חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על יגאל לנדאו מבעלי השליטה בחברת הגז "רציו"

נושאים התמונה הגדולה, כלכלה ותקציב ב 16.01.17 0:58

תגובה לכתבת שער שפורסמה ב"כלכליסט" על יגאל לנדאו, מבעלי השליטה בחברת הגז "רציו" המחזיקה בחלק מהחזקה במאגר לוויתן

מאת: אמנון פורטוגלי

יגאל המבולבל

כלכליסט, מקבוצת ידיעות אחרונות, פרסם בסוף השבוע כתבת שער במוסף שלו, ראיון מקיף ומבחיל (מאמר שיווקי?) על יגאל לנדאו, מבעלי השליטה בחברת הגז "רציו", המחזיקה בחלק מהחזקה במאגר לוויתן.

כדאי לקרוא מאמר נוסף שכלכליסט פרסם לפני כשש שנים על אותו יגאל לנדאו בכותרת 'יגאל המבולבל'.

אור-לי ברלב כתבה על הראיון בכלכליסט והפריכה חלק ניכר מדברי לנדאו.

אוסיף מספר הערות לכתבה בכלכליסט ולהערותיה של אור-לי.

בגדול אפשר לחלק את אנשי העסקים לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה כוללת את אנשי העסקים שיזמו ופיתחו בהצלחה עסקים חדשים, או שקדמו עסקים שירשו, על בסיס ידע טכנולוגי, תפיסה שיווקית ויכולות ניהול. אנשים כמו עוזיה גליל, אברהם סוחמי, עומרי טלמון, אלי הורביץ, סטף ואיתן ורטהיימר, דוב לאוטמן ואליעזר פרי, דן וגד פרופר, קובי ריכטר, גיל שווייד, אלי פרוכטר, אלפרד אקירוב, רמי לוי והרבה אחרים. הקבוצה השנייה כוללת יזמים שזיהו נכונה מגמות כלכליות פוליטיות, שהקימו תאגידים שמהותם היא ניצול הזדמנויות אלו, ברוב המקרים על חשבון כספי אחרים. כאן נמצא את הגיבורים של לנדאו: זיסר, פישמן, גרינפלד, דנקנר ואחרים,  אולי כפי שאומר לנדאו, מוכשרים, אולי חרוצים ואינטליגנטים ביותר, אבל הבסיס לפעילותם היתה רגולציה ממשלתית, לרוב רגולציה חדשה, ומניפולציות פיננסיות בכספי אחרים, ולא דווקא הקמת משהו בר קיימא לתועלת הכלל.

באתר של יגאל לנדאו אפשר לקרוא את הביוגרפיה שלו, איך הוא רואה את עצמו ואיך הוא רוצה שיחשבו עליו

"יגאל לנדאו – ביוגרפיה

יגאל לנדאו הנו איש עסקים המשלב בהצלחה יכולות ייזום וניהול של תאגידים רחבי היקף. יגאל פעיל בעולם העסקים החל משנות ה-90. בשנת 1992 יזמו שייקה ובנו יגאל לנדאו, יחד עם משפחת רוטלוי, צבי צפרירי ז"ל והגיאולוג איתן אייזנברג, את הקמתה של השותפות המוגבלת "רציו חיפושי נפט (1992)". יגאל מונה לדירקטור ולמנהל הכללי של רציו ומכהן בתפקידים אלה מאז הקמתה של השותפות רציו."

אלא שתאור זה מגלה טפח ומכסה טפחיים. ויש פער לא קטן בין התאור המלבב לבין המציאות.

על יכולות הניהול והשיפוט של לנדאו אפשר ללמוד, לדוגמה, מההסתמכות שלו על דמויות מסויימות, ואני לא מדבר על יצחק תשובה שלנדאו קורא לה דמות מופת.

בנוסף אנו מוצאים באתר של יגאל לנדאו:

"מלבד פעילותו ברציו, ליגאל לנדאו נקודות ציון רבות בעולם העסקים לאורך השנים, ביניהן:……

1990 ואילך – מנכ"ל חברת חירם לנדאו בע"מ. חברה זו נחשבת למובילה בתחומי התשתית, הפיתוח והנדל"ן, ובין פעילותה מיחזור כבישים בשיטה מתקדמת וייצור אספלט."

מה שלא מופיע בתאור זה הוא שבתקופה זו רכשה חברת חירם לנדאו חלק נכבד מהפעילות ולמעשה את השליטה בחברת בן-יקר-גת ששנתיים וחצי אח"כ, לאחר ששינתה את שמה ל'חירם גת' הגיעה לפשיטת רגל.

גולת הכותרת של הפעילות העסקית של יגאל לנדאו היא ככל הנראה 'רציו' חיפושי נפט (1992) – שותפות מוגבלת שהוקמה בינואר 1993 ('שותפות רציו').  חשוב להרחיב על שותפות רציו שותפות מוגבלת זהו צורה תאגידית ייחודית בה מצד אחד יש משקיעים (שותפים מוגבלים) השמים את כל הכסף, ומצד שני שותף כללי המנהל בלעדית את השותפות המוגבלת ואינו חייב כלל להשקיע.

השותף הכללי בשותפות רציו הוא תאגיד רציו חיפושי נפט בע"מ, ('השותף הכללי'), שבו חברת חירם לנדאו בע"מ מחזיקה 34% מהבעלות. חירם לנדאו היא חברה פרטית, בבעלות ישעיהו לנדאו, אביו של יגאל לנדאו. השותף הכללי זכאי לקבל משותפות רציו, מה שנקרא 'תמלוג העל' בסך של 6% מכל חלק של השותפות בנפט שיופק וינוצל מנכסי הנפט בהם יש או יהיה לה בעתיד אינטרס, עד להחזר ההוצאות שהוצאו על ידיה לצורך חיפושי נפט וגז (לפני ניכוי תמלוגים מכל סוג), ו-8% מכל נפט שיופק לאחר החזר ההוצאות.

