על חוק הלאום

חוק הלאום הוא הצהרת הכוונות של הימין הישראלי החדש. הוא לא נועד לעגן את מגילת העצמאות של ישראל בחוק אלא להחליף אותה. הצעת החוק שואפת לכרסם במעמדם של אזרחי ישראל הערבים. גם אם אין היא פוגעת בהם במישרין כפרטים, היא מורידה אותם כציבור למעמד של אזרחים-מדרג-נמוך

מאת יפתח גולדמן

[בוקסה=59551]קראתי לאחרונה את דבריהם של כמה מחברי בפייסבוק, שטענו ש'חוק הלאום' הוא ספין נטול חשיבות ושהשמאל מתרוצץ ככלב אחרי זנבו בעקבות הספינים של הימין במקום לעסוק בסוגיות חשובות. האנשים שכתבו את הדברים הללו הם חברים שלי (בחיים הממשיים ו/או בפייסבוק), ובדרך כלל אני מסכים עם דבריהם.
לא הפעם.
הם טועים. מאוד טועים.
כדי להסביר זאת כתבתי את הפוסט הבא.
הוא ארוך למדי אז הנה התקציר:

א. החשיבות הגדולה ביותר של חוק הלאום היא לא במה שכתוב בו אלא במה שנעדר ממנו לחלוטין: אזרחי ישראל הערבים.
ב. החוק מכחיש את זהותם הקולקטיבית של 20% מאזרחי ישראל.
ג. עבור היהודים – החוק הוא ניסיון להחליף את מגילת העצמאות של ישראל, ולהקים מחדש את הציונות על יסודות חדשים של שוביניזם לאומי, בדלנות ותוקפנות.
ד. עבור הערבים – החוק מעביר להם מסר ברור: אתם נסבלים (בינתיים) כפרטים. כקבוצה ובעיקר כקבוצה לאומית, אתם חסרי מעמד.
ה. גם אם אין סיכוי לעצור את החוק, חשוב מאוד להיאבק בו.
ו. ארגוני העובדים חייבים להתייצב בחזית המאבק.

ואם מעניין אתכם להמשיך הלאה, בבקשה:
חוק הלאום הוא סכנה ברורה ומידית למדינת ישראל, לחברה הישראלית ולציונות. גם בגרסתו המרוככת של החוק, זו שתידון היום בוועדות הכנסת, לא נפתרה הבעיה החמורה ביותר. בעיה זו היא לא מה שכתוב בחוק אלא מה שנעדר ממנו לחלוטין: אזרחיה הלא-יהודים של מדינת ישראל והזכויות שלהם.

צודקים הם האומרים שהחוק הוא בעיקרו מסמך הצהרתי, אך הם טועים כשהם ממעיטים כל כך בחשיבותן של הצהרות. גם מגילת העצמאות של ישראל, המסמך שעליו הושתתה המדינה, היא מסמך דקלרטיבי שאין לו מעמד משפטי או חוקי מחייב. הצהרות מעבירות מסר, וחוק הלאום נושא עמו מסר חשוב ומסוכן. בעצם שני מסרים. אחד ליהודים ואחד לערבים.

המסר ליהודים: מחליפים את מגילת העצמאות

מעקב אחר גלגוליה של הצעת חוק הלאום בשנים האחרונות מגלה תופעה מעניינת: בניסוחיה הראשונים (למשל זה שעליו חתומה אילת שקד – אז חברת כנסת – משנת 2013) היה ניסיון ליצור זיקה ברורה בין החוק לבין מגילת העצמאות. מגילת העצמאות ותכנית באזל הוזכרו במפורש ובהרחבה בדברי ההסבר לחוק, ופסוקים שלמים של הצעת החוק היו ציטוטים מתוך המגילה. החוק אף הוצג על ידי מצדדיו כמהלך שבא להכניס את מגילת העצמאות אל תוך ספר החוקים של ישראל. בנוסח האקטואלי של החוק, זה המונח היום על שולחן הכנסת, מגילת העצמאות נעדרת כמעט לחלוטין. סעיפי החוק לא משתמשים בלשון המגילה, והיא כמעט שאינה מוזכרת בדברי ההסבר המתלווים להם.

אין זה מקרי. חוק הלאום, במתכונתו הנוכחית, מבקש להציג אלטרנטיבה למגילת העצמאות, ולהציע תשתית דקלרטיבית לדפוס חדש של לאומיות יהודית בארץ ישראל – לאומיות ההולמת את השקפתו של הימין הישראלי החדש; לאומיות שאת ההבדל שבינה לבין לאומנות אפשר לזהות רק במיקרוסקופ.

