על מפלגות האופוזיציה להציע אלטרנטיבה מהותית ולא להיגרר לספינים

נושאים כלכלת בית, פוליטי ב 14.03.18 1:06

במקום להיגרר לתקשורת המשחקת את המשחק שמתאים למי שנמצא בשלטון, על מפלגות האופוזיציה להציע אלטרנטיבה מהותית בנושאים המשפיעים על חיי היום יום של האזרחים. כך הן יוכלו להתחזק

מאת: ק. טוכולסקי

בואו נדבר על הנושאים

בשנת 2017 הרגישה ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי שהיא בנקודת יתרון משמעותית ורצתה לבסס את שלטונה באמצעות זכייה בבחירות, הסקרים הראו שלמרות מדיניות הצנע, הלייבור על הקרשים והשמרנים יכולים להגדיל משמעותית את הרוב שלהם בפרלמנט. היא הכריזה על בחירות וצפתה לניצחון קליל, זה לא קרה. האופוזיציה יצאה לקרב ולמרות שהשמרנים נשארו בשלטון, הם איבדו את הרוב המוחלט שהיה להם והלייבור התחזקו בבחירות בבריטניה לראשונה מאז 2002. זה לא קרה סתם, זה קרה כיוון שהלייבור לא דיברו על סקרים ולא שתפו פעולה, לא עם התקשורת הבריטית, שרצתה לדבר רק על סקרים ולהפחיד מפני האפשרות שיו"ר הלייבור הסוציאליסט ג'רמי קורביין יהיה ראש הממשלה. זה קרה כי הלייבור לא נגרר לספינים שהיו נוחים למשרתי ההון בשלטון ולבעלי ההון שמפעילים את הפוליטיקאים. אנשי הלייבור בחרו לדבר על המהות, להגיד תמיד: "כן הסקרים אבל בואו נדבר על הנושאים".

התקשורת בישראל במקרה הטוב בגלל נכות מולדת, במקרה הרע בגלל שירות מסור להון, וככל הנראה בגלל שילוב בין העדר חופש עיתונאי, העדר אומץ עיתונאי והעדר אופק תעסוקתי בכלי התקשורת המרכזיים בישראל לעיתונאים בעלי שיעור קומה, התקשורת משחקת את המשחק שמתאים למי שבשלטון.

השבוע שמעתי בבוקר את אבי גבאי נכתש על הסקרים, ואת הפרשנים שבעקבותיו דנים בחישובים מתמטיים של קואליציות וקובעים שהימין, גם אם נחלש כגוש ובכל הסקרים לא מצליח לשחזר את 67 המנדטים שקבל בבחירות הקודמות, ירכיב את הממשלה הבאה. ב-40 דקות דיונים על הבחירות עם שר מהליכוד, יו"ר מפלגת העבודה ופרשנים, לא נשמעה ולו מילה אחת על מהות ותוכן. לא על סיבות לבחירות ולא על נושאים שיהיו בקמפיין בחירות.

די ברור שביבי ינהל קמפיין געוואלד, אין לו הרבה מה למכור. די ברור שיאיר לפיד ישתף עם זה פעולה ויגיד אני או הוא, כי גם לו אין הרבה מה למכור. די ברור שלשמאל הישראלי, ממפלגת העבודה דרך מרצ ועד הרשימה המשותפת, אין מה להרוויח מלהשתתף כאנדרדוג לא רלבנטי ומוכה בכזה קמפיין.

השמאל הצליח אמנם בבחירות 2015 להגיע ל-42 מנדטים וכמה שזה עצוב, זה שיא. אבל אם הוא לא ימצב את עצמו כאלטרנטיבה, זה לא ישחזר את עצמו ובטח לא יגדיל את כוחו ויהפוך אותו לאלטרנטיבה שלטונית. לשחק את המשחק לפי מה שנוח למפלגות "יש עתיד" ול"ליכוד" יביא לכך ששתי המפלגות עשויות להתחזק כל אחת על חשבון שותפותיה לקואליציה ולאופוזיציה. ביבי ישתה כוח מ"הבית היהודי" וש"ס, מ"כולנו" ו"ישראל ביתנו". יש לפיד יזללו מנדטים ממפלגת "העבודה", והסטטוס קוו ישמר.

