הפריפריה והקולוניה נועדו למעמד הנמוך

נושאים דעות, כלכלת בית ב 13.09.18 1:42

היסטוריה של הכלכלה פרק כג'. לא חסרים מקרים בהיסטוריה שבהם השלטון הוביל מדיניות תכנון התיישבותית. האם המדיניות הזו של הושבה בפריפריה נבעה מתוך יחס גזעני המדיר זהויות כלפי אוכלוסיות שחיו תחת השלטון, או בשל מדיניות תכנון המתמרצת מעמדות נמוכים

מאת: ק. טוכולסקי

הפריפריה והקולוניה נועדו למעמד הנמוך

בסוף השבוע האחרון הזדמן לי לקרוא עוד מאמר שעסק ב"סלאח פה זה ארץ ישראל" ובפולמוס שנוצר סביבו, פולמוס עקר ומיותר בין אלו שרואים בזהות כל עוד היא לא מעמדית את חזות הכול (או לפחות מנצלים את העובדה שיש מספיק אנשים שנופלים בפח הזה כדי לעשות בו קרדום לחפור בו) לבין אלו ש"מתגעגעים לארץ ישראל הישנה והטובה" (שלא הייתה). ופתאום עבר לי בראש שכאשר יש מחלוקת בין שני הרים של טרחנות שכל אחד מהם מגן על האינטרסים של ההון מכיוון אחר (לפלג את ההמונים בצורה שלא משרתת את האינטרס של ההמונים), כדאי תמיד לחפש השוואה ממקום אחר. בסך הכול בעולם שלנו משחר ההיסטוריה האדם מהגר וככל שערפילי הפרה-היסטוריה וההיסטוריה הקדומה מתפזרים, עם היווצרות ערי-המדינות והאימפריות הקדומות ועד ימינו, לא חסרים מקרים שבהם ממשלה הובילה מדיניות תכנון התיישבותית. נשאר רק לשאול האם המדיניות הזו הייתה גזענית כמו שמספרים לנו משרתי-ההון וחסידי הפילוג המעמדי והסחת דעתו של הציבור. האם הסלאחים שכבשו את המערב, ישבו את אוסטרליה, הקימו קולוניות רומיות, או צירפתו את אלג'יר, זכו לעשות זאת כי הם היו בני צבע עור/דת/מוצא אחר, או פשוט בני המעמדות הנמוכים.

נתחיל בעת העתיקה, בעולם הקלאסי, בקולוניות הרומיות שיושבו בידי אזרחים רומיים, רובם ככולם חיילים משוחררים. המדינה הרומית הייתה צריכה להקים במושבותיה ובשטחי הכיבוש שלה מרכזים מנהליים שיכילו יסוד רומאי וניווטה לשם את עודפי האוכלוסייה שלה. ככל שהחברה ברומא הצמיחה פערים, ככל שהתעשרותם של המעטים והשתלטותם על רוב האדמות בסביבות רומא תחילה ובאיטליה לאחר מכן, יצרה מצב שבו עמוד השדרה של החברה הרומית, בני המעמדות הפשוטים, נושלו מהקרקע ולאחר מכן משוק העבודה שהלך והתבסס על עבדים בחוות ענק. כתוצאה מכך יותר ויותר קולוניות הוקמו ליישב בהן את החיילים המשוחררים ואת עודפי האוכלוסייה בני המעמדות הנמוכים של רומא. לא גזענות, לא שילוחי אוכלוסייה, סלקציה מעמדית. הרחק מהמרכז, הרחק מהלחם והשעשועים, הרחק מיכולת ההשפעה הפוליטית (הבחירות נערכו ברומא ומי שלא יכול היה להציג בה את מועמדותו או להצביע לא השתתף בהליך הבחירות) יושבו בפריפריה בני המעמדות הנמוכים. הם קיבלו אדמה, הם שמרו על זכויות יתר מסוימות מול האוכלוסייה המקומית. צריך לציין שעוד הרבה לפני ביוון ובקרב הפיניקים התופעה הייתה דומה. עודפי האוכלוסייה מצאו דרכם להתפשטות הרחק מהרכז, גם אם את ההתיישבות הובילו אנשי שם, רוב מי שהגיעו איתם היו פשוטי העם. בכל התקופה הקלאסית של העת העתיקה, למעט במקרים שבהם עמים שלמים נדדו, או הוגלו בידי עמים אחרים, הגירה בתוך המדינות או תחת מדינות, מהמרכז לפריפריה הייתה מעמדית.

