מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
בעד ממשלת אחדות ישראלית ולא לאומית
הקואליציה המסתמנת היא ממשלת אחדות לאומית. האם למהפך בדמות ממשלת אחדות כלל ישראלית יש סיכוי?
מאת: אמיר יובל
ממשלת אחדות ישראלית
מאז 1967 ממשלות ליכוד ואחדות לאומיות קעקעו את סדר היום של השמאל ופוררו את הערכים הסוציאל – דמוקרטיים, תוך שהן מנעימות את הגלישה ללאומנות ולקנאות דתית ברטוריקה קונסנסואלית. אחדות התאפשרה תמיד על בסיס ההסכמה הרחבה לאמץ את סדר היום הימיני בדרכי נועם. החיבוק הלאומי שיחק לידי המחנה השמרני החרד מהעתיד ועורג לעבר מדומיין – "דייסה של הלב הידידות וההשראה", בניסוחו הישן והטוב של פרידריך הגל. את מקום השמאל הנישחק מילאה הימניות הרכה של 'גשר', 'כולנו' ו'כחול לבן', שהאמינו שהממוצע הוא מצע מפלגתי מנצח והחציון הוא תוכנית מדינית ריאלית.
ממשלת אחדות לאומית צפויה, אם כן, לחזק מגמות לאומניות ולהחליש את השמאל הליברלי אלא אם תקום ממשלת אחדות ישראלית, קואליציה שבה לצד שתי המפלגות הגדולות ישבו מפלגות קטנות לא ציוניות: ש"ס, אגודת ישראל וחד"ש – תע"ל.
עצם ההקמה של ממשלה יהודית -ערבית בראשות הליכוד ו'כחול לבן' תהווה מהפך סוציו-פוליטי הסותר בדלנות לאומנית, שעשוי לקדם תהליכי נורמליזציה פנימיים ואזוריים. הלגיטימציה וההכללה של האזרחים הערביים עשויות לחולל מפץ פוליטי שבעקבותיו ערבים לא רק יצביעו לליכוד, 'לישראל ביתנו' או למרצ אלא גם יעסקו בבריאות בשיכון ובביטחון – בצווארון כחול וגם בצווארון לבן.
'כחול לבן' יכולה לנסות לערבב מחדש את הקלפים האלקטורליים ולהוביל למהפך בדמות ממשלה כלל ישראלית בראשות הליכוד שבה חברים איימן עודה ואחמד טיבי לצד יעקב ליצמן או אריה דרעי (ששואבים את כוחם ממאגר אלקטורלי חופף בחלקו).
האם זאת אוטופיה הזויה? אם חושבים על הדיסטופיה הצפויה ועל קואליציות העוועים שכבר משלו כאן, כדאי לחשוב איך מערבבים את הקלפים מחדש. האישור לספק צוללות למצרים מעורר מחשבה, ורומז שהכול אפשרי; אחמד טיבי ניראה כמו 'כסף קטן' בהשוואה לכל עמלה אחרת.
האם למהפך בדמות ממשלת אחדות כלל ישראלית יש סיכוי? אפשר לחשוב על כמה מניעים גלויים וכמה מניעים סמויים של כל אחד מהשותפים בכוח. אבל האינטרס המשותף לכולם עשוי להיות יצירת מהפך היסטורי מוחשי ומהותי (עצם כינון ממשלה כלל ישראלית) שאינו מחייב תהליכי שלום אזוריים, אבל גם אינו מגביל את האפשרות לקדם תהליכים כאלו יחד עם מפלגות ערביות אך ללא תלות בהן. ולא פחות חשוב, כל אחד מהשותפים עשוי לזכות ברווח אלקטוראלי על חלקו ביוזמה המהפכנית – ממשלה כלל ישראלית שאולי גם 'תאתרג' את מוביליה, לטוב או לרע.
תגיות: אחמד טיבי, איימן עודה, אריה דרעי, ימין, יעקב ליצמן, מפלגת כחול לבן, סוציאל-דמוקרטיה, ערביי-ישראל, קואליציה, שמאל
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
13 במאי, 2019 בשעה 0:21
כתמיד,
ממוקד, חדשני, מאתגר ורציונלי.
התהיה שלי היא דווקא לגבי המפלגות הערביות.
כדי להיכנס תחת חופה כזו – הנדוניה מה תהא?
נכון שיש קושי בהצבת נוסחאות סימטריות – כאילו המודר הוא בעל כוח שווה למדיר.
אבל החיים מלמדים שבחיים ממילא לא עובדות נוסחאות מתמטיות.
האם תקום הנהגה ערבית שתרים את הכפפה ותגיד – אדרבא, נראה אתכם?