מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הסכנות והסיכונים בגישה הכוחנית של טראמפ
גישתו של טרמאפ ושל אישים ניאו שמרנים נוספים כמו אליוט אברמס, המשתייכים לקבוצת הניאו-קון, מייצגת קו אגרסיבי לוחמני המוותר על דיפלומטיה ומעדיף שימוש בכוח כדי לשמר את העליונות האמריקאית בעולם
מאת: אמנון פורטוגלי
מינוי ג'ון בולטון ליועץ לביטחון לאומי מסמן עידן חדש במדיניות החוץ האמריקאית. אם עמדותיו יתממשו, המדיניות תהיה ניצית ותוקפנית, כוחנית ורדיקלית בה 'ארצות-הברית מעל כולם' United States Uber Alles) ) ואינה מתחשבת בשאר העולם. בולטון בז לדיפלומטיה ולבקרת הנשק ומעדיף פתרונות צבאיים
מאת: אמנון פורטוגלי
ג'ון בולטון – הסיוט של מלחמה שעורר טראמפ במינויו - חלק שני
הראיון עם אורי פסובסקי במוסף 'כלכליסט' מה- 17 למאי בכתבה וראיון עם אליוט אברמס Elliott Abrams פותח צוהר להבין את הסכנות והסיכונים בגישה הכוחנית של טראמפ, אברמס, בולטון ושל הניאו-קונסרבטיבים, בארה"ב, בישראל, ובעולם.
בתמצית, הגישה הכוחנית מביאה להסלמה, מלבה שנאה וגזענות, ושופכת שמן על מדורת הסכסוך במקום לכבות אותה.
אליוט אברמס הוא ממעצבי מדיניות החוץ האמריקאית ב-40 השנים האחרונות, ומהמומחים הבכירים של המפלגה הרפובליקנית למדיניות חוץ תחת טראמפ. שמו מוזכר כמי שעשוי להשתלב בממשל, שכעת הוא מגבה את כל צעדיו האחרונים בתחום מדיניות החוץ.
אברמס הוא אידיאולוג ניאו-שמרני מסוכן המייצג את הקו האגרסיבי, הלוחמני של קבוצת השמרנים החדשים – הניאו-קון, שהשקפת עולמם התעצבה בשנות קרטר ורייגן, שדחפו לקדם את האינטרסים האמריקאיים בחסות המנטרה 'דמוקרטיה' במזרח התיכון בתקופת בוש הבן.
בתמצית, הניאו-קון חושבים שצריך להחליף את הדיפלומטיה באולטימטום האומר: או שתפעל בהתאם לאינטרסים של ארה"ב, או שתתמודד עם ההשלכות שיטיל עליך הצבא האמריקאי.
אברמס היה אחד מ-25 החתומים על הצהרת העקרונות "Statement of Principles" של PNAC, שבמחצית שנות ה-90 של המאה שעברה יצאו בתוכנית 'הפרוייקט למאה האמריקנית החדשה', לשמר ולהבטיח, כולל תוך שימוש בכוח, את העליונות האמריקאית בעולם במאה הנוכחית.
אברמס מבהיר שהיה מצטרף לממשל טראמפ ללא היסוס: "אם אתה רפובליקני, ונשיא רפובליקני מבקש ממך לשרת, תשובת המחדל היא כן. וזו תהיה גם התשובה שלי".
בכנס הרצליה של המרכז הבינתחומי, במושב שנקרא "ישראל ואיראן על סף עימות", אליוט אברמס שיבח את הצטרפות האמריקאים למאבק באיראן. הוא תומך בשילוב של לחץ כלכלי, לוחמה אידיאולוגית, ו'מלחמות פרוקסי' (באמצעות שליח) שארצות הברית ובנות בריתה מנהלות נגד איראן, למשל בסוריה ובתימן.
לדברי אברמס, 'שלום באמצעות כוח, חולשה מובילה למלחמה'. שיפוט מוטעה של אנשים לגבי הנכונות שלך להגן על עצמך ועל האינטרסים שלך הוא שמוביל למלחמה.
יש בעייה בסיסית בגישה של 'שלום באמצעות כוח'. אלו הנמצאים בעמדת כוח נוטים לדרוש יותר מהצד השני, או לחשוב, אנו חזקים ואין צורך בפשרות ובויתורים כולל פשרות שהם היו מוכנים להן קודם שהושגה עמדת הכוח. התוצאה היא שלא יושג הסכם, שהסכסוך ימשך, שהצד החלש יחפש דרכים להגביר את כוחו, כולל דרכים חדשות משבשות שינטרלו את הכוח של הצד הפועל בגישת ה'שלום באמצעות כוח'.
