מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
חג החירות הישראלי – האם הגויים הם שותפים או אויבים?
לאמירה "שפוך חמתך על הגויים", בהגדה לפסח בימינו, אין זכר במשנה. בהגדת וורמס מהמאה ה-16 כתוב במקום זאת: "שְׁפוֹךְ אֲהָבָתְךָ עַל הַגּוֹיִים אֲשֶׁר יְדָעוּךָ וְעַל גּוֹיִים שֶׁלֹּא יְדָעוּךָ….פְּרוֹס עָלֵינוּ שְׁמֵי שָׁלוֹם ". נוסח זה מתייחס אל הגויים כשותפים ולא כאויבים
מאת: איתן קלינסקי
"שפוך חמתך" או "פרוס עלינו שמי שלום"
מחר נסב לשולחן הסדר. כעבור שבעה שבועות נציין את חג השבועות. זה הזמן להתייחס לשתי יצירות נפלאות, ששני המועדים האלו הורישו לנו: "הגדה של פסח" בחג הפסח ו"מגילת רות" בחג השבועות .
שבעה שבועות מפרידים בין התייחדות עם הטקסט של ההגדה ובין קריאת מגילת רות. ההגדה מנתבת אותנו בנתיבי חיים מעבדות לחרות. מגילת רות מנתבת אותנו בנתיבי חיים של חברה, הנאבקת עם קשיי קיום ופרנסה בארצה, התמודדות עם מכת רעב תוך פתיחת צוהר לגלריה ססגונית של דמויות, שכל אחת מהן נושאת מטען ייחודי ומאד אנושי.
במגילת רות אנחנו מתוודעים למערכת יחסים בין עם ישראל ועם שכן, מערכת יחסים שיש בה קריאת תגר נגד שנאה בין עמים, הכנסת אורחים יפה של בני מואב לפליטי רעב מארץ ישראל. מעל לכל מזדקרת דמות אלמנה מואבייה מסורה, המשמשת משענת לאישה עברייה שהחיים חבטו בה. מואב המקוללת והמנואצת לדיראון בספר דברים פרק כ"ג פס' 4 – "לֹא יָבוֹא עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גָּם דּוֹר עֲשִׁירִי לֹא יָבוֹא", אותה מואב המנואצת מתגלית במלוא עוצמתה האנושית והמוסרית במגילת רות.
(*) (*) (*)
בהגדה, אותה אנו נוהגים לחזור ולספר שנה אחר שנה ביציאת מצרים. התורה מצווה על זיכרון היציאה מעבדות מצרים לחיי חרות – "וּשְׁמַרְתֶּם…לְחוֹק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם"(שמ' י"ב 24) , עוד טרם התרחשות השחרור מכבלי העבדות.
עושר רוחני של עם ניזון גם מזיכרונות היסטוריים וממאורעות שפקדו אותו בעברו. כחברה אנחנו מעלים את הזיכרונות ומנתבים אותם כסוללי דרך ליעדים אליהם אנחנו נכספים גם כיום. יש לזכור את האירוע לא רק עקב הצו התורני "וּשְׁמַרְתֶּם לְחוֹק…עַד עוֹלָם", אלא מתוך בחירה לזכור ולהזכיר, ללמוד וללמד.
גם השנה נקרא את סיפור היציאה מעבדות לחרות כפי שעוצב במסורת דורות. אני מבקש ליחד את דברי לשני פסוקים בסיפור הנפלא, שמעכירים את רוחי בשולחן הסדר.
אנחנו משלבים בהגדה אמירה מספר תהילים ע"ט פס' ו' – "שְׁפוֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ , וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בִּשִׁמְךָ לֹא קָרְאוּ". אמירה המקבלת חיזוק לפיה "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עֲלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ". כל זה נאמר לאחר שמלאנו את הכוס של אליהו הנביא ופתיחת הדלת בתקווה שהישועה, לה אנו נכספים, תבוא ותכבד אותנו.
נשאלת השאלה האם תמיד הופיעה אמירה המייחלת לפגיעה בכל הגויים , שלא ידעו את אלוהינו. אם כן האמירה "שְׁפוֹךְ חֲמָתְךָ" הנהוגה בין כוס שלישית לרביעית לא נמצאת בנוסח הראשון של סדר פסח במשנה, סדר מועד, מסכת פסחים פרק י'. ששה סדרי המשנה נחתמו על ידי רבן יהודה הנשיא בשנת מאתים לספירה.
