אחריות, תכונה שנעלמה

נושאים איכות השלטון, כלכלת בית ב 2.05.18 0:05

ק. טוכולסקי מציב מראה מאשימה מול ההנהגה על חוסר האחריות המחלחל בחברה מהממשלה דרך בעלי ההון אל כל מי שאמורים לשאת באחריות לכל כשלון שלהם, על הפרק עכשו האסון בנחל צפית

שלטון והון ללא מיסוי וללא אחריות
התגובה של הממסד לאסון נחל צפית היא התנערות מאחריות. שולחים את הילדים להדליק נרות בכיכרות כאילו זה תחליף לכך שמישהו ייקח אחריות. ביום ראשון בבוקר שמעתי עיתונאית תוקפת את מעצר ראש המכינה ששלח בשיא תחזיות הסערה של שבוע שעבר ילדים למות בנגב. כך יוצאות האליטות להגן על אחד משלהם שסרח, ובסך הכול הם צודקים. מה פתאום אכפת לנו מילדים מתים? עשרות פועלי בניין נופלים אל מותם מבניינים ועוד עשרות מתים בשלל תאונות עבודה ואף מעסיק לא הלך לכלא. עשרות חיילים נהרגו בתבוסת צוק איתן הראשונה במלחמות ישראל שנגמרה בתבוסה צבאית ואף אחד לא לקח אחריות. עשרות אנשים נהרגו בשריפה על הכרמל בשנת 2010, מישהו שילם מחיר? מתי בפעם האחרונה איזה מנהיג/מעביד/בעל סמכות-אחריות-שליטה לקח פה אחריות על משהו ושילם את המחיר הדם שנשפך תחת הנהגתו? אחרי כל אסון אוהבים לצטט את טשרניחובסקי: "ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד" ואז במקום להתעסק באיך לא חוזרים על הטעויות שהובילו לשפך הדם המיותר אנחנו הולכים להדליק נרות ולהתחבק. אז אני מציע שכל פעם שמציעים לנו להתחבק ולהדליק נרות נצטט את "שיר לשלום" ו"אל תדליקו לי נר" ונמשיך הלאה בכעס לתבוע אחריות. שלבי האבל של השבעה, החיבוק, ההכלה, ה"ביחד" לא נועדו בכדי לאפשר לאנשים בעמדות כוח ולמוסדות שמכוונים את חיינו לחמוק מאחריות.

בחברה הישראלית הולך ומשתקף תהליך שניתן לראות בלא מעט "דמוקרטיות-ליברליות" בשנים האחרונות, פחות באירופה המערבית והמרכזית אבל בהחלט בישראל ארצות הברית והדמוקרטיות החדשות של מזרח אירופה. ניתוק הנשיאה באחריות מבעלי הכוח שאמורים לשאת באחריות. לא סתם אף אחד לא התפטר בישראל בשנים האחרונות אחרי המחדלים האיומים של הממשלות האחרונות. שרים לא מתפטרים פה. אסון הכרמל/תבוסת צוק איתן/זיהום הנגב בפיצוץ בצינור קאצ"א ומחדלים אחרים לא הביאו לא את ראש הממשלה ולא את אף אחד משריו להתפטר.
בסך הכול מה אנחנו כבר רוצים מהם?
הם לא מתפטרים כשהם בחקירות או במעצר אז שיתפטרו כשהם נכשלים?
הרי הציבור בוחר פעם אחר פעם את אותם מנהיגים כושלים ומציב אותם ליד ההגה אז למה שיתפטרו כשעשרות פועלי בניין נופלים אל מותם או עשרות בנים נופלים במערכה שנכשלה.

אחריות בעלי הכוח כלפי הציבור היא לא משהו עתיק יומין, עד לפני כמה מאות שנים טענו בעלי הכוח כי הכוח ניתן להם משמים והם אחראיים לפני האלוהים בלבד. בעלי הון טענו שחסדי האל להם ועושרם הוא ההוכחה, שליטים תירצו הפסדים ברצון האל וזקפו לאל חלק מתהילת ניצחונם. כחלק מההליך של העשורים האחרונים שבו מנסים ניאו שמרנים וניאו ליברלים באמצעים פוסט מודרניסטים להחזיר אותנו לעידן החושך של ימי הביניים הם גם מסירים מעצמם אחריות.
כשפועל נופל מבניין או נערים טובעים למוות בשיטפון נגב הם מאשימים את ה"טבע", לא חס וחלילה את בעלי חברת הקבלנות שחוסך באמצעי מיגון, מעביד את עובדיו שעות מטורפות בכל מזג אוויר או את מנהל המכינה שתחזיות על מזג אוויר סוער לא מזיזות לו כהוא זה או את הממשלה הכושלת והפושעת ששולחת את מיטב בנינו למות במלחמה חסרת תוחלת. אין להם אחריות. הם מדברים בכובד ראש כשצריך ומסיתים כשהם רוצים, אבל הם לא מסיקים מסקנות אישיות. הטעויות לא דבקות בהם. את משכורות השרים, המנהלים והעומדים בראש אין להם בעיה לקחת, אבל אחריות זה כבר סיפור אחר. בדיוק כמו בעלי ההון שמוכנים למשוך משכורות עתק ודיבידנדים שמנים אבל ברגע שהעסק קורס, מסתבר שזאת בכלל חברה בע"מ והכסף שהם הוציאו ממנה בכלל לא רשום על שמם. שלטון של נוכלים חסרי אחריות בהון ובפוליטיקה, בתקשורת ובשוק העבודה. הם המספרים לנו תוך כדי שהם צוברים שורות בקורות החיים וממון, כוח ותהילה, את דבר חשיבותם ותהילתם לא מוכנים לקחת אחריות, לא נושאים בעול הדין, הם מוכנים שהדם יישפך במשמרת שלהם העיקר שהבניין יהיה מוכן הכי זול והכי מהר, העיקר שלא נצטרך לקבוע מחדש עם החברת הסעות מועד לטיול. ככה החברה שלנו נראית. חברה שמנוהלת, נשלטת ומונהגת בידי מנהיגים, אנשי חינוך, גנרלים, בעלי הון, שמוכנים רק לקחת את טובה של הארץ, רק להאדיר ולהעשיר את עצמם, אבל לא נושאים לאחריות בכלום. חברה בעירבון מוגבל, חסרת ערבות ומופקרת.

הרבה דם עוד יישפך כאן, מפיגומי הבניינים ובשדות עזה, בטיולי ילדים, ובאלף גרסאות שונות של רשלנות פושעת בגלל האדישות והאטימות שלנו, בגלל האטדים שהמלכנו על עצמנו. זה לא חייב להיות כך, בניגוד למה שהאליטות של ההון והדם רוצות שנחשוב זאת לא גזרת שמים ולא גזרת גורל. זה מעשה ידינו ותוצאת דרכנו ולנו גם הכוח לשנות אותנו. לדרוש אחריות ממי שנהנים מאמון וכוח צריכה לבוא תחילה.