בחירות 2021 – מחיר הקיבעון הוא חוסר רלבנטיות אלקטוראלית

מאז המפלה הגדולה של השמאל הישראלי ב-2019 עושה רושם ששום דבר לא השתנה בקרב מפלגות השמאל. וזה קורה בעיקר כיון שהשמאל הישראלי לא מצליח להסביר לציבור עד כמה מסריו רלבנטיים לו

מאת: ק. טוכולסקי

באפריל 2019 ספג השמאל את המפלה הגדולה בתולדותיו, השמאל הציוני ירד לשפל של 10 מנדטים כך גם חלקי ה"רשימה המשותפת", כל המשקל שהשמאל הישראלי הוסיף לעצמו מאז המפלה של 2009, נמחק ויותר מכך. כמעט שנתיים עברו והשמאל הישראלי שלא הצליח ממש להשתקם עומד לספוג ככל הנראה מפלה דומה. נכון לשעה זו לפי ממוצע הסקרים, שתי מפלגות השמאל הציוני עומדות לקבל יחדיו 9 מנדטים (5 לעבודה ו-4 למרצ) ובצד של השמאל הלא ציוני ה"רשימה המשותפת" עומדת על 9 מנדטים והתנועה האיסלמית לא עוברת לבדה את אחוז החסימה. כל זה עוד לפני שמפלגות המתמחות בשתיית קולות של "אידיוטים אסטרטגיים" מתחילות את קמפיין ה"געוואלד" שלהן בימים האחרונים לפני הבחירות. שנתיים, כמעט שנתיים עברו מאז המפלה הגדולה של השמאל הישראלי ועושה רושם ששום דבר לא השתנה וזה קורה בעיקר בגלל שהשמאל הישראלי לא מצליח להסביר לציבור הישראלי כמה התפיסות שלו, המסרים שלו, הנושאים שהוא יטפל בהם והאופן שהוא יקדם אותם רלבנטיים לו.

בשנתיים האחרונות היו לא מעט הזדמנויות לשנות את השמאל הישראלי באופן מהותי וזה לא קרה. נותרנו כרגיל בצד השוקת השבורה שההליכה ימינה מ"ציונות סוציאליסטית" לממלכתיות ליברלית" הביאה אליו את המחנה גרמה לכך שהבוחרים לא יבדילו בין מפלגת העבודה ומרצ לכל מפלגת כוכבים סתמית במרכז ופעם אחר פעם שתי המפלגות ספגו מפלות והפסדים למסגרות כוכבים.

לא צריך לנתח מחדש את תהליך ההידלדלות הארוך של השמאל הציוני, די ברור שכמו בתנועות שמאל מרכז אחרות בעולם שחתכו ימינה כלכלית וחברתית השמאל מרכז בישראל הפך לא רלבנטי לחלק מבוחריו הפוטנציאליים מצד אחד, והפסיד למרכז את הדורות הבאים של בוחריו שהתברגנו להם מהצד השני. מה שהביא אנשים בשנות ה-80 ל"רצ" הליברל-רדיקלית, מביא זה מספר שנים אנשים דווקא ל"יש עתיד" בימין מרכז. מפלגת העבודה הפסידה את בוחריה ל"קדימה" ואחר כך ל"כחול לבן". המפלגות הערביות הצליחו להגיע לשיא לפני שנה עם 15 מנדטים אבל המתחים הפנימיים בין מפלגות מודרניות וחילוניות למפלגה איסלמיסטית והקרע ברחוב הערבי בין מי שתומכים במפלגת מיעוט שלא תשתתף בשלטון למי שחפצים להשתלב יותר במשחק הפוליטי הביאו גם את הפרויקט הזה לשוקת שבורה.

ובתוך כל זה השמאל שוב מגיע למערכת הבחירות, קצת אחרי סגירת הרשימות בלי שום בשורה. אפילו העובדה שלראשי מפלגות השמאל היה שכל לא לרוץ לאחודים עם שורה של מפלגות מרכז מיותרות, לא נותן בינתיים פירות. בשיאו של משבר כלכלי חברתי ובריאותי חריף, לשני המחנות בשמאל הישראלי יש כוונות הטובות, מענים נכונים, אך הוא עדיין מצליח להיות לא רלבנטי.

