ממשלת ישראל לא מתערבת להוזלת מחיר הגז לטובת הציבור

חברת החשמל הגיעה להסכמה עם תאגידי הגז על הקפאת מחיר הגז המופקע שהיא צורכת ממאגר תמר. הממשלה לא רואה לנגד עיניה את טובת הציבור ולא מתערבת להוזיל את מחיר הגז המופקע. הציבור ימשיך לשלם ביוקר. נורבגיה היא דוגמא טובה המוכיחה שניתן להוזיל את מחיר הגז לטובת הציבור

מאת: אמנון פורטוגלי

על  (אי) מעורבות ממשלתית בקביעת מחירי הגז

ב-17 לפברואר הודיעה חברת החשמל על תיקון להסכם הגז עם שותפות תמר.  במסגרת התיקון הוסכם להקפיא את מחיר הגז שנמכר לחברת החשמל ממאגר תמר למשך שנתיים וחצי.  בתמורה, חברת החשמל הסכימה להפחית את קיבולת הצינור המובטחת לה, שהיא אינה מנצלת ולא תנצל, בכ- 24%.

כמעט כל המגיבים להודעה ציינו את הסכמת תאגידי הגז השותפים בתמר לפתוח 'במפתיע' את חוזה הגז. ליאור גוטמן בכלכליסט כותב כי "במשק האנרגיה מכנים את המהלך, אם יבשיל, כ"פתיחה שקטה" של החוזה, וזאת לאחר שנה ויותר של מגעים בלתי רשמיים בין חברת החשמל לשותפות תמר."

הביקורת שלי על התיקון להסכם, שפורסמה ברשת,  התמקדה בכך שהושג מעט מדי, שמחיר הגז המופקע נשאר: "ההסכם החדש עם חברת החשמל כמו ההסכם הקודם, הוא הישג גדול לתאגידי הגז. שותפי תמר הצליחו לבטל למעשה את האפשרות להורדה רצינית במחיר הגז, לאיין את הדרישה להורדת מחירי החשמל לרמה של 4 – 5 דולר ליחידה, ובדרך 'סידרו' את הציבור ואת חברת החשמל, שימשיכו לשלם מחירים מופקעים עבור הגז. בנוסף הם הצליחו לקבל ויתור מחברת החשמל ולקבל קיבולת הזרמת גז נוספת. ולנו מספרים על ויתורים של שותפי תמר."

את הביקורת צריך להפנות בעיקר נגד מקבלי ההחלטות בממשלה, החל מראש הממשלה דרך משרד האנרגיה ומשרד האוצר, שבמשך שנים לא פעלו להורדת מחירי הגז, וגם עכשיו נראה שעמדו מהצד. ליאור גוטמן כותב זאת במפורש: "לממשלה הייתה הזדמנות פז לתקן את החוזה או לשפר את תנאיו במסגרת דיוני מתווה הגז הממשלתי, אולם היא התחייבה שלא לגעת בו תחת הנימוק שלא פותחים חוזים קיימים ש"רצים" כבר כמה שנים. המציאות הזו השאירה את חברת החשמל לבדה במאמץ לשפר את תנאיה, כאשר מי שהוביל את המהלך לשיפור תנאי המסחר מול שותפות תמר היה בין השאר יו"ר דירקטוריון החברה, יפתח רון טל".

אפשר להעריך מה ניתן היה להשיג אם הממשלה הייתה מתערבת בנושא. במקרה זה ובניהול נכון של המעורבות הממשלתית, בלי להעיר שדים משפטיים מרבצם, ובלי להגיע לבוררויות בינלאומיות, אפשר היה להערכתי להגיע למחיר גז בסביבות 4 דולר ליחידה.  דוגמה טובה לכך אפשר לקבל מפעולות ממשלת נורבגיה ב-1974, וממשבר מחירי הפלדה בארה"ב  ב-1962.

על מעורבות ממשלת נורבגיה בתחום הגז

קטע ממאמר "אסטרטגיית הנפט והגז הימית הנורבגית מול מדיניות הנפט והגז הימית הישראלית"

בדוח השנתי "הערכה אסטרטגית ימית רבתי לישראל  2018/19" של המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. (עמ' 198)

"ב-1973 קיצצו מפיקות הנפט החברות בקרטל המכונה "ארגון המדינות המייצאות נפט" (OPEC)  את היקף הפקת הנפט, והביאו לעלייה של פי ארבעה במחירי הנפט. בשנה שלאחר מכן דיווחו חברות הנפט על עליות חדות ברווחים. הפקידות הבכירה והכלכלנים של נורבגיה הבינו מיד כי משטר המס שהוטל מספר שנים קודם לכן, לא תוכנן ולא תאם לעידן החדש של עליית המחירים, ומנע מהמדינה הכנסות של עשרות מיליארדי דולרים. המצב החדש הבהיר את הצורך בשינוי חוקי המס ובהנהגה תקיפה וחכמה של משאבי הטבע של נורבגיה, שתממש שינויים אלו.