לדעתו של אברמס המדיניות של חולשה היא מסוכנת. הוא לא פרט מהי המדיניות של חולשה.
אברמס גם לא דיבר על האפשרות ששיפוט מוטעה של ארה"ב ושלו לגבי הנכונות של אחרים להגן על עצמם ועל האינטרסים שלהם הוא שעלול להוביל למלחמה.
לדברי אברמס בראיון, "הנסיגה מהסכם הגרעין [עם איראן] הייתה ההחלטה הנכונה, ואני תומך בה ב־100%. קודם כל, תאר לעצמך שטראמפ היה מחליט להישאר בהסכם: המסר לטהראן — וגם לפיונגיאנג, לבייג'ינג, למוסקבה — היה שטראמפ מצמץ, טראמפ נסוג, טראמפ נהדף. זה היה עלול להיות מזיק ביותר."
זה נימוק מעניין שחושף את אחת הפירכות בתפיסה הכוחנית של אברמס. גם אם עשית צעד מוטעה אסור לך לחזור בך שמא תיתפס כאחד שמיצמץ ראשון, כאחד שנסוג, שכן זה היה עלול להיות מזיק ביותר. יתרה מזאת, אין כל התייחסות לצד השני, שגם לו אסור למצמץ, לסגת מעמדתו.
המצב הזה, בו אסור לחשוב שנית, לסגת מעמדה שגויה, רק משאיר את האופציה לקיפאון, או גרוע מזה, לאסקלציה, להסלמה בקונפליקט. זו אחת הסיבות לכך שהמדיניות שאברמס מציע היא מסוכנת, זה בדיוק המצב המביא למלחמה שלא התכוונו אליה.
אברמס מסכים עם טראמפ שהסכם הגרעין עם איראן הוא עסקה איומה, שמעולם לא היה צריך להיכנס אליה. הוא מונה את החסרונות של ההסכם ואינו מזכיר ולוא אחד מיתרונותיו שהביא את ארה"ב ומדינות אירופה לחתום עליו.
יתרה מזאת, למרות שרוב גדול של המומחים ושירותי הביון בעולם מסכימים שהאיראנים לא הפרו את ההסכם, אברמס אומר שזה לא ברור. הוא מסתמך על ג'ון בולטון, היועץ לביטחון לאומי, שבעברו חיפש דרך, והצליח לפוצץ את הסכם 1994 לפיו תוכנית הפלוטוניום של צפון קוריאה הוקפאה. לדברי בולטון עצמו, הוא חיכה להזדמנות, וכשזו הגיעה ב- 2003 הוא ניצל אותה עד תום. 'זה היה הפטיש שחיפשתי כדי לנפץ את מסגרת הההסכם.
“this was the hammer I had been looking for to shatter the Agreed Framework".
אברמס מציין כי 16 חודשים עברו מתחילת ממשל טראמפ בלי מדיניות ברורה לגבי איראן. למרות זאת, הוא חושב שהיציאה מההסכם עם איראן היא צעד ענקי, אבל לו עצמו לא ברור לאן יביא הצעד הענקי הזה. נראה שלא עולה בדעתו האפשרות שזה צעד ענקי לתהום.
אברמס תומך במדיניות ההתערבות של ארה"ב ללא מגבלות. נראה שהוא עיוור לתוצאות המדיניות הזו, נראה שלא משנה לו שאפגינסטן היא המלחמה הממושכת ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, שמתמשכת כבר 15 שנה, שארה"ב 'אינה מצליחה' לצאת מאפגניסטן, ומעיראק. וכפי שהוא מצוטט במאמר: "אולי זה מצער, אבל אנחנו לא יכולים לצאת", אברמס "חושב שזה נכון" להישאר באפגניסטן ובעיראק, "כי העצה שטראמפ מקבל מהפנטגון וממחלקת המדינה היא שיציאה תגרום נזק גדול". על זה נאמר 'חכם לא נכנס לבעיות שהפיקח יודע לצאת מהן'. מסתבר שאברמס ואלו החושבים כמוהו אינם חכמים ואינם פיקחים.
אברמס מדבר במספר קולות, 'אחד בפה ואחד בלב'. לדבריו הממשל של טראמפ לא משתמש ולא ישתמש בביטוי 'שינוי משטר'. אבל אין לאברמס כל בעיה לדבר על "ניסיון להשפיע על כל ההיבטים של התנהגות איראן, לא רק הגרעינית". מה זה 'להשפיע על כל ההיבטים של התנהגות איראן' אם לא 'שינוי משטר' ?
