מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
דמי תיווך מעובדי סיעוד זרים, עוד צורה של עבדות
המדינה אישרה לאחרונה ללשכות התיווך לגבות מהעובדים הזרים סך של משכורת אחת בעבור דמי תיווך והשמה. מה שצריך לעשות זה להעסיק את המטפלים דרך ביטוח לאומי ישירות. במקום לשכלל שיטות של ניצול, צריך לדאוג שמטפלים מקצועיים יטפלו בקשישים
מאת: ק. טוכולסקי
במדינת ישראל יש אוכלוסייה מזדקנת שמתפתחת במהירות, תוחלת החיים עולה ואתה גם הצרכים הסיעודיים של יותר ויותר אנשים מעל גיל 65+. לבעלי צרכים סיעודיים מלאים או חלקיים, שאינם מעוניינים בטיפול מוסדי, יש שתי צורות שירות נפוצות: העסקת מטפלי בית ישראלים למספר שעות מדי יום, או העסקת עובד זר שגר בבית המטופל ומלווה אותו 24/6. זה לא משהו חדש, זה תהליך שמלווה את ישראל כבר לא מעט, שני עשורים בהם מספר המטפלים הזרים הלך ועלה מאלפים בודדים בסוף המאה העשרים, אל מעל 50,000 כיום.
אפשר היה לצפות שהזדקנות האוכלוסייה, בצד הגידול המתמיד באוכלוסיית המטפלים, הייתה מביאה למדיניות מסודרת במסגרתה יוסדר הטיפול הסיעודי במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי או בחוק סיעוד, אבל כל זה לא קרה. כמקובל בישראל אחרי 1977, במקום לתכנן להשקיע מראש ולשרת את האזרח לפי צרכיו ולא לפי מה שטוב להון, הטליאו טלאי על טלאי והגענו לאן שאנחנו נמצאים היום. אוכלוסייה מזדקנת שקבלה מהמדינה אפשרות לנצל כוח עבודה זול מחו"ל. ככה זה גם נראה.
מדינת ישראל אינה מעוניינת לקחת אחריות ולהבטיח לאוכלוסייתה המזדקנת סיוע בבית ובקהילה. אין מספיק מועדוניות והסעות, אין מספיק שעות למי שמעסיק עובד ישראלי, אין מספיק מסגרות טיפול אחרות. מה המדינה מציעה? קח עובד זר, שלם לו מינימום ותוספות על עבודה בסופי שבוע, סדר גודל של 6,500-7,000 בחודש תמורת עבודה של 24/7. ויהיה בסדר. לעובד הזר קבעו שלא מגיע לו לקבל תשלום שעות נוספות מעבר ל-8 ביום (בג"צ), לא מגיע לו יום מנוחה של 36 שעות בשבוע (בית הדין הארצי לעבודה), ניתן לנקות משכרו בעבור מגורים, ביטוח בריאות ומזון (רשות האוכלוסין וההגירה) ועכשיו חזרה המדינה ואישרה ללשכות התיווך לגבות מהעובדים הזרים סך של משכורת אחת בעבור דמי תיווך והשמה.
בהתחשב בכך שבענף הסיעוד הממשלה עושה כבר למעלה מעשור ככל שביכולתה בשביל לא למגר את דמי התיווך הלא חוקיים שזרים משלמים לסוחרים שלהם, כל העסק נראה כמו בדיחה עצובה. כרגיל, במקום להסדיר את העסק בצורה נורמאלית, זורקים לאיזה גורם שלוחץ מספיק חזק משהו. העובדים הזרים והמעסיקים הסיעודיים לא מצליחים להפנים ששניהם מקופחים מזה שהמדינה לא לוקחת אחריות וקבלני העבדים שכיסיהם מלאים בכסף שחור, ישמחו עם ההלבנה החלקית שהמדינה אפשרה להם.
מה שצריך לעשות זה לא להפיל עוד נטל על העובדים שגם ככה מרוויחים לא משהו, ועם כל הכבוד להוצאות של הנכים הזקנים ומשפחותיהם, לשלם אפילו 8,000 בחודש בשביל עובד שצמוד לאדם 24/6 זה לא שכר הוגן, זה שכר רעב. מה שצריך לעשות זה להעסיק את המטפלים דרך ביטוח לאומי ישירות ולשלם להם כמו לעובד ישראלי. הנטל לא צריך ליפול על המעביד ששילם ביטוח לאומי כל חייו והדבר האחרון שצריך בין הזקן והעובד זה גורם תיווך שמחפש למכסם רווחים ולתת כמה שפחות שירות. מדינה נכונה הייתה עושה את זה בדיוק. זה גם היה גורם לכך שהיה למדינה אינטרס להעסיק בתחום יותר ישראלים ולפתח מוסדות בקהילה לאנשים שלא באמת צריכים מטפל 24/7 אבל לא יכולים לקחת משהו אחר כי אין פתרונות מתאימים. אבל המדינה לא עושה את זה כי לממשלה הניאו-ליברלית שנמצאת בשלטון כבר 40 שנים לא משקיעה באזרחיה ומשכללת שיטות של ניצול.
