מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
פרטיות במקום תשלום – הפתרון לדור המרושש
הדור הנוכחי של צעירים מוכן לוותר על פרטיות ולהפוך למוצר בתמורה לשימוש חינמי באפליקציות, משום שאין לו יכולת לעמוד בתשלומים נוספים. המידע שהוא מקבל באותם שירותים "חינמיים" מנציח את המצב
מאת: מיה פאול
רבות נתקלת אני בטיעון שהמרנו את פרטיותנו וחירותנו בשירותים חינמיים במקום לשמור עליהם ולשלם. זה נכון ברמה מסוימת. בעידן האינטרנט החופשי אנחנו בעצם משלמים במידע בעבור הזכות לא לשלם על שירותים שונים, אפליקציות, תוכנות. אתרים חינמיים צריכים לחיות ממשהו והם חיים מאתנו. אם אנשים היו מודעים לכך ברצינות, הייתה עולה אצלם השאלה האם זה שווה את זה. אולי הם היו מעדיפים דרך אחרת, לפחות תיאורטית. הקרב על הזכות לפרטיות עניין מאז ומעולם אנשים מסוימים ולא אחרים. אבל מה שבכל מקרה לא עולה בדיון הזה בדרך כלל הוא עצם היכולת שלנו להוסיף ולשלם כמו הורינו על שירותים נרכשים.
במציאות של הגמוניה ליברלית ולא "שמרנית", כפי שהיא היום, בה היינו צריכים לשלם כסף במקום להפקיר את הפרטיות שלנו, לא בטוח שהיינו יכולים לשלם. היכולת של האזרח לשלם היום על שירותים וצרכים נוספים לאלו שהוא כבר משלם עליהם הולכת ופוחתת. בכל העולם החוב הפרטי גדל. בכל העולם הולכת ופוחתת היכולת של אנשים לעמוד בנטל ההוצאות הקיים על מה שגם כך עולה היום כסף. ההנחה שאזרח ישראלי ממוצע – שגם ככה בקושי עומד בנטל התשלומים על כל מה שמדינת הרווחה כבר לא נותנת, המשכנתא המנופחת בשל המחיר הבועתי על הדירות – יוכל גם להוסיף לנטל הזה עוד כמה מאות שקלים בחודש על אפליקציות חינמיות, היא הנחה די מופרכת.
אנחנו דור מרושש, דור שמכיר במציאות הזו ומנסה להתמודד אתה. אנחנו דור שלא בטוח יוכל בכלל לקחת את המשכנתא שלוקחים אחינו הגדולים. אנחנו דור שאינו מכיר כלל מושגים כמו ביטחון תעסוקתי. אנחנו דור שחירותו הומרה והפוליטיקה לא מדברת עליו. זאת, כי מקורות המידע החינמיים משווקים לו אלטרנטיבות לכאורה כמו "הליכוד", "כולנו", "ישראל ביתנו" ו"יש עתיד", שאנחנו יודעים שהן אותה הגברת בשינוי אדרת ומאיפה נדע שיש עוד דברים? אי אפשר לקרוא עליהם ב"ישראל היום" או ב"ויינט". אנחנו דור שמתמודד באדישות או תחכום עם הריגול הבלתי פוסק של האח הגדול ברשת. וכן, אנחנו יודעים שהאח הגדול זה לא הטראש בטלוויזיה, אלא מושג מספר שבמשך שנים סיפרו שדיבר על ברית המועצות, אבל אנחנו רואים יותר ויותר מסממניו ברוח התקופה שלנו במערב כאן ועכשיו.
כן. היינו שמחים לשלם על שירותים בתמורה לפרטיות שלנו, או אולי לדרוש תמורתה מחיר גבוה יותר, אבל זה לא משהו שבאמת נוכל לעמוד בו. רוח התקופה המופרעת של הקפיטליזם הפכה את הכול למוצרים ואותנו לחסרי כל. אנחנו סוחרים במה שיש לנו כיוון שלא השכלנו לדרוש לנו רווחה וכיוון שמי שבאו לפנינו נתנו יד לשינוי הכיוון של ההיסטוריה, להפיכת השמאל המעמדי הפוליטי לאויב המעמד ואתנו לקרבן לעולה.