במשנה אנחנו קוראים "מזגו לו כוס שלישי, בירך על מזונו, גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר…". לאמירה "שפוך חמתך על הגויים" שנהוגה בימינו אין זכר (!!!) במשנה. בספרות האמוראים, שחותמת את התלמוד כבר במאה החמישית לספירה, לא נמצא את "שפוך חמתך" בגמרא. במסכת פסחים , פרק י' אין בקשה או דרישה לנקם בגויים.
בספרות הגאונים, בתקופת מסעי הצלב במאה ה-11, נמצא פעם ראשונה ביטויי קריאה לאלוהי ישראל שיעניש גויים, שלא ידעו אותו, אוכלים ומחריבים את נווה יעקוב.
הביקורת על שילובו של פסוק, הקורא להשמדת גויים בסיפור היציאה מעבדות לחרות, אינה באה מתוך התכחשות שלי לפורענות ולחורבן של קהילות ישראל במהלך ההיסטוריה. מסורת ישראל קבעה ימי אבל ותענית לציון אירועי חורבן. סיפור היציאה מעבדות לחרות אותו אנחנו מספרים מדור לדור נפגם כאשר אנו מוסיפים משאלה להריגת כל גוי ש"שֶׁלֹּא יְדָעוּךָ וּבְשִׁמְךָ לֹא קָרְאוּ". קריאה שהיא בבחינת ניתוב דרך גם לעתיד, עתיד של נקם, עתיד של מעגלי דמים בלתי פוסקים.
אני ממיר את הפסוק "שֶׁבְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים" בפסוק "בְּחַרְתָּנוּ עִם כָּל הָעַמִּים". אני פוסח על קריאת "שְׁפוֹךְ חֲמָתְךָ עַל גּוֹיִים שֶׁלא יְדָעוּךָ " וממירם בפסוקים המייחלים לשלום במשפחת העמים – ישעיהו פרק ב 1-4 "…לֹא יִשָּׁא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב…", ישעיהו י"א 1-13 "…שׁוֹרֶשׁ יִשַּי עוֹמֵד לְנֵס עַמִּים…" והדוגמא שעומדת לנגד עיני זו הגדת וורמס מהמאה ה-16. במקום "שְׁפוֹךְ חֲמָתְךָ" כתוב שם "שְׁפוֹךְ אֲהָבָתְךָ עַל הַגּוֹיִים אֲשֶׁר יְדָעוּךָ וְעַל גּוֹיִים שֶׁלֹּא יְדָעוּךָ….פְּרוֹס עָלֵינוּ שְׁמֵי שָׁלוֹם ".
נוח לי עם ההגדה של התנועה הרפורמית , שהמירה שפוך חמתך נוקם ונוטר בהתייחסות אל הגויים לא כאויבים, אלא כשותפים לחיי היצירה בעולם כולו.
(*) (*) (*)
כשנסב לשולחן הסדר ונספר את סיפור חרותנו, עלינו לזכור ולהזכיר, שיש עם פלשתיני ללא חרות לאומית, והוא כפוף לרצון עם אחר – עם ישראל. מדינת ישראל מגשימה חזון וחלום של העם היהודי לחירות לאומית. ישראל מגשימה את חלום החירות שלה, אבל באמצעות צבאה היא שוללת חירות של עם אחר. בשטחC , שני שלישים מיהודה ומשומרון, הפלשתיני נמצא תחת שלטון צבאי ישיר של ישראל, וביתר השטחים כולל עזה אנחנו שולטים בגורלם של הפלשתינים.
אנחנו נסב לשולחן הסדר וילדינו-חיילנו יהיו בתפקידי שיטור ברחבי ערים וכפרים פלשתינים, שיהיו בערב זה במצור.
תגיות: השטחים הכבושים, חג החירות, לאומיות, פלסטינים
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
9 באפריל, 2017 בשעה 2:35
שמעתי היום קוראים לזה ליל הסגר.
10 באפריל, 2017 בשעה 15:12
למי שלא יהיה בסגר ולמי שיהיה בסדר - ולכל מה שלא בסדר - רוצה לאחל חג שמח
לטורחים באתר הזה –
על המידע שמוגש בצורה עקבית ומסודרת.
על ההתמדה והנחישות.
על הראייה הכוללת והמחברת.
עבדים היינו – בשנה הבאה בני חורין.