אברמס אומר לנו מה יקרה אם איראן לא תשנה את התנהגותה בהתאם לדרישות ולאינטרסים של ארה"ב. אנו יודעים זאת גם לפי המשנה של PNAC, היא תצטרך להתמודד עם הכוח הצבאי שיטיל עליה הצבא האמריקאי.
אברמס אומר זאת בברור: "ואם בעוד שנתיים הנשיא יופיע בטלוויזיה ויגיד: 'כל נשיא מאז קלינטון אמר 'אנחנו לא ניתן לאיראן להשיג נשק גרעיני, וגם אני אמרתי את זה והתכוונתי לזה, ולכן בלילה הקודם פעלתי באופן הזה…". בתשובה לשאלה 'על איזו פעולה אתה מדבר? הוא אומר שמדובר בתקיפה אווירית.
לגבי עיראק אברמס אומר במפורש שהאמריקאים צריכים להישאר בעיראק, ולעזור לבנות שלטון שהוא לא ממשלת בובות של האייתולות. מה זה 'לעזור לבנות שלטון' אם לא 'שינוי משטר'.
אברמס, בעת שכיהן כסגן היועץ לביטחון לאומי בממשל בוש הבן, נחשב תומך בולט של המלחמה השנייה בעיראק שגבתה עד כה מחיר אדיר בחיי אדם. המטרות המוצהרות של המלחמה לא הושגו, לא התגלו כלי נשק להשמדה המונית, היא לא הולידה גל דמוקרטיזציה באזור, והיא יצרה ואקום שאיראן נכנסת אליו.
ב־2006 היה ברור שארצות הברית מפסידה את המלחמה, ורק הזינוק במספר הכוחות האמריקאיים בעיראק הפך את מצב העניינים. לאברמס אין תשובה מה הביא לתוצאה כל כך קטסטרופלית,
אבל אברמס לא מודה בטעות, ואינו חושב שהמלחמה עצמה הייתה טעות. גרוע מזה, הוא תולה את האשמה בממשל אובמה, לדעתו מה שקרה הוא שאובמה הפסיד את המלחמה בכוונה. אזכיר שאובמה עלה לנשיאות בתחילת 2009 שש שנים אחרי התחלת המלחמה בעיראק.
אברמס חושב שהאמריקאים צריכים לא לנטוש את סוריה, ולהשאיר את 2,000 החיילים שיש להם בסוריה. למרות ש- 2,000 החיילים האלה לא הצליחו לבלום את איראן ורוסיה בסוריה. הנימוק שלו מעניין: "זה נכון, אבל זה לא אומר שהם חסרי תועלת."
הגישה הכוחנית של ממשל טראמפ נהוגה גם בתחום הכלכלי וגם כלפי בעלות הברית שלה. נראה שהממשל שמח להעצים את המחלוקות עם בעלות הברית האירופיות, ומצפה שהן יוותרו על כל הסוגיות במחלוקת. אבל למרות שהאיחוד האירופי נראה לעתים קרובות חלש ולא יעיל, הוא גם יכול להיות עקשן, וככל שממשל טראמפ ילחץ יותר, כך האיחוד האירופי ידחוף יותר בחזרה.
דוגמה לכך היא החזית האחרונה בסכסוך ההולך ומחמיר בין אירופה לארה"ב בעניין צינור הגז הרוסי נורד סטרים 2 – Nord Stream 2, המתוכנן להעביר גז לגרמניה דרך הים הבלטי. ה'וול סטריט ג'ורנל' דיווח ב-17 למאי כי הנשיא דונלד טראמפ דורש מגרמניה לבטל את נורד סטרים 2 כאחד מהתנאים להסכם סחר עם אירופה שלא יכלול מכסים גבוהים על פלדה ואלומיניום מאירופה.
ארה"ב התנגדה זה מכבר לצינור נורד סטרים 2, וציינה את העצמאות האנרגטית של אירופה ואת הצרכים של אוקראינה, שהכנסותיה ממעבר הגז מרוסיה לאירופה יפגעו מהצינור החדש. האירופים חושבים מזה זמן, כי המניעים של ממשלת ארה"ב אינם אלטרואיסטים. לדעתם, הניסיונות של ארה"ב לעצור את נורד סטרים 2 הם חלק מהמאמץ להגביר את היצוא של גז טבעי נוזלי אמריקאי לאירופה.
