חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אהוד ברק – נאום אופוזיציוני נגד הסכם הסיוע האמריקאי והניהול המדיני בטחוני של הממשלה

נושאים מדיני-בטחוני, עלו ברשת ב 23.08.16 1:10

בשעה שיו"ר מפלגת האופוזיציה מנהל שיחות עם ראש הקואליציה, מה שלא נראה אופוזיציה, נטל על עצמו אהוד ברק את תפקיד האופוזיציונר, ובנאום שנשא, ניתח את טעויות הממשלה בעניין הסכם הסיוע האמריקני, הניהול המדיני-בטחוני של הממשלה, תאגיד השידור הציבורי ועוד

אהוד ברק נשא את הנאום בפאנל פוליטי של תנועת "דרכנו"

על שני דברים אעמוד הערב בקצרה: על הפגיעה בביטחון ישראל שגורמים התנהלות הממשלה הזאת וראשה; ועל תרבות השלטון המתפרקת לנגד עינינו.

אשר לעניין הראשון- כאשר ייחתם בקרוב הסכם הסיוע הצבאי האמריקאי לעשור הבא יסתבר לכל היקף הנזק מהימורו המופקר של נתניהו בניהול היחסים עם הבית הלבן. במקום לקבל 4.5 מיליארד לשנה כפי שהיה צפוי ומעשי לפני שנה, מיד לאחר חתימת ההסכם בווינה- תקבל ישראל 3.8 וגם זאת רק בכפוף להתחייבות שלא לדרוש תוספות מהקונגרס (בכל שנה היה הקונגרס מוסיף בהסכמת הבית הלבן 600-700 מיליון דולר ל׳כיפת ברזל׳ וכיו״ב). יתירה מזו, ישראל תידרש לוותר בהדרגה על מעל 750 מיליון דולר של המרות לשקלים. לשון אחר ,נזק נוסף ישיר של 3 מיליארד ש״ח בשנה לתעשיות הביטחוניות שלנו. הפירוש הוא פרויקטים חיוניים שייעצרו או יבוטלו ואלפי מפוטרים בתעשיות הביטחון. או לחילופין, קיצוצים של עוד 3 מיליארד ש״ח כל שנה בתקציבי חינוך חברה ותשתיות.

החלטה אחת, קלת דעת ונמהרת- ואיזה מחיר. לעשר שנים. הכתובת הייתה על הקיר. הכישלון -ידוע מראש. אז מה עבר בראשו של נתניהו?

את מה ואת מי בדיוק שירתה ההחלטה הזאת? איש לא יכול היה למנוע מאיתנו להבהיר את עמדתנו כי ההסכם הוא בעינינו-רע. וחתימתו -שגיאה כבדה. אבל במקום שיח גלוי עם הנשיא מאחורי דלתות סגורות , מה שהיה עושה כל ראש ממשלה אחר, חזינו בכניסה ברגל גסה אל תוככי הויכוח הבין-מפלגתי שם, הזדמנות לנאום טוב בקונגרס במחיר הליכה מאחורי גבו של נשיא מכהן,טלטלה עמוקה בתמיכה הדו-מפלגתית בישראל ובדעת הקהל היהודי. וכל זאת רק כדי לפגוש שוב בכישלון הידוע מראש וכעת גם במחירו הקונקרטי. איזו הפקרות בלתי נסלחת.

וכאילו לא די בכך החרה החזיק אחריו רק לאחרונה ליברמן, שנזף ב׳צ׳מברליין החדש׳ בנחירת בוז נחרצת אבל עם חיי מדף של 72 שעות בלבד. נו, שויין, זעו מוסדי ארץ. מעבר לאבחנה שהניתוח ל׳הארכת הפתיל׳ אצל ליברמן כנראה נכשל, איש איננו מאמין בעולם שהעלבון הזה הוטח באובמה בלא ידיעת נתניהו. גם משום שבממשלה נורמלית זה לא יכול להתרחש בלי שהעומד בראש יודע, וגם משום שהטקסט הזה נשמע כהד חוזר של התבטאויות נתניהו עצמו.

על גבורות ישראל כאלה ייאמר רק: ׳ככה לא בונים חומה. ככה לא מבצרים ביטחון לאומי׳

וזה איננו מקרה יחיד. מחיר כבד יש גם להתרחשות נוספת, שגם בה, שוב, צרוף  מדאיג של חוסר יכולת לשפוט אינטרסי בטחון עמוקים ואת סדר העדיפויות שהם מכתיבים, לצד העדר הפנמה של פוטנציאל שיתוף הפעולה עם ארה״ב וכן התנהלות אופרטיבית לא מוקפדת, הובילו לחשיפה מטרידה ביותר של ישראל מול אתגר בטחוני מרכזי.