בנוסף השותף הכללי מקבל משותפות רציו כרבע מילון דולר לשנה לכיסוי הוצאותיו, תשלום שכר לדירקטורים שלו וכו'

כך יוצא שלנדאו מחזיק בשליטה בשותפות רציו בעוד שהוא מחזיק בכמות מזערית מיחידות ההשתתפות בה.

בין השנים 1993-2014 גייסה השותפות המוגבלת כספים מהציבור ביחידות השתתפות ובאופציות ליחידות   המקנות זכויות השתתפות בזכויות השותף המוגבל שאין בהן זכויות ניהול. כספים אלו הוצאו בשנים הראשונות על חיפושי נפט ביבשה.

על היעילות של רציו בתחום חיפושי הנפט תעיד השורה הקצרה המופיעה באתר:

"בשנים הראשונות להקמתה, התמקדה רציו בחיפושי נפט ביבשה, אולם לאחר מספר קידוחים שבהם לא נתגלו נפט וגז בכמויות מסחריות…"

ומה קורה אז?

"… לאחר מספר קידוחים שבהם לא נתגלו נפט וגז בכמויות מסחריות, החליט יגאל ביחד עם שותפיו למקד את פעילותה של רציו בחיפושים ובהפקת הידרוקרבונים במים עמוקים באזור האגן המזרחי של הים התיכון, מערבית לחופי ישראל.".

לנדאו שוכח לספר הוא שההחלטה התקבלה לאחר תגליות הגז במי הים הישראלי ע"י שותפות ים תטיס: מאגר 'נועה', מאגר הגז הטבעי התת ימי הראשון בישראל ב-1999, ומאגר 'מָרִי' הסמוך, ב-2000. מאגרים אלו התגלו בעקבות מציאת מאגרי גז טבעי בשכבה גאולוגיה דומה במצרים.

זה לא בא להקטין מההצלחה של לנדאו ושותפות רציו. רציו יזמה את קבלת ההיתר המוקדם 'רציו ים' שניתן ע"י המדינה למעשה בחינם, שבשטחיו נתגלתה תגלית הגז לוויתן. שדה לוויתן הוא נכס הגז מהטובים בעולם מבחינת גודל, איכות הגז ויכולת ההפקה, ואת זה אין לקחת מצוות מנהלי רציו ויגאל לנדאו.

אבל, בניגוד גמור לדבריו של לנדאו, אין כאן מקרה של "יזם, שמשקיע את כל מה שיש לו" בפרויקט אלא יזמים, שאם השקיעו, השקיעו מעט מאוד, שמנהלים כספים של משקיעים אחרים, אנונימיים, מהציבור, ושנמצאים איתם בניגוד אינטרסים מובנה בחלוקת ההכנסות מהפרוייקט. השותף הכללי מקבל חלק מההכנסות בעוד שהמשקיעים, השותפים המוגבלים מקבלים את חלקם מהרווחים.

אוסיף ואשלים להערות של אור-לי ברלב

לנדאו מנתח יפה את מפת האינטרסים של שותפי לוויתן בפיתוח שדה לוויתן: "כולם רוצים לתת גז. כשהגז קבור במעמקי הים אין בו שום תועלת לאף אחד".  אבל הוא טועה ומטעה. לא ברור למי ניתן למכור את הגז בלוויתן, בכמויות ולאורך זמן ובמחיר הדומה למחירים בארץ. ובנוסף, לגז הקבור במעמקי הים יש תועלת אסטרטגית למדינת ישראל כמקור שני לגז טבעי.

לנדאו צודק חלקית כאשר הוא אומר "שגם כשצינור [הגז] של תמר עובד במלוא ההספק, הוא עדיין לא מספק את כל הביקוש ואפילו יש סימנים למחסור בגז….. אבל הביקוש לגז טבעי במשק הישראלי רק הולך ועולה, והוא גבוה ממה שתמר יכולה לספק."

זו חצי אמת מכיון שהוא מתעלם מתוכניות הפיתוח של תמר שיכולה להביא לקצב הפקה של 20 בי-סי-אם לשנה ולספק את כל צרכי המדינה עד 2025.

את ההבטחה שלו: "אני מבטיח לך שלירדן מכרנו בהרבה יותר ממה שמשלמת חברת החשמל", צריך לקחת עם הרבה יותר מקורטוב של מלח.

ולבסוף, הטיעון של לנדאו כי "האזרחים הפסידו מיליארדי שקלים של הכנסות מהעיכובים ומההברחה של חברות בינלאומיות." הוא פרופגנדה זולה. לנדאו מכיר לבטח את שדה אפרודיטה בקפריסין בבעלות השותפים שלו, דלק ונובל. בקפריסין לא היו רגולטורים רעים, לא היו עיכובים והברחה של חברות בינלאומיות  כמו אלו עליהם מדבר לנדאו, ולמרות זאת שדה אפרודיטה לא פותח מאז שהתגלה ב-2011 ועד עצם היום הזה.

את הסיבות העיקריות שבגינן לוויתן לא פותח עד היום לנדאו צריך לדעת, ואם אינו יודע, שישאל את שותפיו ולא יפריח סיסמאות של יחצני ציבור.

אמנון פורטוגלי – מרכז חזן במכון ון-ליר

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.