בחמש השנים שחלפו מאז התגלה הנפט ב-1969 למדה נורבגיה הרבה על תעשיית הנפט החזקה, והייתה מוכנה לחלץ לעצמה את החלק המרבי בהכנסות. אבל בתחום ההכנסות מהגז והנפט משטר המס הקיים הביא לכך שכל רווחי היֶתֶר profits Windfall או profits Super יישארו אצל תאגידי הנפט והגז, ולא בידי ממשלת נורבגיה.

נורבגיה נהנתה משירות ציבורי מוכשר מאוד שהיה בעל מסורת ארוכה של התמודדות עם אינטרסים זרים חזקים, ובראשם התאגידים שפיתחו את משאבי המים של נורבגיה להפקת חשמל בתחילת המאה ה-20. הפקידים בשירות הציבורי הנורבגי שכנעו את הממשלה לנוע במהירות ובנחישות, ולתפוס את הרווח העודף שהיה של המדינה, לדעתם, תוך כדי שמירה על כך שאסדות הנפט הזרות יישארו במקומן ויתפקדו. פקידי האוצר הנורבגי היו פרגמטיים מאוד בדרך להשגת המיסוי המרבי, ועם זה לא רצו שחברות נפט זרות יעזבו.

ב-1974 זימנו אנשי האוצר הנורבגי את נציגי התאגידים של הנפט והגז הבינלאומיים הגדולים ותאגידים אחרים לפגישה שבה הודיעו להם על חוק הנפט החדש שיעלה את שיעור המס הכולל עד לכ-90%,  עלייה מהותית משיעור מס חברות של כ-50% שחברות הנפט בנורבגיה שילמו עד אז.

נציגי המגזר התעשייתי החזק ביותר בעולם לא היו מרוצים, אבל אף לא אחת מהחברות שנכחו בפגישה לא ויתרה על זיכיונות הנפט שלה.

תאגידי הנפט שזעמו על חוק המיסוי החדש פתחו במסע תקשורתי רחב. הם הצהירו שיעזבו את נורבגיה בטענה שבלתי אפשרי לעבוד במדינה סוציאליסטית מעין זו שאינה מבינה את כללי הקפיטליזם הבינלאומי. גורמים בממשלה הנורבגית חששו מפני אתגרים משפטיים, סנקציות סחר מארה"ב, ועזיבה של חברות נפט זרות. אבל חששות אלו לא התממשו. תאגידי הנפט לא עזבו את נורבגיה, למעשה אפילו עם שיעור גבוה יותר של מיסוי, רווחי חברות הנפט והגז היו גבוהים יותר ממה שהיה צפוי במקור עקב עליית המחירים הגלובלית.

עוד יותר מהפכני ונועז משיעור המס המיוחד הייתה התפיסה שעמדה בבסיסו – ממשלת נורבגיה היא שתקבע את מחירי המכירה ואת העלות הבסיסית של הפרויקטים. תפיסה זו הייתה בבחינת פגיעה ישירה בלב שיטות מִזעור המס שהיו נהוגות, ועדיין נהוגות בתאגידים בינלאומיים אלו.

חוק הנפט החדש שנקבע בשנת 1974 לא רק העלה את המיסים, אלא ציין כי המס יחושב בהתבסס על מספרים שיסופקו על ידי הממשלה הנורבגית ולא על מספרים שיספקו חברת הנפט עצמן. המדינה הנורבגית תגדיר את הערך של הנפט המיוצר ותמּסֶ ה את החברות על פיו. נורבגיה לא תקבל את מה שהחברות הציגו כהכנסה חייבת, שכן הנתונים האלו קלים מאוד למניפולציה.

למרות הצעדים האגרסיביים של נורבגיה שמרו תאגידי הנפט הגדולים את אסדות הקידוח וההפקה במדף היבשתי של נורבגיה, וזאת משום שהאזור נשאר מקום אטרקטיבי להשקעה, ובעיקר כיוון שהם לא יכלו לקבל תמיכה מהמפלגה השמרנית של נורבגיה. למרות שהשמרנים באופן מסורתי תומכים גדולים של מיסים נמוכים, השמרנים של נורבגיה הסכימו עם שיעור מס גבוה יותר ונמנעו מאופורטוניזם פוליטי.

