרות שתי המסכות הצלחתי בקולי הרם להבריח אותם ממני כלהקת זבובים מבוהלת.

הכל נראה דהוי ועלוב ומעורר רחמים. תגרנית אחת מבוגרת יותר התענינה לדעת למי אצביע. חוצפנית. הבהרתי לה שבטח לא בשבילה למרות שבשלב זה לא היה לי מושג מאיזו מפלגה היא.

בכניסה למתחם (שני בתי ספר סמוכים זה לזה – אחד ממלכתי, השני ממלכתי-דתי) ישבה בפינה שוטרת מנומנמת. האמינו לי אפשר היה להכניס למתחם כל דבר שעולה על הדעת.

אני פונה לעבר ה-ממ"ד יורדת במדרגות שאותן אצטרך לעלות בשובי ובכניסה שתיים חביבות שרוצות להפנות אותי לקלפי שלי. פעיתי לעומתן מהההה –לפעות עוד לא שכחתי. בתוך הבניין גיליתי שלמען ריווח הקהל פתחו שתי קלפיות במרתף – עוד גרם מדרגות. כדאי לציין שבאזור הרבה מצביעים קשישים אף יותר ממני. אבל העדר ממושמע. לא נורא.

במרתף בתוך הקלפי שלי – דווקא זוג צעיר עם מספר ילדים והם מצטלמים שם להנציח את האירוע ה"חגיגי" הזה. חינוך לדמוקרטיה. בקשתי מהם להזדרז ונכנסתי פנימה. מזכירה הקלפי נמנמה. משקיפה חדשה הגיעה וניסתה להתמקם.

נכנסתי מאחורי הפרגוד, שמתי את הפתק, שלשלתי את המעטפה, קבלתי את תעודת הזהות ונפרדתי במהההה ארוך מלווה בהסבר – "הרועה מחלל וכל הכבשים מרקדות לצלילו".

בדרכי במעלה המדרגות החיצוניות ירד למולי זוג קשישים שנעו בכבדות. קיוויתי בליבי שלא יישלחו למרתף.

ב"ככר התגרנים" המהומה נמשכת. הפעם התרחקו ממני בלי שהשמעתי קול. באותה הזדמנות ראית שהתגרנית שהתעניינה בהצבעה שלי היא מכחול-לבן.

והסבר קצר – כל תעמולת הבחירות היא תגרנות מעומלנת. אבל הנסיון הפתטי למכור לך את הסחורה בכניסה לקלפי, ע"י צעירים צעקניים שמתחרים ביניהם על תשומת הלב של המצביעים – זו כבר זילות בלתי נסבלת. זה לא מכובד, זה לא יעיל וזה כספנו שנזרק לחינם (לפחות חלק מהתגרנים מקבלים שכר [בדוק]).

בכניסה לסמטה נחשף לפתע מקום חניה פנוי. שמרתי אותו לנהג שחנה לא רחוק משם. הוא הלך לקלפי וחזר במהירות. חשבתי שהתחרט והחליט לא להצביע אבל הוא טען בעקשנות שהצביע.

הגענו הביתה ואני כמובן הרגשתי כמו אידיוט. הרי מלכתחילה בכל אחת מארבע ממערכות הבחירות – ביבי קבע את המועד והצעיד אחריו את הכבשים או אם מישהו רוצה – את החולדות. וכולם משחקים את המשחק ה"דמוקרטי" המזויף הזה בשיא הרצינות או בכאילו רצינות, והקהל המאולף חוזר שוב ושוב על הטקס שהתרוקן מתוכן.

למה בכל זאת הלכתי? כדי שהחברים לא יעשו לי חור בראש. זו הסיבה היחידה!

וגם שמחתי לגלות שבכל זאת ראשי עדיין על כתפי. זמן מה אחרי שחזרנו הביתה התעבה האבק עוד יותר בדיוק לקראת השעה שבה תכננו לצאת. טוב שידעתי להקשיב לחשמל בגב והתעלמתי מהתכנית המקורית..

הצרה היא שחשבתי שהכל מאחורי – גמרתי עם האיוולת הזו – והנה השותף פותח את הטלויזיה שמלהגת דברי בכירע. מקווה שלפחות משלמים כראוי על הלהגנות האין סופית.

ואין לאן לברוח.

בחוץ נראה כאילו קץ העולם מתקרב. ואני תוהה – אולי סוף סוף ירכיב הביבי את ממשלת חלומותיו – ליכוד, חרדים, כהניסטים, ויהדות הכיפה. רק ממשלה כזו תסיים את הקריירה שלו – ברקורד שקולו כציר דלת חורקת.

אבל אין חשש – בחוץ עומדים מתנגדיו שתמיד ברגע האחרון קופצים להציל אותו מעצמו – על חשבוננו.

ואין חשש – לא הצבעתי לטובת הסידור הזה. הרי גם אני מאולפת.