מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
אבי גבאי בראשות "העבודה" – צ'ק פתוח לשלטון יחיד
על השדרוג במעמדו של יו"ר העבודה: מראשון בין שווים לאין עוד מלבדו
מאת: עזרא דלומי
לגנדי (מהטמה, לא זאבי), מיוחסת האמירה: "האמצעים הם המטרות בהתהוותן". הוא טבע אותה בתשובה לשאלה מדוע הוא נוקט מחאה שקטה ולא מחאה אלימה. רצה לומר: מי שנוקט אמצעים אלימים למען השגת מטרותיו, סופו שינקוט אלימות גם בשגרה, לאחר שמטרותיו הושגו.
חשבתי על כך למראה האמצעים שנוקט אבי גבאי לאחר שכבש את ראשות מפלגת העבודה: מעט מאוד אמירות מדיניות ועל נושאים אחרים שעל סדר היום: הנכים, מצב הדיור, המהגרים, הפערים, נושאים שצריכים לעמוד על סדר יומו של ראש מפלגה סוציאל דמוקרטית. במקום זאת, כל מה ששמענו וראינו עד כה הם דיבורים על שינוי, על אחדות, על חיזוק מעמד היו"ר כמעט לכדי שלטון יחיד ועל זה שהכול מכוון מעתה לניצחון בבחירות ומי שיפריע יוזז הצדה. מעט מילים על תוכן, מלל רב על צורה וארגון, מה שמזכיר את סיסמתה של רפ"י: "אל תסתכלו במצעים, תסתכלו במבצעים."
גבאי. צק' פתוח לשלטון יחיד
בהתייחס לאמירתו של גנדי, אז האמצעים שנוקט גבאי, מסמנים, להערכתי את דרכו גם לאחר שישיג את מטרתו: שליטה טוטלית במפלגה, מגובה בצירים הנאמנים לו, אותם הוא פוקד עתה ברחבי הארץ, אשר יפחיתו את תלותו במצביעים הקיימים, על נאמנויותיהם.
***
בסך הכול הסיפור הזה די מדהים. בתוך זמן קצר מיום הצטרפותו למפלגת העבודה, השתלט עליה אבי גבאי מבלי שפרס מצע כלשהו שיבהיר: הוא שמאל, הוא ימין, הוא סוציאל דמוקרט, הוא נאו-ליברל, בעצם כלום. הוא אבי גבאי, איש חביב וחייכן. וכשמישהו כובש מפלגה סוציאל דמוקרטית – או המתיימרת להיות כזו – ולא מציג מצע הקרוב לסוציאל דמוקרטי, בעצם לא מציג מצע כלל, ומתנהג ההפך מן המצופה ממנהיג של מפלגה שבה הראש הוא ראשון בין שווים, כדברי לוי אשכול, ולא אחד שאין עוד מלבדו, אז חרף מה שנראה כאופוריה של אחדות, זה מעורר תהיות. זה גם מלמד על אבדן הביטחון העצמי של צמרת המפלגה, שנתנה את כל סמכויותיה ל"קבלן ביצוע".
***
די נדהמתי מההתייצבות האחידה של התנועה הקיבוצית מאחורי המטמורפוזה שמציע גבאי, אבל במחשבה שנייה, זה מתאים לתנועה שקיבוציה רוויים ביושבי ראש, מועצות מנהלים ודירקטוריונים, להסתכל על הכול במונחים של ארגון ושליטה.
ועידת המפלגה נתנה לאבי גבאי, שהוא במקרה הטוב חתול בשק, צ'ק פתוח לשלוט בה, מבלי לשאול כמעט דבר על מטרות ויעדים חוץ מאחדות, ונחמדות. יש לקוות שלא יתגלה שהיה כאן מחדל מודיעיני.
תגיות: אבי גבאי, דמוקרטיה פנימית, מפלגת-העבודה, סוציאל-דמוקרטיה
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
28 בספטמבר, 2017 בשעה 11:05
גבאי,הוא ניאו-ליבראל ומפריטן שהתעשר מהפרטת בזק וה"שרותים הטובים" שנתן לטייקונים של התעשיות המזהמות במפרץ חיפה.
גבאי,הוא ניאו-ליבראל ומפריטן שהתעשר מהפרטת בזק וה"שרותים הטובים" שנתן לטייקונים של התעשיות המזהמות במפרץ חיפה ומקומות אחרים בארץ.
שלא לדבר שלא פרש מייד מהממשלה כאשר כחלון הבוס הפוליטי שלו,הודיע על ניגוד אינטרסים מוזר שמונע ממנו להתנגד למיתווה הגז המושחת.
שלא לדבר על מיפגש האופורטוניסטים המדהים המתרחש לנגד עינינו בין מתעשר ההפרטה של בזק ונושאת דגל הסוציאל דמוקראטייה במפלגת העבודה.
מובטחות לנו הרפתקאות מעניינות במפלגת העבודה.