כן. כולנו הינו שמחים לשלם מסים יותר גבוהים תמורת שירותים ולהיות בעלי היכולת לחסוך ולצרוך בכבוד כמו הורינו וסבינו במדינות הרווחה המפותחות שצמחו פה משנות החמישים עד שנות השמונים. אבל זו אינה המציאות של היום, לא בשירותים, שצריך לרכוש באופן פרטי כי המדינה כבר לא נותנת, ולא בשירותים שהתווספו עם המודרניזציה ולאף אחד אין כלל כסף בשביל לממן אותם. כך או כך, גם כדאי שזה יקרה. דברים צריכים להשתנות, מהר ולטובת המעמד.
תגיות: הפרטת שירותים ציבוריים, מיה-פאול, פרטיות
קישור קבוע
26 תגובות
Email This Post
12 באפריל, 2017 בשעה 0:16
מאמר מצוין.
תודה.
השאלה המתבקשת הבאה – מה יבוא קודם?
קריסה של המציאות הזו ע"י/לטובת גורמים חיצוניים שכבר זיהו את הדינמיקה ומציעים/מתימרים להציב אלטרנטיבה מהפכנית טוטאלית (למשל האסלאם הפונדמנטליסטי),
או תנועה אבולוציונית מבפנים שתציג גבולות חדשים וכללי משחק חדשים ותצליח לכפות אותם בלי לנתץ לגמרי את התשתיות שעדיין יכולות לשחזר את הס"ד במדינות הדמוקרטיות.
ועדיין תישאר השאלה – מה קורה/יקרה בשאר חלקי העולם?
האם מישהו מדמיין לעצמו גלובליזציה ס"ד?
12 באפריל, 2017 בשעה 11:04
נטע, אינטרנציונאליזם זאת הגלובליזציה הסוציאליסטית. הרעיון המקורי ההומני המתקדם הנאור האוטופי שהקפיטליזם הפך לסיוט.
13 באפריל, 2017 בשעה 8:24
כתבה מצויינת
טוכולסקי, הבעיה של האינטרנציונליזם היא שהוא מקבל כהגיונית וצודקת את החלוקה של האנושות על בסיס לאומי, שעל פיה לאנשים מגיעות זכויות שונות בהתאם למדינה שאליה זכו להשתייך עם היוולדם. אני לא נמנה על הרואים בכך התקדמות גדולה, שאנחנו שופטים אדם לפי צבע העור אלא לפי צבע הדגל. החלוקה הזאת מאפשרת להון הגלובלי ולמוסדותיו לעשות 'הפרד ומשול' לסו"ד הלאומיים ולמוסדות השלטון שאמורים לפקח על השוק ולרסן אותו.
הפיתרון הסו"ד האמיתי וההומניסטי הוא פדרליזם עולמי – ההכרה באנושות כ'חברה' (סוציאטי / דמוס), אשר דרושים לה מוסדות דמוקרטיים על מנת לרסן את הצטברות הכח בידי מעטים ולדאוג לצדק.
13 באפריל, 2017 בשעה 10:33
תיקון טעות
"…שאנחנו שופטים אדם *לא* לפי צבע העור אלא לפי צבע הדגל."
13 באפריל, 2017 בשעה 12:26
עודד בואו נתחיל מאינטרנציונליזם ונתקדם, בינתיים אנחנו לא פה ולא שם.
13 באפריל, 2017 בשעה 12:54
מצטער מאוד
זה כאילו שנרצה לפתור את בעיות התחבורה ותגיד לי "בוא נתחיל ממכונית לכל פועל ואז נתקדם". אז אני מצטער אבל למרות הרושם הראשוני של דמיון או קירבה יש סתירה מהותית עמוקה בין אינטרנציונליזם לפדרליזם. האינטרנציונליזם מציב את הלאום כיחידת הריבונות הגבוהה ביותר. בכך הוא מכחיש את קיומה של 'חברה' אנושית. במקום שבו פדרליזם קורא לשלטון חוק ולכינון מנגנונים פוליטיים של חלוקת הון מחדש ברמה העולמית האנושית, האינטרנציונליזם מציע לעובדים ולבני האדם לתלות את תקוותם באנרכיזם הטוב של 'הקהילה הבינלאומית'.
14 באפריל, 2017 בשעה 2:42
ועוד לא אמרנו כלום על העובדה שרבים מהדור הזה עובדים בקבלנות כמוקדנים בשרות בעל הבית, שיושב אי שם במרומים, קומה אחת מתחת לאלוהים – משקרים בשבילו, מטעים – לעיתים קרובות בבלי דעת – ומפנימים את שיטות ההישרדות בשיטת הגנבים בזכיון/רשיון.
