מחלוצים לפולשים – הבית במקור חיים, שלושה דורות שהמדינה התייחסה אליהם כ"פולשים"

נושאים דיור, תכנון ובניה, מכתבים, שיכון ושלטון מקומי ב 12.09.16 3:09

מבית נכסי נפקדים במקור חיים בירושלים פונה לאחרונה דייר צעיר, לאחר יותר מעשר שנות דיון משפטי בעניין מגוריו, ונזרק לרחוב. בבית זה נולד וגדל. בבית זה שיכנה הסוכנות את סבו עם משפחתו מרובת הילדים. סבו נדרש גם הוא להסתלק משם משום שנחשב "פולש". מכתב הסב מנע את סילוק המשפחה מהבית

משפחתו בת 13 הילדים של אהרן שהגיעה ממרוקו ב-1949, שוכנה בבית נכסי נפקדים במקור חיים בירושלים על-ידי מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית. בשנת 1959 פנה המפקח על נכסי נפקדים אל אהרן במכתב וביקש ממנו לסלק ידו מהדירה, מתוך הנחה שהוא ומשפחתו פלשו לדירה. במכתב תשובה זה שכתב אהרן, הוא מתאר את קורות משפחתו מאז הגיעם לישראל, ואת השתלשלות אירועי קבלת הבית למגורים במקור חיים. בעקבות מכתב זה (המופיע פה באופן חלקי בלבד), חתמה עמו חברת "עמידר" על הסכם שכירות בתנאים של דיור ציבורי.

סיפור זה מצטרף לסיפורים רבים אחרים של משפחות שהתגוררו ומתגוררות בנכסי נפקדים ברחבי המדינה, מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית שיכנה אותם בנכסים אלה, בראשית הקמת המדינה, והמדינה מתייחסת אליהם כאל פולשים. כך היה ב-1959 כפי שמשתקף במכתב להלן של הסב, וכך גם היום ב-2016 כשהנכד סולק מאותו בית של הסב בשל מעמדו כ"פולש". מעמד דיירים בנכסי-נפקדים כ"פולשים" אינו צודק. הבית במקור חיים בירושלים הוא דוגמא נוספת לזו של ליפתא.

ירושלים ג' בשבט תשי"ס

12.1.59

לכובד

היועץ המשפטי, המפקח על נכסי נפקדים

מחוז ירושלים, ת.ד. 769

ירושלים

הנדון: דירה – גוש סססס חלקה ססס

בהתייחס אל מכתבך מס' 130/52 הפוסק "הואיל והנך מחזיק בדירה הנ"ל ללא כל זכות חוקית לכך, הנך נדרש בזה לסלק את ידך מהדירה הנ"ל , ולמסור למשרדנו את החזקה עליה כשהיא פנויה, תוך 7 ימים מתאריך מכתב זה. ובאם לא תעשה כך, תוגש נגדך תביעה לסילוק ידך מהדירה הנ"ל." הנני להביא בפניך עובדות על "החזקתי הבלתי חוקית" בדירה זו, ואני תקווה שלאחר עיון בפרטים דלמטה תשנה את עמדתך זו וייחתם בינינו חוזה בצורה הוגנת לשני הצדדים.

ב-24.4.49 עלתה משפחתי ארצה. אני הצטרפתי אליה לאחר זמן מה והועברנו למעברת פרדס חנה. ולאחר ישיבה של 10 חודשים באהל, הועברנו על פי בקשתי – מאחר ומצאתי לי עבודה בירושלים – למעברת תלפיות. כאן חיינו לא היו קלים ביותר. למשפחה בן 10 נפשות (אז) חדר יחיד המשמש חדר מגורים, מטבח, נוחיות וכו'. ומאחר ולא יחידים גרנו בתנאים אלו ולא עמדה כל אפשרות אחרת לשנות את תנאי חיינו – דירות נטושות כבר לא היו לחלוקה, הקמת שיכוני קבע לא נראתה באופק עדיין, ולנדוד לארץ אחרת חלילה, לא נראה אקטואלי כלל, כי באנו במטרה להתישב בארץ ולחיות בכל התנאים, ולו הקשים ביותר, וכך ברגעי יאוש, נראתה לנו הצעת דירה זו כמציאה. ומחוסר תקווה למשהו טוב יותר, לא הבחנו בבעיות ובהוצאות הרבות הכרוכות בהחזקתה – כי צורת מגורים כלל לא הייתה לה. אולם בהביטנו נכחנו ועל תנאי חיינו, החלטנו להסתכן ולקבל את ההצעה.

