מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
על המגנטומטרים בכניסה להר הבית, למתחם אל-אקצה
גלאי המתכות שהוצבו בכניסה למתחם הר הבית מגנים על בטחון הציבור. הבעיה אינה עם גלאי מתכות אלה, אלא בשינוי החד-צדדי מצד ישראל של ההסדרים הקיימים בהר הבית מזה חמישים שנה. הצבת גלאי המתכות נתפסת בעיני הפלסטינים כניסיון השתלטות על הר הבית. המתרחש בהר הבית עלול להשפיע על מצבה של ירדן
מאת: אמנון פורטוגלי
הדרישה של ישראל לבצע בידוק ביטחוני למתפללים המוסלמים הנכנסים להר הבית, למתחם אל אקצה, נשמעת הגיונית וצודקת לנוכח התוצאות הקשות של הפיגוע בו נרצחו שני שוטרים ישראלים ביום שישי לפני שבוע. הרי גם מתפללים יהודים עוברים בידוק מלא בכניסה למקום הקדוש, יש מגנומטרים בכניסה לכל קניון, לכל תחנת רכבת, ואפילו לכותל המערבי ולאתרים הקדושים במכה. גם האיסלאם אוסר על הכנסת כלי נשק למתחם אל-אקצה המקודש, ומדובר גם בהגנה על בטחון המתפללים עצמם. לכן לכאורה לא ברור מה הסיפור של הפלסטינים עם גלאי המתכות שהוצבו בכניסה למתחם הר הבית, מה הם רוצים?
הבעייה אינה עם גלאי המתכות אלא בשינוי החד צדדי של ההסדרים הקיימים בהר הבית מזה כחמישים שנה. מאז כיבוש או שחרור ירושלים המזרחית ב-1967, ישראל מכבדת את הסכם הסטטוס קוו לגבי המקומות הקדושים. הסכם, הקובע כי מתחם אל-אקצה "אל-חַרַם אל-קֻדְסי א-שַריף" – המתחם הירושלמי הקדוש, ממשיך להיות מנוהל בידי הוואקף. ישראל ידעה כל השנים האלה שזה מה שמונע התפוצצות של העולם המוסלמי נגדנו. כשהסטטוס קוו הזה הופר בידי שרון, פרצה האינתיפאדה השנייה.
המחאה הפלסטינית היא נגד הפרה של הסטטוס קוו על מתחם הר הבית והגברת השליטה הישראלית על הנכנסים אליו, לא נגד הגלאים בלבד. כשהבידוק נעשה על ידי הוואקף איש לא מחה נגדו.
נקודה שניה היא שהצבת המחסום הישראלי, בהפעלת שוטרי מג"ב ישראלים, נקשרת ומזכירה לפלסטינים את המחסומים שהם מכירים מהשטחים. מחסומים שבחיי היום-יום של הפלסטינים מביאים לתורים של שעות, השפלות והתעמרויות מצד חיילים ושוטרים.
מבחינתם, זו מהות המחסום שהוצב בכניסה לאחד המקומות המקודשים ביותר לאיסלאם, למתחם בו מלבד המסגדים יש גם בית ספר, בתי מגורים ומבני שירות שונים, שאליו המתפללים תושבי מזרח ירושלים נכנסים להתפלל חמש פעמים ביום.
הנקודה השלישית היא טיעון המאצ'ו, טיעון מצעד האיוולת של ישראל מודל 2017. לפי טיעון זה, אחרי שהוצבו המגנטומטרים, אסור לישראל לוותר בנקודה זו ולהסירם.
כדאי להקשיב לדויד ביטן המבטא את קול אדוניו. לפי וואלה: "יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן טען אמש כי "השארת המגנומטרים היא מבחן לריבונות שלנו, ועלינו להשאירם ולא להיכנע לאיומי חמאס להבעיר את השטח, גם אם יפרצו מחר מהומות". לדבריו, "להתקפלות שלנו במקרה הזה עשויות להיות השלכות קשות ליכולת לקבל החלטות על סידורי ביטחון ומניעת פיגועים".
