חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אמנסטי אינטרנשיונל: העציר המינהלי בילאל כאיד, ששבת רעב, ישוחרר מהכלא

נושאים זכויות אדם, חדשות, מדיני-בטחוני ב 28.08.16 1:21

אמנסטי אינטרנשיונל ישראל: הסכמת ישראל לשחרור בילאל כאיד מוכיחה שוב שהשיטה המופרכת של מעצרים ללא משפט בצו מנהלי היא כלי לדיכוי פוליטי של הפלסטינים

תנועת זכויות האדם הגדולה והוותיקה בעולם מברכת על הסיכום שיוביל לשחרורו של בילאל כאיד ולהפסקת שביתת הרעב שלו אחרי 71 ימים, אך תוהה כיצד נעלמו בלי כל משפט "האישומים הביטחוניים" שנגדו לכאורה? כמו כן, חובה לתהות כיצד אותן טענות הועלו מלכתחילה אף על פי שכאיד כלל לא שוחרר מהכלא הישראלי בתום 14.5 שנות מאסר – כשתשעת החודשים האחרונים היו בבידוד מוחלט?

אחרי 71 יום של שביתת רעב, הגיעו הפרקליטות הצבאית ועורכי דינו של בילאל כאיד להסכמה שבזכותה יפסיק כאיד את שביתת הרעב שלו, ואילו ישראל לא תאריך את הצו המנהלי שעל בסיסו הוא מוחזק ללא משפט בכלא הישראלי מעבר למועד פקיעתו, ב-12 בדצמבר השנה.

עורכי דינו מסרו ל"אמנסטי אינטרנשיונל" כי נציגי הצבא הישראלי התעקשו תחילה כי כאיד יגורש מהשטחים הפלסטיניים למשך ארבע שנים לפחות ואף הציגו את הדרישה כתנאי מקדים שאין לדון בו במשא ומתן לשחרורו. בדיון שהתקיים השבוע בבג"ץ בנושא (ב-22 באוגוסט) הם הוסיפו להתעקש על תנאי זה, אך באורח פלא הדרישה נעלמה לאחר דרישת אחד השופטים בדיון להכריע בסוגיה אם יסופקו ראיות נוספות באשר לחומר החסוי ובהתאם למצבו הבריאותי של כאיד.

לא נותר אלא לתהות על הגמישות שמגלות המערכות הישראליות בנוגע ל"אישומים ביטחוניים", שדרך קבע נעלמים לאחר שביתות רעב מסכנות חיים. האם כאיד, שריצה 14.5 שנות מאסר – תשעת החודשים האחרונים שבהן בבידוד מוחלט – חדל להיות "איום ביטחוני" שמצדיק סילוק לאחר שהגיע למצב של ראייה מטושטשת, קשיים בנשימה, קשיים בתזוזה, כאבים עזים בחזה, בגב התחתון ובלסת, קשיים בשינה, כאבים בכליות ותשישות? האם הסכנה הממשית לבריאותו של כאיד מבטלת את "הסיכון הביטחוני", או שמא מדובר בענישה על רקע פעילות פוליטית שהסכנה לבריאותו מנטרלת אותו ממנה למשך תקופה מסויימת?

חשוב לראות את הסיכום הזה כחלק מתמונה רחבה יותר, שבמסגרתה מערכת החוק של הצבא הישראלי ובתי המשפט האזרחיים בישראל נכשלו, במשך שנים רבות, במתן סיוע משפטי-חוקי אפקטיבי לאלפי הפלסטינים שהוחזקו במהלך השנים ללא משפט בצו מנהלי, ללא כתב אישום או חקירה, על בסיסן של "ראיות" סודיות המוסתרות מהעצירים ומעורכי דינם, תחת צווים שיכולים להתחדש ללא הגבלה. "אמנסטי אינטרנשיונל" חוזרת על קריאתה רבת השנים לשחרר את כל העצירים המוחזקים ללא משפט בצו מנהלי ומגנה את העלייה הדרמטית בשימוש בכלי זה מאז עלה מפלס האלימות באוקטובר 2015.