מאז היווסדה ראתה עצמה הציונות כתנועה לאומית נאורה, מתקדמת ומחויבת לתפיסה אוניברסאלית של זכות ההגדרה העצמית: הציונים תבעו לעצמם את מה שעל פי הבנתם מגיע לכל עם ועם. זו הייתה הציונות של הרצל, של ויצמן, של בן גוריון ושל זאב ז'בוטינסקי. זו התפיסה המשתקפת מתכנית באזל ומהצהרת העצמאות.

בשנים האחרונות, הימין בישראל, בהנהגת הקוטב המתנחלי-משיחי שלו, כופר במפורש בתפיסת הלאומית הנאורה שעליה הושתתו הציונות ומדינת ישראל. במקומה הוא מאמץ תפיסה לאומית מסתגרת, נרקסיסטית ושונאת-זרים. במקום העקרונות האוניברסאליים של שלום, חירות ושוויון, עומדים ביסוד הלאומיות המשיחית הזאת תפיסה של מלחמת-קיום בין-גזעית, ועליונות העם היהודי. הימין הישראלי כמובן לא לבד. בעולם כולו עולות בשנים האחרונות תנועות פשיסטיות, פשיסטיות-למחצה, פונדמנטליסטיות ולאומניות. הימין הישראלי שש לשתף עמן פעולה, למרות שבאופן פרדוקסאלי מדובר לא פעם בתנועות המנהלות פלירט עם האנטישמיות. חוק הלאום הוא הצהרת הכוונות של הימין הישראלי החדש. הוא לא נועד לעגן את מגילת העצמאות של ישראל בחוק. הוא בא להחליף אותה.

המסר לערביי ישראל: נסבלים כפרטים, מוכחשים כציבור

יש כמה וכמה סעיפים בעייתיים בהצעת חוק הלאום, אבל הדבר החמור ביותר הוא לא מה שכתוב בה אלא מה שחסר בה: אזרחי ישראל הערבים. הם לא מוזכרים כלל בחוק הלאום. אף לא במלה. רק השפה הערבית מוזכרת (ומורדת בדרגה משפה רשמית במדינה ל"שפה בעלת מעמד מיוחד"), אבל דובריה של שפה זו נשארים באלמוניותם. במדינת ישראל יש מיעוט לאומי המונה 20% מאזרחי המדינה, אבל אורח מהמאדים שהיה קורא את הצעת חוק הלאום היה מתרשם שישראל היא הומוגנית מבחינה לאומית לפחות כמו יפן. מדינות ברחבי העולם מחוקקות חוקים להגנה על מיעוטים לאומיים, לשמירה על האוטונומיה התרבותית שלהם, להגנה על שפתם ולסיוע ממשלתי בפיתוח תרבותם הייחודית. ההיגיון ברור: דמוקרטיה צריכה להגן קודם כל על המיעוט. עַם הרוב הוא דומיננטי ממילא, ולכן יש להקנות תשומת לב מיוחדת לזכויותיו של עַם המיעוט. בישראל יש מיעוט לאומי גדול מאוד – אחד מכל חמישה אזרחים ישראלים איננו יהודי. אבל חוק הלאום המוצע מתייחס רק לעם הרוב, למעמדו ולזכויותיו.

במגילת העצמאות מופיעה הבחנה ברורה בין שלושה סוגי זכויות המקובלות במשפט הבינלאומי: זכות ההגדרה העצמית הלאומית (הגם שאינה מופיעה בשם זה במגילה), זכויות מדיניות (פוליטיות) וזכויות חברתיות. על פי המגילה, זכות ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל שמורה לעם היהודי בלבד (יש לזכור שעל פי תכנית החלוקה, שהצהרת העצמאות מחויבת לה, אמורה הייתה לקום בצד מדינת הלאום היהודית מדינת לאום ערבית). לעומת זאת, חותמי המגילה מתחייבים לשוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל תושבי המדינה ובפרט לאזרחיה הערבים. למען הסר ספק, מופיעה התחייבות זו במגילה יותר מפעם אחת ובניסוחים שונים.

הצעת חוק הלאום מדגישה את הבלעדיות של זכות ההגדרה העצמית הלאומית לעם היהודי במדינת ישראל, אך היא פוגעת פגיעה חמורה בשוויון הזכויות החברתי בין יהודים לערבים. אכן, אין מנסחי ההצעה מהינים (בינתיים) לפגוע פגיעה מפורשת בשוויון הזכויות המדיני (שעיקרו הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות המדינה) אולם המגמה ברורה ומפורשת: הצעת החוק שואפת לכרסם במעמדם של אזרחי ישראל הערבים. גם אם אין היא פוגעת בהם במישרין כפרטים, היא מורידה אותם כציבור למעמד של אזרחים-מדרג-נמוך.