"אם נכון הדבר שהשב"כ מבקש להסיר את המגנומטרים מחשש למהומות, אני רואה זאת בחומרה רבה", הוסיף ביטן, "הניסיון לייצר שקט רגעי עשוי להיות בכייה לדורות. אני קורא לקבינט המדיני-ביטחוני להפגין את העוצמה המתבקשת ולקבל את ההחלטה הנכונה"."
לביטן אין בעייה גם אם יפרצו מהומות, בינתיים פרצו מהומות וששה אנשים שלמו בחייהם. ואם לא יימצא הסולם שיוריד את הצדדים מהעץ, עוד אנשים ייהרגו.
אני מציע לביטן ולאחרים החושבים כמותו להסתכל במראה ולחשוב כמו אלו בצד הפלסטיני/ערבי/מוסלמי שקראו וקוראים להסרת המגנומטרים. ה'נימוק' של ביטן תקף גם להם, לדוגמא קריאה של מנהיג דתי פלסטיני:
"השארת המגנומטרים היא מבחן לריבונות של הוואקף ולהסדרים הנהוגים במתחם אל-אקצה, כפי שהיו בחמישים השנים האחרונות, ועלינו לסלק את המגנומטרים ולא להיכנע לאיומי ישראל. להתקפלות שלנו במקרה הזה עשויות להיות השלכות קשות על היכולת שלקבל החלטות הנוגעות למתחם הקדוש אל-אקצה. הניסיון להגיע להסדר שייצר שקט רגעי עשוי להיות בכייה לדורות. אנו קוראים לפלסטינים, לערבים ולמוסלמים להפגין את העוצמה המתבקשת, לקבל את ההחלטה הנכונה ולהסיר את המגנומטרים.
אבי יששכרוף כתב מאמר מעניין בנושא זה:
"בזירה הפלסטינית והערבית, הצבתם של שערי הבידוק האלקטרוניים נתפסת כניסיון בוטה של ישראל לשנות סטטוס קוו ואפילו "להשתלט על אל-אקצא". לכן, נראה שכדי להימנע מהסלמה רבתי, עימותים נרחבים והתדרדרות של היחסים בין ירדן וישראל, על מקבלי ההחלטות בירושלים להיפרד ולו זמנית מהבידוק באמצעות השערים האלקטרוניים. כן, יהיה זה ניצחון של הקיצוניים, של הקולות המאיימים, של כל אלה שמנסים כעת לכופף את ידה של ישראל. אולם צריך להודות, התועלת הביטחונית שתופק מהשערים הללו אינה משמעותית כל כך, ויכולה וצריכה להיות מושגת גם באמצעים אחרים.
הנקודה הרביעית והאפשרות המטרידה ביותר נוגעת בממלכת ירדן. משבר הר הבית הינו איום פוטנציאלי שיכול למוטט את ירדן. ירדן הצליחה ומצליחה להחזיק מעמד עם מבנה שלטוני שמזכיר במידה מסויימת את סוריה. רוב האוכלוסייה היא פלשתינית, ורק אפליה מכוונת של השלטון משאירה את נציגי השבטים הבדואיים בעמדות המפתח. בתוך האוכלוסייה הפלסטינית יש עוינות לישראל ופעילות של האחים המוסלמים.
לאיומים מבפנים מצד האחים המוסלמים, נוסף בשנים האחרונות איום מיובא, בדמות כמיליון עד מיליון וחצי פליטים סורים, שהצטרפו לאוכלוסייה המונה רק כ־8 מיליון נפש. הסיוע הכלכלי שהובטח על ידי המערב הגיע בצורה חלקית ביותר, ונוצרה חבית נפץ אנושית שגם היא מאיימת על השלטון.
בעקבות המלחמות בעיראק וסוריה, וגל הפליטים החדשים שנכנס לירדן, ירדן של שנת 2017 היא פסיפס אתני, לאומי חדש שמשנה את יחסי הכוחות בממלכה שהיו תקפים עד לפני מספר שנים.
ישראל מעוניינת בהמשך קיומה של ירדן של המלך עבדאללה, והיא תסייע למלך בכל דרך אפשרית. גם ארה"ב וארצות אירופה הנהנות מיכולת תקיפת דאעש מתחום ירדן, מעוניינת בהמשך קיומה של ירדן וימשיכו לתמוך בממלכה. אך משבר הר הבית עלול להיות הטריגר שיביא לקריסת הממלכה ולמלחמת אזרחים.
