חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מדוע רשות מקרקעי ישראל מתייחסת לדיירים ותיקים כפולשים ומפנה אותם?

נושאים דיור, תכנון ובניה, דעות ב 20.09.16 1:51

עובד לשעבר במינהל מקרקעי ישראל מספר על התנהלות המינהל כלפי משפחות ש"פלשו" לרכוש נטוש. המינהל הסדיר את מעמדם והפכם לחוקיים. בניגוד לכך, רשות מקרקעי ישראל מדביקה להם תווית של עבריינים ובהליכים משפטיים משליכה אותם לרחוב ללא פיצוי ובחיוב דמי שימוש

מחלוצים לפולשים - מעמד דיירים בנכסי-נפקדים כ"פולשים" אינו צודק. ליפתא כדוגמא

 דיירים ששוכנו בנכסי-נפקדים מוגדרים כ"פולשים", למרות שהם או הוריהם יושבו על-ידי המדינה בבתים שמהם ברחו התושבים הערביים במלחמת השחרור. הגדרתם כ"פולשים" פוגעת בזכויותיהם ומקפחת אותם. להלן סיפורה של ליפתא כדוגמא. יש להכיר בדיירי נכסי-נפקדים כדיירים חוקיים ולא כפולשים מאת: יוני יוחנן

לקריאה נוספת

התופעה של השלכת משפחות, שמתגוררות בנכסי נפקדים שנים רבות, הפכה נפוצה לאחרונה. משפחות מדווחות על הליך משפטי שנפתח נגדן בשל היותן "פולשות". ידוע על מקרים כאלה שסופם היה סילוק המשפחה מביתה וחיובה בדמי-שימוש עבור השנים הרבות בהן התגוררה בנכס.

אזרח שעבד במינהל מקרקעי ישראל שנים רבות, גמלאי של המינהל כיום, מספר על עבודתו במינהל ועל הנהלים ביחס למתגוררים בנכסי נפקדים ולאלה המוגדרים "פולשים". הוא גם השווה את יחס המינהל אליהם בעבר לעומת יחסה של רשות מקרקעי ישראל אליהם כיום.

נכסי נפקדים הם אותם נכסים שנעזבו על ידי ערבים שברחו למדינות אויב. מדובר למעשה ברכוש נטוש עליו חל חוק נכסי נפקדים. נכסים אלה טופלו על ידי רשות הפיתוח. רשות הפיתוח הפכה חלק של מינהל מקרקעי ישראל לאחר שהמינהל הוקם.

לדברי הגמלאי, בתקופת עבודתו, תפקידה של רשות הפיתוח היה להיות אחראית על הקרקעות. את ניהול הנכסים העבירה רשות הפיתוח לעמידר. עמידר היא זו שמקיימת את הקשר עם הדיירים בנכסי-נפקדים.

הגמלאי מספר כי עם קום המדינה הגיעו עולים רבים לארץ ונוצר מצב של מצוקת דיור. גופי המדינה, כמו רשות הפיתוח והסוכנות היהודית, שיכנו עולים בנכסי-נפקדים. המצוקה הגדולה הניעה גם יוזמה עצמית של השתכנות בנכסי-נפקדים. עולים חסרי דיור ראו בתים נטושים, ונכנסו לגור ברכוש הנטוש. הם היו פולשים. אבל רשות הפיתוח לא נקטה הליכי פינוי נגדם ולא פינתה שום פולש.

נוהל נכסים מ-1953 (פירוט על הנוהל פה) איפשר לכל אותם פולשים להסדיר את מעמדם בנכס שאליו פלשו ולחתום על חוזה שכירות. החתימה על החוזה הפכה אותם לשוכרים חוקיים. כך, רשות המדינה דאגה להפוך את הפולשים חסרי הדיור לשוכרים חוקיים ומוגנים.

ואכן דיירים פולשים חתמו על חוזה שכירות. אבל היו כאלה שלא הכירו את נוהל הנכסים ולא פנו להסדרת מעמדם באמצעות חתימה על חוזה שכירות. דוגמא אחת מני היא רבות היא משפחת אהרן שנראה שלא ידעה על נוהל הנכסים. ב-1959 התבקשה על ידי רשות הפיתוח לסלק ידה מהנכס ש"פלשה" אליו. לאחר שאבי המשפחה דיווח כי נשלח להתגורר בנכס על ידי מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, חתמה עמו עמידר על חוזה שכירות ב-1960.

לדברי הגמלאי, נוהל נכסים הכשיר את מגורי הדיירים בנכסי נפקדים ובתוך כך הכשיר את הפלישות בראשית הקמת המדינה בכל ערי המדינה בהן היה רכוש נטוש. בירושלים הוכשרו נכסי נפקדים בשכונות: בקעה, קטמון, המושבה הגרמנית, המושבה היוונית, עין כרם, שיח באדר, מקור חיים, אבו תור, רוממה, סן סימון. , משפחות הפולשים הפכו לדיירים בעלי חזקה בנכס שבו התגוררו באמצעות חוזה השכירות המוגנת.

הגמלאי מספר כי בשנות השישים החלו משפחות לפלוש לנכסי נפקדים בשכונת מלחה. באותה תקופה היה מסוכן להתגורר במלחה, מאחר ששכנה על הגבול, והייתה סכנת התנכלות של ערבים שחדרו לאזור. אבל לאחר הקמת שכונת קריית יובל, שהיוותה מעין הגנה על מלחה, פלשו משפחות למלחה. שמותיהן של משפחות אלה שפלשו היו ידועים למינהל מקרקעי ישראל. למרות זאת, בשנות השמונים מעמדם של רוב המשפחות הללו הוסדר, פרט למשפחה אחת, שעדיין מתגוררת במלחה. אף משפחה לא נזרקה מביתה ללא הסדר.

