הודעת הפרישה של מרקל, קנצלרית גרמניה, לא צריכה להפתיע
תחת שלטונה של מרקל, הבנקים הגרמנים התעשרו וגם קומץ של בעלי הון ותאגידים, אבל לרוב הגרמנים יש פחות ביטחון סוציאלי, פחות שירותים ציבוריים ופחות כסף בכיס מאשר בעבר. הפערים מתרחבים, השירותים לאזרחים הלכו והצטמצמו
מאת: ק. טוכולסקי
פרישתה של מרקל לא צריכה להפתיע אף אחד
ההודעה על פרישתה של הקנצלרית הגרמנית ד"ר אנגלה מרקל מראשות מפלגתה לאחר 16 שנים והודעה כי לא תתמודד שוב בראשות מפלגתה בתום כהונתה (היא מכהנת כבר 13 שנים ואם תשלים את כהונתה הנוכחית תגיע ל-16 שנות כהונה רצופות), לא צריכה להפתיע אף אחד.
בניגוד לרושם שהתקשורת הליברלית נתנה, ממשלותיה של מרקל לא נהנו מפופולאריות מרובה. אמנם עד הבחירות האחרונות לא היא ולא מפלגתה ספגו ברמה הפדראלית את הכעס של הציבור הגרמני על מצבו הכלכלי והחברתי ההולך ומדרדר, אבל הסימנים היו שם. קודם כל ברמה הפדראלית, מי שחטף את הזעם היו שותפיה של מרקל. ה-SPD מפלגת השמאל מרכז איבדה בבחירות 2009 שליש מכוחה לאחר 4 שנות שותפות עם מרקל וב-2017 לאחר 4 שנות שותפות נוספות איבדה שוב רבע מכוחה וירדה לשפל היסטורי של 20%.
כרגע בחירתה בשותפות נוספת עם ה-CDU (הנוצרים דמוקרטים) מביאה את ה-SPD לשפל היסטורי בסקרים ברמה הפדראלית, ירידה מתחת 20% ותחזית של מקום 3-4 ולא 1-2 כפי שהיה עד היום. המפלגה הליברלית (FDP) הגיעה מהאופוזיציה לשיא של כל הזמנים בבחירות 2009 ואחרי 4 שנות שותפות עם מרקל ירדה מתחת לאחוז החסימה. בקיצור מרקל לא חטפה ישירות אבל צריך לזכור ששותפיה תמיד חטפו.
יותר מכך מתוך 4 מערכות בחירות שאחריהן היא הרכיבה ממשלה, בשתי מערכות בחירות (2005, 2013) מרקל הרכיבה ממשלה למרות שהשמאל זכה ברוב כי מפלגת השמאל מרכז (SPD) העדיפה להיות שופתה זוטרה של מרקל ולא להקים ממשלה ביחד עם מפלגת השמאל הסוציאליסטית או בתמיכתה. מפלגתה של מרקל איבדה בשנת 2010 את הרוב בבית העליון של גרמניה בו מיוצגות המדינות הפדראליות ומאז אין לה רוב. במשך השנים למרות הפופולאריות האישית שלה, מפלגתה ספגה מפלות, שותפיה ספגו מפלות כי המדיניות של ממשלותיה לא הייתה באמת פופולארית. ולבסוף, תדמיתה שלה עצמה נסדקה וגם היא כבר לא כוכב אלקטוראלי זוהר.
זה לא צריך להפתיע כי תחת שלטונה של מרקל, הבנקים הגרמנים התעשרו וגם קומץ של בעלי הון ותאגידים, אבל לרוב הגרמנים יש פחות ביטחון סוציאלי, פחות שירותים ציבוריים ופחות כסף בכיס מאשר בעבר. הפערים מתרחבים, הגרמנים רואים כיצד עבודות טובות נעלמות, עסקים קטנים נסגרים, שירותים עירוניים, מדינתיים ופדראליים מצטמצמים.
אם בעשור הראשון לשלטונה הצליחה מרקל להתחבא מאחורי האחריות של שותפיה למשרדים חברתיים ולזעם של הבוחרים על הבטחות בחירות שלא קוימו, משבר הפליטים הסב את האש למרקל. בזמן שהשירותים לאזרחים הלכו והצטמצמו ממשלת גרמניה פתחה את שעריה למאות אלפי פליטים ובדעת הקהל הלא מרוצה גם כך נתפס הנושא כשהשקעה בזרים שנשללת מהציבור. זאת לא הייתה הסיבה לכך שהציבור קיבל פחות ופחות אלא המדיניות הכלכלית, אבל לראשונה מצאה את עצמה מרקל בקו האש.
הציבור הגרמני כועס, החיים פחות טובים מפעם. מדיניות הצנע בפועל של ממשלות מרקל פגעה ברוב הציבור הגרמני. השלטון המקומי מורעב. ספריות, בריכות, תאטראות נסגרים בכל גרמניה. ובמדינה שרוב אוכלוסייתה גרה בערים קטנות והיה מקובל שהעיריות מעניקות שירותי תרבות ופנאי נרחבים, זה נתפס כירידה לא מקובלת ברמת החיים. בכל גרמניה יש יותר עבודות זמניות ללא ביטחון תעסוקתי ותנאים סוציאליים טובים, בכל גרמניה מחירי הנדל"ן עולים, מקומות עבודה טובים בורחים והצעירים הגרמנים כועסים יותר מההווה ומודאגים יותר מהעתיד.
הקיץ החם תרם לכך שחלק מהזעם מופנה להצבעה לירוקים ולא להצבעה לימין הקיצוני. אבל על מרקל, כמו על עמיתיה למהפכה הניאו-ליברלית ב-SPD אף אחד כבר לא סומך.
נתוני ההצבעה מראים כי הצעירים נוטשים את המפלגות הגדולות, בהתחלה רק ה-SPD סבלו מזה, אבל עכשיו גם השמרנים של מרקל חוטפים כי אין להם בשורה ואין להם מענה. הניאו-ליברליזם והניאו-שמרנות כשלו, הפערים בחברה, חוסר הביטחון, ערעור הסדר העולמי והשפעותיו על גרמניה כבר לא עוברים בלי שמרקל תיתפס כאחראית.
הציבור הגרמני רוצה אלטרנטיבה רצינית למציאות, לא עוד מאותו דבר. התהליכים שרחשו מתחת לפני השטח עוד בטרם מרקל עלתה לשלטון עם תחילת הירידה של ה-SPD, הגיעו גם לימין מרכז הגרמני.
למרקל יש אחריות רבה להתרחבות הפערים בחברה הגרמנית, להליכים של הפרטה, לעלייה בכוחם של תאגידים פיננסיים, לצמצום השירותים הציבוריים, לחוסר הביטחון החברתי והכלכלי במדינה ועכשיו היא מתחילה גם לשלם על זה.
מי שיציע אלטרנטיבות ולא עוד מהמצב הקיים כי זה מה יש ואין ברירה, יזכה באמון הציבור. נשאלת השאלה האם זה יהיה השמאל שישכיל להנהיג מדיניות כלכלית שמאלית או אם הוא לא, הפופוליזם השקרי של הימין הקיצוני.
תגיות: אנגלה-מרקל, גרמניה, ניאו ליברליזם, ניאו-שמרנות