העבודה המאורגנת – ההתקפות נגדה אינן מקריות וגם לא סתמיות

ממשלת ישראל מתנגדת להתארגנות עובדים באיגודי -ובדים וגופים בתקשורת מסייעים לה  ליצור לוועדי- העובדים תדמית שלילית. תדמית שלילית בציבור יוצרת רקע נוח לחקיקה נגד איגודים מקצועיים. וההסתדרות, במקום להשיב מלחמה שערה, אינה מנהלת מאבק

מאת: ק. טוכולסקי

ההתקפות על העבודה המאורגנת אינן מקריות וגם לא סתמיות

ראש ממשלת ישראל השתלח בעבודה המאורגנת, התרברב שהוא נאבק כל הקריירה שלו בעבודה המאורגנת ושיקר (כמנהגו בקודש) לגבי מהות העבודה המאורגנת והישגיה. זה לא קרה סתם, זה חלק מקמפיין מאורגן נגד העבודה המאורגנת שכל ארגון עובדים רציני (ולצערנו ההסתדרות אינה ארגון עובדים רציני, לפחות בכל הקשור לנושא זה) היה יוצא מידית למאבק משמעותי נגדו (ולא, מאמר ב"דבר ראשון" והצהרות של ראשי ההסתדרות אינן מאבק רציני). לצערנו למרות נורות האזעקה הרבות בתחום, למרות ההסתה בתקשורת ולמרות שגורמי ימין, שבדרך כלל פועלים בתיאום עם ביבי, ולמעשה משמשים לו כזרוע ארוכה, מקדמים חקיקה נגד איגודים. קשה לומר שלמעט הצהרות ארגון העובדים הגדול בישראל, הוא עושה משהו נגד קידום החקיקה הזו.

בחודשים האחרונים הצטרפו להסתה הקבועה נגד ועדי-העובדים בתקשורת גורמים נוספים. מי ששם לב מה קורה בארצות הברית בשנים האחרונות, היה מבין כבר מזמן שמכוני "מחקר" ניאו-שמרניים וניאו-ליברליים, שכבר קיימים בישראל ותוקפים את העבודה המאורגנת, הם מי שהניחו את התשתית ה"מחקרית" לחקיקה בארצות הברית כנגד ארגוני עובדים.

קמפיין הרשת כנגד גביית דמי-חברות בארגונים מעובדים שלא בחרו מרצונם החופשי להיכנס לאיגוד, הוא לא סתם איזוטריה של תל"חניקים. ההזיות האזוטריות של מקביליהם בארצות הברית הביאו לקידומה וביסוסה של חקיקה שמאפשרת לעובדים לא לשלם לאיגוד שרוב העובדים הקים, וכן לחקיקה שמבטלת את כוח המיקוח הקיבוצי של איגודי-העובדים בתחומים שונים. בכך פוגעת במשיכה של עובדים להצטרף לאיגוד עובדים. בישראל, הימין מחקה את הימין האמריקאי, והמאבק של הממשלה נגד העבודה המאורגנת מתבשל במה שנראה לנו כאזוטרי והזוי.

העובדה שבמשך שנים התקשורת בישראל בססה לארגוני העובדים תדמית של גופים מושחתים ולוועדי-העובדים תדמית של מושחתים כוחניים ונצלניים, רק מסייעת למאבק הציבורי של הימין נגד העבודה המאורגנת. שנים על גבי שנים, בתערובת של חוסר אחריות ומקצועיות, משווקת התקשורת בישראל תדמית שקרית של ארגוני-עובדים ושומטת בהכרה של הציבור את הלגיטימיות שלהם. את הקו הזה מוביל עיתון "הארץ". אבל כלי-תקשורת אחרים, גם אם היו פחות לוחמניים ומגויסים נגד העבודה המאורגנת כעיתון "הארץ" על נחמיה שטרסלר ושלל צאצאיו הרוחניים בדה מרקר, עדיין עזרו בעיצוב התדמית שהרחיקה את האחריות לעליות מחירים לדוגמא מהטייקונים והתאגידים, מחולבי הדיבידנדים והספקולנטים, וכיוונה את האש נגד עובדים מאורגנים שהצליחו להשיג תנאי העסקה ושכר הוגנים.

