מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
האומץ לחשוב בתוך הקופסה
תנועת "שתי מדינות, מולדת אחת" מנסה לחלק את הארץ ולהשאיר אותה שלמה. היא סימפטום של המאפיין היסודי של השמאל הישראלי בשני העשורים האחרונים – הבריחה מהפוליטיקה
מאת: אבנר ענבר
אחד מנזקי תהליך השלום הכושל הוא הייאוש ההולך וגובר מאפשרות מימושו של פתרון שתי המדינות. ההנחה שכשלון התהליך מעיד על חוסר ההיתכנות של הפתרון היתה יכולה להיות נכונה לו התהליך עצמו התנהל בצורה מיטבית ומתוך כוונה אמיתית להגיע ליעד. בפועל, הסדר המבוסס על פתרון שתי המדינות – קרי הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67', עם תיקוני גבול על בסיס חילופי שטחים ביחס של 1:1, כולל חלוקת ירושלים – מעולם לא היה על השולחן באף אחד מסבבי המשא ומתן של עשרים השנים האחרונות. אפשר שרבין היה בדרכו לשם ואולמרט הגיע, ככל הנראה, לא רחוק משם, אך שניהם לא קיבלו הזדמנות למצות את המהלך.
האמת הפשוטה היא שללא קשר למספר השנים שהתבזבזו על משא ומתן חסר תוחלת, כל עוד ניתן לפנות את ההתנחלויות ניתן לחלק את הארץ. התפשטות הרעיון שמפעל ההתנחלויות עבר כבר איזו נקודת אל-חזור דמיונית מעידה בעיקר על נכונותם של רבים בשמאל הישראלי לקבל את האינטרסים של הימין המתנחלי כנקודת המוצא לחיים הפוליטיים בישראל. המכשול האמיתי להסדר איננו מספר המתנחלים כי אם חוסר יכולתו של השמאל הישראלי לתרגם את התמיכה היסודית והקבועה של הציבור בישראל בהסדר חלוקה לכדי כוח פוליטי.
בחסות התסכול צצים בשנים האחרונות פתרונות אלטרנטיביים לסכסוך שמבקשים להמיר את הקושי הפוליטי ביישום עקרון החלוקה בהרפתקנות אינטלקטואלית. על רצינותם של הפתרונות הללו מעידה העובדה שהוגיהם לא טורחים ללכלכך את ידיהם בפרטים הקטנים של הסדרים פוליטיים ומציעים תחת זאת חזונות אוטופיים מעורפלים. אל חזון הקונפדרציה של הנשיא רבלין ושעשועים אינטלקטואלים כדוגמת רעיון המדינות המקבילות הצטרפה לאחרונה גם תנועת "שתי מדינות, מולדת אחת". המתווה שמציעה התנועה הוא למעשה הכלאה בין פתרון שתי המדינות לחזון המדינה האחת: מצד אחד, תוקם מדינה פלסטינית בגבולות 67', מצד שני, הגבול בין המדינות יישאר פתוח והאזרחים יוכלו לנוע בחופשיות, להתגורר ולעבוד בכל שטחי הארץ. ההתנחלויות ייוותרו על מקומן, ותושביהן ישמרו על אזרחותם הישראלית אך יהפכו לתושבי קבע של המדינה הפלסטינית; הפלסטינים, כולל הפליטים שיתאזרחו במדינה הפלסטינית החדשה, יוכלו להתגורר כתושבי קבע במדינת ישראל. במילים אחרות, היוזמה מקבלת את חלוקת הארץ כבסיס להסדר, אך מניחה שאפשר לחלק את הארץ ולהשאיר אותה שלמה.
בבסיס היוזמה החדשה ניצב עיקרון מטפיזי לפיו "ארץ ישראל\פלסטין היא יחידה היסטורית וגיאוגרפית אחת" ולצידו עיקרון פוליטי מקורי המעמיד את העובדה שליהודים ולפלסטינים כאחד יש "זיקה היסטורית, דתית ותרבותית עמוקה" לחבל הארץ שבין הירדן לים כבסיס להסדרים הפוליטיים הרצויים. חברי התנועה מאמינים, ובצדק, ש"כל הסדר חייב לכבד את הזיקה הזו", אך לא ברור מדוע הם חושבים שכיבוד הזיקה חייב להתבטא דווקא בזכויות פוליטיות ומשפטיות – ובפרט הזכות לתנועה חופשית, חופש עיסוק ומגורים בכל רחבי "הארץ הפתוחה". ניתן לשאול מדוע הזכויות הפוליטיות הנגזרות מעקרון הזיקה מתמצות דווקא במעמד של תושבות ולא, למשל, בריבונות או אזרחות מלאה? מדוע זיקתם לעיר האבות מקנה ליהודים רק את הזכות לנוע, לעבוד ולהתגורר בה, אך לא מקנה להם את הזכות לשלוט בה? קשה גם להבין מדוע עקרון הזיקה לא יכול להתממש באמצעים מינימליים יותר, כגון הכרה בזכותם של בני שני העמים לבקר במקומות הקדושים או באתרי מורשת ותרבות, בדומה להסדרים המפורטים הנכללים, למשל, במתווה שהציגה יוזמת ז'נבה.
