מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
נחוצה מסגרת מפלגתית חדשה למחנה הסוציאל-דמוקרטי
מפלגות ה"עבודה" ומרצ הן עירוב של סוציאל-דמוקרטים עם ניאו ליברלים. הקמת מפלגה חדשה סוציאל-דמוקרטית באמת תוכל למשוך יותר קולות של אזרחים הרוצים ביטחון סוציאלי וצדק חברתי. על הסוציאל-דמוקרטים בשתי המפלגות הללו לעזוב את מפלגותיהן ולפעול להקמת מסגרת חדשה על טהרת הסוציאל-דמוקרטיה
מאת: ק. טוכולסקי
בית כן עוזבים וכמובן שיש ביקוש למשהו אחר
"בית לא עוזבים", נהוג לומר כל פעם שמתחיל הדיון על מצב השמאל ואנשים טובים, באמת טובים, חוזרים ומצדיקים את היאחזותם בסמלים הריקים מתוכן של תנועת העבודה. כמה פעמים ישבתם עם א/נשים טובות וטובים, אנשי ונשות עשייה, מלח הארץ ושמעתם את הנימוק הזה בכל מה שקשור להתעקשותם על מסגרות פוליטיות מנוונות כמו מפלגת העבודה או מרצ, כמו ההסתדרות הכללית בשירות המעסיקים בארץ ישראל או ארגונים מיותרים כמו שלום עכשיו? כל הזמן חוזרת המנטרה "בית לא עוזבים", מנטרה שמקובלת על נשים מוכות שנשארות עם בעל מכה בבית שלא עוזבים/בשביל הילדים, מתוך תקווה שמשהו הולך להשתנות.
צר לי לספר לכולם, בית זה מקום שעוזבים. האדם הקדמון יצא מאפריקה כי בית עוזבים ומאז ועד היום ההגירה היא תופעה שבה החזקים/אסרטיביים/נועזים הולכים ממקום מחורבן לחפש תקווה במקום אחר, ומאחור נשארים, בדרך כלל, חסרי היכולת ובעלי הכוונות הטובות עד שמגיע החורבן.
אז לא צריך להיות דטרמיניסטיים ולא צריך לקום וללכת בלי מאבק, אבל אחרי 32 שנה שבמפלגת העבודה יש במקרה הטוב שליטה ניאו ליברלית עם עלה תאנה סוציאל דמוקרטי ובמקרה הרע, סתם מפריטנים ניאו ליברליים, הגיע הזמן להבין שמהיאחזות בבית הזה וביחידת הדיור שלו בחצר האחורית (מרצ) לא יצא שום דבר טוב. במדינה שקיימת בסך הכול 68 שנים אני מניח ש-32 שנות המתנה זה מספיק.
אף אחד לא רוצה עוד מסגרת חדשה. הטיעון הבא בהיררכית הטיעונים של "למה עדיף לא לעשות כלום מאשר לעשות משהו". טיעון מעניין לאור העובדה שמאז 1977 מדי מערכת בחירות בין 15% ל-25% מהבוחרים בישראל מצביעים למסגרות חדשות כמעט בכל מערכות בחירות. הבוחר הישראלי צמא למשהו אחר, הוא רוצה ומייחל פעם אחר פעם ש"המשהו האחר" הזה ייתן לו את מה שהוא רוצה באמת: ביטחון סוציאלי וצדק חברתי, רק שזה לא קורה. זה לא קורה כי האנשים הטובים במחנה הסוציאל דמוקרטי ב"עבודה" ובמחנה הסוציאליסטי במרצ, נשארים במסגרות ניאו ליברליות שלא מצליחות למשוך בוחרים.
במשך 20 שנה לפחות, איבד המחנה הפוטנציאלי של הסוציאל-דמוקרטיה/סוציאליזם את כוחו. הוא ירד מ-59 מנדטים ב-1992 ל-48 מנדטים ב-1996 ול-20 מנדטים ב-2009. היום הוא מונה 28 מנדטים שגם הם אולי נבחרים בידי בוחרים שרוצים סוציאל-דמוקרטיה/סוציאליזם, אבל בפועל מקבלים שוב את ה"עבודה" ומרצ הניאו ליברליות ברובן. הקמת מסגרת חדשה, בית חדש, שלא נהיה בו מיעוט מוכה וזניח בתפקיד עלה תאנה של משרתי הון, יכולה להחזיר למחנה את כוחו.
