צפנת–פענח לסאגת מיכל האמוניה במפרץ חיפה

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות, משפט ופלילים ב 27.12.17 0:08

מאת: דוד סנדובסקי

הסכנה המרחפת מעל מפרץ חיפה עדיין לא הוסרה על אף סגירת מיכל האמוניה בצו חלוט של בית המשפט העליון, הכל בהסתמך על עקרון ה"זהירות-המונעת". זאת לאחר פסיקות זהות בשלוש ערכאות שיפוטיות. רק פתרון משולב שיכלול: הריסתו הסופית של המיכל, מניעת כניסת אוניות מיכל אמוניה מכל סוג וגודל לנמל חיפה ו/או לקישון או לכל נמל אחר במפרץ שקיים או שיוקם בעתיד וכן מניעת הקמת מיקשר ימי לשינוע אמוניה לחוף תהיה בבחינת סוף פסוק. רק אימוץ פתרון הבאת אמוניה לישראל באיזו-טנקים גדולים וקטנים – תסיר את עננת הסיכונים המרחפת ללא כל הצדקה מזה 31 שנים מעל מפרץ חיפה ,שבסביבותיו חיים כמיליון אוכלוסין ואשר הוא חיוני באופן האסטרטגי והעוצמתי ביותר לשרידותה וקיימותה של מדינת ישראל. בית המשפט העליון ממשיך לעקוב אחרי התפתחות מצבים שעלולים לעשות פלסתר מהחלטותיו.

הצגת מורכבות רכיבי תמנון הדילמות והסתירות

הדינאמיקה השיפוטית בשלוש ערכאות שהביאה לסגירת מיכל האמוניה של תאגיד "חיפה-כימיקלים" בחוף נמל הקישון–חיפה בצו בית המשפט העליון ב-2017, לאחר 31 שנות תפעול מסוכן ולא חוקי לכאורה, (שמתייחס לתפעול ללא היתרי בניה ורישוי עסק וללא היתר רעלים קבוע) – לא שמה סוף פסוק לבחישה בפרשה. במקום זאת עלתה סוגיית האמוניה על סדר היום הלאומי של מדינת ישראל ביתר שאת. ההתנהלות בפרשה חושפת את ערוות איכות ה"משילות" הישראלית המכפיפה בציניות, בחוסר פטריוטיות, בשיזור סימביוטי ובניהיליזם את שיקולי הביטחון הלאומי לאינטרסים של טייקונים ובעלויות תאגידים גלובליים. הטיפול בסוגיות המורכבות של האמוניה במפרץ חיפה הוא רב שכבתי. הסוגיה מטופלת במצבי ומצגי הפוך על הפוך של סמכויות ואחריויות. הכול בתהליך הכולל נפילה בין הכיסאות .וכן בתהליך של הסחות דעת באמצעות נקיטה בשלל פעילויות ומעשים מקבילים מנוגדים וסותרים בעת ובעונה אחת. זה כולל בין היתר:

(1). כנסים אקדמיים-מדעיים מקדמי אג'נדות מגוונות בטכניון בחיפה בשיתופי פעולה אקדמיים מגוונים.

(2). דיונים עכשוויים מתמשכים ומתארכים בבית הדין לעבודה בחיפה, הדן בפיטורי עובדים שהפכו לכאורה לבני ערובה של הנהלת תאגיד "חיפה-כימיקלים". זה משמש כאמצעי להפעלת לחצים גלויים ומוסווים מצד הבעלויות על זרועות הממשל והמינהל הציבורי הישראלי וכן על ההסתדרות החדשה (ש"כוח–לעובדים" נושפת בעורפה) – נגד סגירת המיכל המסוכן לסביבות מפרץ חיפה שבו חיים קרוב למיליון תושבים.

(3). "ועדה גיאוגרפית" משודרגת למטרופולין חיפה במשרד הפנים, שבה השר המכהן הוא אריה דרעי, שהיה (בצירוף מקרים מעניין) גם מנכ"ל משרד הפנים בעת הקמת מיכל האמוניה ב-1986. הועדה מונחית להמליץ על הקמת מועצה מקומית תעשייתית באזור כדי להקל על רישוי תעשיות פוגעניות בסביבה. לדבר זה יש השלכה על איכות סביבת חיי תושבי סובב מפרץ חיפה.

(4). "המנחה-הלאומי", במשרד הגנת הסביבה פועל מול "רצפטורים ציבוריים" שמקבלים הנחיות מהמשרד להגנת הסביבה לגבי טווחי מרחקי הפרדות מריכוזי אוכלוסיה הנדרשים למניעת סיכונים – הנוגעים לחומרים מסוכנים. פונקצית "המנחה הלאומי"- הוקמה לצורך יישום חוק החומרים המסוכנים שכוללים אמוניה. חוק זה נחקק רק ב-1993.הציפייה היא ש"המנחה הלאומי" יפעל אך ורק באופן מקצועי וממלכתי למען הגנת האינטרס הסביבתי הציבורי ולא למען האינטרסים העסקיים ,שלהם צריך לדאוג שר התעשייה והמסחר אלי כהן. לבטיחות וגהות העובדים צריך לדאוג חיים כץ- שר העבודה והרווחה.