האופן שבו מבקשת היוזמה החדשה לממש את עקרון הזיקה מצליח להשיג יותר מדי ופחות מדי בעת ובעונה אחת. יותר מדי משום שאת ההכרה בזיקתם העמוקה של שני העמים לארץ ניתן לממש גם במסגרת של הסדר קבע סטנדרטי; פחות מדי משום שחזון התנועה לא עונה על הצורך של הימין בישראל ובפלסטין לריבונות בלעדית על כל חלקי המולדת. מיהו, אם כן, קהל היעד של החזון החדש? את האינטרסים של מי אמור הפתרון המוצע לשרת? עיון במסמך העקרונות של התנועה מעלה את החשד שחזון הארץ הפתוחה קם ונופל על עקרון אחד: "בשלב הראשון יסכימו שתי המדינות על מספר מוסכם של אזרחי המדינה האחרת שיגורו בשטחן ויקבלו מעמד של תושבי קבע על כל הזכויות הכרוכות בכך. הסכמה זו תאפשר לישראלים, כולל כאלה החיים היום בשטחים שבהם תוקם מדינת פלסטין, לחיות במעמד של תושבי קבע בפלסטין". כך מסתבר שהנהנים העיקריים מהפתרון החדש יהיו המתנחלים, ובפרט אלה המתגוררים בישובים שאמורים להתפנות במסגרת הסדר המבוסס על מתווה חלוקה סטנדרטי, בעוד שהנהנים הפוטנציאליים האחרים, ישראלים ופלסטינים כאחד, אמורים להסתפק בשאריות ולספוג את הסכנות המשמעותיות הכרוכות בנוסחה החדשה.
תגיות: גוש שמאל, גוש-השמאל, התנחלויות, מדינה פלסטינית, שתי מדינות מולדת אחת
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
3 באוגוסט, 2016 בשעה 13:40
תודה על הפוסט . הרעיון הזה , הוא מגוחך עד כדי אימה . הרעיון לא לוקח בחשבון , אושיות משפט , משטר ומימשל , במינימום שבמינימום .
הרי תנועה חופשית כדרך משל , או עירוב אוכלוסין מזקיקים אלמנטים או יסודות של משטר משותף לשני הקבוצות .
אם יהא משטר משותף , על אוכלוסיות מעורבות , הרי ברור שיווצר משטר אפרטהייד מובהק . שהרי , משאבים של שלטון מרכזי , ברור שלא יחולקו על בסיס שיוויוני .
במשטר הקיים , אוכלוסיות במדינת ישראל , מלינות על אפליה וקיפוח :
ערבים נ' יהודים , אתיופים נ' השאר , פריפריה נ' מרכז , נשים נ' גברים , אורבנים נ' מתנחלים , אפילו מזרחיים נ' אשכנזים לא נס ליחו כלל וכלל .
איך בדיוק ? יתנו להם להמריא מנתב"ג ? לא יהא משטר צבאי שימנע תנועה חופשית בעקבות אירועים בטחוניים ? תהא הזדמנות תעסוקה שווה ? הרי היום , לישראלים ערבים , לא נותנים מחמת שיקולי ביטחון , לעבוד בבזק , חב' החשמל וכו…. אפילו תכני לימוד במערכת החינוך לא מתקבל על הדעת !!
ואיך בדיוק מבחינה בטחונית יתקבל הדבר ? לא מתקבל על הדעת כלל וכלל !! ומי ישלוט בבקעה ? ייכנסו וייצאו חמאס ודאע"ש , חופש ….על הבר ?? בלי שליטה של השב"כ ??
רק פתרון ה – " מדינה לייט " , הוא הפיתרון הריאלי היחידי ( והוא , כלל וכלל לא פשוט , אבל , בתמיכה אדירה של הקהיליה הבינלאומית , תמיכה צפויה , יעבוד !! ) .
נ.ב. : המצב כיום הינו לא של אפרטהייד , אלא של כיבוש , וכיבוש מכללא הוא חוקי . על פי אמנת רומא , ואמנת ג'נבה , האפטרהייד ( פשע נ' האנושות ) נוצר , כאשר יש פלטפורמה משותפת של קונסטיטוציה ומשטר משותפים , וקבוצה אתנית , מתחזקת אפליה מנגנונית , מימסדית כנגד קבוצה אתנית אחרת .
תודה