המאפיין הראוי לציון במשא ומתן מול תאגידי הנפט הבינלאומיים הוא שכל המפלגות הנורבגיות היו מאוחדות במאמץ. לא ×”×™×” כל ויכוח פוליטי בין הצדדים בנושא ×–×”, ואיש לא תמך פוליטית באינטרסים העסקיים של תאגידי הנפט. הייתה הסכמה כללית שנורבגיה זקוקה ליכולת הטכנית ולגודל של תאגידי הנפט הזרים כדי לפתח את שדות הנפט והגז הקשים ביותר, וכולם רצו שתאגידי הנפט יישארו בנורבגיה, אבל הפוליטיקה הנורבגית מעולם לא שולבה באינטרסים העסקיים של תעשיית הנפט והגז – בשונה מישראל.

בנורבגיה לא התקבל על הדעת שהאינטרסים של מגזר הנפט יהיו מעורבים בוויכוח הפוליטי באמצעות דוברים ושתדלנים, לוביסטים שינסו להשפיע על המפלגות השונות. כולם תמכו בחברה נורבגית משגשגת, ובתפיסה שנורבגיה צריכה להפיק את מרב התועלת ממשאבי הנפט והגז. לא היה דיון ציבורי על היתרונות והחסרונות של תאגידי הנפט, אלא על הדרך שבה תקבל הממשלה את נתח ההכנסות המרבי."

ראש הממשלה, משרד האנרגיה ומשרד האוצר צריכים ללמוד מממשלת נורבגיה, מהנשיא קנדי ומדוגמאות אחרות. אפשר וצריך לפעול להפחתה משמעותית של מחיר הגז בהסכם של חברת החשמל עם שותפות תמר.

אמנון פורטוגלי, מרכז חזן

http://hms.haifa.ac.il/images/pdf/report_2019.pdf

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , ,

This entry was posted on יום שני, פברואר 25th, 2019 at 1:27 and is filed under התמונה הגדולה, כלכלה ותקציב. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.

4 Responses to “ממשלת ישראל לא מתערבת להוזלת מחיר ×”×’×– לטובת הציבור”

  1. איתן שרון הגיב:
    25/02/2019 בשעה 12:31

    למדינה 2 כובעים.
    1. הריבון
    2. צד להסכם מסחרי
    הסכם הוא הסכם.
    אם המחיר היה עולה פי 10 המדינה לא הייתה נותנת לחברות הגז להפר הסכם ולמכור ביוקר ללקוח אחר.
    רק במדינות קומוניסטיות המדינה מחליפה כובעים וקופצת מצד מסחרי להסכם לצד ריבון

  2. דליה הגיב:
    26/02/2019 בשעה 1:28

    לאיתן, ריבון לא צריך להיות סוחר. מדינה אינה חברה מסחרית. עליה לפעול לטובת האינטרס הציבורי ולדאוג שהאזרחים לא ישלמו מחיר מופקע על מוצר בסיסי כמו גז. לא סתם אזרחים יצאו לרחובות נגד מתווה הגז. המתווה משרת את הכיס של בעלי ההון במקום להגן על הציבור.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:
    26/02/2019 בשעה 1:37

    לאיתן ולכל אלו שחושבים הסכמים חייבים לכבד בכל מקרה ובכל מחיר.
    אבי בר-אלי כתב בדה-מרקר על ההסדר בין רשות התחרות של האיחוד האירופי, המקבילה לרשות ההגבלים העסקיים בישראל, לבין ענקית האנרגיה הרוסית גזפרום. לפי ההסדר, גזפרום תפתח את חוזי אספקת הגז שעליהם החתימה לקוחות בשמונה מדינות במזרח אירופה ובמרכזה, ומחוזים אלה יוסרו הגבלות שקבעה גזפרום על יצוא גז ועל מכירתו בשוק משני.

    http://www.themarker.com/dynamo/1.3931625

    בסוף דצמבר 2015 נמסר על סיומו המוצלח של משא ומתן לשינוי תנאי החוזה ל -25 שנה לרכישת גז נוזלי LNG בהיקף של 7.5 מיליון טון לשנה (כ- 10 BCM) בין RasGas מקטאר לבין Petronet יבואן הגז הגדול ביותר של הודו. כתוצאה מכך תהייה ירידה של כמעט במחצית במחירים שהיבואן ההודי משלם. בנוסף, בהסכם המתוקן אין התחייבות ‘קח או שלם’ Take or Pay והחברה הקטארית ויתרה על הקנס ש-Petronet היתה צריכה לשלם על לקיחת פחות גז מהכמות שבחוזה, קנס שהגיע בשנת 2015 לכ- 1.8 מיליארד דולר.