אי אפשר להתעלם מזה בפעמים האחרונות שהשמאל מרכז היה שותף משמעותי בשלטון או בשלטון בשנים 1984-1990, 1992-1996 ו-1999-2002, השמאל היה לא רק שותף פעיל בהפרטות אלא גורם יוזם של משטר ההפרטה והפגיעה בהעסקה הישירה והמאורגנת. גם לאחר מכן היה השמאל שותף זוטר בממשלות שהרחיבו את הפערים וחילקו את הארץ לבעלי הון ותאגידים. זה קורה כי מה שמתכנה "שמאל מרכז" אינו באמת שמאל. אנשים כמו אברהם בייגה שוחט, יוסי שריד ושולמית אלוני המנוחים, יצחק רבין היד', שמעון פרס, יוסי ביילין, יצחק בוזי הרצוג, אהוד ברק, חיים רמון ורבים אחרים הוליכו את משטר ההפרטות הנאו ליברלי של הדרך השלישית בכלכלה, ופגעו באכזריות בכל מה שאמור להיות שמאל. האנשים האלו ויורשיהם שולטים גם היום במפלגת העבודה ובמרצ ואם ה"עבודה" ומרצ, באיזושהי קונסטלציה מופלאה, תצלחנה לחזור להיות בשלטון או שותפות מהותיות לשלטון, הן תמשכנה בקידום מדיניות כלכלית הרסנית. כך שתכלס הנה עוד סיבה לעזוב את הבתים של הניאו ליברליזם ולנסות לייסד משהו אחר.
לסוציאליסט/סוציאל-דמוקרט יש מעמד לא בית. יש הבנה לצרכים של החברה והמעמד ויכולת לפעול לקידום האינטרס המעמדי של ה-99% כנגד שלטון הטייקונים והתאגידים. לא ניתן לעשות זאת מבתיהם הפרטיים של בעלי הון ניאו ליברליים, לא ניתן לעשות זאת כשבראש המפלגות עומדים אנשים עשירים שמשרתים את המעמד המנותק שלהם. יש מקום בישראל למשהו חדש, יש צורך בישראל למשהו חדש. התארגנות חדשה שתתבסס על הסוציאליסטים והסוציאל דמוקרטים ב"עבודה" ובמרצ תוכל לתת מענה לאותם המונים בציבור הישראלי, שכל בחירות משליכים יהבם על תקוות שווא חדשה ועל אלו שכבר חדלו להצביע נוסף על אלו שבכל מקרה יינטשו את מקסם השווא של ה"עבודה" ומרצ לטובת המסגרת החדשה. כמה שנקים אותה יותר מהר כך יהיה יותר טוב.
תגיות: העבודה, מפלגה-סוציאל-דמוקרטית, מרצ, סוציאל-דמוקרטיה
קישור קבוע
10 תגובות
Email This Post
8 באוגוסט, 2016 בשעה 2:18
טוכולסקי
העלית מספר נימוקים משכנעים.
עכשיו – איך עושים את זה?
8 באוגוסט, 2016 בשעה 6:49
קמים והולכים. בינתיים רוב הס"ד הטובים של מפלגת העבודה צריכים להביןש הם לא יבחרו לכנסת הבאה, כי ב-8 מנדטים שיש בסקרים למחנצ הם לא יכנסו.
8 באוגוסט, 2016 בשעה 8:21
מימי מקסם השוא הנאו-ליברלי שנקרא ד"ש ועד היום כל המפלגות החדשות שקמו היו נאו-ליברליות.
הסיכוי של מפלגה שמציעה עבודה ויזע להבחר על פלטפורמה של "פוליטיקה חדשה" קטן מאוד, לדעתי אפילו אם הייתה קמה מפלגה כזאת היא הייתה מאבדת את עמוד השידרה במשך הכהונה הראשונה שלה.
אני חושב שאין ברירה אלא לתקן את המסגרות הקיימות.
8 באוגוסט, 2016 בשעה 9:29
עמדתך עמית היא העמדה המקובלת בקרב ס"ד בעבודה וסוציאליסטים במרצ. עד כה במשך לפחות 32 שנה העמדה הזו הופרכה פעם אחר פעם.
