מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מפלגת העבודה – שלי יחימוביץ בראשות ההסתדרות ועמיר פרץ בראשות העבודה
האפשרות התיאורטית המעוררת תקווה לסוציאל-דמוקרטים במפלגת העבודה היא ששלי יחימוביץ תרוץ לראשות ההסתדרות, ועמיר פרץ – לראשות העבודה. אך ההתנהלות בשטח מרמזת על מציאות שונה
מאת: ק. טוכולסקי
צמד חמד?
שלי יחימוביץ ראשת ההסתדרות, עמיר פרץ יו"ר מפלגת העבודה, על פניו אפשרות תיאורטית ממלאת תקווה. עצם העובדה ששניהם לא מתנגשים זה בזה חזיתית באף מרוץ טובה לשניהם ומרגיע את הגרעין הקשה של הסוציאל-דמוקרטיה במפלגת העבודה. הדבר האחרון שהינו צריכים עכשיו זה מרוץ ראש בראש של שניהם.
זה מה שרואים על פניו אנשים שלא מכירים לא את הנפשות הפועלות ולא את מפלגת העבודה. בפועל ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעם כטרגדיה ופעם כפארסה, במקרה הזה בשני המקרים מעורבים יסודות של טרגדיה ופארסה. שלי יחימוביץ שהייתה היו"ר הכי דורסני של מפלגת העבודה מאז ומעולם עושה עכשיו את מה שהיא גינתה עת היא כיהנה כיו"ר. ריצה עצמאית בניגוד להחלטות מוסדות המפלגה ותוך שהיא פועלת בניגוד לעמדת המחנה הסוציאל-דמוקרטי השני במפלגה (מחנה פרץ).
מצד שני, גם פרץ כמו יחימוביץ בשעתה, תומך באיש המנגנון ולא במי שתובעת מהארגון רפורמות וגם הוא לא יקבל את תמיכתו בתמורה עת ירוץ, כי הוא יתמוך באיש המנגנון שתומך בו, הרצוג. האופן שבו איתן כבל מנסה להעביר את סיעת "הבית החברתי" בהסתדרות לידיה, כאילו הייתה רכושו הפרטי, אינו תקין, בדיוק כמו המהלך הלא תקין במסגרתו הסיעה עצמה חברה לסיעת "עוגן" במהלך מונע בחירות. בסיפור הזה אין צדיקים, גם לא הסוציאל-דמוקרטים.
כך בעוד שלסוציאל-דמוקרט הפשוט די ברור שהוא יכול לתמוך בלב שקט ביחימוביץ לראשות ההסתדרות ובפרץ לראשות העבודה, השניים ממשיכים להתקוטט, לסכן בעצם ההתקוטטות והפעולה האחד נגד השני את עצם האפשרות שמי מהם יצליח להיבחר. זה מאוד לא סוציאל-דמוקרטי וזה בהחלט טראגי, ששני המנהיגים, המתיימרים לעמוד בראש המחנה הס"ד, כל כך מלאים מעצמם. הם שוכחים שבבסיס הסוציאל-דמוקרטיה יש סולידריות והכרה בכך, שקידום האינטרס המעמדי דורש שיתוף פעולה וענווה. הם שוכחים שמנהיג הוא שליח ציבור ולא איזה אל. הסוליזם זר לסוציאל-דמוקרטיה. פוליטיקת הכוכבים, שרובם ככולם התגלו כמשרתי הון נאו-ליברליים, לא שירתה לא את המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות, לא את הבוחרים שלהן בפרט, ולא את המעמד בכלל.
גם בסיפור הזה יחימוביץ ופרץ פעלו בנפרד ואחד כנגד השני. איש מהם לא הודיע על תמיכה במרוץ של עמיתו, שניהם תמכו במועמדים שונים במרוץ למזכ"לות העבודה. פעם אחר פעם היהירות וחוסר היכולת שלהם לשתף פעולה פגעו אנושות בחברי המפלגה, בבוחריה ובאינטרס המעמדי.
לסוציאל-דמוקרטיה כעיקרון מגיע יותר. במציאות של עת זו, לא נותר יותר מדי מרחב תמרון לסוציאליסטים והסוציאל-דמוקרטים. הדבר ההגיוני לעשות הוא תמיכה בפרץ לראשות העבודה וביחימוביץ ליו"ר ההסתדרות. עלינו לתמוך בשניהם. וכאשר מי מאתנו נתקל בניסיון של האחד מהם לפעול נגד השני, אין עליו לשתף בכך פעולה.
נשאר רק לקוות שהם יצליחו כל אחד בשלו וישתפו פעולה לאחר מכן. אם יכשל מי מהם או שניהם, תהיה זאת שוב הוכחה לכך שחוסר היכולת לשים את טובת החברים, המדינה והכי חשוב המעמד לפני טובתם האישית הופכת את שניהם, על כל מעלותיהם, לבלתי ראויים להנהגה.
תגיות: ההסתדרות-הכללית-החדשה, מפלגת-העבודה, סוציאל-דמוקרטיה, עמיר-פרץ, שלי-יחימוביץ
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
8 בפברואר, 2017 בשעה 3:40
הנחות המוצא לא מסתדרות עם המסקנה. אולי דווקא האיש האפור ניסקורן מייצג נאמנה יותר את הסוציאל דמוקרטיה? אולי במפלגת העבודה לא נותר ממנה שריד? יחימוביץ ופרץ אכזבו במעשיהם את האמירות שממשיכות לצאת מפיותיהם. סוציאל דמוקרטיה מודדים במעשים לא בהילות.
8 בפברואר, 2017 בשעה 6:33
ס"ד היא דמוקרטית. יו"ר הסתדרות שמנסה להגיע להסכמות עם סיעות שמשקפות את הלך הרוח של הבוחר מ-2012 ולמנוע בחירות ב-2017 הוא לא דמוקרט ולכן גם לא ס"ד.
האכזבה והביקורת שלי על פרץ ויחימוביץ חוזרת לאורך כל המאמר, אבל הם עדיין נבחרו לתפקידהם מה שאי אפשר לומר על ניסנקורן.
8 בפברואר, 2017 בשעה 16:56
נכון אבל...
אני חושב ששלי בהסתדרות תרענן את כל התחום הזה לא רק לאנשי העבודה. פרץ מבין שצריכים אסתרתגיה ציפי ליבני בעד פריימריס פתוחים וגם אני בעד דמוקרטיה לא רק ליהודים. מדינה יהודית וציונית!