אמנון פורטוגלי – מרכז חזן במכון ון-ליר
תגיות: הר-הבית, ירדן, מגנטומטרים, סטטוס קוו
קישור קבוע
12 תגובות
Email This Post
23 ביולי, 2017 בשעה 1:06
לא ביטחון ולא בטיח. אבל אנחנו נובחים והשיירת עוברת ומשתינה עלינו. לא הגיע הזמן להתחיל במעשים?
פורמלית אכן היתה כאן הפרה של הסטטוס-קוו.
http://on-the-left-side.org.il/%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%94-%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94-2/
לא יוצרים עובדות חד-צדדיות שמעלות את האש בטענה שאותן עובדות נועדו להוריד אותה.
ואכן ביטן בעצמו מודה – שמדובר במבחן לריבונות הישראלית.
23 ביולי, 2017 בשעה 10:16
הסטטוס קוו
מי שפגע בסטטוס קוו הם המחבלים שהרגו שוטרים. הממשלה מנסה להחזיר את הסטטוס קוו לקדמותו. ההתנגדות למגנומטרים היא רק תרוץ.
23 ביולי, 2017 בשעה 16:40
לא דובים ולא ציפורים - הסבר מגמתי ושגוי לסוגיה כולה, כרגיל
משבר הר-הבית המיוחס לסוגיית הבדיקות בכניסה לאל-אקצה, משמעותי ועמוק יותר משנראה לנו כיום. המשבר עוסק כביכול בסוגיית חופש התפילה המוסלמי במסגד אל-אקצה, אבל עוסק למעשה במאבק על הריבונות בהר הבית ובירושלים. להערכתי, כל מי שעיניו בראשו מבין שהכרעת המאבק על ירושלים, תהיה בסופו של תהליך גם הכרעת המאבק על ארץ-ישראל.
את האמת על המשבר ומטרותיו חשפו הערבים והפלשתינאים זמן קצר לאחר שהכריזו על "יום זעם", בטענה שישראל משנה את הסטטוס-קוו במסגד. התברר שלא מדובר במסגד, אלא בסביבתו ובנתיבי הגישה אליו. לא מדובר בבעיית זכות התפילה, אלא בשאלת השליטה הבלעדית עליו ועל סביבתו וזכות בלעדית להחלטה ההחלטה על מה שמתרחש בו. למעשה, מדובר במאבק פוליטי על ההר ועל הריבונות בו. בין אם זה חלק מהתכנית להכריז על בירה פלשתינאית במזרח ירושלים ובין אם לבנאם את הנושא, ישראל חייבת להיזהר מאוד בהחלטותיה, משום שכל החלטה כאן היא תקדים בין אם נרצה ובין אם לאו, וכל נוסחה שתעבוד במשבר זה, תופעל שוב ושוב במשברים חדשים שיזמו הערבים בעתיד.
בניגוד לדעתם של המקטרגים הכרוניים על הממשלה ושל אויבי ישראל מבית – יהודים וערבים – פעלה הממשלה הפעם נכון. על רקע רצח השוטרים בהר, אם רוצה ישראל לשמור על ריבונותה המדינית בו, היא חייבת לקיימה דה-פקטו על כל פרטיה ודקדוקיה. במציאות המזרח תיכונית, באווירת השקרים, ההסתה וההתלהמויות התמידיות של הערבים ובחסות הכרסום בסולידריות הלאומית מבית ע"י חוגי השמאל בכלל והשמאל הקיצוני בפרט, לא היה מנוס מצעדים גלויים וברורים כתגובה לרצח, לשם יצירת משוואת איזון והרתעה הקושרת שקט בהר עם חופש ונוחיות הגישה למסגד לצרכי פולחן. משהתברר שגם ארדואן וקטאר בוחשים בעניין ועוסקים בליבוי יצרים וגם יד ארגוני הטרור הקיצוניים ומנהיגות ערביי ישראל במעל, התמונה רחבה ויסודית יותר והתגובה המתחייבת – בהתאם. בפועל הסטטוס-קוו אינו כולל ריבונות ואינו כולל שליטה מנהלית וביטחונית בהר – רק ענייני דת ורק במסגד. פרט לכך, בעבר הופעלו כבר מגנומטרים בהר ואין בכך חדש, מה גם שבכל המקומות הקדושים לאסלאם קיים שימוש במגנומטרים לצרכי ביטחון. כשם הפרובוקציה הנוכחית נולדה באפס הוכחות, כך יהיה גם בעתיד. המשבר המלאכותי בא להעמיק בתודעה הציבורית העולמית והאזורית קיומו של מאבק, שאם יצליח, יוכיח כביכול את צדקת הטיעון הערבי ויתווה את מסלול ההתנהלות בעתיד כנגזר מעובדה וודאית.