מפאת רגישותם של הדברים לא אוכל לפרט יותר מכך. ובכל זאת אחזור ואומר: ׳ככה לא בונים חומה. ככה לא מבצרים ביטחון לאומי׳.

הפגמים בשיקול הדעת מחלחלים גם אל התחום המדיני. ביותר ויותר בירות, ביניהן של הטובות בידידותינו  נראה שממשלת ישראל לא יודעת מה שהיא רוצה או לחילופין רוצה משהו (סיפוח זוחל של יהודה ושומרון) שיקים עליה נידוי בינלאומי ולכן היא מעדיפה לתעתע במנהיגי העולם (ומאמינה שאין לזה כלל מחיר). נתניהו נתפס כאדם חלש, בעל כשרון תעתוע לא מבוטל המופעל פנימה והחוצה כאחת, איש אפוף חרדות ופחדים, שמפזר הרבה מסכי עשן מילוליים אך מחמיץ שוב ושוב, בזגזוג והססנות אינסופיים הזדמנויות לחזק את בטחון ישראל ושילובה באזור. כולל בהקשר הוועידה האזורית העומדת מזה כמעט שנתיים (ולא לנצח) על הפרק.

ויודגש שוב, ישראל מוקפת איומים ממשיים, רציניים ומתפתחים בהתמדה. אין לזלזל אף בקטון שבהם. ויש להתכונן היטב מבצעית- כך עושה צהל בתוך סד מגבלת המשאבים. אך אין לשכוח אף זאת, מדינת ישראל היא החזקה ביותר צבאית 1500 ק״מ מסביב לירושלים. היום ,ובכל עתיד נראה לעיין. אף אחד מהאיומים שמסביב- ואני חוזר- אף אחד מהאיומים הללו איננו איום קיומי על ישראל. עצמתה של ישראל מאפשרת לממשלתה, והממשלה אחראית בעיני -לממש מעמדת הכח הזאת מהלכים מדיניים שתכליתם להבטיח הרחבה מקסימלית של מעטפת המשאבים (ארה״ב), גיבוי מדיני ואזורי (ארה״ב, והשכנות ה׳מתונות׳) ואף צעדים ראשונים לכיוון הסדר אזורי רחב

שיקטין בהדרגה את סיכוני העימותים החוזרים ( וועידה אזורית).

הפחד הוא יועץ רע. פרקטיקה של הססנות וזגזוג ומצב תודעה של פסימיות, פסיביות,חרדה וחוסר אונים – אינם מתכון טוב לניהול אחראי ושקול של מדינה. למנהיגות נדרשים מצפן פנימי,חזון בהיר, קור רוח בכל מצב, אומץ לקבל החלטות וכוח לבצע אותן. מי שחי ופועל כשהוא בעצם חרד ומפוחד ייקלע לשיתוק וקיפאון במקום שנדרשים בו חוזק, אומץ ונחישות. במקום בו נדרש המעשה האמיתי- לא רק הדיבור עליו.

ומכאן לנושא השני: בראשית היו ׳חוק העמותות׳, ׳חוק ההדחה׳, ׳פיסקת ההתגברות׳, תקנות ההסעה ביו״ש, מישטור  מוסדות התרבות וכיו״ב. וירא השלטון כי טוב ויעל עבורנו את חוק V15 ואת ׳חוק ההקלטות׳ ואת ה׳חוק (הדחוף חלילה?) לאי חקירת ראש הממשלה׳. וכעת ה׳תאגיד שחמק לו׳.