זכויות חברתיות הן זכויות בתחומים שאינם פוליטיים במובהק (כמו זכות ההצבעה) אך גם אינם פרטיים. למשל: עבודה, רווחה, תשתיות, בריאות תרבות וחינוך. כיצד פוגעת הצעת חוק הלאום בשוויון הזכויות החברתי של הערבים? בעיקר בשלושה מסעיפיה: הסעיף המוריד את מעמדה של השפה הערבית מ"שפה רשמית" ל"שפה בעלת מעמד מיוחד", הסעיף המאפשר הקמת יישובים "ליהודים בלבד" והסעיף המטיל על המדינה מחויבות לשימור המורשת הדתית, התרבותית וההיסטורית של בני העם היהודי.

כאמור, בניגוד גמור למקובל במדינות אחרות בעלות מיעוטים לאומיים, אין חוק הלאום מטיל על המדינה כל אחריות לשימור המורשת הדתית, התרבותית וההיסטורית של עם המיעוט. עם המיעוט כלל לא מוזכר בהצעת החוק! תחת זאת כתוב בהצעה הסעיף המוזר הבא: "כל תושב ישראל, ללא הבדל דת או לאום, זכאי לפעול לשימור תרבותו, מורשתו, שפתו וזהותו". יש דברים שמקומם לא יכירם בספר החוקים של מדינה נאורה, דווקא משום הטריוויאליות שלהם. הרי באותה מידה אפשר ×”×™×” לכתוב שלכל תושב ישראל שמורה הזכות לאהוב את אמו…

מה יהיה?

המסר של הצעת החוק לערביי ישראל הוא ברור: המדינה הזאת אינה שלכם. אינכם רצויים כאן. לכל היותר אתם נסבלים כפרטים. כקבוצה לאומית אתם חסרי מעמד. כיצד ישפיע החוק על ערביי ישראל? בבואנו להשיב על כך חשוב לזכור שהציבור הערבי בישראל שמר במשך כל השנים על נאמנות-בפועל למדינה ולחוקיה (ההשתתפות של ערבים ישראלים בפעילות טרור היא שולית ביותר). זה לא קרה בגלל שערביי ישראל אמצו אל חיקם את מגילת העצמאות, אלא בגלל שלמרבה הצער, בהשוואה לנעשה בכל מדינות ערב, החיים במדינת ישראל הם הדיל הטוב ביותר שיכול ערבי מזרח-תיכוני לקוות לו. זה היה נכון בעבר, וזה נכון עוד יותר היום כשהמזרח התיכון כולו משוסע במלחמות אזרחים, טבח אוכלוסיות אזרחיות וקנאות דתית אסלאמית המאיימת על הערבים הרבה יותר מכפי שהיא מאיימת על היהודים. למרבה הזוועה, המצב הזה יישאר בעינו גם לאחר חקיקת חוק הלאום: בישראל מפלים את הערבים ומשפילים אותם. במקומות אחרים במזרח התיכון רוצחים אותם, אונסים ומגלים אותם או "רק" שוללים מהם זכויות אדם ואזרח וגוזרים עליהם עוני מחפיר (ולצורך טיעון זה אין זה משנה שהרוצחים, האנסים, המגרשים ושוללי הזכויות הם ערבים בעצמם).

משום כך, סביר להניח שרוב הציבור הערבי ישלים גם עם רוע הגזירה של חוק הלאום. האזרחים הערבים ימשיכו להפיק את המירב מן הזכויות שבכל זאת מוקנות להם במסגרת מדיניות ההפליה. אבל העמקת הניכור, הקיפוח וההשפלה של הערבים תביא להקצנה בשוליים. פעילות בלתי חוקית וטרוריסטית בקרב ערביי ישראל היא אכן בשוליים, אבל אפשר לזהות מגמה מדאיגה: השוליים מתרחבים. המגמה הזאת צפויה להמשך ולהתעצם אם חוק הלאום יעבור, ואם הרוח הרעה שיזמה אותו תלך ותגבר. הדבר ברור לכל אדם פרט לפוליטיקאים מהימין המקדמים את הצעת החוק. ובעצם, סביר להניח שזה ברור גם להם. הרי התגברות פעילות הטרור בקרב ערביי ישראל (ועליה בסלחנות הערבית כלפי פעילות כזאת) תשרת היטב את מטרותיו של הימין הישראלי. היא תספק הצדקה והכשרת קרקע לשלב הבא – לכרסום נוסף בזכויותיהם של הערבים, אולי לפגיעה ישירה בזכויות האזרח שלהם.

