לקראת שנה של מאבק פוליטי

נושאים כלכלת בית, פוליטי ב 9.09.18 1:17

ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטארית. על השמאל להתמקד ביעד ההגעה לשלטון ולא במאבקים מקומיים שהשלטון יכול לבטלם באמצעות כוחו הפוליטי. מן הראוי ששנת תשע"ט תהיה שנה של מאבק פוליטי ולא שנה אבודה

מאת: ק. טוכולסקי

אתחיל מהסוף, שנת תשע"ט הבאה עלינו עכשיו, תהיה שנה של מאבק פוליטי או שתהיה שנה אבודה. לא משנה כמה נצליח במאבקים שונים ומשונים תוך התעקשות שהם לא פוליטיים או ללא ניסיון לתרגם הצלחה בהם להצלחה פוליטית במישור הפרלמנטרי, ללא הצלחה פוליטית אנחנו ניכשל. לא משנה כמה מאבקי עובדים, מאבקים סביבתיים, מאבקים על זכויות אדם ואזרח, נכתיר בהצלחה (זמנית) בשדות המערכה השונים, ברחוב, מול המעסיקים, בשטח, בבתי המשפט, אם לא נדע סוף סוף לתרגם את המאבקים האלו להצבעה בקלפיות בבחירות הקרובות אז נכשלנו.

15 שנים עברו מאז המפולת האלקטוראלית הגדולה של השמאל מרכז (2003). זו הייתה השנה שבה הפער בין הציפיות של הבוחרים והפרקטיקה של השמאל עשו את שלהם והנטישה של השמאל הגיעה. וזה אותו שמאל שבין 1977 ל-2003 עדיין החזיק לפחות 50 מנדטים בכל מערכת בחירות. מאז התקשה השמאל לספק אלטרנטיבה מהותית. שני מנהיגים שעשו את זה, עמיר פרץ ושלי יחימוביץ, נכשלו. השמאל מרכז והשמאל בלי המרכז לא הצליח להתרומם.

במקביל הלך והחריף הליך ההפרטה הפוליטית של השמאל, במסגרתו יותר משאבים הושקעו בארגונים ועמותות, שמנסים להשפיע על המציאות מחוץ למוקדי-הכוח הפוליטי בממשלה ובכנסת. זה לא עובד, לאורך כל התקופה דברים שנתפסים כתחליף, הולכים ומתגלים כמשענת קצה רצוץ. וזאת מהסיבה הפשוטה: בדמוקרטיה אין תחליף להישענות על רצון העם. רצון העם יכול לבוא לידי ביטוי במהפכה, יכול לבוא לידי ביטוי בשביתות כלליות, יכול לבוא לידי ביטוי במשאלי-עם ובאספות-עם, אבל בסופו של דבר בדמוקרטיה הישראלית הוא בא לידי ביטוי בקלפי. בקלפי באים לידי ביטוי ערכים ופוליטיקה, אמון הציבור והעדרו. ושום מוסד כמו בית-משפט ושום חוק-יסוד אח אחר אינם יכולים להחליף את התחזוקה השוטפת של האחיזה בכוח הפוליטי כפי שהוא בא לידי ביטוי במערכת המשטר שלנו, שהיא עד כה דמוקרטיה פרלמנטרית. אם לא נשיג רוב בכנסת שיאפשר להקים על בסיסו ממשלה, לא נגיע לשום הישג ארוך טווח.

אז אם אנחנו לא רוצים רק לנצח פה ושם במאבק על חוף-ים, או נגד מכרה/מזבלה/זיהום נקודתי אחר, אנחנו צריכים שרי -בריאות ואיכות-סביבה משלנו. אם אנחנו רוצים פיקוח הדוק על מעסיקים בתחום הבטיחות והגהות והשמירה על זכויות עובדים תנאיהם ושכרם, אנחנו צריכים שרי-עבודה וכלכלה משלנו. אם אנחנו רוצים תכנית- לימודים שתפתח את התלמיד ולא תנוון אותו, אנחנו צריכים שרי-חינוך מדע ספורט ותרבות משלנו.

בקיצור. אם אנחנו רוצים לא רק להדוף פה ושם איזו עוולה, אלא לקבוע מדיניות מיטיבה ומשפרת, הגיע הזמן להתמקד בהגעה לשלטון. מה שכנסת אחת עם 61 אצבעות שמצביעות נכון יכולה לעשות, לא יצליחו לעשות 1,000 עמותות, 10,000 ארגונים ו-100,000 בלוגים. מה שאנחנו צריכים זה לא עוד הד-סטארט למימון של עוד יוזמה, לא עוד בלוג, לא עוד עמותה, לא עוד ארגון חוץ פרלמנטרי וגם לא עוד תנועות שטח עממיות, למעשה אנחנו צריכים פחות מכל אלו. שיהיו בודדות גדולות ויעילות, ולא רבות קטנות וחסרות השפעה ממשית. לא יעזור כמה עובדים נאגד, אם בסוף ממשלת-ימין חזקה תחוקק חוקים זהים לאלו שנחקקו בארצות-הברית כדי לחסל את הכוח של האיגודים. ולא משנה בכמה קרבות ירוקים נקודתיים ננצח, אם במוקדי-הכוח יישארו אנשים שיכולים להחזיר תכניות מהמגירה לביצוע, יכולים לבטל חוקים טובים ולחוקק חוקים גרועים. אי אפשר להמשיך ככה.

לשנת תשע"ט אני מאחל לכולנו שנה של מאבק פוליטי, של איחודי כוחות קונסטרוקטיביים, של הגדרת יעדים ומטרות ומאבק עליהם. זאת עד הבחירות שיגיעו במטרה שאחריהן יהיה לנו כוח פוליטי משמעותי ליישם מדיניות סוציאליסטית/סוציאל-דמוקרטית, סביבתית והומניסטית שמדינת- ישראל צריכה כל כך. שנה טובה וחג שמח.