וועדת העבודה והרווחה של הכנסת שאשרה למשרד העבודה את התקנות שמאפשרות את הגזל הנוסף של העובדים החלשים ומסכנים ביותר בישראל, פוגעת לא רק בעובדים, אלא בעיקר במעבידים. עובדי הסיעוד שמגיעים לישראל, בניגוד לדוגמא לאלו שמגיעים לקנדה או גרמניה לא למדו סיעוד, הם פשוט אנשים שמוכנים לעבוד בכל מקום ובכל תנאי כדי להביא כסף הביתה. גאנה או הפיליפינים מייצאות עובדי-סיעוד מוסכמים לעולם. אבל הפיליפינים, ההודים והנפאלים שמגיעים לישראל לא למדו כלום. כשאתה משלם מעט ומנצל הרבה, הטובים ביותר והמוכשרים לתפקיד לא מגיעים אליך.
אם נשקיע, נקצור את הפרי וצריך להשקיע בזקנים שלנו, בעובדים שעובדים אצלם ישראלים וזרים. גביית דמי תיווך זה לא מענה לשום בעיה חוץ מאשר לחוסר היכולת של סוחרי העבדים הזרים בענף להלבין את כספי הגזל שהם עושקים מהעובדים החלשים ביותר בישראל.
לקריאה נוספת:
להלבין את כספי הגזל שהם עושקים מהעובדים החלשים ביותר בישראל.
להלן ההודעה שפרסמה וועדת העבודה והרווחה בעניין ב-3 בינואר:
"אושר: לשכת תיווך תוכל לגבות עד 3,688 שקלים מעובד זר; יו"ר הוועדה ח"כ אלאלוף הגביל הגבייה לשנה אחת
ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אישרה היום תקנות של משרד העבודה והרווחה, לפיהן לשכת תיווך פרטית בענף הסיעוד תהיה רשאית לגבות, בישראל או בחו"ל, תשלומים עד סך של 3,688 שקלים מעובד זר שהיא מטפלת בעניינו. מדובר בתקנות שהיו קיימות עד שנת 2010, אולם לא חודשו מאז, ובמהלך כ-6 שנים לא התאפשרה גבייה כאמור. עם זאת, יו"ר הוועדה, ח"כ אלי אלאלוף (כולנו) החליט כי התקנות יאושרו כהוראת שעה (הוראה זמנית) לשנה אחת בלבד, במהלכה תבחן המדינה את נחיצות הגבייה וסכומיה. "מבקר המדינה ציין כי נגבים סכומים גבוהים מדי מהעובדים הזרים בתחום הסיעוד. נדמה שהעולם המשיך להתקיים בשנים בהם לא חודשו התקנות המתירות גבייה", אמר אלאלוף בדיון. התקנות ייכנסו לתוקף 45 יום ממועד פרסומן.
עו"ד הילה רענן מהלשכה המשפטית במשרד העבודה והרווחה: "נדרשנו לבגצ שהגישה עמותת אחיעוז (ארגון ארצי של חברות כח אדם בישראל לתיווך עובדים זרים בענף הסיעוד, א"מ) בנושא. לא ניתן להגן על איסור לגבות כל סכום שהוא".
עו"ד יאיר דוד, המייצג את עמותת אחיעוז: "יש עלויות בלתי מבוטלות בהשמה כה מורכבת של עובד סיעודי". דוד טען כי הגבייה השנתית המותרת עד כה על פי חוק, בסך 2000 שקלים, הנגבית ממשפחת המטופל עבור השמת עובד, אינה מספיקה.
רכזת תחום סיעוד בעמותת קו לעובד, עידית ליבוביץ', התנגדה לתקנות בטענה כי גם כך נדרשים העובדים הזרים לא אחת לשלם כספים נוספים, לא חוקיים, עבור תיווך העבודה."