תמורת שירותי חינם וויתור על הפרטיות ועל האינטגריטי – לא יהיה בכיסם גרוש לעת זקנה.
עסקה יוצאת מן הכלל.
אם משווים למהפכה התעשייתית – זהו הלומפנפרולטריון המודרני.
14 באפריל, 2017 בשעה 20:48
אוי ההתקרבנות
מה בעצם ניסית לומר גברת פאול? הייתי שמחה לשלם על שירות כמו פייסבוק אבל אין לי יכולת לעשות זאת אז אני נאלצת להשתמש בחינם בתמורה להעברת הרגלי הגלישה שלי למפרסמים?
דבר מסכן ואומלל שכמוך 🙂
סתם לעדכן אותך טלוויזיה עובדת ככה משנות החמישים בעולם והתשעים בישראל (זה נקרא "מודל עסקי" בוודאי מונח שיהיה קשה לחלק מהקוראים כאן), אף אחד לא באמת מכריח אותך לראות ערוץ 2 או לתחזק חשבון פייסבוק נכון?
ומעבר לכך המאמר מציג גישה מתקרבנת, יפת נפש ופסולה מוסרית.
כתבת :"כולנו הינו שמחים לשלם מסים יותר גבוהים תמורת שירותים ולהיות בעלי היכולת לחסוך ולצרוך בכבוד כמו הורינו וסבינו במדינות הרווחה המפותחות שצמחו פה משנות החמישים עד שנות השמונים "- זהו כמובן שקר מוחלט, מדינת ישראל הסויצאליסטית הייתה כלכלה מפגרת וענייה המדכאת את חופש הפרט, כולם היו שווים ועניים באותה מידה, מלבד ערבים שחיו תחת משטר צבאי, מזרחים שהודרו לפריפריה וכל מי שלא היה חבר הסתדרות או חלק מהמנגנון המפלגתי השולט…
מיהו ג'ון גאלט?!
14 באפריל, 2017 בשעה 21:01
לנטע
נטע, כתבת "רבים מהדור הזה עובדים בקבלנות כמוקדנים… לא יהיה בכיסם גרוש לעת זקנה "
על סמך מה את מבססת את דעתך?
החל משנת 2008 בישראל הוחל "צו הרחבה בדבר ביטוח פנסיוני במשק" ולפיו כל עובד ישראלי מגיל 21 לגברים ו 20 לנשים מפריש ממשכורתו (וכן מעבידו מפריש עבורו) לטובת חיסכון פנסיוני החל מינואר 2017 ההפרשה היא ע"ס 18.5% ממשכורתו ברוטו. כל עובד בישראל חוסך לפנסיה ועובד אשר יעבוד מגיל 21 עד גיל 67 ויפריש 18.5% ממשכרותו יגיע לפרישה עם פנסיה מכובדת ביותר (כ 2.7 מיליון ש"ח בהינתן שהרוויח את השכר הממוצע במשק ברוטו העדכני ואם חושבים על שני בני זוג אז להגיע לפנסיה עם 5.4 מיליון ש"ח זהו מצב מצוין).
שנית,הזכרת "מוקדנות" וקבלנות (כ"א?) האם יש פסול בעבודה במוקד? לאדם מותר להחליט שהוא מעוניין לעבוד כמוקדן (או שאינו מעוניין) זוהי החלטה אישית-פרטית שלו.
קבלנות- תופעת עובדי הקבלן בישראל היא בסך הכל הצד השני של המטבע לעובד המאוגד בחסות ההסתדרות אשר בגין מנגנון הקביעות לא ניתן לפטרו
ממקום עבודתו גם אם איכות עבודתו ירודה ואינה משביעת רצון, את העבודה צריך לבצע בסופו של דבר וארגונים וחברות מגנים על עצמם בין היתר באמצעות העסקת עובדי קבלן.
16 באפריל, 2017 בשעה 7:37
אני נהנת לגעת הקצוות חשופים.
יש כאן בעיות גלובליות הפתרון יהיה גלובלי. יש דברים שקשה מאוד להתמודד איתם ברמה הלאומית. איך יבנו במסגרות הקיימות הפתרונות, יש כמה דרכים.