בתקשורת נוצר מצג שווא שהסיר אחריות מבעלי-חברות ומנהליהן באמצעות הסתה מתמדת נגד העובדים. על הכר הפורח הזה ששולט בשיח שהתקשורת עיצבה, קל לגורמי ימין קיצוני למכור את מרכולתם בשליחותו של ביבי, שבוחן באמצעות התגובות (ויותר מכך העדר התגובות) לעמדות אנטי איגוד מקצועי אלו, את האפשרות לצאת נגד האיגודים, להחליש את כוחם וכך למנוע מהם להמשיך לייצג את מעמד העובדים ולהגן (אפילו כשהם עושים זאת בצורה לא מספקת כמו ההסתדרות) על האינטרס של העובדים.

לא כדאי ללגלג על המתקפה הזו. הצהרה כמו זו שהצהיר ראש ממשלת ישראל, במשולב עם הרפורמות ההרסניות שהממשלה מקדמת בנמלים ובחברת החשמל, הן עילה לשביתה כללית ולא פחות מכך. העובדה שההסתדרות הכללית לא תופסת את חומרת המצב רק מדגישה כמה הארגון הזה איבד את דרכו.

בשנים האחרונות לא הצליחה ההסתדרות לתפוס את המצב ולהבין את התמונה הגדולה של המאבק הממשלתי נגד העבודה המאורגנת. ראשיה עסקו לא בחיזוק כוח המיקוח של מעמד העובדים, אלא רק בהישגים חומריים קצרי טווח כמו, תוספות לתנאים ולמשכורת. זאת בלי להבטיח את עתידה של העבודה המאורגנת, את היציגות של העובדים במקומות העבודה ואת האינטרסים של מעמד העובדים. בכך היא מגבירה את האדישות לעבודת הארגון ולגורלו.

הגיע הזמן שההסתדרות תתעורר ותצטרף ל"כוח לעובדים" בחזית המאבק המעמדי בישראל. כי בקרוב מאוד אנו העובדים עשויים לעמוד מול חקיקה דרקונית נגד העבודה המאורגנת, נגד האיגוד המקצועי ונגד כוח המיקוח המאורגן של מעמד העובדים. וכדאי שאם וכאשר זה יקרה, לא נמצא את עצמנו מונהגים כרגיל בידי איגוד מקצועי כנוע וחסר רצון או יכולת להיאבק כמו ההסתדרות עד כה. צריך להתכונן ולהתארגן כי למרות שהקמפיין הנוכחי נגד העבודה המאורגנת נראה כמו התקפות אזוטריות, ספורדיות ורנדומליות של עיתון "הארץ" וכמה תל"חניקים, זה איום שהוכיח בארצות הברית שהוא מאוד מאורגן, מאוד יסודי ומאוד רציני.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , , ,

10 Responses to “העבודה המאורגנת – ההתקפות נגדה אינן מקריות וגם לא סתמיות”

  1. רפי לאופרט הגיב:

    מדינת ישראל אינה מתנגדת לוועדי עובדים, כל עוד אלה עוסקים, כאגוד מקצועי, בעניינים הפרופסיונליים של העובדים.
    היא מתנגדת ובצדק למאפיות של אירגוני עובדים, שסבורים שמקום העבודה שלהם הוא גם רכושם הפרטי.
    לדעתי שי לשנות את החוקים כך שיגדירו היטב במה מטפלים וועדי עובדים או ארגונים יציגים שלהם ובמה אין הם מוסמכים לטפל.
    הזכות להתאגד היא זכות יסודית, ובלבד שהיא מנוצלת למטרה לשמה ניתנה. הזכות לגרום נזקים למשק הלאומי, לשבש את יכולת הממשלה לתפקד לפגוע בפרויקטים לאומיים כאמצעי לחץ לשיפור מצבם של העובדים החזקים ביותר במשק – איננה זכות יסודית, איננה זכות בכלל ולמעשה היא ניצול לרעה של זכויות העובדים להתאגדות ולהטבת תנאי תעסוקתם, ככל שהם באמת זכאים לכך – מבחינת תפוקה, מבחינת איכות, מבחינת יזמות, מבחינת רמה מקצועית, מבחינת שותפות בדאגה לקיומו והמשכיותו של מקום העבודה בתמורה להטבה בתנאים ובגמול שהם מקבלים.
    תם עידן המהפכה התעשייתית. אנו בעידן הגלובליזציה (שאינה אהובה עלי) האוטומציה, התעשיות עתירות הידע והסופר-תחרותיות. כדאי להתחיל לחשוב במילון מושגים מעודכן.
    בסופו של יום, אם העובדים לא יסתגלו, הם יפלטו – זו האבולוציה הבסיסית במובנה התעסוקתי המודרני.

  2. נטע הגיב:

    לא שמעתי ולא ראיתי את לאופרט יוצא להגנתם.
    והם רק דוגמה.