דברי הבל מביכים כאלה שמופיעים בתמליל ישיבת הממשלה בנושא התאגיד לא נשמעו מזמן במקומותינו. ׳אלו דיבורים הגובלים בפאשיזם׳ אמרה באומץ ואחריות גילה גמליאל וביקר דומני גם גלעד ארדן. אבל בחדר ישב גם ראש הממשלה. ישב. שמע ושתק. ואני שואל: הרי כל ראש ממשלה אחר שהכרנו היה דופק על השולחן ומפסיק את שיח האיוולת הזה באחת, ולו מחמת הבושה. אז למה זה לא קרה? ממה הוא מ-פ-ח-ד ?. האם באמת מהתאגיד, שכן הדברים שנאמרו מהדהדים בעצם את קולו שלו מגרונם של האחרים?; או שמא נבהל מהעיסה הדוחה המבעבעת לנגד עיניו ומזיקתה אליו עצמו, בחינת ׳הזורע רוח יקצור סופה׳ (ויהיו שיאמרו-לא בפעם הראשונה); האם תמצות  מורשת ז׳בוטינסקי ל׳ישלוט העם בשלט׳ בשם המאבק ב׳מונופול׳ (ערוץ 2 ו 10) היא בעצם מפלטו של אדם רדוף חרדות? חרדות שגם אלף תדרוכי כתבים, ארוכים והקטיים בעליל – לא יצליחו לכבות?.

ובאשר למתפקד החדש ל׳ליכוד׳, מר אליאסי, ששמו (ו׳צילו׳) הולכים לפניו. ברור שזכותו לבקש להתפקד אך אין שום חובה על מפלגה לקבלו לשורותיה. וכשבני בגין, איש מוכשר ועניו, משכמו ומעלה אומר את מה שמתחייב, כי אין לקבל את מר אליאסי ל׳ליכוד׳, הוא ומשפחתו  זוכים לקיתונות שופכין, שרק מאמתים את אבחנתו. ומי שותק? ראש הממשלה. הייתכן כי צודק בני בגין כשגם הוא קובע כי תנועת הליכוד חווה ׳השתלטות עוינת׳? . ואני שואל: ׳ כמה חלש ראש הממשלה? ממי הוא מפחד כאן? הרי לא מבני בגין, דמות מופת שב׳ליכוד׳ של היום (אוי לאותה בושה) איננו יכול להיבחר. וממילא אין אלא להסיק שראש ממשלת ישראל מ-פ-ח-ד מה׳צל׳. מה׳צל׳ של מר אליאסי וחבר ה׳אריות׳ וה׳עוקבים׳? מהצללים שעל הקירות? מהצל שלו עצמו?

כאשר ממשלה תוקפת ומצרה את צעדי בית המשפט העליון שלנו, של עצמה; וח״כ במפלגה חשובה מציע לעלות על ׳העליון׳ עם די-9;

כאשר ממשלה נבחרת פועלת שיטתית באופן המערער את הקדוש שבכלי הממלכה-את צה״ל, מפקדיו וערכיו; כששר הביטחון לעתיד פועל  להטיל אימה על שופטים צבאיים. וראש הממשלה מדיח שר בטחון משום שהגן על ערכי צהל. אותו נתניהו שבחר לקיים שיחת עידוד, מאב לאב, עם מר אזריה, שיחה שנשמעה כנסיון להרתיע את צמרת צהל ואת השופטים. בחינת ׳דעו איפה אני עומד׳.

ובמקום שבו אנו רואים ראש ממשלה מסתער בנחישות, שהלוואי וראינו אל מול אתגרים אחרים- על ׳כלב השמירה׳ של הדמוקרטיה, הלא היא התקשורת החפשית;

במקום שבו לשכת רוה״מ מנווטת ומנתבת שיח שנאה והשתקה, סתימת פיות, העדפת מקורבים, הטלת מורא, פלגנות, שנאת אחים ושנאת זרים.

כמו שנאמר: כשאין חזון ואין תקווה- הדרך להישאר בשלטון היא בהטלת פחדים כלפי חוץ , ובהסתת איש ברעהו- כלפי פנים.

במקום שבו דמויות כחזן ואליאסי, ׳לה פמיליה׳ ואזריה- הם גיבורי תרבות, וחלקם אף מטיל פחד משתק בראש הממשלה המכהן – במקום כזה אני אומר: נכון,זה לא גרמניה לפני 70 או 80 שנה.אין כאן עדיין משטר פשיסטי. ואנחנו גם לא ניתן שיהיה. אבל זה מזכיר מאוד את דרום אירופה ודרום אמריקה לפני 90 או 110 שנים.  ו׳ניצנים׳? יש ויש. ועוד איך. ואני חוזר ומתריע: אם זה נראה כמו ׳ניצני פאשיזם׳, הולך כמו ׳ניצני פאשיזם׳ ונובח כמו  ׳ניצני פאשיזם׳- אז זה ניצני פאשיזם. מה לעשות, יש דברים כואבים שחייבים להיאמר. כי הם האמת.