הצעת הדירה. הדירה הוצעה לנו ממחלקת הקליטה על פי התנאים להלן: לאחר ששוגר מהנדס מטעם הסוכנות או האפוטרופוס הכללי שהעריך את הוצאות תיקון הדירה ב-750 לירות ארצישראליות, הוצע לנו שעלינו לשאת בהוצאות הבניה (בעזרת הלוואת הסוכנות בסך 70 לא"י) וכל הוצאותינו ינוכו במשך הזמן משכר הדירה. אמנם ברשות הפיתוח טוענים אחרת, אולם רק על פי תנאי זה, הסכמנו לקבל את ההצעה. ולדעתי זה בלתי הוגן אם באים וטוענים כעת אחרת. כי כדי להפוך שלד זה לבית מגורים – שאף עתה אינו מושלם לגמרי – נאלצנו למכור את כל מטלטלינו, ואף החיוניים ביותר ולשקוע בחובות שעדיין לא נגמלנו מהן.

מצב הדירה בזמנו. על מצב הדירה המפורט להלן מוכנים להעיד על כך ותיקי השכונה, ראש ועד השכונה, מוכתר כפר בית צפפה, הקבלן והפועלים הערבים מכפר בית צפפה שתיקנו את הדירה. וכמו כן הנני מצהיר שכל הפרטים על מצב הדירה המובאים להלן, נכונים הם (לבטח נמצא בארכיב האפוטרופוס הכללי וכן מחלקת הקליטה רואה חשבון מטעם המהנדס שנשלח אלינו להערכת ההוצאות). ובכן הדירה – שלד שהכיל 6 חדרים, פרוזדור (הול), נוחיות ומטבח שחולקו: חדר החזיקה בו אישה זקנה (היא מתה במשך הזמן והחדר הוקצה לנו כתוספת). חדר + המטבח למשפחת א.י. 4 החדרים וההול נמסרו לנו, 3 כחדרי מגורים ואחד שייהפך למטבח ונוחיות. לא היו כל חלונות, דלתות, וחלקים ניכרים מקירות הבית אף לא היו. רצפת הבית הייתה כמובן לא מרוצפת כליל וכ-80-100 ס"מ מתחת לפני הקרקע. ונוסף לכך, לאורך כל הדירה השתרעה תעלת קישור, ששימשה כנראה את הצבא, בעומק של כ-1…. נוחיות לא הייתה כלל ואף לא בור שופכין אשר נאלצנו לחפרו…..

נערך על ידי דליה
תגיות: דיור-ציבורי, הסוכנות-היהודית, מקור חיים, נכסי נפקדים

קישור קבוע 4 תגובות

4 תגובות

1. בן אביטל :
   12 בספטמבר, 2016 בשעה 12:57

   התנהלות רקובה מצד רשויות הממשלה

   עצוב ומתסכל להתמודד משך שנים מול גוף חסר רגישות (עמידר), שלא בוחל בשום אמצעים על מנת להשיג את מטרתו. בין אם בטענה לפלישה טרייה, הסתרת ראיות סותרות, השתק עילה ואין ספור מחדלים. והכול מסתכם בדבר אחד – כסף. (ברגע שערך הקרקע באזור עלה, קם צורך לפנותי מדירת מגוריי בכל מחיר). קשה לחוות באופן אישי שדווקא הרשויות שהוקמו למען האזרח (מינהל מקרקעי ישראל, עמידר ועיריית ירושלים) משתמשות בכוחן לרמיסה והתעשרות על חשבון האזרח הקטן. כולי תקווה שתגבר המודעות סביב המקרה הפרטי שלי ועוד מקרים רבים אחרים, עד אשר הערפל יתפוגג ויהיה ניתן לראות בבירור את התנהלותן הרקובה של רשויות הממשלה.
   * נכתב על ידי הדייר המפונה.

2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :
   12 בספטמבר, 2016 בשעה 12:58

   בימי קום המדינה בהחלט הייתה מציאות מורכבת, לא תמיד המדינה פעלה נכון, ואולי נעשו טעויות, אבל היום 68 שנה אחרי, אין סיבה לגרש דיירים מהבית שלהם. פשוט אין במשך 68 שנה הם גרו שם שיפצו ,בנו ועשו הפכו את המקום לבית וקיבלו אישורים לראות בזה כבית, אז דווקא עכשיו פתאום דחוף להגדיר אותם כפושלים? כלא רצויים? חבל שבמקום להתעסק בבעיות הבוערות לפתור את מצוקת הדיור,את האבטלה,את הבטחון והחינוך בזה משקעים משאבים.

3. עדי :
   12 בספטמבר, 2016 בשעה 22:59

   הלוואי שכבר יהיה פה שינוי וצדק

   כל כך לא הוגן, לא יתכן שהמדינה נוהגת באזרחיה ביחס של איפה ואיפה, הרי ידוע שבשכונות מלחה ועין כרם היוקרתיות בירושלים הלכו לקראת המתיישבים שנחשבו לפולשים ולא פינו אותם!

4. עבודה שחורה » מחלוצים לפולשים – ממ"י הסדיר מעמד ה"פולשים", רמ"י משליכה אותם לרחוב :
   20 בספטמבר, 2016 בשעה 2:01

   […] חתימה על חוזה שכירות. דוגמא אחת מני היא רבות היא משפחת אהרן שנראה שלא ידעה על נוהל הנכסים. ב-1959 התבקשה על ידי רשות […]