אם רוצים לשנות את זה, על השמאל להציע אלטרנטיבה משמעותית לבוחרים ולא רק את הבחירה בין משרת הון סגול שיער ומשרת הון מלבין שיער. צריך להפסיק לענות על המצב בסקרים ועל השותפים לקואליציה להתחיל לדבר על הנושאים.

ויש על מה לדבר, כשאבי גבאי נשאל אם הוא יהיה מספר 2 של לפיד, הוא צריך לומר שמפלגת העבודה בראשותו לא תקים ממשלה ולא תהיה שותפה לממשלה שלא תיישם מידית את חוק יום לימודים ארוך ותוסיף את הסיעוד לביטוח הבריאות הממלכתי. הוא צריך לומר שהוא, כיו"ר מפלגת העבודה, לא ישב בממשלה שלא תחזור לשולחן המשא ומתן עם הפלסטינים ותשמור על מעמדם של מערכות שלטון החוק וחופש העיתונות. הוא צריך לומר שהעבודה/מחנ"צ לא תנהיג ממשלה ולא תשב בממשלה שתפריט חברות ממשלתיות, או תאפשר העסקת עובדי קבלן. שכל ממשלה בהנהגת או בהשתתפות המפלגה תהיה מחויבת לרפורמת מס פרוגרסיבית, הצמדת קצבאות הקיום לשכר המינימום באופן מיידי, בנייה ממשלתית של דיור ייעודי לשכירות במחיר מפוקח, וכן קיצור שבוע העבודה בלי פגיעה בשכר והגדלת מספר ימי החופשה השנתית של העובדים בישראל.

מרצ בהנהגת תמר זנדברג צריכה לומר, כששואלים אותה אם תשב עם ליברמן או מה הסיבה להצביע למרצ ולא למפלגה גדולה יותר, עליה לציין שמרצ מוכנה להיות שותפה לכל ממשלה ובתנאי שהממשלה תפעל לסיום הכיבוש, להקשחת התקנים על שמירת איכות הסביבה, להנהגת נישואים אזרחיים והכפלת ההשקעה בתשתיות תחבורה ציבורית ותחבורה ציבורית שתפעל 24/7, שתגביר את האכיפה של חוקי העבודה המנוחה והבטיחות והגהות, לרפורמה לטובת הדיירים בחוק הגנת הדייר בדגש על שכירות ארוכת טווח, לדיור ציבורי לכל, לצמצום פערים באמצעות מיסוי פרוגרסיבי יעיל ומיגור המדיניות שהפכה את ישראל למקלט מס של טייקונים.

איימן עודה צריך לענות כשישאלו אותו על הסיבה להצביע למפלגה שלא מוכנה להיות חלק מהשלטון שהרשימה המשותפת תתמוך בכל ממשלה שתקדם ותשיג את השוויון המלא של אזרחי ישראל הערבים והשמירה על זכויותיהם כמיעוט, שתסיים את הכיבוש ותפעל להשתלבותה של ישראל בשלום עם שכנותיה במרחב, שתאפשר קיום בכבוד לכל תושב בישראל ותכניות פיתוח תשתית ובינוי ברות קיימא בכל מועצה מקומית ואזורית בישראל, להגדלת ההשקעה בתשתיות בריאות, תחבורה ציבורית שיכון ורווחה בפריפריה, שתפעל לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית שהטירוף של הימין גרם במשך שנים.

הגיע הזמן שמפלגות השמאל יפסיקו להיגרר אחרי הספינים של הימין והמרכז הקיצוני שרוצים שנתמקד בסיסמאות ריקות מתוכן וספינים. השמאל הישראלי צריך לשאול שאלה פשוטה: "תגידו, לא נמאס לכם?" ולהציע אלטרנטיבה. אלטרנטיבה מעמדית, שמאלית, מודעת לעצמה ובוטחת. אלטרנטיבה של תכלס, יום לימודים ארוך, העסקה ישירה, סיום הכיבוש, תחבורה ציבורית 24/7, ביטוח סיעודי, דיור ציבורי, הגנה על החקלאות, שמירה על איכות הסביבה, מיסוי פרוגרסיבי. מדינת רווחה מהעריסה ועד הקבר לאזרחים ותושבים, שחיים בביטחון ושלווה. ככה שמאל הולך לבחירות וככה הוא גדל ומתחזק. לא משיתוף פעולה עם ספינים וסיסמאות ריקות אלא מעיסוק בנושאים והצבת אלטרנטיבה.