הודעה מאת אמנסטי אינטרנשיונל – גיל נוה, דוברות

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

תגובה אחת

  1. שרון :

    מאמר חשוב

    מעצר ללא משפט הוא עניין פסול. ביקורת על השימוש בשיטה זו, היא חשובה מאוד.
    אלא מה, בעייתי להשתתף במשחק הדמוקרטי כאשר מקבלים את כללי המשחק שלו באופן סלקטיבי.
    לא – זו לא עוד תגובה אשר משליכה את חטאי הצד שלנו על חטאי "הצד השני" כביכול, שעליהם ניתן לומר שהם גדולים יותר ולכן מכשירים איזשהו שרץ.
    לא, זו הזמנה לחשיבה ביקורתית על גבולות המשחק הפוליטי והדמוקרטי.
    המשחק הזה איננו באמת משחק, הוא מאבק, והוא מתנהל לא רק על התוצאות שנמצאות מחוץ למגרש אלא גם על כללי המשחק עצמם. הוא מתנהל על החיים שלנו – עליהם במובן של על אודות החיים וגם על גבי החיים שלנו. הוא איננו מנותק מהם כמו משחק כדורגל שבו ניתן לקבל ברוח ספורטיבית תוצאה מסויימת מתוך הנחה שמחר יתקיים שוב, על גבי אותו מגרש ובאותם כללים, משחק חדש.
    כי במאבק הזה, ייתכן שלא כל השחקנים יהיו בחיים.
    בעייתי לבקש להחיל את כללי המשחק על מי שמשתמשים בכללים כדי להפר אותם מניה וביה. לא פשוט, ולא תמיד מעשי לצפות מחברה דמוקרטית לקיים את "הביאס קורפוס" גם על מי שמעסיקים אותנו בפוסט מורטמים.
    זה בעייתי בכמה מובנים:
    כללי המשחק הדמוקרטיים מתקיימים משום שקיימת הסכמה רחבה בחברה האנושית (מה שקוראים "ציבור") על קיומם. מובן מכאן כי חייבת להיות חברה אנושית, חייב להיות "ציבור" במובן של מידה מינימלית של סולידריות, של הסכמות המושגות באופן חופשי מפחד. חייבת להתקיים גם זהות או קרבה באינטרסים הבסיסיים והחיוניים לקיום. מכאן גם ברור האיום הנשקף מפערים כלכליים, לדוגמה, על המשטר הדמוקרטי. ולכן מובן גם יותר טוב כי שימוש ציני החוזר על עצמו, בכללים הדמוקרטיים על מנת להפר אותם חזור והפר – יגרע ויפגע באמון ההדדי ובהסכמות החיוניות לקיים את הכללים.
    שוב – ההסכמה ההדדית היא המאפשרת את קיומם של חוקים, לא החוקים כשלעצמם, העלולים להפוך חלילה לאות מתה – לא הם שמאפשרים את קיומה של חברה אנושית. חוק הוא דבר שאנשים עושים, חוק הוא תופעה היסטורית, חברתית וגם פוליטית. די אם ניזכר בעובדה הפשוטה כי המושג "אדם" כהפשטה המכילה את כל בני האדם כמוגדר בחוק המודרני, לא התקיימה כלל עד תקופת הרנסנס. סתם "אדם" במשנה, למשל, איננו כולל נשים. בשפות עתיקות רבות המושג "אדם" מכיל רק את חברי השבט, הקלאן או העם שבהם מדוברת השפה. כל זה כדי להזכיר כי המושגים שבהם אנחנו משתמשים אינם קיימים כמובן מאליו, אלא הם תוצאה של התפתחות, לעיתים מאבק פוליטי. וניתן בהחלט להחזיר את הגלגל לאחור, במובן של פירוק ההסכמות – אשר בהחלט יכול לנבוע גם מתחושה (סובייקטיבית ככל שתהיה) של שימוש לרעה.
    ומתברר כי הפגיעה בהסכמות שמצידן מאפשרות קיום חברה דמוקרטית, היא אחת ממטרותיו של הטרור, מטרה אסטרטגית ולא טקטית. מטרות הטרור הן בין היתר שינוי פוליטי וחברתי. פיגועי טרור בעת תקופת בחירות, למשל, עזרו לערפאת למנות כבר יותר מראש ממשלה אחד בישראל.
    שימוש בכלים שאינם עולים בקנה אחד עם כללי המשחק הוא מגונה, אבל בפוליטיקה ובחיים בכלל, לפעמים הברירה היא בין רע לגרוע.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.