תופעה לא חדשה, אבל בולטת הפעם הרבה יותר ועל כן חמורה מאוד היא המאבק מאחורי הקלעים של דיוני הקבינט, על ההגמוניה בין ארגוני מערכת הביטחון וצה"ל בראשם. ההדים שדלפו מישיבת הקבינט הצביעו בברור על פערי הגישות והעמדות, כשצה"ל מנסה להעמיד עצמו בעמדת בכורה. משאין הוא משיג את יעדו והחלטת הקבינט נופלת לטובת עמדת המשטרה והמשרד לביטחון הפנים – "התגובות", "ההדלפות", "הביקורות המרומזות" והלא כל כך מרומזות ו"התרחישים הדמוניים" מבית היוצר הצה"לי המתפרסמים בשלושת הימים האחרונים – הם בלתי-נסבלים. התרשמותי היא שצה"ל איבד את האיזון הפנימי ושכח את סדר "הסניוריטי" במשטר דמוקרטי – הממשלה מפקדת על הצבא ולא הצבא על הממשלה. כשם שאין להפחיד את הקבינט בדיונים על תקיפת תכנית הגרעין האירנית "מיום הדין", כך אין לעשות זאת גם בעניין הר הבית. סיפורי המאבק מזכירים את ההדים מדיוני הקבינט בימי "צוק איתן" עם "איומים" והפחדות דומים.
מתקרב במהירות הרגע בו יהיה צורך לקרוא את המטה הכללי של צה"ל לסדר ואפשר שגם לשחרר מתפקידם מספר קצינים בכירים, בכדי להמחיש את חומרת המסר. קביעת מדיניות, החלטות מדיניות, שיקולים שאינם צבאים, אסטרטגיה-רבתי – כולם פררוגטיבה של הממשלה והקבינט, לא של מערכת הביטחון. הצגת דעות, אפשרויות ואפילו חששות ומשמעויות לתרחישים כאלה ואחרים – בהחלט, "כן"! קמפיינים לכפיית דעות ועמדות על הממשלה – בהחלט, "לא"!
עוד ידובר בנושא התגובה הישראלית על רצח השוטרים ורצח שלושת האזרחים ביישוב "חלמיש"; היא אינה הולמת ואינה מסַפקת, דווקא מפני שהיא מבחן. הרַתעות איננה בהכרח סימן לשיקול דעת אלא לרוב דווקא לחולשה והדבר עוד יוכח. הפניה של האלוף פולי מרדכי למדינות הערביות הסוניות המתונות כביכול, הייתה נכונה אולם באה באיחור ובקול ענות חולשה. לתגובה כזו נדרשים שלושה חלקים: א. טכנולוגית או מתודולוגית כפי שנעשה באמצעות קריאה להצעות לחלופה למגנומטרים במטרה למנוע פגיעות עתידיות בנפש או הברחת אמל"ח למסגד. ב. התראה שחזרת האלימות או כישלון האמצעים יחזירו למקומם את המגנומטרים; וללא סידורי ביטחון נאותים, תוגבל הגישה למסגד עד כדי סגירתו לתפילות המוניות לפרק זמן ארוך, עד למציאת פתרון. ג. הסברתי. ישראל נכשלת שוב בהתמודדות מול הערבים, במיוחד בהבלטת העובדה שלא מדובר בבעיית תפילה אלא בשליטה מנהלית וביטחונית – נושאים שאינם בתחום הסדר הסטטוס קוו. מאחר וזו שוב מלחמה על התודעה, כישלונות מצטברים אלה הם בלתי מתקבלים על הדעת. הואיל והמשטרה והמשרד לביטחון הפנים הם מובילי המהלך, הטיפול בהסברה חייב היה להיות בידי גורמים אלה, בתאום עם כל האחרים.
