מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
יורם יובל על עצרת המחאה נגד ביבי במאהל גן העצמאות בירושלים
מכתבו של פרופסור יורם יובל על העצרת שהתקיימה במאהל המחאה שהקים בגן העצמאות בירושלים. פקחי העירייה הרסו את המאהל. המאבק נגד כהונת ביבי נמשך
מכתב מס' 5, יום שני לפנות בוקר, ד' כסלו התש"פ, 2 בדצמבר 2019 – כתב פרופסור יורם יובל
בוקר טוב לכל בית ישראל ממאהל מחאת גן העצמאות בירושלים,
מוקדם בבוקר, בחוץ עוד חושך, והאוהל שלנו לא לגמרי יבש. החלק של שקי השינה שפונה לכיוון הפתח קצת נרטב, לא נורא. גשמי ברכה ירדו הלילה על ארץ ישראל, והם ברכו גם אותנו.
השותפה שלי לאוהל היא עפרה ליבוביץ, אחותי האמיצה, שתישאר לנצח גם אחותי הקטנה. היא חולקת איתי את האוהל הזה מן הלילה הראשון שלנו כאן, לפני שבוע. עפרה קרעה אותי מצחוק כשלחשה לי לפני כמה דקות, מתוך שק השינה שלה, "גרביים רטובות פחות גרועות מהמשך שלטון נתניהו".
אתמול בערב חגגנו שבוע למאהל המחאה כאן בגן העצמאות. קיימנו עצרת שנכחו בה כ-300 איש, וביניהם גם אלי חיימוביץ', חבר מרכז הליכוד. התכבדנו בדבריו של מוטי אשכנזי, קצין המילואים שפיקד על מוצב "בודפשט" בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. לפני 45 שנים מוטי הביא להתפטרותה של ראש הממשלה גולדה מאיר, למרות שוועדת אגרנט ניקתה אותה מאחריות למחדל יום הכיפורים. הוא עשה את זה במחאה שהתחילה באוהל אחד עם איש אחד, על הגבעה שמול משרד ראש הממשלה בירושלים.
אבל כפי שמוטי אמר, המשימה שלנו היום קשה יותר. מדוע? כי לגולדה מאיר, כמו למנחם בגין וליצחק רבין, היה משהו שפשוט אין לביבי נתניהו: בושה. ואני מוסיף בזהירות: אולי גם מצפון.
בעצרת דיבר גם יורם צלנר, אלוף משנה במילואים שיצא לצומת חרות בגלל ההסתה והשיח האלים כבר במאי 2016.
גם אמיר השכל, תת-אלוף במילואים וטייס, דיבר בעצרת. הוא סיפר לנו על מחאת הבודדים שהוא מנהיג, ועל המחקר שעשה על חסידי אומות העולם במלחמת העולם השנייה. מי היו אותם נשים וגברים אמיצים שלא עמדו מנגד ועשו מעשה? אמיר דיבר על המכנה המשותף לכולם – חינוך לערכים מן הבית, ודוגמה אישית של הורים, שהיו בעצמם אנשי מוסר ומעשה.
כשהגיע תורי, ביקשתי מכל הנוכחים בקהל שהיו מפקדות ומפקדים בצה"ל להרים את ידיהם. רוב גדול של הקהל הרים את ידו. ואז אמרתי שאם אנחנו רוצים שינוי, אנחנו חייבים עכשיו את מה שביבי שכח מזמן. זהו הנשק הסודי של ישראל, שבזכותו צה"ל הפך להיות הכוח החזק ביותר במזרח התיכון: דוגמה אישית.