(5). שדולת הכנסת למען תושבי מפרץ חיפה בראשות ח"כים יעל פארן, יעל גרמן ואכרם חסון מדלית אל כרמל המצויה בטווח הסכנה. השדולה פועלת לשיקוף ולהצפת הבעייתיות של מתקני האמוניה במפרץ, כדי להתמודד במיטביות עם השיפור הנדרש במצב.

(6). ה"וועדה הבטחונית" אד- הוק לאספקת אמוניה מטעם הקבינט הביטחוני של הממשלה בתאום עם המטה לביטחון לאומי, פועלת ב"שושו" בטחוני במקום בשקיפות ציבורית אזרחית. זאת לאחר שקיבלה את הסמכת הממשלה להציע חלופה בטוחה לייבוא אמוניה. זה צריך להתבצע באמצעות מיכלי ניוד אמוניה, המכונים "איזו-טנקים" שהם בדרגת בטיחות עליונה. הם דומים למכולות. אסור מבחינת האינטרס הציבורי שזה יהיה באמצעות חלופה מסוכנת כמו "אוניית אמוניה גדולה,בינונית או קטנה" עם מקשר ימי להזרמת האמוניה הקטלנית המסוכנת למיכלי חוף.

(7). לפרשה גם היבטים גלובליים ורגיונאליים מזרח תיכוניים. היבטים אלה גורמים לכאורה לחשש להפקרת תושבי מפרץ חיפה לסיכונים בלתי נסבלים של אירועי פתע רבי נפגעים. הכול כדי לרצות לכאורה טייקונים מהמגזר העסקי הלוקלי, הרגיונאלי והגלובלי, שכולל שרשורי אנשי עסקים ישראלים, יהודים וזרים. זה כולל את מועדון הלקוחות והספקים של האמוניה המכונהHaifa-group" ".

(8). ראש עיריית חיפה מנהל מאבק עקבי והרואי (תוך לקיחת סיכונים ציבוריים ואישיים) נגד הסכנות שאורבות לאוכלוסיות ולסביבה באזור האסטרטגי מפרץ חיפה.זה כולל מערכות חיים ותשתיות החיוניות לביטחון הלאומי הישראלי ולשרידות המדינה כולה. הסכנות כוללות מתקפות טילים, אירועים גיאולוגיים ותאונות טכנולוגיות שעשויות לפגוע במתקני האמוניה תוך גרימת אירועים עצומי נפגעים.

(9). ארגוני המגזר השלישי – המייצגים את החברה האזרחית שתרמו ותורמים רבות וביעילות עקבית למאבק במיכל האמוניה על ידי השתתפותם במאבקים משפטיים וציבוריים. הם פועלים לצמצום מימדי "התודעה-הכוזבת" ומצבי הערפול בכל הקשור לסוגיית האמוניה. מדובר ב"פורום למניעת אסונות ע"ש ד"ר עזרא נוריאל "ו"צוות האמוניה בפורום מייסודו של המנוח מהנדס שבתאי עזריאלי". כן פעילה מאד בנושא עמותת "צלול".

(10). איזור מפרץ חיפה המתחבר גם לשבר גיאולוגי יגור הוא איזור מועד לאירועי רעידות אדמה וצונאמים ימיים מסוכנים ביותר שאירעו בו בעבר הרחוק לכאורה בעוצמות לא פחותות מהצונאמי בפוקושימה ביפן, שפגע בכורים גרעיניים וגרם נזקים לדורות.

סוף דבר:

ב-17.12.2017 אישר הקבינט המדיני-ביטחוני פה אחד את המלצות הוועדה לייבוא אמוניה לישראל.נקבע כי שלוש החלופות לייבוא אמוניה לטווח הזמן הקרוב , שנמצאו קבילות על ידי המשרד להגנת הסביבה, קבילות גם מהבחינה הבטחונית.(מדובר בעיקר בחלופת האוניות הקטנות בהזרמה ישירה .אוניות אלה יעגנו באופן קבע באחד מנמלי מפרץ חיפה ובחלופת האיזו טנקים גדולים וקטנים).

אין ספק שהסיכון לתושבי המפרץ, שהופסק עם ריקון מיכל האמוניה חוזר. אין ספק שהאינטרסים של תאגיד חיפה-כימיקלים-הועדפו על טובת התושבים. ונשאלת השאלה האם הדבר עולה עם רוח פסיקות בתי המשפט בערכותיהם?(שאלה ותשובה רטוריות).עירית חיפה ועמותת צלול הביעו אי אמון בהחלטות הוועדה לייבוא אמוניה- בעצם פרישתם מהוועדה לפני שקבלה את החלטותיה.

ההתנהלות המערכתית של מדינת ישראל בפרשת האמוניה היא רק משל להתנהלותה המערכתית הישראלית בפרשות נוספות הנוגעות ליחסי הגומלין בינה לבין תאגידים גלובליים כמו: "טבע" ונובל-אנרג'י בנושאי הגז הטבעי במדף היבשה הים תיכוני של מדינת ישראל.