הודעתו של אבו מאזן על הפסקת הקשרים עם ישראל – הודעה בומבסטית שנותרו בה לא במקרה "גמישויות" ואי-בהירויות רבות, היא הזדמנות לעצב מחדש את הגישה לרשות בכלל ולאבו-מאזן בפרט. דרוש תמהיל מאוזן יותר של מערכת היחסים הכולל נחישות וקשיחות מול השקרים, העמדות הפנים ומשחקי "המסכנות" של הראיס. הודעה מנסה להביא מערכת היחסים אל סף משבר, מתוך כוונה ללחוץ על ישראל ולאכוף עליה "משמעת ציות" לתביעות הפלשתינאיות בהנהגתו של אבו מאזן; אסור לאפשר זאת. ביסוד הרצונות והמניפולציות המשבריות הללו, עומדת הגישה בסיסית המוכרת מאז הוקם אש"ף בשנת 1964 – כפיית פתרון ערבי על ישראל בכל נושאי הליבה של הסכסוך. שבירת כלים כוללת וחד-צדדית, מדגישה כביכול את חומרת הפשע של ישראל, ואמורה להביא עלינו, מסיבות שונות שרובן אגואיסטיות, האשמות פראיות על כוונות נפסדות, מדיניות חסרת אחריות, מהלכים מדכאים ומה לא?! לכן, יש לנצל כל הזדמנות בה מבצע אבו מאזן מהלכים חד-צדדיים משמעותיים, העומדים בניגוד להסכמים ולנורמות היחסים המקובלות מול ישראל, לשינוי מסודר, שיטתי ומדורג של האיזון במערכת היחסים, כך שבו מאזן יקדיח תמיד את תבשילו. כל מהלך פלשתינאי מוביל למהלך או מהלכי-תגובה ישראליים, שמציבים בפניו ובפני שותפיו מראה, שממנה נשקפת סקלה של מחיר להתנהלות פלשתינאית-ערבית חריגה.
בכל מהלך יש לראות את היעד הסופי ואת הצורך למנוע מהצד השני הישגים חד-צדדיים, שהשפעתם השלילית ביותר היא הרס המוטיבציה להתפשר, לצד חיזוק האמונה שניתן יהיה לאכוף על ישראל הסדרים שהאפקט המצטבר שלהם יהיה החלשתה וסירוסה הלאומי והביטחוני. אסור להניח להתפתחויות כאלה להתהוות בשטח, לא בבת-אחת וגם לא בשלבים. (משום שתכנית השלבים היא תכנית אסטרטגית כוללת ולא מהלך צבאי או אלים (טרוריסטי) גרידא.
23 ביולי, 2017 בשעה 19:42
התגובה הארוכה והמפותלת של רפי, לגמרי לא ברורה.
בשורה התחתונה הוא מסכים עם המאמר, בניגוד לכותרת המפוצצת.
23 ביולי, 2017 בשעה 19:46
שורש הבעיה - ממשלות ישראל ובעיקר משלות הימין נוטות "לנצל" "הזדמנויות" שמזמנים הטרוריסטים ונופלות בסוף בפח היקוש שנטמן להן.
ולחננאל – אתה גאון. הרי ברור שהשלושה רצו לערער את הססטוס-קוו.
מה חידשת פה?
העניין הוא שהם כבר לא בין החיים.
השאלה היא איך פועלים עם ירדן ועם הרשות.
אתה חושב שירדן שלחה אותם, חימשה אותם, מימנה אותם?
תוכיח.
כנ"ל לגבי הרשות.
עד אז אין טעם לפתוח חזית על פי המתווה שאליו בדיוק כיוונו השלושה שאכן מטרתם היתה לפגוע בסטטוס -קוו.
נכון לעכשיו – הם הצליחו.
זהו שורש הבעיה.
