ערב האחד במאי

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, כלכלת בית ב 30.04.17 0:40

האחד במאי חל השנה ביום הזיכרון לחללי מלחמת יום העצמאות. המדינה לא דאגה להזיז את חגיגות האחד במאי, היא מעדיפה למנוע את היום הזה המציין את המאבק המעמדי של ה-99% נגד שלטון ההון. ככה זה במשטר פלוטוקראטי

מאת: ק. טוכולסקי

השנה לא יצוין האחד במאי, באחד במאי. החברה הישראלית, שגם כך מתייחסת לחג הבינלאומי החשוב הזה בקושי, לא תתרגש לא מצעדת הנוער והארגונים של ההסתדרות בתל אביב, לא מכנסים בנושא וגם לא מצעדות ואירועים קטנים נוספים. התקשורת הישראלית תתעלם כמעט לחלוטין כדי שחס וחלילה הציבור הישראלי שרבים ומנוצלים בו, הזקוקים למאבקים ברוח האחד במאי, לא ידעו שיש בכלל מי שצועד למען העסקה ישירה וחלוקה צודקת של ההון. ככה זה. מי שכבר ינסה לחגוג יזכה לשמוע ביום חגו על "פשעי סטלין/פשעי הסוציאליזם" וכך הלאה.

כי החברה שלנו, שדורשת מהפלסטינים שחיים בה לא לציין את הנכבה ביום העצמאות, ומכולנו – לכבד את החגים הדתיים, מעצבת נורמה שאפשר לנהוג בגסות רוח כלפי מי שמבקשים לציין את המאבק המעמדי של ה-99% כנגד שלטון ההון. ככה זה במשטר פלוטוקראטי, העריצים מגנים את לוחמי הצדק. במדינה שבה, בשביל שמירת קדושת השבת יזיזו חגים ומועדים, איש לא חושב שאין היגיון בכך שיום הזיכרון נופל על האחד במאי ולכן יש להזיזו. על הדת מגינים כי היא עוד כלי של דיכוי, את היום שבו מציינים מאבק החופש האמתי רוצים למנוע.

ערב האחד במאי והחברה הישראלית חולה מתמיד. האנשים שאמורים להנהיגה, להובילה ולדאוג לה, קברניטי המדינה הם חבורה של משרתי הון שטופי הזיות לאומניות ואויבים של המעמד. החברה הישראלית חולה, מוכת הפרטות והעסקה לא ישירה. ארגון העובדים הגדול בה שכח מה זה לייצג עובדים וחושב שתפקידו לתווך בין העובדים, שהוא אמור לייצג, למעסיקים בשביל פירורים.

הממשלה מוסרת את נכסי העם. משאבי טבע ומסים הוגנים לקומץ תאגידים וטייקונים ואנחנו המוני אזרחי ישראל, ששומעים כל היום את תעמולת השפע של המשטר על כמה טוב פה, מסתכלים בכיסנו המידלדל ומבינים שמשהו פה לא בסדר.

מדינה שאמורה להיות עשירה וחזקה אינה מדינה שהשכר החציוני בה כל כך קרוב למינימום, והקצבאות הניתנות לאוכלוסיות החלשות שבה כל כך נמוכות. ישראל אינה מדינה עשירה, היא מדינה שהייתה יכולה להיות מדינת רווחה חזקה עשירה ונדיבה לאנשים שאת מה שהם מפיקים בשכלם, זיעת כפיהם וגם בדמם ומחיר חייהם, היא מוסרת לקומץ טייקונים ותאגידים על מגש של כסף.

מדינת ישראל חולה וזקוקה לתרופה לה זקוק גם המעמד, סוציאליזם דמוקרטי, כי דמוקרטיה כבר אין פה בדיוק וגם רווחה שיכול להביא אתו הסוציאליזם כבר אין פה בדיוק.

ערב האחד במאי, שבועות ספורים לפני הבחירות להסתדרות, חודש וחצי לפני ציון 50 שנות כיבוש וארבעים שנות הגמוניה ימנית ניאו-ליבראלית במדינת ישראל, אנחנו יכולים רק לקוות שכבר אין לאן להידרדר, שבקרוב השמאל הישראלי המפוצל והמשותק ובעיקר אובד הדרך, ימצא את הכוחות והיכולת להתארגן מחדש ולצאת למאבק למען האינטרס של מעמד העובדים והנתמכים והחברה הישראלית כולה. מאבק נחוש למען עצירת החיסול של מדינת הרווחה, למען מיסוי פרוגרסיבי ויותר שירותים לאזרחים, למען העסקה ישירה, עצירת ההפרטות והלאמת משאבי הטבע והתשתיות מחדש. במאבק לסיום הכיבוש, האפליה, ההדרה, הפילוג והשנאה שממשלות הימין מקיימות פה. למען חברה צודקת יותר, בריאה יותר, בטוחה יותר ומשכילה יותר, מדינה שומרת סביבה יותר, בעלת תשתית תחבורה ציבורית מפותחת יותר, מערכת חינוך שאפשר להתגאות בה, מערכות בריאות ורווחה שאינן קורסות תחת הנטל, מערכת דיור ציבורי שנותנת מענה לצרכי האוכלוסייה ועוד הרבה דברים רבים וטובים שאנחנו צריכים.

אף אחד לא ייתן לנו את זה, את כל הדברים האלה צריך לתבוע, להיאבק למענם, לקחת. שיהיה לכולנו אחד במאי שמח ושנה של מאבקים מוצלחים למען האינטרסים שלנו, ה-99%, בארץ ובעולם.