מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
יין נסך, תוצרת הארץ ומי הוא יהודי בבקבוק אחד
רונית ורד פרסמה ב"הארץ" כתבה בעקבות סרט שעשה רון שי שעניינו החמרות הכשרות שהממסד הדתי משית על יצרני היין כדי שיוכר ככשר. יעקב לקס מוצא בעניין הזה כוונות ומשמעויות נוספות
יהודים דתיים מחמירים עם עצמם בשורה של חומרות,לכל אחת מהן יש תימוכין של מי שמתחזים לפרש את כוונותיו של אלוהים. ההצדקות לחומרות נשענות על דברי פרשניים קדומים יותר, כולל הפירוש הקדום שנכתב ע"י כותבי התורה שאלוהים נתן לנו "כמקשה אחת".
יש גם מי שמסתמכים על החשש "לנתק את השלשלת".
אחת ההגדרות ל"דת" היא שזו הפוליטיקה של האמונה באלוהים. ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה, יש מנהיגים ויש מונהגים. דרכם של מנהיגים היא שהם רוצים להיבדל ממנהיגים אחרים. בתחום הדתי המנהיגים הדתיים מבחינים את עצמם בהחמרות, מי שמחמיר יותר נחשב יותר.
האיסור על שתיית יין נסך הומצא ככל הנראה בגלות בבל* (בתלמוד הבבלי), יש שם גם הצדקה שמסתמכת על העבר, כרגיל. אולם הטעם האמיתי לדעתי הוא הגנה כלכלית על ענף היין של היהודים, הגנה מפני יין שנעשה בידי מי שאינם יהודים, בדומה ל"חלב ישראל" ובדומה להגנה על תוצרת הארץ בימינו, מה שב"כלכלית" נקרא פרוטקציוניזם.
ההחמרה שבה עוסקים הסרט של רון שי והכתבה הזו, היא תוצאה של ההחמרה היתרה על יהודים ש"מותר להם לגעת ביין".
להחמרה הזו כמה טעמים. בכתבה נזכר רק "מי מחמיר יותר" בין ראשי הפוליטיקה הדתית שהם הרבנים, לא נציגיהם בכנסת ובמפלגות.
שתי מטרות נוספות יש כאן:
המטרה הקלה היא תוספת מקומות עבודה ופרנסה לאנשי המגזר הדתי-חרדי;
המטרה המסוכנת היא בהבחנה בין יהודים, בין יהודים "סוג א'" לבין כל האחרים.
זו היא עוד מערכה בשאלה "מי הוא יהודי". ליהודים מסוימים מותר ליצר יין, ליהודים אחרים אסור.
זו החמרה שנוגדת את רוח היהדות.
אנחנו לא צריכים את תוספת הפילוג הזו, יש לנו מספיק כאלה.
_____________
* דעת הרמבם היא שניתן במעמד הר סיני.
תגיות: הארץ, יהדות, כשרות
קישור קבוע
תגובות