הטלוויזיה מר חגב לא ריגלה אחריך כמו הפייסבוק שלי דרך אגב אין אבל גם הטלפונים עצמם שאנחנו קונים מרגלים אחרינו וגם תוכנות שקנינו מרגלים אחרינו.
החיסכון הפנסיוני בשיטה הצבורה לא נועד עבור החוסכים, הוא מבטיח תזרים מזומנים נאה לחברות הפנסיונית ולבורסה מדי רבעון אבל אין שום הבטחה שבגיל הפנסיה (שכמה שאני יודעת גם עשוי להשתנות לנצח) יהיה שם משהו. העבודה במוקדים הולכת והכחשת כמו עוד מקצועות שאין בהם שום דבר פסול חוץ מהעובדה שהטכנולוגיה מחליפה אותם.
קביעות אינה מנגנון המבטיח חסינות מפני פיטורים. לא היה ולא יהיה שקר מכוער כל כך. קביעות היא מנגנון המבטיח לעובד הגנה מפני שרירות לב והגדרת תנאים לאיך אם יש צורך בכך יהיו פיטורים. עבודת קבלן היא עוד צורה של העסקה מנצלת, תופעה שקיימת הרבה לפני שהיתה למישהו איפשהו קביעות.
16 באפריל, 2017 בשעה 8:17
תוותרי על היומרות מיה
הטענה שלך "אני נהנת לגעת בקצוות החשופים" היא טענה יומרנית ונטולת מודעות עצמית, אני לא בטוח שאת בקיאה עד הסוף בסוגיות שאת נוגעת בהן.
אגע ברשותך בטענת הפנסיה "החיסכון הפנסיוני בשיטה הצבורה לא נועד עבור החוסכים, הוא מבטיח תזרים מזומנים נאה לחברות הפנסיונית ולבורסה"
קונספירטיבי ולא נכון- החיסכון נועד עבור החוסכים, הגוף מקבל השירות גובה תשלום עבור שירות זה (את אינך מקבלת תשלום עבור עבודתך?) אפשר להתווכח על השיטה והמנגנון בארץ שאינו חף מבעיות כלל (לדעתי הן נובעות ברובן מהפטרונות הנטועה עמוק במערכת ובמנגנון הרגולטורי הישראלי ומקורה בשורשינו הסוציאליסטים).
בפועל בהינתן הנחות היסוד של תעסוקה לאורך רב השנים בעשורים בגילאים 21-67,שיעור חיסכון של 18.5% ותשואה של 4% החוסך יגיע עם כמה מליוני שקלים לפנסיה (ואם יתנהל בצורה הגיונית לסכום זה נוסיף עוד דירה אשר בשאיפה יסיים לשלם את המשכנתא עבורה, אולי קרן השתלמות שחסך לטווח ארוך ועוד קצת נכסים).
דברים יכולים להשתבש עבור החוסך, למשל תקופות אינפלציה אשר ישמידו את ערך המטבע והחיסכון שלו אבל מבדבריך נרמז שעדיף לחזור לשיטת הפנסיה התקציבית שהיא למעשה כתיבת צ'ק ללא כיסוי לתקציב המדינה העתידי דבר אשר הנו פעולה לא מוסרית של משכון העתיד של הדורות הבאים עבור בעלי הפנסיה התקציבית, זו גם מדיניות שיכולה למוטט כלכלות בנקל, לא אתפלא אם נראה ב 15 שנים הקרובות כוח פוליטי הקורא למיסוי בעלי הפנסיה התקציבית בישראל והורדת גובה התשלומים לאור הנזק שהתחייבות זו גורמת למדינת ישראל.
16 באפריל, 2017 בשעה 22:27
חגב פנסיה תקציבית היא הדרך היחידה להבטיח לא רק את החסכונות לחוסכים אלא את קיום האנושות והעולם.
הקפיטליזם, שיטה שאחראית לפשעים האיומים ביותר נגד האנושות והעולם בו היא חיה הוא סרטן מזהם ומעוות. בעולם מאוכלס יתר על המידה יותר ויותר אנשים מתחרים על פחות ופחות עבודות וצריכים לעבוד יותר ויותר שנים בשביל קומץ קטן שמתעשר.
תמשיך לעמוד יציב, כמו התשואה שלא מגיע כבר כמעט עשור ל-4% בשנה. תגיע מאוד רחוק.
17 באפריל, 2017 בשעה 18:25
טוכלסקי, אתה בטוח??