מפלגה בראשות עמיר פרץ עם יחימוביץ, גילאון, שפיר, יונה, בהלול, יכולה לא רק לרשת את העבודה ומרצ כפי שהן היוםב סקרים 13 מנדטים יחדיו אלא להשיג יותר. הציבור יהיה מוכן לתת קרדיט למפלגה חדשה והגיע הזמן לאלטרנטיבה ס"ד לא המחנה הנאו ליבראלי שמציעים לבני והרצוג מתוך תקווה שלפיד יאות להעמיס אותם על העגלה שלו, אלא אלטרנטיבה מהותית. מפלגת העבודה לא סיימה את תפקידה ההיסטורי אלא החליפה תפקיד מאלטרנטיבה שלטונית היא הפכה למה שמבטיח שהשמאל לא יהיה בשלטון.
8 באוגוסט, 2016 בשעה 11:58
תודה על הפוסט טוכולסקי , טוב , תקצר היריעה מסיבוכים באמת בלתי נתפסים , אבל , חוששני שאף אתה שבוי במטאפורות דוגמת אלו של : " בית לא עוזבים ".
אני מאוד חושש שאתה לא ממש קשוב להלכי הרוח הציבוריים . המחאה החברתית להזכיר לך , הוציאה חצי מליון לרחובות . אבל , לא בגלל סוציאליזם הם יצאו לשם . אלא :
אינטגריטי , נמאס מן התחושה שהשלטון מושחת לכאורה , מקיים מנגנונים שמונעים על ידי מניעים פסולים , אישיים , מפלגתיים וכו…. , ומפיל כל הנטל על מעמד הביניים .
אם זה היה באמת צדק חברתי , שלי יחימוביץ הייתה גורפת הקופה , אבל להזכירך :
את הקופה , גרף יאיר לפיד ( 19 מנדטים ) . למה ?
יושר , כוח רענן וצעיר , דאגה למעמד הביניים , דאגה לבורגנים ובורגנים פלוס , שעליהם נופל עיקר הנטל כאמור .
אתה טועה לחשוב או לבלבל , בין סוציאליזם , לחברתיות . הציבור בישראל הינו חברתי לעילא ! משמע , לא להפקיר שכבות חלשות . סולידריות חברתית , כן !! סוציאליזם כשיטה מימשלית , לא !! אבל , ממש לא !
תודה
8 באוגוסט, 2016 בשעה 15:55
קורט,יש לך פוסט חשוב ביותר
קורט,יש לך פוסט חשוב ביותר .
אני מנסה להפיץ תוכנו בין חברי למפלגה בפייסבוק.
8 באוגוסט, 2016 בשעה 16:06
מפלגה ס"ד/סוציאליסטית שתדבר תכלס עם האנשים על בריאות, חינוך, רווחה, סיעוד, נגישות, קיצור שבוע העבודה, סביבה נקייה, שיפור שירותים והרחבתם לציבור תגיע רחוק. במיוחד אם היא גם תתמיד בהבטחותיה עד שהיא תגיע לשלטון ומשם תממש אותן
8 באוגוסט, 2016 בשעה 17:03
שימו לב שכל בחירות מחדש אנחנו משכנעים את עצמנו למה לא צריך מסגרות חדשות ואז הישנות נופלות לפח. לצורך העניין גם העבודה שהחליפה את המערך היתה מיתוג מחדש וכך גם ישראל אחת ואלו שתי הפעמים האחרונות שמפלגת העבודה נצחה בחירות. מרצ שאיחדה את רצ מפם ושינוי הגיע ל-12 מנדטים זה לא חזר על עצמו. אבל מסגרת חדשה שתתן תשובה מהותית לבעיות של החברה הישראלית עשויה עוד להצליח.
17 באוגוסט, 2016 בשעה 23:20
ק. אולי אתה צודק, אבל אני לא רואה כרגע את הכוחות שיכולים להקים מסגרת כזאת.
18 באוגוסט, 2016 בשעה 0:05
וואו, נקים מפלגה. איך לא חשבנו על זה
דם יישפך כמים – אבל אידיאולוגיה נקייה תשרור פה.
נהיה טהורים. בפוליטיקה אולי לא נעסוק באמת – כי לא ניכנס לממשלה שלא נאה לנו. אבל נדבר יפה. מסביב ייהום הסער, אך את האצבע מהתחת האידאולוגי שלנו לא נוציא.