בואו נדבר על שביתת האסירים הפלסטינים

נושאים דעות ב 21.05.17 5:59

הממשלה טוענת ששביתת האסירים מקורה בשיקולים פלסטיניים פנימיים, אבל התגובה הישראלית לשביתה, שכולה מוכתבת משיקולים פוליטיים פנימיים של מפלגות הימין, עלולה להוביל להתלקחות שתגבה מחיר יקר

מאת ק. טוכולסקי

אי שם, בירכתי התודעה הישראלית, נמשכת כבר מספר שבועות שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים, הגדולה ביותר בשנים האחרונות, מספר שבועות לאחר הפתיחה שובתים עדיין מאות אסירים רעב וחלקם כבר נזקקים לטיפול רפואי. בזמן שכולנו עסקנו בתאגיד השידור, בשמלה של מירי רגב, בהכנות לטקסים הפומפוזיים של יום ירושלים ובשבועות ריקות התוכן של פוליטיקאים לירושלים המאוחדת (שאף פעם לא הייתה קיימת), בנאומי ההסתה של ביבי כנגד האוניברסיטה העברית, בל"ג בעומר, במשברים המדומים בין מנהיגי הקואליציה הימנית והכושלת וכך הלאה, בזמן שהתעלמנו ממאבק עובדי הקבלן, מדוח המבקר, משוד הגז התעלמנו גם משביתת האסירים הפלסטינים. פצצת הזמן הגדולה ביותר הולכת ומתקתקת בבתי הכלא הצבאיים, באגפים לאסירים פלסטינים, בתאי הבידוד של המנהיגים שישר נותקו. שני מנהיגים פלסטינים, בכיר אסירי הפתח מרואן ברגותי ומזכ"ל החזית העממית אחמד סעדאת שובתים ואיתם עוד מאות אסירים מהפת"ח, החזית העממית ואפילו מהחמאס. אם השביתה הזו תביא למותם של אסירים שובתים, השטח שגם כך מבעבע בין הייאוש המתמשך של שגרת הכיבוש, הטירוף ההולך וגובר של המתנחלים והתזזיתיות של נשיא ארצות הברית, עשוי לבעור בעוצמה שכמותה לא ראינו מאז האינתיפאדה השנייה.

ומה דורשים האסירים הפלסטינים? האמת לא יותר מדי. מסמך הדרישות שלהם כולל דברים הגיוניים, וכשהם דורשים יותר ביקורים של קרובי משפחה, ללמוד בזמן היותם בשבי, יותר ערוצי טלוויזיה, התקנת טלפונים ציבוריים באגפים, אלו דרישות לגיטימיות גם הדרישה להארכת הביקורים מ-45 דקות לשעה וחצי ותמונה משותפת עם בני המשפחה אחת לרבעון (איזו ממשלה אוסרת על אסירים להצטלם עם בני משפחותיהם?!?) הן תביעות לגיטימיות. 13 תביעות בסך הכול שמוכיחות כמה עלוב משטר הכיבוש הישראלי אם אלו הם האמצעים שנדרשים לו בכדי להיאבק באסירים. הוא אפילו לא כולל את הדרישה הלגיטימית שיתייחסו אליהם כאל שבויי מלחמה ולא כאל פושעים פלילים וביטחוניים. זה אולי לא נוח לנו בתור הצד הכובש והשופט, והשלטון הקיים שמנסה לשווק לנו נורמאליות משמרת כיבוש בהחלט לא מוכן שאנחנו נכיר בכך, אבל בשטח יש מלחמה. סדירניק הייתי וגם כמילואימניק הזקנתי וקווים בשטחים טחון טחנתי ולא בכדי, מדובר בשטח כבוש שמתנהלת בו מלחמה יום יומית כנגד הכיבוש. לפעמים היא קרה ולפעמים היא חמה אבל זאת מלחמה. האויבים שלנו, נגדם אנו נלחמים הם כוח לוחם וזה שנקרא להם רוצחים/טרוריסטים/חיות דו רגליות, כל זה לא ישנה את העובדה שהם האויב, הצד השני במלחמה ולכן הרוגיהם הם חללים, פצועיהם ונכיהם הם פצועי ונכי מלחמה ומי שנופלים בשבינו הם שבויים. שבויים לא אסירים ויש להתייחס אליהם כך.

ההיסטוריה של המאבקים בכיבוש מלמדת אותנו על תפקידם החשוב של האסירים בהשגת השלום. על כך שלא משנה אם בדרום אפריקה ב-1990 או אלג'יריה ב-1960 או הודו בשנות ה-40 או אפילו בימי המנדט, אסירים כמו ראשי הישוב הכלואים בשבת השחורה, הם ההנהגה של העם הכבוש, אתה בסוף השלטון הכובש מדבר. אז מה עושה ממשלת ביבי, כרגיל, לא לומדת מההיסטוריה. אמצעי לחץ על האסירים לא הוכיחו את עצמם בשום מאבק של עם נכבש לעצמאותו, אף פעם לא בטווח הארוך והאמת בדרך כלל גם לא בטווח הקצר. ממשלת ביבי בציניות האופיינית לה ובניגוד לעמדת הדרג המקצועי שמבין את גודל התבערה שמאיימת על כולנו, טוענת ש"השביתה מונעת משיקולים פלסטיניים פנימיים" בזמן שהתגובה של ממשלת ביבי-בנט-ליברמן-כחלון-דרעי-ליצמן, כולה מוכתבת משיקולי המאבק בתוך הימין על חלוקת המנדטים אחרי הבחירות הבאות. במקום התייחסות עניינית לדרישות האסירים, שרי הליכוד והבית היהודי מתחרים בהצהרותיהם על האלקטורט ולא אכפת להם למה זה עלול לגרום (כרגיל). הם חושבים שהם ינצחו אסירים שרוצים לחבק את ילדיהם ונשותיהם באמצעות תעמולה על טורטיות. הם מדבררים את עצמם ללא הפסקה כשקצף על שפתותיהם במום לפעול לסיום השביתה. במקום לגלות גדלות ונדיבות כלפי אסיריהם.

הגיע הזמן שנבין שבבתי הכלא בישראל יושבת האליטה של המדינה הפלסטינית אחרי הקמתה וכדאי מאוד שהם לא יצאו מבתי הכלא במחשבה שאנחנו מפלצות חסרות היגיון. כי יום אחד זה יגיע, הכיבוש יסתיים, מפעל ההתנחלות יעלם ובצידה של מדינת ישראל תקום מדינה פלסטינית שבין ראשיה ומנהיגיה יהיו אנשים כמו מרואן ברגותי ואחמד סעדאת, וכדאי שכשהיום הזה יגיע הם לא יזכרו אותנו כמדינה שמונהגת בידי בריונים ילדותיים שמנהלים כל משבר לא בצורה עניינית אלא מתוך אינטרסים פנימיים פוליטיים. הגיע הזמן שאנחנו ישראלים, נדרוש מהמנהיגות שלנו להגיע להסכמות עם מנהיגות השובתים, להפסיק את המאמצים לשבור את השביתה, לקבל את הדרישות הלגיטימיות של מסמך האסירים הפלסטיני, לפני ששובתי רעב יתחילו למות ותתחיל כאן תבערה נוראה.