כל זה לא אומר שמפלגות השמאל והמרכז שמאל לא מציעות לבוחר הישראלי רשימות סבירות ביחס למה שמציעים לו במרכז ימין ובימין. הן כן. ולא צריך להיות הגאון מווילנה כדי להבין שכל אחד מהמועמדים במקומות ריאליים במרצ, ב"עבודה" וב"משותפת" יכול להיות שר טוב יותר ממי שמכהן היום כשר או ממועמדי מפלגות הימין. הם יכולים, אבל כל זה לא משנה את העובדה שמפלגת העבודה שרוצה להחזיר אותנו לדרך רבין (הדרך השלישית בכלכלה, הפרטות לרוב וגם שלום והשקעות ברווחה) או מרצ שרוצה שנהיה שמאל ורוצה לסיים את הכיבוש, להפריד את הדת מהמדינה, להטיל מס טייקונים ולהשקיע יותר ברווחה ובחינוך, ושלא לדבר על ה"משותפת" שרוצה את הקולות שלנו רק בשביל לא להיות חלק משלטן. אז נניח שהשמאל יצליח להגיע ל-20 מנדטים, 10 למשותפת, 6 לעבודה ו-4 למרצ, או אפילו קצת יותר, הרבה לא שינינו ועם בעיות היסוד שלנו לא התמודדנו.

היסוד הסוציאליסטי/סוציאלדמוקרטי של השמאל הישראלי הולך ונגוז. תוך שנתיים נפרדנו מדב חנין ושלי יחימוביץ, מעמיר פרץ ואילן גילאון. בכנסת ה-24 הדמויות הסוציאליסטיות הבולטות יהיו אעידה תומא סולימאן ועופר כסיף מ"חד'ש", לא אנשים שמסוגלים לדבר אל האלקטורט המרכזי בישראל. מפלגת העבודה של מירב מיכאלי היא מפלגה ליברלית. מרצ של ניצן הורוביץ היא מפלגה ליברלית. המחנה הסוציאליסטי/סוציאלדמוקרטי, יצטרך לבחור בין הגטו של "חד'ש" ב"משותפת" לבין חוסר ייצוג. כל זה כי לא השכלנו להבין שיש צורך בשינוי משמעותי בשנתיים האחרונות, מהותי יותר ממשחקי הייצוג של ה"עבודה" "גשר" או מהניסיון של מרצ להתחרות על הקול הערבי.

בבחירות הקרובות ילכו שוב אנשי השמאל הסוציאליסטי הציוני והלא ציוני ויצביעו למפלגות ברירת מחדל, מפלגות טובות יותר במה שהן מציעות לחברה הישראלית מכל המפלגות שמימינן, אבל גם מפלגות שלא מציעות מספיק ולא מושכות קהל מעבר לבייס ההולך ומצטמצם שלהם.

אני בהחלט מקווה שהתהליכים שמוביל "כוח לעובדים" במגרש האיגוד המקצועי ותנועה כמו "עומדים ביחד" במגרש האקטיביסטי החוץ פרלמנטרי יבשילו לכוח פוליטי. אני מקווה ששיח סוציאליסטי סוציאל דמוקרטי כמו שעולה ברשתות החברתיות, בכתב העת "פיגומים" ובפודקאסטים כמו "קריאת השכמה", יבשילו לשלב שבו ינסו הגורמים החשובים והאנשים הטובים שבהם להתארגן גם לכוח פוליטי פרלמנטרי. כרגע אנחנו תקועים עם ברירות מחדל שעל כל יתרונותיהן לא מסוגלות לזנק למרכז הבמה הפוליטית בשל חסרונותיהן שלא טופלו בשנתיים האחרונות.