אין לי בעיה עם חוסר הסכמה אבל בורות וחוסר בקיאות טיפה מפריעים לי.
מה שאת טוען על פנסיה תקציבית לטעמי הם דברי הבל ושטות אבל אני רוצה להתייחס למשהו מאוד מתמטי וזו תשואת קרנות הפנסיה בישראל
מצרף כתבה בנדון:
http://inf.org.il/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%96%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%9C/
כפי שעינך רואות כל השחקנים יצרו יותר מ 4% בשנה (נומינלית)
אגב שוק המניות בארה"ב (הנמדד באמצעות ETF ה SPY) ייצר מעל 12% לשנה בחמשת השנים האחרונות שזה קצת עגום שהפנסיות בישראל לא מגיעות לתשואה דומה אבל זה כבר נושא לדיון אחר
מיהו ג'ון גאלט!?
17 באפריל, 2017 בשעה 18:29
אחזור על טענת הבסיס
אדם אשר יעבוד את רב השנים בגילאי 21-67, יחסוך 18.5% (אין לו ברירה זהו החוק לשכיר) ובהנחת יסוד של 4% תשואה שנתית יגיע עם מעל 2.5 מיליון ש"ח לפנסיה אחרי עלויות.
בהינתן שהתנהל באופן סביר כלכלית בחייו וכן שהוא חי עם בן\בת זוג עובד הם יגיעו עם סכום פנסיה כפול וכן דירה ונכסים אחרים לשלב הפרישה הווה אומר יהיו מיליונרים ויוכלו לקיים רמת חיים טובה בזמן הפנסיה.
18 באפריל, 2017 בשעה 4:29
יש התחייבות שבגיל 67 נצא לפנסיה?
אדם שיוצא לשוק העבודה מהצבא בלי ללמוד מקצוע יגיע ל-2.5 מיליון בגיל 67 למקרה שהפנסייה תהיה שם?
אין שום בטוחה במה שהבטחת ואת התוצאות של התרסקות מניית טבע השנה כולנו נרגיש בפנסיות, אפילו ג'ון גלאט.
18 באפריל, 2017 בשעה 7:46
איך תרצה את ההתחייבות? בכתב?
על הפרט מוטלת החובה והאחריות לרכוש מיומנויות ומקצוע ולהישאר רלוונטי במשך אותה תקופה.
למה שאדם אשר יוצא מהצבא לא ילמד מקצוע?
בחישוב שערכתי התייחסתי לשכר הממוצע במשק.
אם אדם ירוויח שכר מינימום במהלך תקופה זו
הוא יכול לצפות לסדר גודל של 1.35 מיליון לפנסיה או 2.7 לזוג שזה סביר.
האמירה "התרסקות מנית טבע השנה כולנו נרגיש בפנסיות" שגויה וממשיכה בקו הבורות הפיננסית אותה אתה מפגין, בתמצית אירועים אלה מגולמים בחישוב התשואה ובוודאי שאינם משמעותיים לחוסך לטווח ארוך.
18 באפריל, 2017 בשעה 8:57
האמת כן, התחייבות בכתב לא נשמעת כמו רעיון רע. בשביל מה אני צריך מדינה, בשביל שכלומניקים כמו איאן ראנד יכתבו ספרים מחורבנים? אני צריך מדינה כדי שתדאג לי מהעריסה עד הקבר אחרת אני לא צריך אותה.
אני לא רוצה הבטחה מעורפפלת ל-2 מיליון ש"ח שיכולים להעלם בכל כך הרבה דרכים.
18 באפריל, 2017 בשעה 9:41
יותר מוסרי הוא להחליט שאתה תדאג לעצמך
המדינה בוודאי שלא צריכה לטפל בך "מהעריסה עד הקבר" אם אתה כושל בהפגנת אחריות הנדרשת מאדם בוגר (לבנות את עצמך מקצועית, לחסוך ולהתנהל באחריות).
האם עלינו להבין מההערה על איאן ראנד כי בעולמך לסופרים מסוימים אסור להביע דעה או לכתוב את משנתם?
18 באפריל, 2017 בשעה 14:04
טוכולסקי החגב אומר בעצמו : "בהינתן שהרוויח את השכר הממוצע במשק ברוטו העדכני ואם חושבים על שני בני זוג אז להגיע לפנסיה עם 5.4 מיליון ש"ח זהו מצב מצוין)".
