מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
חקירות נתניהו – קרוליין גליק מצדיקה את חוק מילצ'ן
הבשורה על פי קרוליין גליק: חקירת משטרת ישראל נגד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, דומה לחקירה של החוקר המיוחד רוברט מולר נגד הנשיא דונלד טראמפ בארצות הברית
מאת: אמנון פורטוגלי
קרולין גליק, יקירת הימין האמוני-לאומני הישראל, פירסמה באתר האלט-רייט "ברייטברט" מאמר בכותרת: 'ה'ממשל העמוק' בישראל תוקף את נתניהו עם האשמות מופרכות'.
הקטע הפותח את המאמר הוא להערכתי הקטע המסמל ביותר, המסביר את עולמה של גליק:
'בחקירת משטרת ישראל נגד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, יש קווי דמיון בולטים עם החקירה המיוחדת נגד הנשיא דונלד טראמפ בארצות הברית.'
גליק מנסה במאמרה להסביר את המלצת המשטרה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בגין שוחד והפרת אמונים בשני תיקים המכונים 1000, ו-2000. אלא שההסברים שגליק נותנת הם חד צדדיים, רוויים בחצאי אמת ובקביעות ללא כל סימוכין.
כך לדוגמא כאשר היא מדברת על מה שקרוי חוק מילצ'ן היא כותבת שהחוק זכה לביקורת חריפה מצד רשות המסים וממשלות זרות, כולל מחלקת המדינה של ארה"ב, הרואים בו אמצעי להקל על הלבנת הון.
אלא שגליק מוסיפה כעובדה, שבין היתר בזכות החוק, ישראל הצליחה למשוך כמות גדולה של עולים עשירים מאוד, המביאים תועלת לחברה הישראלית. הבעייה היא שאין כל נתונים התומכים בקביעה זו.
חוק מילצ'ן נותן לתושבים חוזרים ולעולים חדשים פטור ממס על הכנסותיהם בחו"ל, ופטור מדיווח על רווחים אלה למשך עשר שנים. לא רק שהעולים החדשים והתושבים החוזרים לא צריכים כלל לשלם מס על נכסיהם בחו"ל במשך עשר שנים, הם גם לא צריכים לדווח עליהם.
הפטור מדיווח הפך את ישראל למקלט מס מהסוג הנמוך ביותר. ישראל דומה בכך לאיי קיימן, בשתיהן גם לא משלמים מס וגם לא מדווחים דיווחי מס. ממש גן עדן למעלימי מסים.
העלמת הדיווחים מונעת מרשות המסים את המידע לגבי היקף הפטור ממס שהוענק לעולים חדשים, ולכן גם אין כל יכולת לאמוד אם הפטור הוא בכלל כדאי למדינה. ההערכה ברשות המסים היא שבכל מקרה הפטור אינו כדאי, מאחר שהדבר האחרון שהמהגר העשיר חושב לעשות הוא להעביר את נכסיו לישראל, משום שמאותו רגע הוא יהיה חייב במס על הרווחים מנכסים אלו.
גליק גם לא מספרת שמאז 2013 רשות המסים ומשרד האוצר מחזיקים בעמדה שזהו חוק משחית ומושחת, שמקומו לא יכירנו בספר החוקים הישראלי, שמאז 2013 ותחת ממשלות שהן כולן בשליטת נתניהו, הניסיונות לבטל את החוק עולים בתוהו, ובעקביות.
גליק מאשרת למעשה את מעשה השוחד בתיק 1000. היא מציינת את טענת המשטרה שנתניהו התערב עבור מילצ'ן כאשר הוא התקשה לחדש את ויזת התושבות שלו בארה"ב, וכותבת שמילצ'ן עמד להפסיד כסף רב אם הוא לא היה יכול להשאר בארה"ב.
כדי להצדיק את הפעולות האלו של נתניהו עבור מילצ'ן, גליק ממחזרת את טיעוני נתניהו כי פעל מתוך כבוד לשירותו הממושך של מילצ'ן לביטחון ישראל ומתעלמת מהמתנות בשווי מאות אלפי שקלים שנתניהו דרש וקיבל ממילצ'ן במשך למעלה מעשר שנים.
על זה נאמר בא לברך ויצא מקלל.
אמנון פורטוגלי, מרכז חזן במכון ון-ליר
תגיות: דונלד-טראמפ, חוק מילצ'ן, חקירות נתניהו, מקלטי-מס, רשות-המסים
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
19 בפברואר, 2018 בשעה 12:10
חקירות נתניהו וקרולין גליק
על אופיו של המאמר ניתן לעמוד מיד במשפט הראשון של כותבו: "… קרוליין גליק, יקירת הימין האמוני-לאומי הישראלי…"; נו, באמת כיצד היה מגיב קורא חסר פניות (נניח שיש כזה) אילו התחלתי את תשובתי לפורטוגלי בנוסח: "פורטוגלי, איש השמאל הקיצוני בישראל, המתיימר לדבר אמת…"?! ברור שזו שאלה רטורית וברור מה הייתה התשובה אילו נשאלה כאמור לעיל.
קרוליין, שאת מאמריה אני קורא מפעם לפעם, כשם שאני קורא גם את דבריו של פורטוגלי, היא אשת ימין, בכך אין ספק. אולם מה זה שייך לנושא הדיון?!?!