אמרתי שבישראל גרים היום ארבעה סוגי ישראלים. הסוג הראשון הם אלה שמקטרים ולא עושים שום דבר. הם הרוב הגדול והדומם. הסוג השני הוא חבורת ביביסטים מבוהלים. הם צועקים ומתלהמים מדי פעם בכיכרות, מפיצים שנאת אחים, עושים קצת רעש, והולכים הביתה. הם מיעוט קטן, והם לא ישנו כאן שום דבר. הסוג השלישי הם חותמי העצומות – ישראלים עם כוונות טובות שחותמים על עצומות מנוסחות היטב, באים לעצרת אחת או שתיים, וחוזרים הביתה מלאי השראה וסיפוק. לצערי, גם הם לא ישנו כאן שום דבר.
הסוג הרביעי הם הישראלים שעושים מעשה. אלה המעטים שנאחזים בקרקע. הם מוכנים להשקיע וגם להקריב בשביל המדינה ולמען מה שהם מאמינים בו. מוטי אשכנזי, אמיר השכל ויורם צלנר הם אנשים כאלה. גם המתנחלים הראשונים ביהודה ושומרון היו כאלה. אני לא שותף לדעתם ולמעשיהם, אבל אני מעריך ומכבד את הנחישות ואת ההקרבה שלהם.
לפני שמתנחלי יהודה ושומרון הסתאבו, והצמיחו מקרבם את נוער הגבעות הבוגדני ואת חרפת בצלאל סמוטריץ', הם היו אנשים ערכיים וראויים. לא נותר לי אלא להצטער שרובם תומכים עכשיו בביבי המושחת. אני מאמין שהם עתידים להצטער ולהתחרט על תמיכתם באיש שאיבד את עשתונותיו, וזה יקרה בקרוב מאוד.
כי ביבי הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים הוא מפעל בקריסה. ביבי הוא מנייה שערכה צולל במהירות, מכונית משומשת אחרי תאונה, אדם שהפך מאיום לבדיחה. נתניהו מאבד את ערכו עם כל יום שעובר. גורלו נחרץ. הוא הפך מנכס לנטל לתנועת הליכוד, שתתרסק יחד איתו בבחירות הקרובות, אם יהיו. אבל לפני כן ביבי יפיץ כאן את כל השנאה שהוא יוכל. והוא יגרור אותנו לבחירות נוספות, בניסיון כושל נוסף למלט את נפשו מאימת הדין והצדק של מדינת ישראל.
לכן אני קורא מכאן לחברי כנסת ישראל, ובייחוד למנהיגי הליכוד המתונים ונקיי הכפיים: איספו 61 חתימות ועיצרו את הטירוף הזה. כל בר דעת מבין שבלי ביבי אפשר להקים ממשלת אחדות תוך חמש דקות. אז אומץ, גבירותי ורבותי, אומץ. קומו ועשו מעשה, כי רק ככה ישראל תנצח.
ועד שתעשו כך, או עד שיעברו עשרת הימים שנותרו לכם, נמשיך לשבת כאן במאהל המחאה. אני מאמין שהיום נקבל מעיריית ירושלים אישור להקמת אוהלים באזור "המלבן" בגן העצמאות. אז יצטרפו אלינו אנשים טובים נוספים, שיודעים ש"גרביים רטובות פחות גרועות מהמשך שלטון נתניהו".
יחד נתבע מכם לעשות שלושה דברים שכולנו צריכים לעשות, אם אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב כאן בישראל: לצאת מאזור הנוחות שלנו, לאהוב איש את רעהו, ולעשות מעשה.
בברכה חמה,
אנשי מאהל מחאת גן העצמאות ויורם יובל
תגיות: אמיר השכל, ביבי, יורם יובל, יורם צלנר, מוטי-אשכנזי, מחאה
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
3 בדצמבר, 2019 בשעה 16:54
מאבק נגד כהונת ביבי כי רק לא ביבי זה מאבק מטומטם ומיותר מסוג המאבקים השגויים וההזויים שהביאו את השמאל לפח בו הוא נמצא היום.
גם אם ביבי היה ישר וזח כמלאך מדיניותו הכושלת של ראש ממשלה כושל היא הפשע החמור של כהונתו הרבה יותר מכל השחיתות שגם היא בעייתית. התמקדות בשחיתות עוזרת רק