24 ביולי, 2017 בשעה 8:02
אירוע ביטחוני חמור בירדן
מאבטח נפצע קל מאוד בנסיון פיגוע בשגרירות ישראל בירדן. אמש (ראשון) הגיע מחבל לדירת מאבטחי השגרירות בעמאן וניסה לדקור את סגן קצין הביטחון | המאבטח ירה במחבל, שנפצע ומאוחר יותר מת מפצעיו | גם בעל הבית נהרג בתקרית | בתגובה לאירוע רוכז כל סגל השגרירות לקראת פינוי חזרה ארצה http://www.davar1.co.il/77814/…
24 ביולי, 2017 בשעה 17:07
'הר-הבית בלוף', 'כאילו' ריבונות ישראלית על הר הבית.
אתחיל בדבר שאולי לא ידוע לציבור הקוראים. מתחם הר הבית כולו מקודש ליהודים וגם למוסלמים. באיסלאם הוא נקרא חרם אל-קדסי א- שריף ולעיתים בשם מסגד אל-אקצה כאשר ההתייחסות אינה רק למבנה המסגד עצמו בקצה הדרומי של המתחם, אלא לכל המתחם.
המתחם הינו קומפלקס של מדרסות, אתרי תפילה ומבני דת מוסלמיים ביניהם מסגד אל-אקצה עצמו. המתחם נמצא תחת ריבונות ישראלית, אך מנוהל באופן רשמי על ידי משרד הווקף בירדן ובירושלים.
לאופרט צודק כאשר הוא טוען שהמשבר "עוסק למעשה במאבק על הריבונות בהר הבית ובירושלים". אכן מדובר ביוזמה פוליטית במאבק על ההר ועל הריבונות בו, ולא באמצעים למניעת הכנסת כלי נשק להר הבית. הבעייה אינה עם גלאי המתכות אלא בשינוי החד צדדי של ההסדרים הקיימים בהר הבית מזה כחמישים שנה. מאז כיבוש או שחרור ירושלים המזרחית ב-1967, ישראל מכבדת את הסכם הסטטוס קוו לגבי המקומות הקדושים. הסכם, הקובע כי מתחם אל-אקצה "אל-חַרַם אל-קֻדְסי א-שַריף" – המתחם הירושלמי הקדוש, ממשיך להיות מנוהל בידי הוואקף.
ישראל ידעה כל השנים האלה שזה מה שמונע התפוצצות של העולם המוסלמי נגדנו. כשהסטטוס קוו הזה הופר בידי שרון, פרצה האינתיפאדה השנייה. עכשיו, בעקבות רצח השוטרים בשבוע שעבר, נתניהו וחבר מרעיו ניסו לשנות את הסטטוס קוו במתחם הר הבית ולתת תוקף לביטוי "הר הבית בידינו".
הטיעונים והלוגיקה של לאופרט והימין הרדיקלי תואמים ונראים שיצאו ממצעד האיוולת של 1914. לאופרט והימין הרדיקלי טוענים שאם הממשלה תסלק עכשיו את המגנטומטרים, היא תוכיח שישראל אינה באמת הריבון בהר הבית. אלא שישראל אינה באמת הריבון שם. במשך שנים לא איפשרו כלל ליהודים לעלות להר הבית, במשך שנים אסור ליהודים להתפלל בהר הבית. זורקים מההר כל יהודי שעושה סימני תפילה. אולי הגיע הזמן שלאופרט ישאל את עצמו איך זה קורה ומה הסיבות לכך שאחרי 50 שנה שישראל שולטת לכאורה בהר הבית, ובשנים האחרונות תחת ממשלה ימנית במיוחד, אנחנו עדיין לא הריבון.
המצב הנוכחי, הוא 'כאילו' ריבונות ישראלית על הר הבית, ריבונות שאף אחד לא מכיר בה, המאופיינת בין השאר בחוסר אפשרות ליהודים אפילו להתפלל בהר הבית.
אלא שאין לישראל, לא היתה לה, ולהערכתי לא תהייה לה, שליטה בלעדית על הר הבית. ולא היתה לישראל ולא תהייה לה זכות בלעדית להחלטה על מה שמתרחש בו, הדברים שלאופרט רוצה ומטיף להם.