גם אני איש ימין ושותף לדעתה שקיימת דמיות רבה ביותר בין המאבק שמאל- ימין בישראל לבין המאבק דמוקרטים-רפובליקנים בארה"ב, במיוחד החל ממסע הבחירות של 2016.
פורטוגלי ממשיך בדעותיו האובייקטיביות והמבוססות וקובע: "…ההסברים של גליק הם." מובן שגם כאן דברי נאמרים בלשון סגי-נהור, מפני שפורטוגלי, כדרכו, פוסל במומו עוד לפני שנגע במלה אחת בנושא המחלוקת עצמו. משמע: הצהרותיו המיקדמיות והלא מיקדמיות הן חד-צדדיות, רוויות בחצאי אמת ובקביעות ללא כל סימוכין.
הטיעון של גליק, שתנאים נוחים ומקלים לעולים, פועלים בדרך כלל פעילות חיובית לקידום העלייה, הם גם עובדתיים וגם הגיוניים. עשרות שנים של מעקב אחר השינוי במספרי העולים והמתאם בינו לבין הקלות כלכליות, אינו טעון כיום הוכחות נוספות. כל ההוכחות נמצאות בדוחו"ת הלמ"ס וחוקי התקציב.
אפשר כמובן להתווכח על היקף ההקלות על הערך השולי של חלקן ועל שאלת הכדאיות: האם עליה שווה לישראל ויתור על הכנסות כאלה או אחרות, או להיפך. אני סבור שבראיה לטווח רחוק, עלייה שווה את ערכה המיידי בהרבה "זהב". זו אינה הפסד ואינה הוצאה, אלא רווח נקי מהותי. אני מודה שלא בחנתי אם 10 שנים של הטבות או רק 7 או 5, הם המספרים האופטימליים, אבל אין בעיה לבדוק זאת אם רוצים, ולתקן את התקנות אם יש מה לתקן.
אופן מתן ההקלות – החזרים, פטורים, הקלות בדווח או כל שיטה אחרת, אם היא תורמת למטרת-העל שבגינה התקלה ההחלטה – טובה בעיני. החלטות בכל נושא ובקרת ביצוען הם תנאי הכרחי למימוש אפקטיבי וקונסטרוקטיבי שלהן, כלומר מניעת ניצול שלהן לרעה. אם פורטוגלי יודע על מקרים קונרקרטיים, של לקונות בדרך הביצוע, היית סבור שעדיף לו ולנו אם במקום לכתוב מאמרי ביקורת חסרי ערך ותכלית, היה מדווח את הדברים לשלטונות המס.
שלטונות המס מופקדים על גביית מיסים אין להם אחריות ביצועית, ולפעמים גם לא כל אחריות אחרת בנושאים אחרים. לכן, העמדות שלהם לוקות במקרים רבים בראיה מוגבלת ככל שהדברים נוגעים למטרות גדולות ומקיפות יותר של המדינה. לפיכך לא הם צריכים להיות הפוסקים העיקריים ואפילו לא הסופיים בנושא זה.
השאלה האמיתית איננה אם הם מרוצים או לא, אלא באיזו מידה מנהלים משרד האוצר וועדת הכספים של הכנסת ואפילו מבקר המדינה בקרה אפקטיבית על התוצאה הכוללות של יישום מדיניות זו שעיקרה: הגברת העלייה תוך ויתור זמני על הכנסות מוגבלות לאוצר המדינה בתנאים של שמירת החוק ומניעת ניצול ההקלות לרעה. אולם, כשאין שואלים את השאלות הנכונות והמוטיב המוביל בכתיבת נייר פלסתר הוא ביקורת לשם ביקורת – גם המסקנות לוקות מיסודן.
לקראת סיום כתב-הפלסתר שלו קובע פורטוגלי: "גליק מאשרת למעשה את מעשה השוחד בתיק 1000." להד"ם! היא אינה מאשרת דבר, אלא חוזרת על ההסברים שמסר ראש הממשלה עצמו, בגין הנושאים בהם טיפל עבור מילצ'ן, כגון: חידוש הוויזה שלו. בעיני הסברו של ראש הממשלה נראה סביר ואמין בהרבה מטיעונו השגוי והמעוות של פורטוגלי. באותה מידה הסביר ראש הממשלה את עניין המתנות ואת חלקו בהן. כך או כך לא הוכח שבמעשהו שח ראש הממשלה הייתה כוונת מכוון לקבל בעבורה תשלום בדמות מתנות שוות-ערך כספי. אם יוכח שחלק לא מבוטל מהמתנות הללו ניתן לו ולמשפחתו לפני הטיפול בנושא הוויזה – כל סיפור השוחד מתנדף כלא היה.
קיימים סיבות וגורמים נוספים המעוררים ספק, ספקנות וחסר סיפוק מהעובדה שהמשטרה מיהרה להצהיר שמדובר בשוחד, שעה שבמקרים דומים אחרים, דוגמת זה של אולמרט או שרון, הדברים כלל לא נכנסו לתיק הממצאים כטעוני טיפול או החלטה.
על זה נאמר: בא לקלל ויצא מברך.