הביא לפרסום אורי מיכאל דובר הוועדה
תגיות: דמי-תיווך, המוסד-לביטוח-לאומי, ועדת העבודה והרווחה, לשכות פרטיות, ניצול-עובדים, סיעוד, עובדים-זרים
קישור קבוע
13 תגובות
Email This Post
11 בינואר, 2017 בשעה 14:07
טוכולסקי
העובד הישראלי מקבל פחות מהעובד הזר.
העובדים הזרים מודעים לזכויות שלהם יותר מעובד ישראלי ממוצע.
ראיתי נכה נשארת לבדה בבית חולים – כי ב-18.00 נגמר יום העבודה של העובד הזר, שהלך הביתה.
בבית, אסור היה להעיר אותו בלילה אלא אם מדובר ממש בחירום.
השכר שהם מקבלים נשלח למדינות ששם כוח הקנייה שלו גדול יותר משכר המינימום השעתי שמקבל מטפל ישראלי.
נכון שיש מנוולים שיצליחו לנצל כל מצב וכל אדם, למשל נציגה של האיחוד האירופי שהחזיקה מטפלת זרה והתעמרה בה בלי חשבון.
הבעייה היא הרבה יותר מורכבת ואם נדמה לך שמשפחה ישראלית יכולה לשלם 8000.00 ש"ח אתה בעצם אומר שמצבנו בכלל לא רע…..
יש להוסיף כמובן, ביטוח רפואי, דמי הבראה, חופשה שנתית, חופשת מולדת וחגים.
יש מגבלה על הסכום שמותר לקזז עבור מזון שכ"ד וכד'.
באופן כללי ניתן לתאר זאת כמלחמת הישרדות של חלשים ונסיונות שנעשו להתמודד עם המצב הזה, לא צלחו (בכוח לעובדים למשל. העובדים הזרים מעדיפים להתארגן במסגרות עצמאיות שלהם).
בהכירי את הנושא הזה במשך שנים (עבודה עם נכים)- מה שאתה מציע לא יפתור את בעיות היסוד.
11 בינואר, 2017 בשעה 14:28
ועוד ענין
מי שמכיר את עולם הנכים ואת השיח המקאברי נחשף לעניין ההשוואה בין נכי הביטוח הלאומי לנכי צה"ל.
כבר שמעתי לא פעם ביטויים כמו : "עם מחלה כמו שלי לא היה אכפת לי לאבד גם יד בצבא מה זה כבר היה משנה, אבל לפחות הייתי זוכה לתנאים של משרד הביטחון".
משרד הביטחון מצידו מקצץ כל הזמן בתנאים וזה תלוי בכל נכה עד כמה הוא מוכן להשקיע במלחמה נגד הקיצוץ שחל עליו באופן אישי.
ועדיין ישראל נחשבת למקום טוב עבור מטפלים זרים. מי שמכיר את השיח האישי שם, מבין על מה מדובר.
אם רוצים לגשת לעניין באופן מסודר, מה שלא מאפיין כאן את השלטון – צריך למפות את כל הנזקקים מצד אחד ואת פלח התעסוקה מצד שני.
רבים עושים פה כסף טוב על הגב של הזקנים והנכים.
מיפוי פלח התעסוקה שמביאים הנכים והזקנים (לא כולל העובדים הזרים) היה מפיל אתכם מהכיסא.
11 בינואר, 2017 בשעה 16:31
המטופלים במקום להיות שותפים לניצול צריכים לתת יד לעובדים ולצאת נגד הממשלה העושקת. מטופל צריך לקבל מטפל 24/7 שיעבדו אצלו 5 אנשים לא בעיה שלו ושכל העובדים יהנו מהזכויות המינימליות של עובד ישראלי.
12 בינואר, 2017 בשעה 0:44
הבעיה טוכולסקי מתחילה עם העובד הישראלי.
השכר מינמימום. אין כמעט משרות מלאות.
המעסיקים – חברות כוח אדם (להוציא מט"ב , עמותה לתועלת הציבור).
יש שוק פרטי גדול מאוד, כי המטפלות שרוכשות קצת ניסיון לא רוצות לעבוד דרך החברות – המחירים מחירי השוק החופשי. רק בעלי אמצעים מסוגלים לעמוד בזה.
אם אתה רוצה מטפלת ישראלית מנוסה (שולטת בעברית, מכירה את כללי המשחק פה, בעלת קשרים ונסיון) אתה מצד אחד משלם סכומים גבוהים מאוד, ומצד שני
אין שום פיקוח על השוק הפורח הזה. אף אחד לא יודע מה הולך שם – לא הרווחה, לא רשויות המס, לא הביטוח הלאומי.