מה לעשות שחצי מהשכירים במשק מרוויחים פחות מהממוצע?
מה לעשות שחלק גדול מהשכירים מצליחים למצוא רק עבודות חלקיות?
מה עם אלה שנזרקו מהעבודה בגיל 50?
מדברי החגב אפשר להבין שהעובד מקבל ל*ידיו* מליונים ביום צאתו לפנסיה – נו, באמת.
18 באפריל, 2017 בשעה 14:15
ועוד מלמדנו החגב: "לאדם מותר להחליט שהוא מעוניין לעבוד כמוקדן (או שאינו מעוניין) זוהי החלטה אישית-פרטית שלו".
על זה כבר נאמר : "לעשיר ולעני זכות שווה לישון מתחת לגשר".
אנשים עובדים במקום שיש עבודה – הם לא הולכים לעבוד בשמירה בלילה, כי זה היה חלומם מילדות.
הם לא עומדים בחוץ בשרב ובברד כי זה היה חלומם מילדות.
הם לא עושים את זה אחרי שפוטרו בגיל 50 כי זה היה חלומם מילדות.
קל מאוד לצטט מתיאוריות בנות מאתיים שנה. אפילו המרקסיסטים המושבעים עדכנו את עצמם מזמן.
עכשיו הגיע תורם של הליברטנים.
18 באפריל, 2017 בשעה 14:35
ממש לא מוסרי שכל אחד מחליט על עצמו, זה בדיוק מה שחברה אמורה להיות לא מקום שכל אחד מאיתנו כמו חיה מחליט בשביל עצמו אין שום קשר בין מוסר לליברטיאניזם או לאיאן ראנד או למה שאתה כותב.
נטע, החגב הוא ליברטיאן משועמם, מנסיוני עם אנשים כאלו עד שהם לא רעבים מתחת לגשר הם לא מתחילים לזעוק ממשלה ממשלה הצילו.
לא מזמן פגשתי חבר מעברי שמצהיר על עצמו כליברטיאן, הוא יזם בתחום ההייטק והוא הליברטיאן זכה במימון ממשלתי למחקר של מיזם ההזנק שלו. זוהי תמצית הליברטיאניזם.
18 באפריל, 2017 בשעה 14:52
אז מי מחליט עבור הפרט טוכולסקי?
האח הגדול מחליט?
פופטיץ, הפקיד הממשלתי רב החסד ובעל שיקול הדעת? מיהו אותו גורם רב הוד והדר אשר יחליט עבור הפרט מה טוב לו, כיצד עליו לחיות וכמובן כיצד להגביל את חירותו?
אולי "מיניסטריון האמת?"-פשוט "עולם חדש מופלא"
לכל הטוענים בדבר "תיאוריות בנות מאתיים שנה" אנחנו מתקרבים ליום בר ציון בלוח השנה- ה 1 למאי, יום הזיכרון לחללי הסוציאליזם, אותה אידאולוגיה כוחנית ואלימה אשר יישומה הוביל למותם של עשרות מיליונים ושלילת חירות של מאות מיליונים
מיהו ג'ון גאלט?
19 באפריל, 2017 בשעה 15:16
תודה לחגב שהזכיר לנו את 1 במאי . ראשיתו של "האחד במאי" בהפגנה שהתקיימה בעיר טורונטו שבקנדה ב-15 באפריל 1872. את ההפגנה ארגנה פדרציה של איגודי עובדים בטורונטו בדרישה לשחרר ממעצר 24 פועלי דפוס שהנהיגו שביתה במטרה להגביל את יום העבודה ל-9 שעות
"ראשיתו של "האחד במאי" בהפגנה שהתקיימה בעיר טורונטו שבקנדה ב-15 באפריל 1872. את ההפגנה ארגנה פדרציה של איגודי עובדים בטורונטו בדרישה לשחרר ממעצר 24 פועלי דפוס שהנהיגו שביתה במטרה להגביל את יום העבודה ל-9 שעות. כיוון שהתאגדות עובדים ושביתות נחשבו אז בלתי חוקיות, הם נעצרו. הפדרציה של איגודי העובדים בטורונטו (Toronto Trades Assembly) ניצלה את האירוע לארגון הפגנה למען זכויות העובדים והגבלת יום העבודה. ההפגנה נקבעה לחג ההודיה הקנדי (שנחוג אז בתאריך שונה מהמקובל היום בקנדה).
