במאמר הקודם שפורסם ב'דבר ראשון' כתבתי על השיטה היפנית הייחודית לטיפול בחוב הלאומי, המאמר הנוכחי דן בכלכלת הזליגה – trickle-down economics
מאת אמנון פורטוגלי
"כל המבנה האינטלקטואלי [התפיסה הכלכלית] התמוטט בקיץ של השנה שעברה".
“The whole intellectual edifice…collapsed in the summer of last year.”
(אלאן גרינספן לשעבר ראש הבנק הפדרלי, בשימוע בקונגרס ב-23 לאוקטובר 2008)
כלכלת הזליגה או הטפטוף למטה מתבטאת בקיצוצי מס, בהטבות מס, ובביטול וקיצוץ ברגולציה לעשירים, בתפיסה שהכסף הזה יטפטף לשאר הציבור בצורה של עלייה בשכר כאשר התחרות על העובדים תעלה.
התיאוריה של גידול בשכר המקובלת על כלכלנים, ופוליטיקאים שמרנים, חסידי הכלכלה הקונבנציונלית, היא שכאשר התחרות על העובדים תגדל, השכר שלהם יעלה. כי השוק קובע שכר תחרותי וכאשר הביקוש לעובדים גדל כך יגדל גם שכרם. לדוגמה, אצטט מהדוח של הפדרל ריזרב מקליבלנד מינואר 2007:
'שוק עבודה תחרותי לחלוטין הוא שוק המורכב מחברות רבות המתחרות על עובדים. לחברות אין כוח לקבוע שכר; השוק קובע שכר תחרותי. אם חברה חורגת משכר זה, היא או שמשלמת פחות ומאבדת עובדים או שהיא משלמת יותר, מפסידה ויוצאת מהשוק.'
הבעיה היא שבעולם האמתי, באמריקה ובבריטניה, זה לא קורה.
נתוני המשרות החזקות של ה-7 ליולי בארה"ב מצביעים על כך שבעוד שהאבטלה הלאומית נמוכה השכר הממוצע עדיין נמוך. נתוני התעסוקה שפורסמו הדגישו שתי מגמות, סותרות לכאורה, המעצבות את חייהם של עובדים אמריקאים: האבטלה קרובה לשפל היסטורי, אך השכר אינו עולה כלפי מעלה כפי שמצופה במשק עם מחסור בעובדים הזמינים. בבריטניה, במאי השנה, דיווח ה- BBC כי שיעור האבטלה ירד בבריטניה לשפל של 42 השנים האחרונות, אך נראה כי השכר אינו עולה. הסיפור האמתי, בניגוד לתיאוריה, הוא שבארה"ב ובבריטניה אנחנו רואים שוק עבודה תחרותי, אבל השכר הממוצע נשאר נמוך. כאשר מדובר על שכבה דקה של עובדים מיומנים, שהביקוש להם גדל והתחרות עליהם גברה, השכר שלהם אכן עולה. אבל זה לא לרוחם של המעסיקים.
האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, סקרה את המעסיקים ומצאה שהם אינם מרוצים משוק העובדים המצומצם. והסיבה שהמעסיקים אינם מרוצים היא שהם צריכים להוציא כסף 'על משכורות מנופחות כדי למשוך כישרון' (inflated salaries).
זה לא הכל, ממצאי האוניברסיטה הפתוחה נעשים גרועים יותר:
יש ביקוש גבוה לעובדים מוכשרים עם מיומנויות חזקות (strong skill sets), ועכשיו הם מסוגלים לדרוש משכורת גבוהה יותר. יותר ממחצית העסקים (56%) מתלוננים שהם היו צריכים להגדיל את הצעות השכר שלהן 'הרבה מעל שכר השוק' כדי לקבל את העובדים עם הכישורים הדרושים, ב -12 החודשים האחרונים. אם נשאל מעסיקים בתקופת מיתון על גובה השכר, הם יאמרו כי השוק אינו תומך בשכר גבוה יותר. אבל אם נשאל מעסיקים במהלך שוק תחרותי על כוח האדם, הם יאמרו שהשוק רואה שכר גבוה יותר כ'מנופח באופן מלאכותי.' במילים אחרות, כאשר הביקוש לעובדים מיומנים עולה, התפיסה הכלכלית, השימושית להורדת שכר, נזרקת לפח. השכר של עובדים אלו עולה אבל הוא נתפש כשכר מנופח, 'הרבה מעל שכר השוק'. זה נשמע כאילו המעסיקים משתמשים ב'שוק' כשעיר לעזאזל להתלונן על כמה הם משלמים לעובדים שלהם.
שכר המינימום כדוגמה
סיפרו לנו שאנחנו צריכים לשמור על שכר המינימום נמוך כי השוק הכתיב שהשכר צריך להיות נמוך. וסיפרו לנו שהשוק ידרוש שהשכר ילך ויגדל עם ירידה באבטלה. אבל זה לא קורה. אם רוב המדדים במשק הם חזקים והמעסיקים אומרים שהם לא יכולים להרשות לעצמם להעלות את השכר כי 'השוק אומר כך', מסתבר שמי שקובע את 'שכר השוק' הם המעסיקים. עברו שלוש שנים מאז החליטה סיאטל על שכר מינימום של 15 דולר לשעה. שני מחקרים חדשים, אחד מברקלי ואחד מאוניברסיטת וושינגטון, הגיעו למסקנות שונות מאוד על השפעת תקנה זו על הכלכלה הגדולה של העיר. בסופו של דבר, המחקרים אינם משנים את העובדה ה שהכלכלה של סיאטל פורחת והשכר המינימלי הגבוה לא מנע מהעיר להגיע לשיעור אבטלה נמוך מדהים של 2.6%.
די ברור כי התיאוריה של זליגה למטה שגויה. התיאוריה החדשה יותר היא שהמשק צומח מלמטה למעלה, שזה כ- 99 אחוז, לא האחוז האחד העליון, המניעים את הכלכלה. האם לא כדאי וצריך שהכסף יגיע באמת ל -99% מהאוכלוסיה כשכר כבר עכשיו?
בתודה לאילן תלמוד
Tags: אמנון-פורטוגלי, כלכלת שוק, נאו-ליברליזם, שוק העבודה, שכר, שכר-מינימום
תמיד כדאי ללמוד מאמנון פורטוגלי – הפעם, התרגום או העריכה לא מספיק בהירים.
אמיר
מסתבר שלא רק במשק הישראלי האבטלה נמוכה, כך שלא מדובר באיזה הישג פנומנלי של ההנהגה הישראלית.
השאלה היא מהו המכניזם שעובד כאן, וזה לא לגמרי ברור מהמאמר.
אבטלה נמוכה היתה צריכה להתבטא בעליית שכר וזה לא קורה באופן תואם.
לפי המאמר:
1. זה לא קורה: "הבעיה היא שבעולם האמתי, באמריקה ובבריטניה, זה לא קורה".
2. זה כן קורה: "והסיבה שהמעסיקים אינם מרוצים היא שהם צריכים להוציא כסף 'על משכורות מנופחות כדי למשוך כישרון' (inflated salaries).
בצדק מוצגת אצל ענת השאלה מהו המכניזם הגורם לקפאון בשכר גם כששוררת אבטלה נמוכה. עם זאת אני רוצה להעיר שקיום הסדר שונה לסקטור מסויים, וממילא *חלקי* של עובדים, אינו סותר את הצורך לברר את הסיבה לתופעה הכללית של קפאון. מי מכיר ספרות בנושא זה, וקישורים אליהם? אני בטוח שרבים מאתנו ישמחו להשכיל בעניין זה.