פחד.
12 בינואר, 2017 בשעה 0:54
ד.א.
חלק מחברות כוח האדם שמעסיקות עובדים זרים, מנפקות למעסיק דף זכויות של קו לעובד.
(בדיקה רנדומלית בירושלים)
12 בינואר, 2017 בשעה 11:25
הפתרון פשוט. במקום קצבת סיעוד שלא מספיקה לכלום ומשחקי קקי של שעות לזרים. לקבוע קריטריונים לפיהם מי שהיום זכאי למכסימום שעות יהיה זכאי לטיפול 24/7. המעסיק צריך להיות ביטוח לאומי או חברת בת שלו והעובדים זרים וישראלים צריכים להיות מעוסקים ישירות. למקבל השירות זה לא צריך לעלות שקל אחד נוסף מהביטוח הלאומי ששלם כל חייו.
12 בינואר, 2017 בשעה 14:28
טוכולסקי 6 – זה בהחלט צריך להיות הכיוון.
כי גם אחרי שכחלון העלה את גמלת הסיעוד לבני 90 ומעלה – עדיין
1. המשפחות עסוקות בבירוקרטיה בלתי אפשרית.
2. דמי התיווך מנטרלים חלק מהתוספת וזו ציניות מכוערת, שמאפיינת מאוד את הממשלה הנוכחית.
אין דרך לכיסי החלשים שהם לא ינצלו.
17 בינואר, 2017 בשעה 21:29
כאשר עבדנו - אבדנו.
.
19 בינואר, 2017 בשעה 23:44
תגובה ל 4
מעניין למה מצאת לנכון לציין " להוציא מט"ב , עמותה לתועלת הציבור".
מטב מכתיבה לקשישים שכר שיש לשלם למטפלת , כיום עומד על 4200, על זה מוסיפה דמי כיס כפייתיים שלא ניתן לקזז מהשכר (100 שח לשבוע) ומשלמת זכויות סוציאליות רק על שעות הזיכוי – ולאחר שקוצרת לה כל חודש בון של 700 עד 1200 למטופל (תלוי במספר שעות הזיכוי). אז הנטל שנופל על הקשיש – כמו מחברה כך מהעמותה – רק שהאחרונה לא משלמת מע"ם ומיסים וחברות סיעוד משלמות כחוק.
אז מה אם היא עמותה?
20 בינואר, 2017 בשעה 1:20
סליחה
מעסיק זר בסיעוד
האם אנחנו מדברים על אותה עמותה?
אם כן זה חידוש בשבילי שמטב מעסיקה עובדים זרים.
כל חברות כוח האדם שמעסיקות עובדים זרים,
מחיבות לפי החוק:
– שכר מינימום (מותר להוריד דמי שכירות ושימוש עד גבול מסוים).
100 ש"ח דמי כיס (שניתן להוריד מהשכר החודשי, למיטב ידיעתי, שווה בירור)
– ביטוח רפואי.
– פנסיה!
– 9 ימי חג.
– הבראה
– חופשה שנתית (חופשת מולדת ללא תשלום אבל משלמים למחליף).
ונדמה לי שגם כרטיס נסיעה באוטובוס.
שעות הזיכוי הן מטעם הביטוח הלאומי.
למה התכווונת?
בג"צ קבע שמטב לא צריכה לשלם מע"ם, אבל שוב לא ידוע לי שהם מעסיקים עובדים זרים.
18 במרץ, 2017 בשעה 21:39
חברת סיעוד
אין הרבה חברות שאינן מעסיקות עובדים זרים
18 במרץ, 2017 בשעה 21:40
שוב,יש לבדוק
3 במרץ, 2022 בשעה 4:55
לדעתי חוסר הבנה משווע
אני גר בפיליפינים כבר 4 שנים.
מי שעובד כאן כעוזר בית במשרה מלאה, מקבל משהו בין 400-700 ש"ח לחודש.
הפיליפינים שנוסעים לערב הסעודית למשל לעבודה דומה במשק בית, מקבלים 1,200 ש"ח לחודש נטו.
השכר בישראל הוא חלום בשביל העובדים הפשוטים בפיליפינים, משהו כמו 5-6-7 פעמים השכר שהם צפויים להרוויח במדינתם.
לקרוא לזה שכר רעב או ניצול זה פשוט חוסר הבנה בסיסית שבה שקורה בעולם.