    אשמח לגלות שטעיתי בעניין זה.

  3. נטע הגיב:

    ב-5.5.2004, לרגל פרישתו מתפקיד הממונה על התקציבים במשרד האוצר, התראיין אורי יוגב ל"הארץ" (על תקופת האינתיפאדה השנייה): "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן – שבירת העבודה המאורגנת בישראל" (הגיבור על החלשים יוגב הוא כיום יושב-ראש החברות הממשלתיות).
    n-the-left-side.org.il/דוקטרינת-ההלם-לפי-נעמי-קליין/

  4. החגב עמד יציב הגיב:

    הגיג מביך נוסף מבית מדרשו של טוכולסקי שכהרגלו מסרב לתת לעובדות לבלבל אותו.
    ההסתדרות היא גוף כוחני ובריוני המזיק לכלכלה הישראלית ברמה כמעט קיומית. הנורמות הירודות שלהם משליכות על תחומים רחבים במשק וגורמות לשחיתות.
    את ההסתדרות צריך לפרק ואת ראשיה להעמיד לדין וככל הנראה להרוס את ביתם, כפי שנוהגים במחבלים…
    דוגמא לפליליות ולגזל מהשבוע החולף:
    http://www.takdin.co.il/Article/Article/6036952

    במהות, עובדת מאוגדת בבנק הפעילה מערכת שהוחלפה בטכנולוגיה אחרת, העובדת סירבה למספר תפקידים חלופיים ובמשך עשר שנים ×”×’×™×¢×” לאתר העבודה הקודם שלה ללא תפקיד מוגדר…לא ניתן לסיים את העסקתה של החוצפנית ×›×™ יש לה קביעות…בסוף גם שילמו לה פיצויים.
    באיזה מקום תופעה כזו נראית הגיונית? רק במוחו של הבוזז-שודד-קולקטיביסט…
    מיהו ג'ון גאלט?!

  5. החגב עמד יציב הגיב:

    נטע, אני עוד ממתין להיענותך לאתגר חישוב הפנסיה שהצבתי לך…אני סבור שאת תתחמקי עקב בורות וחוסר ידע מספק במימון על מנת להיענות, אבל כפי שכתבת בתגובתך למעלה "אשמח לגלות שטעיתי בעניין ×–×”".

    מיהו ג'ון גאלט?!

  6. נטע הגיב:

    1. דווקא עניתי
    2. לא רלבנטי אם עניתי או לא – ×›×™ אתה מתוכנת רק על ×’'ון געלט.

  7. החגב עמד יציב הגיב:

    1.לא ענית, קישרת לכתבה עיתונאית ירודה באיכותה שבכל מקרה לא הבנת עד תום, זוהי התחמקות במקרה הטוב בוודאי לא מענה.

    2. באותה מידה לך (ולשאר המהגגים באתר) יש הטיה לקארל מרקס ונביאי השקר האחרים של הקולקטיביזם.
    בניגוד אליכם תומכי החירות מגובים במספרים ועובדות.
    לכם יש רק את בתי הקברות שהאידאולוגיה הזו מילאה במהלך ההיסטוריה.

    מיהו ג'ון גאלט?!

  8. ירון דורון הגיב:

    אלה שתומכים בעבודה המאורגנת, אבל שונאים את ההסתדרות. נשבעים בשמה של סולידריות, אבל מעריצים משתמטים משירות. נשבעים בנקיטת חפץ בלאומיות פלשתינית, אבל לאום יהודי? מה פתאום?

  9. לתגובה 8 הגיב:

    אלה שתומכים בעבודה המאורגנת אינם שונאים את ההסתדרות. הם מכירים בחשיבותה, אך אינם נמנעים מלבקר ליקויים בה. מי ששונא את ההסתדרות ואת הוועדים הגדולים הם הניאו ליברלים המתנגדים לעבודה מאורגנת.

  10. ×§. טוכולסקי הגיב:

    אני לא כל כך מבין מה הרלבנטיות של תגובה 8
    אם יש לאום פלסטיני אז יש גם לאום יהודי או כל קהילה מדומיינת אחרת שבוחרת לדמיין את עצמה.
    מי שמעריץ סולידריות לא תומך בהשתמטות אבל גם נזהר מהתגייסות למען מטרות שבמסווה של סולידריות משרתות אינטרסים אנטי מעמדיים.
    ההסתדרות היא ארגון חשוב שיש לבקר אותו כי הוא לא ממלא את תפקידו כמו שצריך ולשאוף לשפר אותו.

Leave a Reply