כך היה גם בשכונת עין-כרם. מעמדן של המשפחות הפולשות הוסדר בחוזה חכירה בשנות ה-80 עם רשות הפיתוח.

נוהל מכירת נכסים שנקבע ב-1960 נתן היתר למכור נכסי-הנפקדים. הנוהל קבע שלמשפחה המתגוררת בנכס זכות ראשונים לרכוש את הנכס ולקבל בעלות עליו. אם המשפחה מסרבת, הנכס יכול להימכר לכל מי שהיה מעוניין לרכשו.

בשכונת קטמון, למשל, התגוררו בנכסי נפקדים משפחות חסרות אמצעים. לא היה להן כסף לרכוש את הנכס בו התגוררו. הן התקשרו במשא ומתן עם קבלן, הציעו לו בעלות על הגג תמורת רכישת כל הנכס, והעברת הדירות לבעלותן. הקבלן היה זה ששילם את סכום הרכישה לעמידר שניהלה את נכסי נפקדים, והוא העביר את הנכס לבעלות הדיירים חסרי האמצעים.

למרות כל ההסדרים הללו עם משפחות שפלשו לנכסי נפקדים, נותרו משפחות במעמד פולשות שמעמדן לא הוסדר. כך מספר הגמלאי. למשל, בנכסי-נפקדים בשכונת שיח-באדר, סמוך לבית המשפט העליון, התגוררו 13 משפחות. אחת מהן הייתה במעמד של פולשת. רק כאשר תכננו את הקמת שכונת "משכנות האומה" בשנות האלפיים, הגיע  ממ"י להסדר עם המשפחה ופינה אותה תמורת פיצוי. תפקידו של המינהל היה לדאוג לפינוי השטח לפני בניית שכונת משכנות האומה, והוא עשה זאת. המינהל ניהל מו"מ עם 13 המשפחות בשיח-באדר. הן ביקשו דירות חלופיות בשכונה החדשה שעתידה הייתה לקום. המינהל סרב והעדיף לפצותם בכסף. יחסו של המינהל למשפחות במעמד מוסדר עם חוזה ולמשפחות שפלשו היה שווה. גם המשפחה שפלשה קיבלה פיצוי.

בדרך של נוהל, ממ"י נהג לפצות גם משפחות פולשות שמעמדן לא הוסדר בחוזה.

כך נהג המינהל שנים רבות. בשנות התשעים הפעיל המינהל שיטה חדשה להתנער מפולשים: למכור את הקרקע על פולשיה, ולהטיל על הקונה את פינוי הפולש. הוא עשה זאת בבאר-שבע, למשל.

המינהל לא נהג לפנות פולשים באמצעות עתירות משפטיות בנכסים של רכוש נטוש. הוא נמנע מכך. כך לדבריו של גמלאי המינהל.

לפני כשלוש שנים הפך מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ואז הושם דגש מיוחד על פולשים. האגף לשמירה על הקרקע ברשות הורחב. רמ"י החלה במסע רדיפות נגד פולשים. הדביקו למשפחות שפלשו בשנות הקמת המדינה, שנות החמישים, השישים ועוד, תווית של פולשים עבריינים. הרשות החלה להגיש עתירות משפטיות נגד משפחות כאלה וסילקה אותן מהנכס בו התגוררו שנים רבות ללא פיצוי ועם דרישה לתשלום דמי-שימוש.

במקרים רבים, ההליך המשפטי הוביל לזריקת המשפחה מביתה ללא פיצוי ועם דרישה לתשלום רטרואקטיבי של דמי שימוש עבור מגורים בנכס שנים אחורה. גוף זה, כשהיה מינהל נמנע מלהתנהל כך, לדברי הגמלאי. הוא לא הפעיל את בית המשפט לסילוק משפחות מבתיהן. נראה כי היה יותר אנושי כלפיהן. נראה כי מה שעומד לנגד הרשות כיום הוא העניין הכלכלי, הכסף וערך הקרקע שעלה. לדברי הגמלאי ולדעתו, המינהל ראה לנגד עיניו את בני-האדם, את העניין האנושי ולא נישל אותם ממגוריהם גם כשהיו פולשים. הגמלאי מסביר גם שאם המינהל היה עושה עבודתו כראוי, ולא היה נרדם בשמירה, היה פועל להסדרת מעמדן של כל המשפחות שפלשו שנים רבות קודם, ומחסל את הבעיה. אי חיסולה של הבעיה הוא זה המוביל כיום לתופעות האכזריות של זריקת אנשים מבתיהם.

לדברי הגמלאי, התופעה של השלכת משפחות מביתן בנכס של רכוש נטוש בסיוע בית המשפט, אינה ראויה ואינה הוגנת. מינהל מקרקעי ישראל פעל בעבר בהגינות כלפי המשפחות ש"פלשו" לנכסי נפקדים. מן הראוי שרשות מקרקעי ישראל הייתה ממשיכה נוהל הומאני זה ומונעת תופעה אכזרית זו של השלכת משפחות מבתיהן וגם חיובן בדמי-שימוש. במקרים רבים מדובר במשפחות קשישות, חסרות אמצעים והצרה שנפלה עליהם בזקנתם גרמה לכמה מהם למות בצערם.

שמו של הגמלאי שמור במערכת

דבריו נרשמו על-ידי דליה

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

תגובה אחת

  1. R :

    לפנות למשרד עו"ד גדול ולהגיש תביעה יצוגית

    לדוגמא – משרד עו"ד הרצוג פוקס נאמן וכיו"ב והדברים יסתדרו מיד

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.