יש כל כך הרבה כשלים לוגיים, בלבלת, וחצאי אמת במאמר של יפתח רון טל יו"ר חברת החשמל, שקשה לדעת היכן להתחיל לחשוף אותם ולענות למאמר המביש הזה. אמנון פורטוגלי במענה למאמר של יפתח רון טל
הטיעונים העיקריים במאמר של רון טל מתייחסים לחוזה שחברת החשמל חתמה עם שותפות תמר ולמתווה הגז.
"חוזה העוגן שחברת החשמל חתמה עם שותפות "תמר" ב-2012, יצר את התשתית לעצמאות האנרגטית של המשק.….. ללא הסכם העוגן של חברת החשמל – הגז היה נשאר באדמה עוד שנים רבות".
"לא ניתן לכמת את החשיבות של המהלך לדולרים, שכן מדובר באסטרטגיה ביטחונית לכל דבר ועניין….., וכל המצקצקים בלשונם כיודעי דבר, בדיעבד, על המחיר המופקע שאותו משלמת חברת החשמל, לא מבינים דבר וחצי דבר בניהול סיכונים אסטרטגי-עסקי, ונכשלים כישלון חרוץ בהגנת האינטרס הציבורי."
"מתווה הגז שסוכם לפני למעלה משנתיים ע"י הממשלה, הוא לא פחות מאשר הצלת הנפשות של משק האנרגיה. תפקידו לאפשר את הפיתוח המהיר של מאגרי ליוויתן וכריש-תנין, ולהניח צינורות נוספים להובלת הגז הטבעי ליבשה. מאגרים וצינורות שיספקו לנו עצמאות אנרגטית אמיתית."
אלה הם טיעונים כוזבים, וחצאי אמת. מקריאת המאמר של רון טל עולות מספר אפשרויות: או שרון טל אינו מבין על מה הוא מדבר, או שהוא מבין אבל משקר ביודעין למטרות פוליטיות או אחרות.
החוזה שחברת החשמל חתמה עם שותפות תמר ב-2012, לא היה הסכם עוגן. פיתוח שדה הגז תמר היה בשלבים מתקדמים מאוד בעת חתימת החוזה בין חברת החשמל לשותפות 'תמר' ואישורו ב-2012. הגז מתמר היה מופק במשך שנים רבות גם ללא ההסכם עם חברת החשמל, והגז מתמר היה מופק במשך שנים רבות גם אם ההסכם עם חברת החשמל היה במחיר נמוך בהרבה מהמחיר שסוכם עליו.
מאגר תמר התגלה בינואר 2009, הדיונים על החוזה בין חברת החשמל לשותפי תמר החלו ב- 2009- 2010 כאשר מצרים היתה ספק גז לחברת החשמל, והיה מדובר על מחיר גז ברמה של 4.5 דולר ליחידה. לאחר סידרת הפיצוצים בצינור הגז במצריים והפסקת אספקת הגז ממצרים הודיעו שותפי תמר שהם דורשים מחיר גבוה יותר ולבסוף סוכם על מחיר בסיסי ושיטת הצמדה שהביאה כבר אז למחיר גז של כ- 5.7 דולר ליחידה, וכיום כ- 6 דולר ליחידת גז.
יאמר בצורה ברורה, פיתוח שדה הגז תמר היה בשלבים מתקדמים מאוד בעת חתימת של חברת החשמל עם שותפות 'תמר' ב-2012, ולכן החוזה בו מדובר לא היה בגדר של 'חוזה עוגן'. ובניגוד לדברי רון טל, הגז מתמר לא היה נשאר באדמה עוד שנים רבות, אלא נמכר לחברת החשמל במחירים שפויים, לא מופקעים.
רון טל טועה ומטעה. בטיעונים בדבר האסטרטגיה ביטחונית, ניהול סיכונים אסטרטגי-עסקי, הגנת האינטרס הציבורי, והמחיר המופקע שאותו משלמת חברת החשמל. לפי הלוגיקה שלו, צריך להודות לחברת החשמל ש'השיגה' וחתמה על הסכם במחיר של 6 דולר ליחידת גז ולא 10 או 15 דולר ליחידת גז, שהרי "לא ניתן לכמת את החשיבות של המהלך לדולרים, שכן מדובר באסטרטגיה ביטחונית לכל דבר ועניין".