24 ביולי, 2017 בשעה 17:08
'הר-הבית בלוף', 'כאילו' ריבונות ישראלית על הר הבית
בהנתן מצב זה, צריך לשאול אם לא עדיפה ריבונות בינלאומית על הר הבית עם אפשרות לכל בני הדתות להתפלל שם? האם אפשרות זו הינה כניעה מחפירה שאסור בכלל לדון בה, שבגללה אסור בכלל לדבר עם הצד השני?, כמה אנחנו עוד צריכים להיאחז במנטרה של 'הר הבית בידינו' אם המשמעות האמיתית שלה היא שאפילו מגנטומטרים שממשלת ישראל שמה בכניסה להר הבית יכולים לגרום לאינתיפאדה, ויוסרו כנראה בעתיד הקרוב על אפם וחתמם של בנט, ביטן ולאופרט. כמה אנחנו עוד צריכים להיאחז במנטרה של 'הר הבית בידינו' אם המשמעות האמיתית שלה היא משבר עם ירדן?
25 ביולי, 2017 בשעה 1:12
אכן לא דובים ולא צפורים. מתי יבינו בימין שסוף מעשה במחשבה תחילה ושאל יתהלל חוגר כמפתח?
הקבינט: יוסרו הגלאים בהר הבית
חדשות 2 01:32 | 25/07
בתום דיון לילי הוחלט על הסרת גלאי המתכות שהוצבו בהר הבית והחלפתם במערכות "בידוק חכם". עלות ההחלטה תוקצבה ב-100 מיליון שקלים,…
כל איש ימין שיטען עכשיו שהנסיגה היא כניעה ישראלית שרק תגביר את הטרור – איננו טועה לגמרי.
במידה מסוימת יש משהו בטענה הזו. גם בצד השני יש פאנאטים פונדמנטליסטים.
25 ביולי, 2017 בשעה 1:15
גם בצד השני יש פאנאטים פונדמנטליסטים. לפעמים נראה שהם יותר מתוחכמים מהפאנאטים שלנו. אז אולי פאנטיות היא בכלל לא התשובה ואיננה אסטרטגיה, אלא סוג של כניעה ובגידה. נושא למחשבה.?
.
25 ביולי, 2017 בשעה 13:28
נתניו בדרך הנכונה? אבל הוא וויתר על המגנומטרים, אז?
דוגמה כביכול לדרך הנכונה – "ההחלטה על הצבת מגנטומטרים לבדיקות ביטחוניות בשערי הכניסה לרחבת הר-הבית, בעקבות רצח שני השוטרים הישראלים שנורו בה, ו*לקיים החלטה זו חרף איומים ערבים להתפרע*".
אל יתהלל חוגר כמפתח, רפי לאופרט.
26 ביולי, 2017 בשעה 10:30
על המשבר עם ירדן
"החלטנו לפנות מהר מאוד לדרגים הכי בכירים כי הבנו שזה מצב נפיץ ושצריך לסיים את המשבר הזה בהקדם האפשרי", אמר פקיד ישראלי בכיר. "האמריקאים סייעו מאוד ומילאו תפקיד משמעותי בפתרון המשבר בשגרירות".
https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.4296721
וכדאי גם לקרוא את אמיר אורן:
""היות שכל בר־דעת היה יכול לשער שהצבת גלאי המתכת תשנה את הסטטוס־קוו ועלולה להדליק את ההר, את העיר, את הארץ ואת השכונה;"
https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.4297088
וחשוב לקרוא את מה שכתב ד"ר אסף דוד, המנהל האקדמי של הפורום לחשיבה אזורית ומלמד במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. ב'ישראל היום':
"המשבר הבא בהר הבית/אל־אקצא עומד אחר כותלנו, מציץ מן החרכים. ישראל לא תוכל לנהל את אחד המתחמים הרגישים ביותר בעולם והמקודשים ביותר למוסלמים בשיתוף פעולה עם ירדן, מצרים, סעודיה או ארדואן בלבד. היא תהיה חייבת להכיר בלגיטימציה של הפלשתינים להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות במתחם, משום שהפלשתינים (והאסלאמיסטים בתוכם) הם אלה שמחזיקים בגפרור. ירדן לא תוכל להציל אותנו שוב ושוב. כוחה בשטח מוגבל, והוא הולך ומצטמצם."
http://www.israelhayom.co.il/opinion/492975