אחרי הבחירות, כשהימין ישתרע על 100 מנדטים ומתוך העשרים הנותרים במקרה הטוב ליברלים ורדיקלים יתפסו את הרוב, נשלם אנחנו כולנו הישראלים את מחיר הקיבעון. ולא משנה אם שלטון הימין בקואליציה של הליכוד עם החרדים, או בקואליציה של "יש עתיד" עם "תקווה לישראל", "ימינה", "ישראל ביתנו" ו"כחול לבן".

אני מייחל ליום שהמחנה הסוציאליסטי/סוציאל דמוקרטי ידע להתעלות על הקיבעונות שלו ולייצר לחברה הישראלית את האלטרנטיבה לה הוא ראוי בשביל לבנות פה חברה בריאה יותר במדינה טובה יותר. מה שבשנתיים האחרונות לא קרה.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , , , ,

4 Responses to “בחירות 2021 – מחיר הקיבעון הוא חוסר רלבנטיות אלקטוראלית”

  1. לוני הגיב:

    טוכולסקי, אפשר ללמוד הרבה מהמפלה הקטסרופלית של קורבין בבחירות האחרונות בבריטניה מה קורה למנהיג ש"שובר שמאלה" ומציע מצע סוציאליסטי פר אקסלנס ללא כחל ושרק ומבלי "להתחפש למרכז או ימין".
    הנה, המחליף שלו סטארמר, שזנח את הרעיונות הפרו-לנניסטיים של קורבין ונראה ומדבר כמו שיכפול של בלייר כבר עובר בסקרים את בוריס.
    בארץ יש אולי פה ושם הצלחה מוגבלת לארגונים חוץ פרלמנטריים כפי אלו שציינת אבל ברגע שהם מנסים לרוץ בבחירות כוחם האלקטורלי האמיתי בציבור מתגלה במלוא עליבותו.
    לסיכום:
    שוב צפויים 8-9 מנדטים למפלגות השמאל, כאשר חצי מזה אם לא יותר זה בכלל בורגנים שבעים ש"מהפכה סוציאליסטית" מעניינת אותם כשלג דאשקד.
    כלומר בישראל יש אלקטורט של 4-5 מנדטים לשמאל הכלכלי ביום טוב.

  2. ×§. טוכולסקי הגיב:

    נכנסתי לריכוז סקרים בבריטניה וגיליתי שמה שכתבת לא נכון, אמנם בנובמבר 2020 הלייבור התקרבו לשמרנים אבל מה שהם מציעים כל כך עלוב ולא רלבנטי שאפילובשיאו של שמבר אדיר לנוכח אזלת היד של הממשלה השמרנית הם לא מצליחים לקחת הובלה.
    והאמת אין להם כלום להציע.

  3. החגב עמד יציב הגיב:

    גם לשמאל הישראלי אין מה להציע טוכולסקי, מלבד עושק בכפיה של רכושם של הכוחות היצרניים בארץ…לכן השמאל נראה כמו שהוא נראה.

    אתם תמשיכו לחלום על "מהפיכה סוצאיליסטית" בזמן שהעולם ימשיך בנתיב הנוכחי בו עובדת השיטה היחידה המוכחת, השיטה היחידה שב-200 שנים האחרונות חילצה מליארדי בני אדם מעוני מוחלט שהיה מנת חלקם ההיסטורית, השיטה היחידה שכוללת בתוכה גמישות מספקת לתקן את עצמה תוך כדי תנועה, אנחנו כמובן מדברים על השוק החופשי והשיטה הקפיטליסטית.

    מיהו ×’'ון גאלט! 🙂

  4. ×§. טוכולסקי הגיב:

    תהיתי איך זה שיש בחירות והבוט שלנו לא חוזר יציב, כנראה שלא משלמים כל כך יציב במטה שלה ליכוד הפעם.

    השיטה היחידה שחלצה אנשים בעוני ב-200 שנים האחרונות היא השיטה הסוציאלדמוקרטית שכפתה על הקפיטליזם פשעים כמו איסור עבודת ילדים, הגבלת שעותה עבודה, חופשה בתשלום, מערכת ביטוח ממלכתית, ביטוח בריאות וחינוך ציבורי.

Leave a Reply