    במרץ 2016, לפני שנה, נמסר כי חברת הנפט הלאומית של סין מבקשת לדון מחדש בחוזה לטווח ארוך שהיא חתמה לאספקת גז טבעי נוזלי מקטאר, על רקע השפע הגלובלי בגז שדחף את מחירי הספוט לרמה הנמוכה ביותר מזה יותר מחמש שנים, ועל רקע הצלחת המשא ומתן בין Petronet ההודית עם RasGas – מקטאר בדצמבר 2015.

    גם בישראל חייבים לפקח ולהוריד את מחירי הגז הטבעי, והממשלה צריכה לפעול להורדת מחיר הגז הטבעי הישראלי. הבעייה המרכזית היא עם החוזה החתום לאספקת גז לחברת החשמל שמתווה הגז כלל לא מטפל בו. חברת החשמל יכולה וצריכה לפעול לפתיחת החוזה, לשנות את מחירי הנפט ואת ההצמדה האבסורדית למדד האמריקאי, כמו שעשתה פטרונט ההודית, כמו שעושה כיום חברת הנפט הלאומית של סין וכמו שעושות חברות רבות ברחבי העולם, ומשרד האנרגיה והממשלה צריכים וחייבים לגבות מהלך כזה.

    אלא שמשרדי האוצר והאנרגיה טומנים את ראשם בחול ומתעלמים ממחירי הגז הגבוהים בארץ בעוד שמחירי הגז והאנרגיה בעולם ירדו. לא פלא, שכן בכירי משרד האוצר והאנרגיה הם שבשלו לנו את הדייסה הזו, את מחירי הגז הגבוהים ואת הפיאסקו הקטסטרופלי של הצמדת מחירי הגז למדד.

    למדינה יש תפקיד בהגנה על האינטרס הציבורי, והממשלה ורשויות שלטוניות מתערבות בהרבה מקרים בקביעת המחירים גם אם יש בדבר כדי להשפיע על שינוי מחירי שנקבע בחוזה חתום, כאשר טובת הציבור דורשת זאת.

    פעולה של פיקוח על המחיר ונסיון לשלוט בו, בצורה מסיבית, מתרחשת בישראל מזה מספר שנים כאשר בנק ישראל מתערב בקביעת מחיר השקל, במטרה למנוע עליה בשער השקל הנובעת ממציאת הגז הטבעי בישראל. זו פגיעה ישירה בכל החוזים בהם יש התייחסות לשער השקל ,זו פגיעה באושיות התפיסה הכלכלית של קברניטי המדינה ולמרות זאת הם מסכימים לה שכן ברור להם האינטרס הציבורי, למנוע את קריסת התעשייה הישראלית.

    למדינה יש זכות וחובה להתערב במחיר הגז הטבעי הישראלי

    “ככלל, יש לכבד התחייבות חוזית, והדבר חל גם על רשות שלטונית. אלא שעל רשות כזו חלה חובה ציבורית להשתחרר מהסכם כאשר צרכי ציבור חיוניים מחייבים זאת….. הלכת ההשתחררות מוחלת כתנאי מכללא בחוזה שלטוני.”
    שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ’יה בפסיקת בית המשפט העליון מה 22 לאוגוסט 2010.

    “לא יעלה על הדעת כי משהוענק רישיון כללי – ולו מכוח חוק – יהיה הוא בלתי מוגבל בהיקף, במהות, במקום ובזמן, והשר לא יוכל לעולם להפעיל את שיקול דעתו לפי אותו חוק עצמו אם יחול שינוי במדיניות הממשלה או בצרכי המשק, ותתקיימנה העילות המסמיכות אותו לעשות כן”.
    ברק, בך, ט’ שטרסברג-כהן, בג”ץ 1255/94 “בזק” בע”מ נגד שרת התקשורת.

  4. ip הגיב:
    26/02/2019 בשעה 9:09

    המדינה לא רק מבקרת אלה פשוט קובעת את המחירים לגז על ידי רשות החשמל. הרי היא צריכה לדעת ולתכנן את הכנסותיה וזה מה שעושים. גם אם היא מתירה ירית מחיר בשוליים ליוונים היא דואגת להכנסות עיקריות. ומצד הצועקים בפרהסיה על גובה המחיר לגז שלא הציבור משלם אלא הוועד של חברת החשמל מדוע הם משתיקים ושותקים בענין הבלו על הדלק אותו דווקא משלם כל אחד ואחד? צביעות אילמת נשארת צביעות.

Leave a Reply