אינני שוגה באשליות. סביר להניח שלא ניתן יהיה לעצור את החוק הנורא הזה. הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל וכנסת נטולת אופוזיציה לא יעמדו בדרכו. בכל זאת חשוב להיאבק בו, ובכל הכוח, משום שמלחמה כזאת מסמנת משהו חשוב. לימין הישראלי היא מסמנת שיש מי שעומד ונלחם נגד מגמת הפשיזם-הזוחל. לערביי ישראל היא מסמנת שיש להם בעלי ברית מקרב קבוצת הרוב במאבקם לשוויון זכויות חברתי ומדיני גמור, כזה שהובטח במגילת העצמאות.

תפקידם של ארגוני העובדים

המאבק נגד חוק הלאום אינו רק תפקידם של הפוליטיקאים. כל ארגוני החברה האזרחית, החרדים לעתידה של הדמוקרטיה, צריכים להתגייס. בקו החזית של המאבק צריכים להתייצב ארגוני החברה האזרחית החזקים, הממוסדים והמאורגנים ביותר. כוונתי כמובן לארגוני העובדים. ארגוני העובדים מאגדים תחתיהם אלפי עובדים ערבים בצוותא עם חבריהם היהודים. הם מחויבים לעובדים הללו. יתר על כן, ככל שיגבר הניכור בין העמים, ×™×”×™×” קשה יותר לנהל מאבק מעמדי משותף (על תנאי עבודה, על פנסיה, על שכר מינימום…). ואחרון: ההיסטוריה מלמדת שאיגודי העובדים הם מן הקורבנות הראשונים של הפשיזם בכל מקום שבו הצליח להגיע לשלטון.
ההסתדרות הכללית, כוח לעובדים, ארגוני המורים, ההסתדרות הרפואית ויתר ארגוני העובדים – השמיעו קולכם!

פורסם בפייסבוק של יפתח גולדמן ב-18 ביולי 2018

https://www.facebook.com/yiftahgoldman/posts/1287701101332353

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , , , ,

2 Responses to “על חוק הלאום”

  1. רפי לאופרט הגיב:

    אינני מתכוון לנהל דיון "מעמיק" עם לקט רעיונות שאין להם שום אחיזה במציאות.
    חוק הלאום נועד להפסיק את הויכוח הסרק בשאלה מי הריבון במדינת היהודים, ולקבוע בחוק יסוד (שבעתיד היה חלק מחוקת המדינה) שהריבון כאן הוא העם היהודי ולא שום גורם אחרלרבות המיעוטים הערבי או הדרוזי, הצ'רקסי או אחר, אם ולכשהיה כזה.

    אין זה מקרה שמגילת העצמאות קבעה שזו מדינת הלאום היהודי ולא שום דבר אחר, ומאידך לא הזכירה כלל את המילה דמוקרטיה, אבל כללה את היסודות הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה המערבית, שהם גם יסודות מוסריים מוסדים בתרבות היהודית ובדברי התורה והנביאים.

    ההשתלחויות בחוק הם חלק ממאבק פוליטי גרידא, בתקווה שאכזבה ערבית או דרוזית מחלום שהיה להם ואף פעם לא התקיים הלכה למעשה, להפוך את ישראל מדינה אחרת מזו שהגדירה את עצמה, הם המניע העקרי למהומה החדשה. זה לא יעבוד.

    להלן מספר קטעים ממגילת העצמאות המראים היטב, למי שעיניים בראשו והבנה בקודקודו לאן חתרה המגילה (שאיננה חוק, אלא הצהרת כוונות של האסיפה המכוננת):

    "…הקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.
    זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
    חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.
    העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
    זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית".

    מי שלא הבין את הדברים עד כאן, מוטב יחדל לעסוק בהם; זה מעל לכוחו ויושרו האינטלקטואליים.

  2. לרפי הגיב:

    אתה מתייחס למגילת העצמאות ולא לחוק הלאום. הבעיה העיקרית בחוק הלאום היא הפיכת המיעוטים בישראל לאזרחים סוג ב, אם לא למטה מכך. במדינה דמוקרטית המיעוטים הם אזרחים שווי זכויות לרוב.

Leave a Reply