בניגוד לדבריו, היו הרבה שטענו, בזמן אמת, ולא בדיעבד שהמחיר שחברת החשמל משלמת הוא מחיר מופקע. לדוגמה (מבין רבות), נעם סגל ז"ל בדיון על מתווה הגז בוועדת הכנסת, ודברי בועדת בועדת הכנסת על מתווה הגז.
ההוכחה לכך שמחיר הגז שחברת החשמל משלמת, כ-6 דולר ליחידת גז, הוא מחיר מופקע, הם רווחי העתק, למעלה ממיליארד דולר לשנה משדה הגז תמר, ההוכחה לכך הוא המחיר של 4 דולר ליחידת גז שחברת אנרג'יאן מקבלת עבור הגז שהיא מוכרת לבז"ן, ההוכחה לכך הם מחיר גז ליצרני החשמל הפרטיים של 4.82 דולר ליחידה שנקבע ע"י רשות הגז הטבעי לרבעון השני של 2019, ואפשר להוסיף.
במשא ומתן עם שותפי תמר, לחברת החשמל היו כל הקלפים, בהיותה הקונה הגדול ביותר, בעוד שלשותפי תמר לא היה קונה אחר לגז. יתרה מזאת, חתימת החוזה עם חברת החשמל, גם במחיר של 4 דולר ליחידת גז, היה מבטיח לשותפי תמר את החזר ההשקעות הגדולות שכבר הושקעו בתמר. אבל חברת החשמל לא ניצלה ולא השתמשה נכונה בקלפים אלו, יתכן שמסיבות של לחצים פוליטיים.
בנוסף, בטיוטת חוזה אספקת הגז של חברת החשמל עם מאגר תמר היה סעיף שהיה מבטיח את השוואת המחיר שחברת החשמל משלמת למחיר הנמוך ביותר שמשלמים לקוחות אחרים, שהיה מאפשר לחברת החשמל לקבל בעתיד את מחיר הגז הנמוך ביותר שקיים במשק. סעיף זה היה משקל נגד וניטרל את הצורך בקביעת מחיר גז נמוך בהסכם. אלא שפרופ' דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, החליט להסיר את הסעיף משיקולי הגבלים עסקיים. שכן מנקודת המבט שלו, הסעיף הזה היה תמריץ שלילי לתאגידי הגז. תמריץ לא להיכנס לתחרות מחירים, לא להוריד את מחירי הגז.
הבעיה היא שחברת החשמל לא דרשה, בעקבות הווטו של גילה, לחזור למו"מ ולהוריד את מחיר הגז. וכך חברת החשמל משלמת כיום מחיר גז גבוה, כ-6 דולר ליחידת חום, בעוד שהמחיר שיצרני החשמל הפרטיים שנקבע ע"י רשות הגז הטבעי לרבעון השני של 2019, עומד על של 4.82 דולר ליחידה.
רון טל מציין את 'המחסור ברזרבות ייצור החשמל, שכל הגז הזה מגיע גם היום רק ממאגר אחד, ובאמצעות צינור אחד.'
אלא שרון טל 'שוכח' ואינו מציין שכל זה הוא תוצאה של מחדלי הממשלה. להלן העובדות.
שדה הגז תמר התגלה בינואר 2009 והחל להפיק גז 4 שנים אח"כ, בסוף מרץ 2013. להשוואה, שדה הגז זוהר בים העמוק במצרים, התגלה באוגוסט 2015 והחל להזרים גז שנתיים וארבעה חודשים אח"כ בדצמבר 2017.
שדה הגז תמר מזרים גז בהיקף של כ-10 עד 11 BCM גז (מיליארד מטר מעוקב) בשנה. כמות זו מספיקה להפעלת תחנות כוח גזיות מודרניות יעילות במחזור משולב בהספק של כ- 7,500 מגוואט, בעוד שההספק הנדרש בעת ביקושי השיא הינו כ- 13,000 מגוואט. כתוצאה מכך חייבים להפעיל את תחנות הכוח הפחמיות בחדרה ובאשקלון.
