מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
המשותף לסרטון האונס של שחקן בית"ר ולציור "איציק"
בסרטון שהתפרסם ברשת נראה אחד משחקני קבוצת בית"ר ירושלים מעורב לכאורה במעשה אונס. קבוצת בית"ר לא הגיבה. במוזיאון ישראל מוצגת תערוכת הציירת זויה צ'רקסקי, שציור אחד שלה בשם "איציק" עורר בזמנו דיון ציבורי סוער. בין התמונה ובין הסרטון עובר קו אחד
מאת: ק. טוכולסקי
בין התמונה "איציק" וסרטון הפורנו של שחקן בית"ר ירושלים עובר קו אחד
בשבועות האחרונים במקביל לתערוכה של הציירת זויה צ'רקסקי יש דיון ער בעיקר ביחס לתמונה אחת "איציק", אנשים שעשו את מוצאם קרדום לחפור בו, מתקיפים את התמונה שמתארת חוויה של תקיפה מינית כגזענית.
בעולם המעוות של מי שרואים את הכול דרך פריזמה של מוצא, אסור לתאר חווית אונס כאשר מבצע האונס אינו אחוס"ל ( אחוס"ל אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסט, לאומי), אחרת מדובר בגזענות. ההתקפות על האמנית הולידו סדרה של מאמרים, פוסטים וגילויי דעת שחשפו לא מעט על שיח הזהויות ועל היחס שבו קרבנות האתמול זיכו את מי שהיגרו אחריהם למדינת ישראל.
למען האמת למרות העניין האינטלקטואלי שהוויכוח עורר, דווקא מאורע אחר שהתרחש בשבוע שעבר בבית"ר ירושלים, פרסום סרטון שבו לכאורה אחד משחקני הקבוצה מעורב במעשה אונס, מעשה האונס הזה לא גרם לקבוצה להשעותו או לנקוט באיזשהו אמצעי שיבהיר שדעתה של הקבוצה לא נוחה מהמעשה. האמת זה לא מפתיע בדיוק לא כמו היכולת של אנשים שחושבים שהם אקטיביסטיים בנושא גזע לראות בציור שמבקר תופעה של תקיפות מיניות של מהגרות כגזענית. אלו שתי תופעות שביניהן עובר קו אחד.
בית"ר ירושלים היא סמל, סטראוטיפית לא פחות מאיציק בתמונה של צרקסקי. בעיני אוהדיה היא קבוצה אנטי ממסדית שנאבקת את מאבקם של המקופחים בקבוצות האליטה. המציאות כמובן היא שבית"ר ירושלים היא קבוצה ממוסדת, מקושרת, חזקה ודורסנית. אויבתה משכבר הימים הפועל ירושלים מדשדשת אי שם בליגה א' והקבוצה השלישית בעיר הפועל קטמון מצמרת הלאומית היא קבוצת אוהדים. בית"ר היא אחת מאריות המדינה, יש לה אליפויות (ולא רק משנות ה-60) יש לה גביעים, יש לה אצטדיון חדש ומשוכלל, יש לה שופטים שלא יעזו לשרוק נגדה כי היא מהגדולות ויש לה תקשורת אוהדת. יש לה קהל מבוסס שהגזענות הבוטה שלו מתקבלת בסלחנות כי "זאת בית"ר".
בית"ר היא קבוצה שבמוצהר לא ישחק בה שחקן ערבי וזה עובר בשתיקה והנה יש לה גם שחקן שצולם מבצע אונס והיא אפילו לא טורחת לגנות. בית"ר היא קבוצת אליטה, לא פחות ממכבי תל אביב, יותר ממכבי חיפה והפועל תל אביב. היא קבוצה חזקה עשירה שמרשה לעצמה מה שבא לה, עם קהל אוהדים אלים גזעני ומפונק שזוכה ליחס סלחני מצד הרשויות כי בית"ר היא האליטה.
הגיע הזמן להגיד את זה בקול גדול, כי יש לנו פה שכבה לא קטנה שחושבת שמותר לה לשלוח ידיים מתי להכות קהל של אוהדי קבוצות אחרות ומתי לתקוף מינית נשים שעובדות תחתן וזאת הבעיה. שיש פה שכבה שהסמלים שלה כמו בית"ר ואיציק כבר שנים לא בתחתית שום סולם, אבל רומסים באלימות וגסות כל מי שתחתם. אונס זה אונס, זה לא סובייקטיבי, זה לא פוסט מודרניסטי זה לא בעיני המתבונן, זה בגוף הנחדר בניגוד לרצון. דמיינו קבוצה שאומרת שמזרחים לא ישחקו פה, כמו שבית"ר אומרת שערבים לא ישחקו פה. זה היה עובר בשקט? לא, ובצדק.
בין הדימוי של פסאודו-אינטלקטואלים, פוסט-מודרניסטים, בוגרי וחסידי מדעי-החברה, שעשו את מוצאם קרדום לחפור בו ובין המציאות אין שום קשר. ברור איך הנרטיב הזה משרת את האליטה הקיימת בישראל, את שלטון הימין הפשיזם וההון. פחות ברור למה יש מי שחושב שפוליטיקת הזהויות המגוחכת הזו שבה אסור לבקר אנס ממוצא מסוים ומותר לשחקן של קבוצה שמייצגת דימוי מסוים לאנוס גם היום עשויה להיחשב כמשהו לגיטימי בשמאל. שמאל צריך להגן על קרבנות האלימות מינית או אחרת, לא להבין את התוקף או לגנות את דימויו.
בעולם הדימויים המדומיין של הזהותניים מוצא הוא המפתח לכל והעיקרון החשוב היחיד, כשזה קורה במאה ה-21, כמה עשורים טובים אחרי קריסת הרייך השלישי, זה מלמד בעיקר על קוצר הזיכרון של החברה ועל האופן בו אליטות מנצלות את היכולת לבלול אותנו ולבלבל אותנו גם היום, כדי שלא נהיה מעמד מאוחד.
תגיות: גזענות, הטרדה-מינית, פוליטיקה של זהויות, שמאל
קישור קבוע
תגובות