שר הכלכלה הגרמני פיטר אלטמאייר Altmaier נסע לקייב ולמוסקבה בשבועות האחרונים כדי לנסות לגבש עסקה שתאפשר הן את הקמת נורד סטרים 2 והן את תפקוד מערכת מעבר הגז דרך אוקראינה. השיחות היו כנראה מוצלחות מספיק, כדי שמרקל תיסע אל סוצ'י בים השחור ב-18 למאי להיפגש עם הנשיא ולדימיר פוטין. פוטין הבטיח בפגישה להמשיך את המעבר של גז דרך אוקראינה "אם זה כדאי מבחינה כלכלית". יציאה זו מהרטוריקה הרוסית הקודמת פותחת דרך לעסקה.
כל זה גורם להתנגדות של ארה"ב להיות עוד יותר לא רצויה וככל הנראה הפוכה מיעילה. היא מטרידה פקידים גרמניים ואירופיים מבלי שתהפוך אותם לגמישים יותר. עכשיו, אפילו פקידים באיחוד האירופי ומנהיגים לאומיים שאין להם אהבה מיוחדת לנורד סטרים 2 נמצאים בצדה של גרמניה.
"כאשר ארה"ב אומרת 'אמריקה תחילה, אנו נציב את האינטרסים הכלכליים שלנו בקידמה', צריך לשקול גם שאנו האירופים חייבים להגדיר את האינטרסים הכלכליים שלנו". אמר אלטמאייר לתקשורת ב-18 למאי,
האיחוד האירופי כבר נקט עמדה קשוחה בעניין המכסים של טראמפ. לדברי נשיא הנציבות האירופית ז'אן קלוד ג'ונקר "אנחנו לא ננהל משא ומתן עם חרב דמוקלס תלויה מעל ראשינו." ובינתיים, ממשלת גרמניה אינה חוששת מסנקציות אמריקאיות. זהו נטל נוסף על היחסים הטרנס-אטלנטיים, אומר פיטר באייר, האחראי על תיאום היחסים האלו במשרד החוץ הגרמני.
אם לארה"ב באמת אכפת מאוקראינה ומבטיחות האנרגיה האירופית, היא צריכה לתת לגרמניה ולשותפיה באיחוד האירופי לגבש עסקה עם רוסיה ואוקראינה. האירופים מבוגרים מספיק כדי לא לפגוע בעצמם, והם בהחלט מסוגלים להתמודד עם גזפרום, ש -62% מהכנסותיה באות מאֵירוֹפָּה. יתרה מזאת, מדינות אירופה מעוניינות עוד יותר באוקראינה יציבה מאשר ארה"ב. אוקראינה גובלת באיחוד האירופי, ואזרחיה נהנים מגישה חופשית, ללא ויזה לאירופה.
הגישה הכוחנית של ממשל טראמפ תביא במקרה זה, גם לארה"ב יותר נזק מתועלת.
אמנון פורטוגלי, מרכז חזן
תגיות: אליוט אברמס, דונאלד טראמפ, דונלד-טראמפ, ניאו-קון, ניאו-שמרנות
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
21 במאי, 2018 בשעה 9:11
זה אפילו לא עליונות.
זה בעיקר לשמר את שלטון האוליגרכיה האמריקאית של תעשיות הנפט והנשק והשליטה שלהם בשוק הנשק ובשוקי הנפט בעולם.
29 במאי, 2018 בשעה 10:21
ולמה?
למה שיפריע לנו ה"עליונות האמריקאית" והצורה שלה לשמר את "שלטון האוליגרכיה שלה של תעשיות הנפט והנשק והשליטה שלהם"
למי זה מפריע? אגיד לך ! לטרור ומדינות מממנות טרור כמו איראן, סוריה, דעא"ש, וקטאר
אם לא תהיה עליונות אמריקאית, ואם לא הם ישתמשו בכוחניות אזי מי יצליח להשליט סדר, אתה סומך על רוסיה? אירופה מלאת המסתננים?
וכי מה רע בגישה כוחנית עד היום הוכח שהגישה הסבלנית המתונה והמכילה עוררה תאבון בכל מדינות הטרור, צריך מישהו חזק שידע להשפיע אפילו אם לצורך עצמו לי לא אכפת, העיקר שכולם ידעו שיש את האיש החזק, וכמה טוב שבמקרה הזה לא רק שהוא בצד שלנו הוא בקו מחשבה נורמלי