תאגידי הגז תכננו להגדיל את תפוקת השדה ל- 16 BCM לשנה החל מ-2016, ו- 20 BCM לשנה החל מ-2017 תפוקה שהייתה מאפשרת להפעיל תחנות כוח גזיות מודרניות יעילות במחזור משולב בהספק של כ- 11,500 מגוואט ב- 2017, ובהספק של כ- 14,500 מגוואט ב- 2018, ולהשבית את תחנות הכוח הפחמיות המזהמות בחדרה.
ממשלת נתניהו ויתרה במתווה הגז על הדרישה הזו להגדלת תפוקת הגז, וחברות הגז לא מימשו את תוכנית ההרחבה הזו. כתוצאה מכך אין מספיק גז להפעלת תחנות הכוח הגזיות בארץ בעיקר בזמני ביקוש לחשמל מעל הממוצע ובזמני ביקושי שיא, וחייבים להמשיך להפעיל את תחנות הכוח הפחמיות המזהמות בחדרה, ולהשתמש בדלקים נוזליים (סולר ומזוט) מזהמים ויקרים. המחסור הזה ברזרבות החשמל, כולו באשמת ובאחריות ממשלות ישראל מאז 2009.
כאן המקום לציין שלפי דברי שר האנרגיה שטייניץ, תחנות הכוח הפחמיות בחדרה מביאות למותם של מאות אנשים בשנה מזיהום אויר: "הפחם בתחנות הכוח בחדרה ובאשקלון הוא גורם מזהם מספר 1. לפי הנתונים, כל אחת מתחנות הפחמיות האלה לבד הורגת מספר מאות אנשים בשנה, גם חדרה לחוד, גם באשקלון. אלה הגורמים הקטלניים ביותר במדינת ישראל."
"במכתב ששלח בשבוע שעבר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, דוד לפלר, למי שסיים לפני יומיים את תפקידו כמנכ"ל חברת החשמל אלי גליקמן, נכתב כי תחנות הכוח של חברת החשמל בחדרה ואשקלון, הפועלות על פחם, גורמות לתמותה עודפת של 155 בני אדם בשנה באזור חדרה ו-59 בני אדם בשנה באזור אשקלון."
לגבי מתווה הגז שעליו הוחלט ע"י הממשלה, לדברי רון טל לפני למעלה משנתיים, למעשה לפני כארבע שנים, שתפקידו לדברי רון טל "לאפשר את הפיתוח המהיר של מאגרי ליוויתן וכריש-תנין, ולהניח צינורות נוספים להובלת הגז הטבעי ליבשה. מאגרים וצינורות שיספקו לנו עצמאות אנרגטית אמיתית", גם כאן העובדות שונות ולא במעט:
שדה הגז לוויתן התגלה בדצמבר 2010 וצפוי להתחיל בהפקת גז כ- 9 שנים אח"כ, בסוף 2019. להשוואה, שדה הגז זוהר בים העמוק במצרים, שגדול לפחות פי 2 מלוויתן התגלה באוגוסט 2015 והחל להזרים גז שנתיים וארבעה חודשים אח"כ בדצמבר 2017. לוויתן מתוכנן לספק בשלב א' עד 10 BCM לשנה אם יהיה למי למכור את הגז. כיום, אספקת הגז משדה זוהר הינה בקצב של כ- 24 BCM לשנה, ותגיע במהלך השנה לכ- 30 BCM לשנה.
לפי חוק הנפט, בעל חזקה צריך להפיק גז בכמויות מסחריות בתוך שלוש השנים הראשונות למתן החזקה. במילים אחרות, במהלך תקין שדה לוויתן היה אמור לספק גז במהלך 2014. במקום זה לוויתן אמור להתחיל לספק גז רק בסוף 2019, איחור של חמש שנים.