ולסיכום-נתניהו נראה בשנה האחרונה לכולי עלמא מודרך ע״י שיקולים אישיים שעיקרם שרידותו בשלטון, קשוב מדי (שלא לאמר חלילה -מופעל) לגורמים זרים המגבים בנדיבות את המשך שלטונו. ידועה עמדתי כי הספירה לאחור אל סיום כהונתו- החלה. למיטב התרשמותי- גם הוא מבין זאת. נתניהו עשה גם דברים חיוביים לאורך הדרך. מה חבל שכך הוא יסיים. כי אכן, דמוקרטיה חפצת חיים ו׳ניצני פאשיזם׳ אינם יכולים לחיות בצוותא. אם הממשלה לא תסור מהדרך הרעה הזאת- היא תוסר. גורלנו- בידינו. אנחנו, העם על כל שדרותיו, איננו קיימים על מנת לשרת את הממשלה. הממשלה קיימת על מנת לשרת אותנו. היא חייבת דין וחשבון -לנו. לא אנחנו- לה. וככל שהיא נדמית יותר ויותר פועלת על מנת לשרת את עצמה,או אג׳נדה סמויה ומסוכנת, או חלילה את גחמות העומד בראשה- דינה לעבור מן הארץ.  ואחראית, קשובה ואמיצה ממנה תבוא תחתיה- ובראשה, מי שיכריע העם.

הודעה מאת אייל בסון

לקריאה נוספת על הסכם הסיוע האמריקני:

חשש בתעשייה הביטחונית: אלפי עובדים יפוטרו עקב הסכם הסיוע החדש עם ארה"ב

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

3 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    אם היו בחירות שבהן הייתי צריך לבחור בן אהוד ברק או בוזי לביבי, אני אישית הייתי מצביע ביבי.
    ואת תנועת דרכנו צריך היה לא להקים שלא לדבר על לפרק.
    צריך פחות ארגונים בשמאל לא יותר.

  2. רפי לאופרט :

    שרלטן נשאר שרלטן

    החלק היחיד בנאום המתלהם והמשתלח של ברק, הוא משפט הסיום – העם הוא שיכריע מי ישלוט בדמוקרטיה שלנו. לגבי ברק עצמו, העם הכריע כבר מזמן ושיגר אותו למדבר הפוליטי. טוב יעשה ברק אם יקפיד להישאר שם ויפסיק להטריד אותנו בנאומי-הבל.
    אם יש לברק מידע על מעשה או מחדל שיש בהם פגיעה בביטחון המדינה, עומדת לפניו אופציה ברורה לגמרי ומוטב שישתמש בה ויפסיק לאחז עיניים.
    בעצם הסיוע טמונות לא מעט חולשות ואין כל ביטחון שישראל צריכה להתמסר ולהתמכר לסיוע מותנה, ולהשתעבד לנותניו. לסיוע היה תמיד מחיר ויש לו מחיר גם כיום ואסור להתעלם מכך.
    נדמה לי שברק שייל לאותה קבוצה של ספק מנהיגים ספק סוחרים שמנצלים את קשריהם להפקת תועלת גם מהסיוע האמריקני או מהעיסוק בו. בכל מקרה, מעולם לא הובטח לישראל סיוע של 4.5 B$ ו- 3.7 B$ גם הם סכום יפה. מותר לישראל לנהל ויכוח ומיקוח על כל מה שמציעים לה ולחשוב שיש גם דרכים אחרות לנהל את המו"מ מול ארה"ב מלבד דרכם של מלחכי הפנכה.
    ההסכמים בין ישראל לארה"ב אינם עשויים פלדה וכבר שונו לא אחת בעבר, ועוד ישונו גם בעתיד. אני מניח שמישהו בממשל מרים לברק להנחתה, וברק משיקוליו אכן עושה זאת, ובה בעת מקלקל ללא תקנה את מעט הקרדיט שעוד נותר לו בציבור הישראלי; ממש לא מפתיע.
    הפעם לשם שינוי גם אינני מופתע מן הדברים שכתב טוכולסקי…

  3. דליה :

    לרפי לאופרט,
    מה שברור הוא שנתניהו פגע ביחסים הטובים עם ארה"ב. כמו כן, הוא גם רצה סיוע וגם גרם להקטנתו ולהפחתת עובדי תעשיות בטחוניות בישראל. נזק לתעסוקה הישראלית.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.