ב-1884, בעקבות המאבק המוצלח בקנדה, קבעה הפדרציה של ארגוני העובדים בארצות הברית (Federation of Organized Trades and Labor Unions) את 1 במאי 1886 כמעין אולטימטום בדרישה להגביל את יום העבודה ל-8 שעות. כיוון שדרישת איגודי העובדים האמריקניים לא נענתה עד לתאריך שקבעו, הם פתחו בשביתה כללית. ב-4 במאי 1886, בעיר שיקגו הידרדרו ההפגנות שליוו את השביתה למהומות, שבהן נהרגו פועלים מפגינים ושוטרים. מהומות אלה מכונות "מהומות היימרקט". בעקבות ההפגנות, שהסתיימו במותם של כ-60 מפגינים ו-7 שוטרים, הפכה התנועה הסוציאליסטית את הדגל האדום לסמלה הרשמי, לזכר "דם מעמד הפועלים שנשפך".
לזכר אירועים אלה קבעה הוועידה הראשונה של האינטרנציונל השני, שנערכה בפריז ביולי 1889, את האחד במאי כיום הפועלים הבינלאומי. מאז 1890 מצוין היום במדינות רבות. בוועידה השנייה של האינטרנציונל, שנערכה בבריסל ב-1891, התקבלה ההחלטה שביום הפועלים יתארגנו הפגנות בעלות אופי כלכלי בלבד, ואף נקבעה השבתת העבודה לאותו היום, בהתאם לתנאים" (ויקיפדיה).
כדאי לציין שבשנים האחרונות יוצאים יותר אנשים לציין את ה- 1 במאי.
19 באפריל, 2017 בשעה 21:19
אז בסך הכל מה היה לנו - פועלים שדרשו 8 ש' עבודה. מישהו הכריח אותם לעבוד 15 ש'? הרי לפי חגבנו : " לאדם מותר להחליט שהוא מעוניין לעבוד כמוקדן (או שאינו מעוניין) זוהי החלטה אישית-פרטית שלו." על פי אותו עיקרון - לאדם מותר להחליט שהוא מעוניין לעבוד 15 ש (או שאיננו מעוניין), זוהי החלטה פרטית אישית שלו".
אין מילים להסביר את ההבל וההיתתמות שבדברים האלה.
ובקשר לחישוב הפנסיה שעשויה להיצבר משכר המינימום (בלי לבדוק את החשבון ובלי להתייחס לחלקו של העובד בהפרשה לפנסיה ממשכורת המינימום) – הסכום שאליו הגיע חגבנו – הוא מגוחך.
וכל אחד יכול לעשות את החשבון ולהיווכח.
ועדיין לא התייחסנו לפלח הגדול של המשפחות החד הוריות, שהחגב מתעלם מהן (או אולי יטען שזה העונש לחד הוריים).
למעשה אין טעם להתייחס לדברי הבל הללו.
תגובה 23 היא שלי. נטע.
19 באפריל, 2017 בשעה 22:21
את משעשעת אותי נטע
ראשית אני ממליץ לך לבדוק מה ההבדל בין ממוצע לחציון וליישר קו בנושא מונחים אלה.
שנית בתגובה 16 התייחסתי לאדם אשר מתחיל לעבוד כיום בשכר מינימום (ובמשרה מלאה), כתבת "בלי לבדוק את החשבון ובלי להתייחס לחלקו של העובד בהפרשה לפנסיה ממשכורת המינימום "
אם כך נשאלת השאלה על מה את מבססת את קביעתך שלא בדקת ?
מצב רוח?
אינטואיציה?
כתביו של ק. מארקס?
מדבריך אני מסיק כי בעולמם של אנשים מסוימים אין טעם לבדוק טענות והנחות יסוד, בסוף כולנו נדבר "שיחדש"
מיהו ג'ון גאלט?!
19 באפריל, 2017 בשעה 22:43
אתגר לנטע
אגב, את מוזמנת להציג בפוסט סימולציה אשר את ערכת כמקרה בוחן אשר ינסה לחשב צבירה פנסיונית לעובד הנכנס כיום לשוק העבודה ולאורך הקריירה שלו.
אשמח לבחון את הנחות היסוד שלך ותקפות החישובים…
בניגוד אליך אני לא מתכוון להגיב "מבלי לבדוק את החשבון…"
מיהו ג'ון גאלט 🙂