אלף ומשהו שנים אחרי בעידן האימפריה, מתמודדות מדינות כמו ספרד ופורטוגל עם עודפי אוכלוסייה בצורה דומה, באימפריות הקולוניאליות שהוקמו במרכז ודרום אמריקה מתיישבים בעיקר בני מעמדות נמוכים. גזענות לא הייתה חסרה שם, כלפי האוכלוסייה הילידית ואפילו במדרג שנקבע בין מי שהיו ספרדים שנולדו בארץ האם לאלו שנולדו בקולוניה, אבל מי שהגיעו לקולוניה ויישבו אותה היו שוב בני אותו העם ואותו הגזע ואותה הדת ואותו הצבע, הם פשוט היו עניים. הם נדחפו לחפש את מזלם מארץ אם שהציע להם פחות ופחות. תופעה זו תחזור על עצמה מאוחר יותר בצפון אמריקה, בקנדה ובמושבות שיהפכו להיות ארצות הברית בתקופת האימפריה ובעידן הקולוניאלי. בריטניה הפכה את קנדה, אוסטרליה וניו זילנד למדינות אליהן נשלחו עודפי אוכלוסייה מארץ האם. צרפת ביצעה באמצעות איכרים ופועלים עניים את ה"צרפתיזציה" של אלג'יר. בכל המקרים האלה, מעמד שיחק תפקיד מרכזי. המדינות ניווטו "עודפי אוכלוסייה" עניים החוצה, במקום לדאוג בארץ העם, במקום לפתח מדינות רווחה, השתמשו בהם לצורך ביסוסה של האימפריה בקולוניות שלה.

גם במקרים שבהם נעשה שימוש בקבוצות של מהגרים לצורך יישוב ופיתוח של אזורים "נחשלים" בפריפריה של מדינות כמו במקרה של הגרמנים של הוולגה, מהגרים מגרמניה שהגיעו לרוסיה ויושבו בספר של האימפריה הצארית, לא היה מדובר בתופעה גזענית, איכרים מגרמניה שרצו לשפר את מעמדם הכלכלי נענו לקריאה להגר תמורת הבטחה לקרקע. באופן דומה ביצעה אנגליה את ההתנחלות של פרוטסטנטים סקוטים בצפון אירלנד, את בשורת הרפורמציה הביאו איתם מחוסרי קרקעות סקוטיים שבאו בעקבות ההבטחה לאדמה. גם כאן שחק המעמד תפקיד מרכזי. גם בארץ ישראל של סלאח מי שהגיע עם כסף ולא נדרש לעזרת המדינה יכול היה לשבת היכן שהוא רוצה כמו מהגר איטלקי עם כסף שהגיע לצרפת האימפריאלית ואילו מי שהגיע לצרפת בחיפוש אחרי עבודה ואדמה מצא את עצמו מתערבב עם "שחורי רגליים" (כינויים של המתיישבים האירופאים באלג'יר) כי שם היו עבודה ואדמה.

אם הדיון בסוגיות המעברות ועיירות הפיתוח היה דיון ענייני הוא היה עוסק בנושא המעמדי. הוא היה עוסק במאבק למען דיור ועבודה, הוא היה עוסק בשאלות כמו למה שלטון מפא"י לא הוציא יותר כסף מבעלי הון בארץ לטובת קליטת העליה, למה חוקי עבודה והגנה על זכויות עובדים לא נחקקו יותר מהר ולמה ההסתדרות שיתפה פעולה עם דיכויים של עובדים לאורך כל שנות החמישים. אבל הדיון לא נועד לעסוק במציאות ובבעיות שמלוות את החברה הישראלית עד היום ולכן הוא לא יהיה דיון מעמדי. התקשורת השמרנית והתקשורת הליברלית מנצלות כל אחת לטובת האינטרסים של ההון שהיא משרתת את השיח הזהותני, העדתי, המפלג והמפצל שפוגע במעמד ועושות זאת בהצלחה. לאורך כל ההיסטוריה העניים והחלשים, הנגזלים והעשוקים נשלחו לפריפריה ולקולוניה, פותו לשרת שם את האינטרס של המדינה הרחק מהמרכז וארץ האם וקיבלו שם אדמה ובית פחות טובים ממה שיש במרכז אבל שיהיו שלהם. זה לא ישתנה, עד שנכיר שמעמד הוא הגורם המרכזי שתורם בקביעה מי למרכז ומי לפריפריה, מי נגיש לשירותים ומי לא, מי נהנה מטובה של המדינה ומי במקרה הטוב מפירורים. התשובה היא תמיד מעמדית והפתרון הוא תמיד אחדות המעמד, במאבק על האינטרס של המעמד.