איך זה קרה? המדינה – הממונה על הנפט במשרד האנרגיה חתם על שטר החזקה רק ב-27 למרץ 2014, שלש שנים אחרי גילוי השדה. יתרה מזאת, לפי שטר החזקה, ההפקה המסחרית והזרמת גז למערכת ההולכה משדה הגז לוויתן תחל 48 חודשים ממועד מתן שטר החזקה, לעומת 36 חודש בחוק הנפט. למעשה אספקת הגז מלויתן תחל כ- 65 חודשים ממועד מתן שטר החזקה.
האם רון טל חושב שאפשר לקרוא לזה פיתוח מהיר?.
משרד האנרגיה ונתניהו יכולים לתת הרבה סיבות מדוע אירע המחדל הזה. בין הסיבות לא נמצא את מעורבותו העמוקה של נתניהו במחדל, ואת הסיבות האמיתיות למעורבות זו, אבל העובדה נשארת בעינה:
שדה הגז לוויתן יתחיל לספק גז לישראל כ-9 שנים לאחר גילויו, באיחור של חמש שנים ממה שכתוב בחוק, וממה שהיה אפשרי.
לאיחור זה היו ויש השלכות קשות.
אם לויתן היה מתחיל להזרים גז לישראל במהלך 2014, אפשר היה להשבית את תחנות הכוח בחדרה כבר אז, ולמנוע את מותם של כ- 800 איש באזור חדרה בלבד.
האיחור בחיבור לוויתן העמיד את משק הגז במדינה בסיכונים מהותיים מיותרים, כפי שהתרחש בעת התקלה בצינור הגז מתמר בספטמבר 2017, ובעצירת הפקת הגז מתמר ב-5 למאי השנה.
לסיום, אכן רון טל צודק שאם לא היו עושים דבר היה הרבה יותר גרוע. אולם אם היו עושים נכון, היה הרבה יותר טוב.
Tags: אמנון-פורטוגלי, גז-טבעי, חברת החשמל, מאגר תמר
שדה זוהר אינו גדול מליותן פי 2. הוא טיפה יותר גדול. הבלבול נובע מכך שהמצרים מדווחים על העתודות של זוהר במונח הפחות נפוץ של gas in place ואנחנו בישראל מדווחים (כנהוג בעולם) במונחי recoverable gas.
המצרים הצליחו לחבר את זוהר מהר בגלל שיש להם כבר תשתית הפקת גז קיימת ומפותחת מאוד (לעומת התשתית בישראל שאותה פחות או יותר צריך לבנות מאפס ועם שלל התנגדויות ותקנים מחמירים).
הסיבה שהתחנה בחדרה גורמת לכמות המוגברת של תחלואים היא שבחלק הישן של התחנה לא הותקן מתקן להפחתת פליטות. התקן כזה הוא מאוד יקר (משהוא בסביבות המיליארד דולר). היתה תוכנית להתקין דבר כזה שם (כמו שהתקינו ביחידה היותר חדשה לפני כמה שנים) אבל עם גילוי מצבורי הגז החליטו פשוט להפסיק להשתמש בחלק הישן מתי שכריש-תנין ייכנס להפקה. ת׳כלס אין תוכנית אמיתית להפסיק להשתמש ביחידות הייצור הפחמיות האחרות בחדרה ובאשקלון בגלל שהן כבר מחוברות למתקני הפחתת פליטות ולכן פולטות פחות מזהמים באופן דרמטי. (מדברים על הפסקת השימוש בהן ב2030 אך אני בספק אם זה יקרה).
רציתי להוסיף שהנתונים של ה155 ו59 אינם רלוונטיים כי הם מתייחסים לפליטות התחנות לפני התקנת הסולקנים בבלוק 1 ברוטנברג ובבלוק 2 באורות רבין (בבלוק 2 ברוטנברט כבר היה מותקן סולקן). כל סולקן מוריד את כמות החלקיקים המזהמים בכ-90%.
המצב היום הוא שרק בבלוק 1 בחדרה אין סולקן מה שמשנה משמעותית את הערכות התחלואה לעומת המספרים הקודמים.